- חמישה פסוקים מקדיש יעקב לברכת הבן האהוב יוסף. ערב מותו וגם אחרי כל התלאות שעבר, אין יעקב מסתיר את חיבתו הגדולה ליוסף שאותו "אהב אביהם מכל אחיו" וסיפור יוסף ואחיו כאילו חוזר לנקודת המוצא שלו. אך יש לציין שמספר הפסוקים ליוסף הם כמספר הפסוקים אשר ליהודה, אשר עלה ונתעלה מסיפור מכירת יוסף. מברכת שני השבטים האלה אתה רואה את מקומם הנכבד בתולדות האומה. השווה עם הקיצור הברור בברכת שאר השבטים שחלקם זכה לפסוק אחד בלבד: גד, אשר, זבולון, בנימין (!) ועוד. נראה עוד מעניין להשוות עם האריכות והקיצור שבברכת משה לשבטים. כך או כך, מקוצר זמן ומקום ולרגל ריבוי המדרשים, נתמקד בפסוק הראשון: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר".
- אני משיירי האנשים היפים שבירושלים. מכאן ואילך נביא את הגמרא בתרגום לעברית עפ"י שטיינזלץ.
- בקטע שהשמטנו מביאה הגמרא רשימה של אישים שהיו יפים (במינון פוחת והולך): "שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו, שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון". וכבר הערנו בדברינו יוסף ואשת פוטיפר שחכמים לא זלזלו ביופי החיצוני ואף ראו בבלייתו חלק מהבל העולם ואמרו: "וי לשופרא דבלי בעפרא". ראה דברינו על היופי שבאדם – ברכתו ובלותו במיוחדים.
- "שמוחזק בידם שתמונה הנחקקת בלב האשה בשעת הזיווג משפיעה על דמות ילדיה" – שטיינזלץ. ראה מדרש תנחומא (בובר) בפרשתנו סימן ו, שר' יוחנן לא היה בטוח בצדקתו: "ר' יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם, אמר לתלמידיו: אל נא תקברוני אלא בכלים צבועים. ולא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים. אם אעמוד בין הצדיקים לא אבוש, ובין הרשעים לא אֵכָּלֵם". לעצמו חשש והצטנע, אבל על מנת להיטיב עם אחרים, היה בטוח ביופיו ובלימוד התורה שלו ולא הצטנע בהם ולא חשש מעין הרע. על הקשר בין חכמה ויופי אם הם משלימים או סותרים, ראה הסיפור בגמרא תענית ז ע"א על בת הקיסר שהתגרתה בר' יהושע בן חנניה שהיה מכוער ואמרה לו: "אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!". ומה ענה לה שם ר' יהושע. ר' יהושע התנא ור' יוחנן האמורא מציגים שיטות שונות ומנוגדות לשילוב של יופי חיצוני וחכמה (לימוד תורה).
- הוא רבי אבהו, רבה של העיר קיסריה, שנמנה גם הוא ברשימת האנשים יפי תואר, כמובא בהערה 3 לעיל, אבל אולי לא מצאצאי יוסף ועכ"פ לא העמיד את יופיו במבחן. ראה על צניעותו בגמרא סוטה מ ע"א.
- מפרש רש"י על הדף: "עולי עין - עולין למעלה מן העין והיא מלמטה, שהיא אינה יכולה לשלוט בהן".
