חצוצרות משה

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף … וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת־הַמַּחֲנוֹת: וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל־הָעֵדָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְאִם־בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה … וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.

וְכִי־תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל־הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (במדבר פרק י פסוקים א-י).1

וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַה' וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה': (דברי הימים ב פרק ה).2

ספרי במדבר פיסקא עב

"וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף", למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט כג), שומע אני הואיל ונוסעים על פי הדיבר וחונים על פי הדיבר לא יהיו צריכים חצוצרות! תלמוד לומר: "עשה לך שתי חצוצרות כסף", מגיד הכתוב, שאף על פי שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה', צריכים היו חצוצרות.3

"עשה לך" – משלך, "ויקחו אליך" – משל צבור דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב … אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך", לא היו אלא משל צבור. הא מה תלמוד לומר: "קח לך", "עשה לך" – בשל צבור הכתוב מדבר.4

במדבר רבה פרשת בהעלותך פרשה טו סימן יג

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" זה שאמר הכתוב: "שאו שערים ראשיכם" (תהלים כד ז)  … מהו "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" (שם י)? שהוא חולק ליראיו מכבודו. כיצד? הוא נקרא אלהים וקרא למשה אלהים: "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז א)  … אמר לו הקב"ה למשה: מלך עשיתיך, שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך. מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף; כשתכנס את ישראל יהיו תוקעין בהם והן מתכנסין, שנאמר: "ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה", לכך: "עשה לך שתי חצוצרות כסף".5

ספרי במדבר פיסקא סא

"וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא" … ומה תלמוד לומר "מקשה היא"? לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאם אין להם מין קשה עושים מין גרוטי,6 שומע אני אף במנורה כן? תלמוד לומר: "מקשה היא", שָׁנָה עליו הכתוב לפסול. מיכן אמרו: אין של זהב ,עושים של כסף ושל ברזל ושל נחושת ושל בדיל ושל עופרת דברי רבי. ר"י בר' יהודה אומר: אף של עץ ושל חרס. אבל אין להם מין קשה, אל יעשו מין גרוטי.7 מה שאין כן בחצוצרות. שבחצוצרות, אין של כסף לא יעשו של זהב. אבל אין להם מין קשה, עושים מין גרוטי. נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה.8

במדבר רבה פרשה טו סימן טז

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" שיהיו תוקעין לפניך כמלך. "עשה לך" … לך אתה עושה ולא לאחר. אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן. תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של משה, לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להילחם ביריחו … מה כתיב שם: "וירע העם ויתקעו בשופרות" (יהושע ו כ), מלמד שאפילו יהושע תלמידו, לא נשתמש בהם. ולא תאמר ליהושע, אלא אפילו משה רבינו עצמו, שעד שהוא חי נגנזו. א"ר יצחק: הרי שמשה אומר כשהוא בא ליפטר מן העולם: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם" (דברים לא כח ), והיכן היו החצוצרות לתקוע בהן ולכנסן? אלא עד שהוא בחיים, נגנזו. א"ר יהושע דסכנין בשם רבי לוי: לקיים מה שנאמר: "אין שלטון ביום המות" (קהלת ח ח). הוי: "עשה לך שתי חצוצרות כסף" – לך את עושה ואין אחר משתמש בהן כל ימיך.9

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה א

משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו … משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז שהשיבו פלשתים דרין לאלי ישראל … ומי גנזו? יאשיהו המלך גנזו.10

שבת שלום

מחלקי המים

 

 

