פרשות השבוע

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף … וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת־הַמַּחֲנוֹת: וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל־הָעֵדָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְאִם־בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה … וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: וְכִי־תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל־הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (במדבר פרק י פסוקים א-י).¹

וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַה' וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה': (דברי הימים ב פרק ה).²

ספרי במדבר פיסקא עב – דיבור מלמעלה וחצוצרות מלמטה

"וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף", למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט כג), שומע אני הואיל ונוסעים על פי הדיבר וחונים על פי הדיבר לא יהיו צריכים חצוצרות! תלמוד לומר: "עשה לך שתי חצוצרות כסף", מגיד הכתוב, שאף על פי שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה', צריכים היו חצוצרות.³

המשך שם – משל משה או משל ציבור

"עשה לך" – משלך, "ויקחו אליך" – משל צבור דברי ר' יאשיה.⁴ ר' יונתן אומר: אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר. ומה תלמוד לומר: "קח לך", "עשה לך"? … בשלך אני רוצה יותר מבהם.⁵

אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך", לא היו אלא משל צבור. הא מה תלמוד לומר: "קח לך", "עשה לך" – בשל צבור הכתוב מדבר.⁶

מסכת מנחות דף כח עמוד ב – רק למשה

תנו רבנן: כל הכלים שעשה משה, כשרים לו וכשרים לדורות, חצוצרות – כשרות לו ופסולות לדורות. חצוצרות מאי טעמא? אילימא דאמר קרא: עשה לך, לך – ולא לדורות, אלא מעתה, ועשית לך ארון עץ, הכי נמי ד"לך" – ולא לדורות! … שאני התם דאמר קרא "לך" "לך" תרי זימני: "עשה לך", "והיו לך".⁷

במדבר רבה טו יג פרשת בהעלותך – משה הוא מלך (גם אברהם)

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" זה שאמר הכתוב: "שאו שערים ראשיכם" (תהלים כד ז). בשעה שהכניס שלמה את הארון למקדש אמר: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם … ויבא מלך הכבוד" … מיד בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו … וחזר ואמר: "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה …⁸

מהו "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" (שם י)? שהוא חולק ליראיו מכבודו. כיצד? הוא נקרא אלהים וקרא למשה אלהים: "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז א)⁹  … אמר לו הקב"ה למשה: מלך עשיתיך, שנאמר: "ויהי בישורון מלך" (דברים לג). מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף; כשתכנס את ישראל יהיו תוקעין בהם והן מתכנסין, שנאמר: "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה", לכך: "עשה לך שתי חצוצרות כסף".¹⁰ … וכל מי שהוא ירא מן הקב"ה, סופו ליעשות מלך. ממי אתה למד? מאברהם, ע"י שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך, שנאמר: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב). ומנין שנעשה מלך? שנאמר: "אל עמק שוה הוא עמק המלך" (בראשית יד). מהו עמק שוה הוא עמק המלך? שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם.¹¹ ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אפילו משה שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך. לכך כתיב: "ירא את ה' בני ומלך" (משלי כד כא).¹²

ספרי במדבר פיסקא סא – מקשה במנורה ולא בחצוצרות

"וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא" … ומה תלמוד לומר "מקשה היא"? לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאם אין להם מין קשה עושים מין גרוטי,¹³ שומע אני אף במנורה כן? תלמוד לומר: "מקשה היא", שָׁנָה עליו הכתוב לפסול. מיכן אמרו: אין של זהב, עושים של כסף ושל ברזל ושל נחושת ושל בדיל ושל עופרת דברי רבי. ר"י בר' יהודה אומר: אף של עץ ושל חרס. אבל אין להם מין קשה, אל יעשו מין גרוטי.¹⁴ מה שאין כן בחצוצרות. שבחצוצרות, אין של כסף לא יעשו של זהב. אבל אין להם מין קשה, עושים מין גרוטי. נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה.¹⁵