- מברכת יעקב לאפרים ומנשה, בני יוסף, אתה לומד על כל זרעו של יוסף ואולי גם על יוסף אביהם. ואגב אורחא אנחנו מבינים למה פעמיים "בן פורת" בפסוק: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" – "אמר שני פעמים בן פורת, על שם מנשה ואפרים" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מט כב). והעיקר הוא מוטיב "בן פורת יוסף", כמי שאין עין הרע (עינא בישא) שולטת עליו, מוטיב שמצוי במקומות רבים בתלמוד ובמדרשים ולא נוכל לפרט את כולם. מקבילה למדרש הנ"ל מצויה בגמרא ברכות כ ע"א (וגם שם חכם אחר שהיה יושב בשערי הטבילה, רב גידל). ראה גם גמרא ברכות נה ע"ב שמי שנכנס לעיר וחושש מעין הרע, יצליב את בוהני ידיו ויאמר: "אני מזרע יוסף שלא שלטה בו עינא בישא". ובגמרא סוטה לו ע"ב שכיהושע מציע לבני אפרים שמתלוננים על חבל נחלתם המועט: "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה (יהושע יז טו) - אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע, אמרו ליה: זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא". (יהושע הוא מזרעו של יוסף, משבט אפרים וכנראה לא ידע על כך). עוד על "עינא בישא" ראה שהיא נחשבת כסכנה שמחללים עליה את השבת, ירושלמי שבת פרק יד הלכה ג: "לוחשין לעין ולמעיים ולנחשים ולעקרבים ומעבירין על העין בשבת. מעשה בי רבי עקיבה שאחזתו העין והעבירו עליו כלים בשבת. רב ור' חייה רבה תריהון אמרין: תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בידי שמים". אז אולי לפני שמחללים שבת על מישהו בגין "עין הרע" צריך לשאול אותו אם הוא משבט יוסף (אפרים ומנשה) ...
- בכל נשות יעקב ושפחותיו, האשה היא המסוככת על הילדים, וכאן יוסף מסוכך על רחל אמו. למה?
- קטע זה של המדרש מוקשה והנוסחאות בו משובשות ולא ברורות, אך הכוונה ברורה שיוסף מכפר, היינו מכסה, בעד אימו רחל.
- ממה זכה יוסף לברכת "בן פורת"? מ-"עלי עין", מכך שבמפגש עם עשו חצץ בין עינו של עשו ורחל אמו ומנע ממנו לתת בה עין. זכה יוסף ל-"עין תחת עין" – לטובה. ראה מקבילה בפסיקתא רבתי פיסקא יב זכור שמדגיש את החשש מיופיה של רחל: "אמר: אין אשה בעלת נוי כאמי והרשע הזה חשוד על העריות. נתן עצמו ראשון ועמד לו לפניה שלא יראנה עשו. הוא שאביו מקלסו: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין - שכיסית עינו של אותו רשע מאימך ". יש כאן סגירת מעגל, נכון יותר משולש, יפה. יעקב אהב את רחל בשל יופיה (בראשית כט יז-יח, בראשית רבה ע טז), יוסף מקבל את יופיו מאמו, יוסף מסוכך על יופיה של אמו, יעקב מברך את יוסף, כאשר אולי דמותה של רחל היפה והאהובה עומדת לנגד עיניו: "בן פורת עלי עין", שאין לו לחשוש מעין הרע בשל יופיו. ומדרש בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 268 מקשר את היופי עם הצניעות – של רחל ושל יוסף.
- פורת מלשון להפר – לא בדיוק עומד מבחינה דקדוקית אבל מעניין מבחינה דרשנית. יוסף הפר את ברית אחוות האחים כשהביא את דיבתם רעה אל אביהם והתרברב בחלומותיו, והם הפרו אותה כשמכרוהו לעבד, ולפיכך "בן פורת" פעמיים. על נושא זה עומדים הפרשנים להלן והמדרש הקדימם בדרשתו. מכאן שבברכתו ליוסף סונט אותו יעקב ומוכיחו, בדומה לברכתו של יעקב לראובן ולשמעון ולוי, אם כי בעוצמה פחותה בהרבה ובצורה סמויה. ראה דברינו הסיפור שלא סוּפָּר בפרשת ויגש, שם העלו את השאלה אם בסופו של דבר נערך חשבון נפש אמיתי וגילוי לב במשולש יעקב – האחים – יוסף על המאורעות בפרשות וישב-ויגש. מסקנתנו שם היא שכנראה לא, אך כאן יש רמז לכך שמשהו בין יעקב ליוסף לפחות, כן אירע. בברכתו אומר יעקב ליוסף: בוא נסכים שלא כל הצדק בסיפור הזה היה אתך. יש שני "בן פורת" כאן - שתי הָפָרוֹת. המילה הפרה אולי גם מרמזת שניתן היה לפשר ולפוגג את החששות ההדדיים בין האחים בדומה להפרת נדר והתרת או טיוב חלומות.