עדכון אחרון: 05/02/2017

הערות שוליים

  1. מעשה החצוצרות לא נזכר בתורה, מלבד שהיו עשויים כסף. אבל השימוש בהן נועד למטרות הרבה: מקרא העדה (הראשים או כולם), מסע המחנות וחנייתם, מלחמה, עבודת המקדש, ימי מועד ושמחה. יש כאן חלוקה ברורה בין חצוצרות תקופת המדבר, ימי משה, ובין מצוות החצוצרות לדורות להתנחלות ולישיבה בארץ, כפי שעמדנו למעלה. פסוקים ב-ז שייכים לקבוצה הראשונה, בעוד שפסוקים ח-ט שייכים לשנייה. ופסוק ח עומד בתווך וניתן לדרוש לכאן או לכאן ובא לומר שמצוות התקיעה בחצוצרות היא בידי (בפי) הכהנים בלבד. עפ"י חלוקה זו, חלקנו גם את דברינו בו לשני דפים. בדף זה נדון בחצוצרות משה ובע"ה נשלים בשנה האחרת לדון בחצוצרות לדורות.
  2. במקדמה לחצוצרות לדורות, הבאנו את הפסוקים מזאת חנוכת מקדש שלמה בהלל ובשמחה, בחצוצרות וכלי שיר. בתורה, נזכרות החצוצרות רק בספר במדבר ואילו בנ"ך הן מוזכרות מספר לא מועט של פעמים: בהעלאת הארון ע"י דוד (דברי הימים א פרקים יג, טו, טז), בחנוכת מקדש שלמה (הפסוק שהבאנו ופסוקים נוספים שם), במלחמת רחבעם וירבעם (דברי הימים א פרק יג), בניצחון אסא על זרח הכושי (דברי הימים ב פרק טו), במלחמת יהושפט עם בני עמון ומואב (דברי הימים ב פרק כ), בהמלכת יואש (מלכים ב פרק יא, דברי הימים ב פרק כג), בחיזוק בדק הבית (מלכים ב פרק יב), בטיהור המקדש בימי חזקיהו (דברי הימים ב פרק כט), ואף בבית שני (עזרא פרק ג, נחמיה פרק יב). מכל ספרי התנ"ך, נראה שספר דברי הימים אוהב במיוחד את עניין החצוצרות ואף לגבי הפעולה, תקיעה או תרועה, הוא מחדש לנו את הפועל לחצר שבא משם הכלי עצמו (דברי הימים ב ה יג, יג יד, כט כח). אל תאמר לחצרר או לחצרץ, אלא פשוט לחצר. ובמילון אבן שושן מצאנו גם את השרש חצ"ר וגם חצצ"ר כפעולת השמעת הקול בחצוצרה.
  3. שאלת המדרש איננה כ"כ ברורה שהרי באמת אין שום סתירה בין ההחלטה מתי לנסוע ומתי לחנות, שהיא עפ"י ה' ובין ההודעה לעם שיש להתכונן למסע או לחניה. ראה בדומה שאלת הספרי בפיסקא פד: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה',  וכתוב אחד אומר: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט כ) - כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?" וגם שם אין זו באמת שאלה ונראה ששני מדרשים אלה רוצים להביע רעיון בדרך של שאלה ריטורית. הרעיון הוא שהגם שנסיעת בני ישראל במדבר הייתה עפ"י ה', נעשתה בדרך טבעית וכנהוג במסע מחנות של עמים אחרים: בדגלים, בסדר מופתי, עפ"י משה וגם בחצוצרות המסמלות גינוי מלכים וצבאות. אין סתירה בין שתי צורות הנהגות אלה. וכפי שרש"י (י ב) מסכם ומביא בשם ברייתא דמלאכת המשכן: "נמצאת אתה אומר: על פי שלושה היו נוסעים: עפ"י הקב"ה, ועפ"י משה ועפ"י החצוצרות". ואנו נוסיף עפ"י שלישי – עפ"י יתרו. ראה את דברי משה ליתרו בפרשתנו: "אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: (במדבר י לא), נושא שדנו בו בדברינו דו-שיח משה יתרו בפרשה זו בשנה האחרת. כך או כך, חזרה לעניינינו, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, יחד עם החצוצרות המסמלות את גינוני המלכות המשותפים גם לעמים אחרים. ראה גם דברינו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו בפרשה זו.
  4. בדעת רוב של ר' יונתן ואבא חנין, כנגד ר' יאשיה, נפסק שהחצוצרות שעשה משה היו מכספי הצבור (מכסף מיוחד שנגבה למטרה זו? מיתרת התרומה למשכן?). מה שמעניין הוא הקשר עם הלוחות השניים. כמו ש"פסל לך" של הלוחות השניים הוא מכספי הציבור, כך גם "עשה לך" של החצוצרות הוא מכספי הציבור ולא מכסף פרטי של משה. עשה לך כמו קח לך (כמו ויקחו אליך, או כמו ב"קח לך" במעשה הקטורת בראש פרשת כי תשא וצ"ע). מה משותף לשניהם? למה שמשה ישלם על החצוצרות מכיסו? מה שיטת ר' יאשיה?