תנחומא (בובר) בהעלותך יח – נגנזו בחיי משה

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" שיהיו תוקעין לפניך כמלך. "עשה לך" … לך אתה עושה ולא לאחר. אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן. תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של משה, לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להילחם ביריחו … מה כתיב שם: "וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת" (יהושע ו כ), מלמד שאפילו יהושע תלמידו, לא נשתמש בהם. ולא תאמר ליהושע, אלא אפילו משה רבינו עצמו, שעד שהוא חי נגנזו. א"ר יצחק: הרי שמשה אומר כשהוא בא ליפטר מן העולם: "הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" (דברים לא כח), והיכן היו החצוצרות לתקוע בהן ולכנסן? אלא עד שהוא בחיים, נגנזו.¹⁶

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ: (במדבר לא ו פרשת מטות).¹⁷

רמב"ם הלכות מלכים פרק ב הלכה א – כליו של מלך שנפטר

כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" -שתהא אימתו עליך. אין רוכבין על סוסו,¹⁸ ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו, וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו.¹⁹

תנחומא (בובר) בהעלותך יט – דוד ומשה, כינור מול חצוצרות

"עשה לך שתי חצוצרות כסף – אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר: "וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת .. וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר־ה' וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל־ יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל: וְכָל־הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים" (דברי הימים ב כט כו-כח).²⁰

אמרו רבותינו: אף החצוצרות שהיו במקדש אף הם נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכינור שנאמר  "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר".(תהלים נז).²¹

בראשית רבה צו ג פרשת ויחי – אין שלטון ביום המות

"ויקרבו ימי ישראל למות" (בראשית מז כט). כתיב: "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות" (קהלת ח ח). רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה למות גנזם הקב"ה שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו, דכתיב (דברים לא) "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם",²² לקיים מה שנאמר "ואין שלטון ביום המות".²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו במדרשי חז"ל והזנחנו את פרשני המקרא. נחזור ונקרא את פסוקים א-י של פרק י בפרשתנו.

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:

(ג) וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(ד) וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:

(ה) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:

(ו) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:

(ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:

(ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:

(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: פ

פשט המקרא הוא שהכל עניין אחד ואין שום רמז שהחצוצרות שעשה משה היו רק עבורו ושנגנזו בחייו. פשיטא שפסוקים ט-י המתארים את השימוש בחצוצרות במלחמה מחד גיסא ובשמחת המועדים מאידך גיסא, נהגו לדורות. ראו שוב מצווה שפב בספר החינוך: "לתקוע בחצוצרות במקדש בכל יום בהקריב כל קרבן וכמו כן בשעת הצרות".

אבל חז"ל חצו את הפרשה לשניים: חצוצרות משה וחצוצרות לדורות. ונותרה רק "בעיה קטנה" בקריאת הפרשה. פסוק ח שם: "וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (אולי כבר פסוק ז שלפניו: "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ"), להיכן הוא (הם) שייך (שייכים), לחטיבת הפסוקים א-ו 'למעלה' שעפ"י חז"ל הם חצוצרות משה, או שמא לפסוקים ט-י 'למטה' שפשיטא שהם החצוצרות לדורות?

מפירוש רש"י: "ובני אהרן יתקעו – במקראות ובמסעות הללו", נראה שהוא משייך את פסוק ח 'למטה'. וחזקוני מסייע לרש"י בכך שהוא מדגיש ש"חוקת עולם" אין משמעותה "לדורות": "היה לכם לחקת עולם – לחק נתנו ולא לדורות מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות". ראו גם הכתב והקבלה ומלבי"ם שתומכים בפירוש רש"י (כפי שחזקוני מסביר). אבל מפירוש אבן עזרא נראה שהוא מתעלם מהרעיון של חצוצרות משה, או שלא הכיר את דרשות חז"ל בנושא זה, והוא מפרש את כל עשרה הפסוקים שבפרשת החצוצרות (במדבר י א-י) כחטיבה אחת: "והיו לכם לחקת עולם – כי המחנות נוסעים להילחם. הלא תראה דברי משה בנסוע הארון. והנה פירוש זאת החוקה, שתעשו כן שיריעו הכהנים בחצוצרות בלכתם למלחמה להילחם אל ארץ אויביהם, וכן כי יבא אויב בארצכם ותבואו למלחמה עמו".

בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' (תהלים צח ו)²⁴