- כאן יש קושי "קטן". ניחא "שהפרה לו אדונתו", היינו שאשת פוטיפר הפרה את סדרי הבית, ניסתה את יוסף בפיתוייה וסוף דבר שאכן הושלך לבור. מעמדו ושלוותו ("עכשיו שאני כאן מודה אני לך שאני ברווחה", בראשית רבה פז ד) בבית פוטיפר הופרו ע"י אדונתו. אבל מהו "שהפר לאדונתו"? איזו הפרה יוסף עשה לה? המפרשים מתרצים: שהפר את עצתה, אבל פירוש זה מתעלם מההדדיות שיש במשפט בדומה להדדיות בהפרה בינו ובין האחים ומהסימטריה שיש בדרשה זו על שני חלקיה. האם ייתכן שהמדרש רומז כאן להתנהגות לא נאותה של יוסף בבית פוטיפר, גם כלפי אשת פוטיפר, שתרמה אף היא לאירוע הקשה? אולי ליוהרתו? ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ח: "התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי, א"ל הקב"ה: אביך מתאבל עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך? הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך", דברינו יוסף ואשת פוטיפר.
- שירים הם צמידים שעל היד (ואולי גם שיראים – מטפחות משי) וקטלים הם שרשראות שעל הצוואר.
- פה אנחנו גולשים לחצי השני של הפסוק: "בנות צעדה עלי שור" ואף לפרשת פנחס בו בנות צלפחד שהן משבט יוסף (מנשה), זכו שתיכתב פרשת הנחלות על שמן. ראה במדבר כז א-יא שהיא פרשה שיש לה "ס" לפניה ו-"פ" אחריה. אבל מדרשים אחרים עדיין רואים באזכור של נשות מצרים שהלכו שבי אחרי יופיו של יוסף (בדומה לסיפור של אשת פוטיפר שהזמינה את חברותיה לחזות ביופיו של יוסף והן חתכו את ידיהן, תנחומא וישב סימן ה בדברינו יוסף ואשת פוטיפר), המשך של "בן פורת יוסף" ומחברים את שני חלקי הפסוק לדרשה אחת. ראה מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן לד: "מה כתיב ביוסף? בן פורת יוסף (בראשית מט כב) - א"ל הקב"ה: יוסף, יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות, שנאמר: בנות צעדה עלי שור". וביתר בהירות במדרש במדבר רבה יד ו: "הוא לא נתן עיניו בה ולא במצריות בעת שמלך, ככתוב: בן פורת יוסף. בן פורת עלי עין - שעילם עינו מאשת פוטיפר ומן המצריות, לפיכך: בנות צעדה עלי שור". עוד ראה, פרקי דרבי אליעזר פרק לח: "ועוד שהיה רוכב במרכבת ועובר בכל גבול מצרים, ומצריות מצעדות לו על החומות ומשליכות עליו טבעות זהב אולי יסתכל בהם לראות את יופי תארן, ולא שזפתו עין אדם. והיה פרה ורבה בכל עין, שנאמר: בן פרת יוסף בן פורת עלי עין". ומכאן גם פירוש חדש ל"בן פורת", שהיו דמותו ותארו של יוסף "פרים ורבים" בעיני כל רואהו, ופירוש חדש ל"עלי עין" שהעלים עין.
- מדרש זה מחזיר אותנו לחלום פרעה למקום בו התהפך מזלו של יוסף ועלה לגדולה. מהו "בן פורת"? בן הַפָּרוֹת, מלשון בינה ותבונה, שהבין את חלום הפרות. או שמא פשוט בין הפרות, שהיית שם בחלום פרעה וראית יותר טוב ממני ומכל החרטומים. ראה מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ג: "אמר ליה: והנה מן היאור עולות שבע פרות. אמר ליה יוסף: לא כך ראית, אלא: יפות מראה ובריאות בשר. אמר ליה: הנה שבע פרות דלות ורעות. אמר לו (יוסף): לא כך ראית, אלא: רעות מראה ודקות בשר. א"ל: הנה שבע שבלים מלאות וטובות. א"ל: לא כך ראית, אלא: בריאות וטובות. א"ל: והנה שבע שבלים צנומות דקות. א"ל: לא כך ראית, אלא: דקות שדופות קדים. התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל: אֲחַרַי היית כשחלמתי, שנאמר: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. הוא שאביו מברכו: בן פורת יוסף - אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף".
- הרי לנו המשך למדרש הקודם ועוד משחק של חילופי אותיות במילה "פורת". מקודם "פרות" וכעת פשוט "פותר" והחלום "פתור". הסיומת: "שמא שם היית", מזכירה לנו את דברי משה (במדרש) לבצלאל כשזה תיקן אותו בסדר עשיית כלי המשכן: "שמא בצל אל היית וידעת!" (ברכות נה ע"א). עוד מדרש בפתרון זה למילה "בן פורת", הוא מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט: "דבר אחר: בן פורת יוסף. שעל ידי הפתרון עלה לגדולה. דכתיב: ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), שהיה בוחן אותם ולא נמצא איש שיאמר לו האמת, עד שבא אצל יוסף. והיה מגיד לו יותר ממה ששאל הוא וענהו יוסף: לא חלמת כך. כיון ששמע פרעה כך, אמר ליוסף: אין נבון וחכם כמוך (שם שם לט), שעמדת על האמת". בן פורת הוא מי שמוצא את הפתרון הנכון, את האמת. ואולי בשל כך גם לא מפחד מהעין. ראה הלשון "ונתן במקום האחדות העין שנחסר מאמת" (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יוחנן בן זכאי עמוד 215). ולשון אבן עזרא בפירושו לתהלים יז טו: "וזאת המחזה אינה במראה העין רק במראה שקול הדעת שהם מראות אלהים באמת". מראה העין והשפעת העין בטלים מול האמת. עוד על יוסף שהשכיל לפתור את חלומו של פרעה, ראה דברינו תשמע חלום לפתור אותו בפרשת מקץ וכן דברינו יוסף ודניאל, בפרט דברי הזהר שם, שיוסף, כדניאל לא רק נתן את פתרון החלום, אלא גם שחזר את החלום עצמו.
- רש"י מסביר את חילוף הלשון מרבים ליחיד. וכבר עמדו פרשני מקרא אחרים, כרד"ק ואבן עזרא, גם על חילוף הלשון בפסוק מזכר לנקבה והראו שדבר מקובל הוא במקרא דוגמא: "אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד־בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" (שמות כב כה).:
- לפי סוף דבריו של רש"י, שמצטט בעצם את המדרש, נראה שמדרשי האגדה אינם רחוקים במקרה שלנו מפשט המקרא. אך רמב"ן חולק על רש"י ודוחה את דבריו מסיבות לשוניות ודקדוקיות. אגב, המילה "אפריון", בדומה למונח "פורנא" או "פרנא" בגמרא שהוא תוספת שבח של כתובת אישה או נכסי יתומים, הן מילים יווניות שאין כדוגמתן במקרא. רמב"ן מציע פירוש אחר שנראה להלן.
- השווה עם ירמיהו יז ח: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי". דברינו והיה כעץ שתול על פלגי מים בפרשת בחוקותי.