  5. מי זוכה למלוכה? מי שהוא ירא ה' ואם כך, אולי משה איננו הראשון? ואכן המדרש שם ממשיך והולך אחורה בסדר המאורעות במקרא ונותן את זכות הראשונים לאברהם: "דבר אחר: עשה לך שתי חצוצרות כסף, זה שאמר הכתוב: ירא את ה' בני ומלך" (משלי כד כא). מהו ומלך? המליכהו עליך ... וכל מי שהוא ירא מן הקב"ה, סופו ליעשות מלך. ממי אתה למד? מאברהם, ע"י שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך, שנאמר: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב). ומנין שנעשה מלך? שנאמר: אל עמק שוה הוא עמק המלך (בראשית יד). מהו עמק שוה הוא עמק המלך? שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם. ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אפילו משה שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך. לכך כתיב: ירא את ה' בני ומלך". כבר קדמה מלוכתו אברהם לזו של משה, אבל אברהם היה מלך של גויי הארץ ומי שכיבד אותו היה מלך סדום וחבורתו. ואילו משה, שנאמר לו בסנה: "אל תקרב הלום ... שכבר מתוקנת הכהונה לאהרון והמלכות לדוד" (ראה שמות רבה סוף פרשה ב), הוא המלך הראשון לישראל, גם אם מלך ללא שושלת המשך. חתימת מלכותו היא בסוף התורה, בפרשת וזאת הברכה: "ויהיה בישורון מלך", אבל תחילתה בפרשתנו והסמל שלה הן החצוצרות וכל מסע הדגלים והמחנות כאשר ארון הברית במרכזם! ולכן גם ברור שהחצוצרות נעשו מכסף הציבור. ועל נושא מלוכתו של משה, בה כבר נגענו פה ושם, יש לדון ביסודיות ולהעמיק בפעם אחרת. כמקדמה, ראה דברינו ויהי בישורון מלך בפרשת וזאת הברכה.
  6. היינו מחברים חלקי מתכת שונים (גרוטאות) ומתיכים ביחד ואין זה "מקשה אחת" לכתחילה.
  7. שאם אין זהב, אפשר לעשות את המנורה מכל מיני חומרים אחרים (ראה החשמונאים שהדליקו בשיפודי ברזל), ובלבד שאותו החומר יהיה מקשה אחת ולא גרוטי.
  8. שבחצוצרות העיקר הוא סוג החומר, כסף, גם אם מגרוטי שאינו מקשה אחת, ואילו במנורה העיקר הוא מקשה אחת וחומרים רבים כשרים אם אין מהודרים. לקשר ההפוך הזה בין המנורה ובין החצוצרות, יש אולי גם פן באגדה ולא רק בהלכה, למנורה כסמל מלכות גבוה, שבו כל סוג חומר שווה רק השלימות חשובה, מול החצוצרות שהן סמל מלכות בשר ודם, בהן סוג החומר הנוצץ כלפי חוץ הוא שחשוב, אבל ניתן לחבר מחלקים נפרדים. וכל אחד מוזמן לנסות רעיונותיו הוא.
  9. ובהמשך המדרש שם ראה שתי דעות לגבי דוד המלך שם: "עשה לך שתי חצוצרות כסף - אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר: וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת .. וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר־ה' וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל־ יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל: וְכָל־הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים" (דברי הימים ב כט כו-כח). אמר רב: החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור שנאמר (תהלים נז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר". החצוצרות שנזכרות בפרשתנו שעשה משה נגנזו עוד בחייו, אבל המצווה לדורות להשתמש בחצוצרות בהזדמנויות שונות, כפי שמתואר בפרשה, לא נעלמה. ראה מצווה שפב בספר החינוך: "לתקוע בחצוצרות במקדש בכל יום בהקריב כל קרבן וכמו כן בשעת הצרות". ועל כך הבטחנו כאמור לדון בפעם אחרת בפרשה זו בעזרת הנותן ליעף כח.
  10. דברים רבים היו ונגנזו, בין סוף תקופת המשכן לבית ראשון, בבית ראשון עצמו (הארון ע"י המלך יאשיהו), בין בית ראשון לשני ("ה' דברים שחסר מקדש אחרון ממקדש ראשון ואילו הן: אש ארון אורים ותומים שמן המשחה ורוח הקודש" ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו). אבל מכולם, קדמו החצוצרות שנגנזו עוד בימיו של משה. וכל זה, לא רק על מנת שלא ישתמש בהם יהושע ואחרים, לכאורה לכבודו של משה, אלא אדרבא, על מנת להראות למשה את זמניותו וארעיותו של בשר ודם בימיו עלי חלד, גם של משה שעלה את האלהים והיה המלך הראשון בישראל. כמאמר קהלת פרק ח פסוק ח: "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת".