פרשות השבוע

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: (דברים לב י).¹

שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת־עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: (תהלים יז ח).²

שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ: (משלי ז ב).³

תנחומא פרשת קדושים סימן ו – שמור את שלי ואשמור את שלך

אמר הקב"ה אם שמרת את שלי, לקרות קריאת שמע כתיקנה, אני אשמור את שלך. לכך דוד מקלס: "שמרני כאישון בת עין" – אמר לו הקב"ה: "שמור מצותי וחיה". אמר ר' שמעון בר חלפתא: משל למה הדבר דומה? לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה. ואדם אחר שהוא ביהודה ויש לו כרם בגליל. אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, וזה שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו, עמדו (נפגשו?) זה עם זה. אמר זה לזה: עד שאתה בא למקומי, שמור את שלי בתחומך ואני אשמור את שלך בתחומי. כך, אמר דוד: "שמרני כאישון בת עין", אמר לו הקב"ה: "שמור מצותי וחיה".⁴

רש"י דברים פרק לב פסוק י – האישון השחור

כאישון עינו – הוא השחור שבעין, שהמאור יוצא הימנו.⁵

רשב"ם דברים פרק לב פסוק י – העפעף השומר על העין

כאישון עינו – יצרנהו הקב"ה לישראל כמו באישון ששומר את העין, הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון, וכמוהו שומרני כאישון בת עין. כנוגע בבבת עינו הוא שקורין פרונילא שרואין בה.⁶

מצודת ציון תהלים פרק יז פסוק ח – איש קטן

כאישון בת עין – הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו"ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור. ⁷

ספרי דברים פיסקא שיג על הפסוק בפרשתנו – גלגל העין

"ימצאהו בארץ מדבר" – זה אברהם … "יצרנהו כאישון עינו" – אפילו בקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו.⁸

מסכת ברכות דף ס עמוד ב

הנכנס לישן על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין.⁹

מדרש תנחומא בפרשתנו "יצרנהו כאישון עינו"¹⁰

מעשה באדם אחד עשיר גדול ומקובל והייתה לו בת אחת יפת תואר מאד ונשאת שלשה פעמים לשלשה בני אדם ובכל לילה ראשונה של נשואיה למחרת מוצאים בעלה מת.¹¹ אמרה: לא ימותו עוד בני אדם עלי, אשב אלמנה ועגונה עד אשר יראה המקום וירחם.¹² ישבה ימים רבים.

והיה לאותו עשיר אח עני מאד במדינה אחרת והיו לו עשרה בנים. ובכל יום ויום הוא ובנו הגדול מביאין חבילי עצים מן היער ומוכרין אותן ומזה היו מתפרנסין הוא ואשתו ובניו. פעם אחת לא מכרו ולא היה להם מעות לקנות לחם ולא אכלו אותו היום … ונתעטף רוח האב.¹³ זלגו עיני הבן דמעות על עוניים ותלה עיניו למרום.

הרהר הבן בלבו נטל רשות מאביו ומאמו והלך למדינת דודו, וכשבא לביתו שמח שמחה גדולה דודו עליו וגם אשתו ובתו ושאלו לו על אביו ועל אמו ועל הבנים. ישב עמו שבעה ימים. לסוף שבעת ימים בא הבחור לדודו, אמר לו: שאלה אחת אני שואל ממך אל תשיבני.¹⁴ אמר לו דודו: אמור בני מה שתרצה. אמר לו: הישבע לי וכן עשה. אמר: זאת השאלה אשר אני שואל ממך שתיתן לי בתך לאישה. כששמע האיש בכה. אמר לו: אל בני אל כי בעוונותיי כך מדתה. אמר לו: על מנת כך.¹⁵ אמר לו: אם על עסקי ממוני אתה קופץ עליה, אל תשאנה ואני אתן לך כסף וזהב הרבה. כי אתה בחור נאה וחכם ובעצתי אל תסתכן. אמר לו: כבר נשבעת על הדבר הזה.¹⁶

ראה העשיר הדבר ונתרצה לו ובא לבתו וספר לה את הדברים. כששמעה זאת בכתה וצעקה במר נפשה ותלתה עיניה למרום ואמרה: ריבון העולמים תהי ידך בי ואל ימותו כל אלו עלי.¹⁷ מה עשה? קִדְשָׁהּ ועשה משתה וקרא לזקני העיר ועשה כילה וישב החתן בתוכה. ונזדמן לו זקן אחר והוא אליהו ז"ל וקראו בינו לבינו ואמר לו: בני, איעצך עצה נכונה ואל תט מעצתי. כשתשב לסעוד יבוא אליך עני לבוש בגדים שחורים וקרועים, עני שאין כמוהו בכל העולם. כשתראהו תקום ממושבך והושיבהו אצלך והאכילהו והשקהו ושמש לפניו בכל כוחך וכבדהו ואל תפל דבר מכל אשר דברתי לך ותישאר לשלום ואני אלך לדרכי. הלך לו הזקן ובא החתן למקומו.¹⁸

ישבו על המשתה. כשהתחילו לאכול, בא אותו עני. וכשראהו החתן עמד ממקומו ועשה לו כל מה שאמר לו הזקן. לאחר המשתה אותו העני קרא לחתן הביאו לחדר אמר לו: בני אני שלוחו של מקום ובאתי הנה לקחת את נפשך.¹⁹ אמר לו: אדוני, תן לי זמן שנה אחת או חצי שנה, אמר לו: לא. אמר לו: אם כן תן לי שלושים יום או שבעה ימי המשתה. אמר לו: לא אתן לך אפילו יום אחד כי כבר הגיע עתך. אמר לו: בבקשה ממך המתן לי עד שאלך ואקח רשות מאשתי. אמר לו: לדבר הזה אשא פניך ולך בוא מהרה. הלך לחדר והיא יושבת יחידה ובוכה ומתפללת לְקוֹנָהּ.²⁰ קרא הבחור אליה ובאת לפתוח לו. הביאהו אצלם בחדר החזיקה בו ונשקה לו. אמרה לו: אחי למה באת? אמר לה: ליטול רשות ממך כי בא עתי ללכת בדרך כל הארץ. אמרה לו: לא תלך אלא תשב הנה ואני אלך לו ואדברה עמו. הלכה ומצאה אותו. אמרה לו: אתה המלאך שבאת לבקש נפש אישי? אמר לה: הן. אמרה לו: לא ימות עתה. כתוב בתורה "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד ה). והקב"ה אמת ותורתו אמת, ואם תיקח את נפשו תעשה התורה פלסתר.²¹ אם תקבל דברי מוטב ואם לאו, תבוא עמי לבית דין הגדול.²² מיד גער הקב"ה במלאך והלך. בלילה שכבו יחד החתן והכלה, ואבי הכלה ואמה בוכים בחדרם וכשהגיע לחצי הלילה קמו האיש והאשה להכין קבר לחתנם קודם שיעלה עמוד השחר. כשקמו שמעו החתן והכלה משחקין ושמחים יחד. נכנסו לחדר לראות הדבר, ראו ושמחו והודיעו הדבר לקהל והודו לשם. וזהו שהקב"ה נוצר הבוטחים בו.²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בעניין "אישה קטלנית" או "אישה מוחזקת", ראו תשובה להלכה בשו"ת הרמב"ם סימן ריח: "התשובה: תמה אני תמיהה גדולה על תלמידי חכמים יקרים עסוקים בתורה תמיד, שיסתפקו עליהם מדרגות האיסורים עד זאת המידה ולא יבדילו בין האסור מן התורה למה שהוא אסור מדבריהם ולמה שהוא מגונה בלבד ואין איסור בו. והיותר תימה בשאלה הוא השוואתכם ספק נפשות הבא בידים, שדוחה מילה, לספק נפשות, שחוששים לו על דרך הניחוש והכישוף והדמיונות והדימויים, אשר במקצת הזמנים יקבלו פעולתם הגופות חלושי הבנין. אך לא ביאור אלו העניינים הוא כוונת התשובה, אלא דעתנו, שזאת המוחזקת מגונה שתינשא לשאר האנשים [כן פסק רבינו בהלכות אסורי ביאה פכ"א הל"א, פ"ן], אבל אין איסור בזה כלל. ואין הבדל בין אדם, שישא מוחזקת או יאכל מכישא דאסר גנאה (שבת פב ע"א) וכיוצא בזה.²⁴ והלכה למעשה אצלנו בכל ארצות אנדלוס תמיד, (שאם) ימות לאשה בעל אחר בעל, מספר בעלים, היא לא תימנע מלהינשא, ביחוד כשהיא בשנות הבחרות, בגלל ההפסד שיש לחשוש בזה. וכבר מצינו, שחכמי התלמוד (גיטין לח ע"א) התירו לעבור על אסורי הנאה²⁵ ושחררו אמתא, עד שלא נשאר מכשול לפריצים, ואיך נסכן אנו בבנות ישראל לצאת לתרבות רעה? ותכלית (מה שיעשו) המהדרים אצלנו היא, שלא לקדש מוחזקת, אלא לומר לה בפרוש אם תמצאי מי שיקדש אותך, הרי אנו לא נחייבו (לגרשך), אלא (הדבר תלוי) בך … והיו האשה עם חתנה מערימים, שיקדשום שניים בעלמא. ואחר כך היא באה לבית דין וכותבין לה כתובה ונכנסת לחופה ומברכים אותה בית דין שבע ברכות שלה, הואיל ונתקדשה. כך עשה בית דינו של רבינו יצחק הרב ז"ל בעל ההלכות, וכך בית דינו של רבינו יוסף הלוי תלמידו.²⁶