- כפי שכבר מובא לעיל בשם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מט כב: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. אמר שני פעמים בן פורת, על שם מנשה ואפרים".
- כמו כן מפרש רמב"ן, אחרי שהתווכח עם פירוש רש"י: "אבל בן פורת, או כדעת אונקלוס מלשון פוריה ועניפה, או כדברי בעלי הדקדוק שעשו פורת מלשון ותארכנה פארותיו (יחזקאל לא ה),.והם אמרו כי "בן" כמו נטע, והביאו לו דומה (תהלים פ טז): וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך. והענין כאילו אמר: נטע שבו פארות רבות – יוסף. ועל דעתי בן כמשמעו, יאמר כי יוסף הוא בן שהוא כמו פארות אילן שתול על המעין אשר לא יכזבו מימיו. ועשתה בנות, צעדה אותן על החומות הגבוהות בשמים. וכינה הבדים אשר תצאנה מן פארה בבנות, כי הן בנות לפארות הגדולות, והוא דרך צחות לבן פורת". וכבר הערנו כמה פעמים שיש קשר ודמיון בין פירוש רמב"ן שחי בספרד ופירוש רד"ק שחי בפרובאנס, שניהם בני אותה תקופה פחות או יותר: סוף המאה 12 – אמצע / סוף המאה ה- 13, רד"ק הקדים מעט את רמב"ן. כאן נראה ששניהם הולכים בעקבות תרגום אונקלוס שמתרגם: "בְּרִי דִסְגֵי יוסף בְּרִי דְאִתְבָרֵך כְּגוֹפַן דִנְצִיב עַל עֵינָא דְמַיָא", ובעקבות רס"ג שמפרש: "ויוסף כענף פורה על עין מים שיש לו שורשים שנתפשטו עלי חומה", ופירוש אבן עזרא בדומה.
- ספורנו (איטליה מאה 15) מוסיף ומשכלל את "בן פורת" העץ – כאן הגפן - בשילוב עם החומה: "צעדה עלי שור". אם נקרא את פירושו מהסוף להתחלה, נקבל את סדר הזמנים כך: הייתה חומה - סמל החיץ הגדול שבין יוסף שגלה למצרים ובין בית יעקב שהיו בארץ כנען. מעבר לחומה, בצד הסמוי מעינם של בית יעקב, במצרים, צומחת ועולה גפן לתפארת בסמוך למעיין – סמל לעלייתו של יוסף ולריבוי המים במצרים. הגפן מטפסת ועולה על החומה ונגלית למצויים בצד החומה השני, היינו ליעקב וביתו. כל בית יעקב עוברים לצד השני של החומה וחוסים כעת בצל הגפן היא יוסף.
- רשב"ם הוא פשטן המקרא, שבד"כ אינו הולך בדרך המדרש ולא נמנע מלחלוק גם בחריפות על סבא רש"י. מקובל לצטט את דבריו בתחילת פרשת וישב (לז ב) שם הוא חולק על רש"י בפירוש המילה "תולדות" ואומר: "ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים". בפרשתנו, בוויכוח על ברכת "דן ידין עמו" שרש"י מפרש על שמשון שהיה שופט ושמוצאו משבט דן, דברי רשב"ם חריפים עוד יותר (בלי להזכיר את רש"י) כשהוא אומר: "ידין עמו - המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל". ראה דברים קשים אף יותר בפירושו לבראשית מה כח: "פשטות אחרים של ערמומיות אומרים והנם הבל". אך כאן, לאחר שהוא מנתח את הפסוק מבחינה לשונית-דקדוקית ומשווה עם פסוקים אחרים, הוא נעזר בדרשות על בנות מצרים, אשת פוטיפר וחברותיה (שאין להם שום רמז בפסוק) המתבוננות ביופיו של יוסף וצועד עלי שור בדרך רש"י והמדרש. לפעמים גם המדרש הוא פשט ולפעמים אפשר גם להסכים עם סבא רש"י ...