פרשות השבוע

מים ראשונים: פרק ד של ספר ויקרא פותח בכותרת הכללית "נפש כי תחטא" ומפרט בהמשך חטאים של אנשים ספציפיים: תחילה כהן גדול (כהן משיח) שחטא (פסוק ג), המשך במקרה המיוחד של בית דין (הגדול) שחטא (פסוק יג), לאחר מכן נשיא שהוא מלך שחטא (פסוק כב), ורק בסוף "האזרח הפשוט" (עם הארץ, פסוק כז). שלושה הראשונים ("הבכירים") נדונים בהרחבה במסכת הוריות שבסדר נזיקין. ללמדך, שראשי העם הם מקרה מיוחד. כבר זכינו לדון על שלושה מתוך ארבעה מקרים אלה: נפש כי תחטא, אשר נשיא יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו (בית הדין הגדול). בקשנו הפעם להשלים את הכהן המשיח, אך "קפץ" עלינו פירושו המיוחד של כלי יקר¹ שדן באופן כולל בצירוף ארבעה מקרים אלה המייחד את פרק ד בספר ויקרא, פרשת ויקרא.²

ויקרא פרק ד³

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת: … וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:⁴

וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא  תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ: וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: … וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם: … חַטַּאת הַקָּהָל הוּא:⁵

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: … וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים: … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ:⁶

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם: … וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא: … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ: וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה: … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ:⁷

פירוש כלי יקר על הפרק⁸

"נפש כי תחטא". מצינו שלוש לשונות בחוטאים: כי, אם, אשר. ביחיד החוטא כתיב: "נפש כי תחטא", וברבים החוטאים נאמר: "ואם כל עדת ישראל ישגו" (פסוק יג) ובנשיא כתיב "אשר נשיא יחטא" (פסוק כב).⁹ ואמרו המפרשים שלשון "כי" מורה יותר על ודאות מן לשון "אם". ולשון "אשר" מורה יותר על ודאות מן לשון "כי".¹⁰ לפיכך, בחטא הרבים שהוא דבר שאינו מצוי שרבים יסכימו על החטא, לכך נאמר: "ואם כל עדת ישראל ישגו", שהוא מורה על הספק. וכן בכהן משוח נאמר: "אם הכהן המשוח יחטא", כי רחוק הוא ובלתי שכיח שהכהן המשוח או רבים יחטאו. אבל סתם יחיד בנקל יבוא לידי חטא, על כן נאמר: "נפש כי תחטא", שלשון "כי" מורה על דבר שקרוב לודאי שיהיה כן.¹¹ אבל הנשיא המתנשא לכל ראש ונוהג נשיאותו ברמה מתוך רום לבבו, ודאי יבוא לידי חטא. לכך נאמר: "אשר נשיא יחטא", כי לשון "אשר" מורה על דבר שודאי יהיה ואין בו ספק וכן תמצא בספר הזוהר וברבינו בחיי ובתולדות יצחק.¹²

וקשה לי על זה, אם כן למה נאמר: "ואם נפש אחת תחטא" (פסוק כז)? למה הזכיר אצל היחיד פעם לשון אם ופעם לשון כי? ועוד קשה, למה אמר "נפש אחת"? כי באומרו "נפש" ידענו שהיא אחת ולא שתים. ואם דרך הכתוב לומר נפש אחת, אם כן למה אמר נפש כי תחטא ולא אמר אחת.¹³

ונראה לומר שבנוהג שבעולם שכל יחיד החוטא בשגגה חוטא בדברים שהוא רואה רבים נכשלים ואינן נזהרים בדבר ההוא, על כן הוא טועה לומר שלא יקרהו עוון בדבר. ומיעוטא דמיעוטא הוא שיש לך איזה יחיד חוטא אף בדבר שאינו רואה רבים נכשלים בדבר ההוא והוא יחיד בדבר. וזה דבר שאינו שכיח ודעתו חיצונית. לכך נאמר: "ואם נפש אחת תחטא", רצה לומר שיהיה החוטא נפש אחת לבד ולא יהיה לו דמיון וחבר בין הבריות. זה דבר בלתי שכיח, על כן נאמר בו לשון "אם" המורה על הספק, כדרך שנאמר בכהן משוח ובסנהדרין. אבל כשאמר נפש כי תחטא לא הזכיר לשון "אחת" לפי שזה מדבר ביחיד החוטא בדברים שרואה שרבים אינן נזהרים בו, על כן הדבר שכיח וקרוב לודאי שגם הוא יכשל בו. לכך נאמר בו לשון "כי".¹⁴ וכדמות ראיה לזה מה שאמר "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ", רצה לומר שהוא נבדל בחטא זה מן עם הארץ שאינו רואה אחרים עושים ועושה, אבל אצל לשון "כי" לא נאמר מעם הארץ.¹⁵

….¹⁶

"ונסלח להם".¹⁷ מה שלא נאמר לשון סליחה בכהן המשוח כדרך שהזכיר לשון סליחה בקהל ונשיא ויחיד, פירש הרמב"ן שלרוב מעלת הכהן לא יתכפר לגמרי, "כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב יז) וגדול עוונו מנשוא עד שיתפלל ויתחנן לאלהיו.¹⁸ ומהר"י אברבנאל כתב שמה שנאמר בחטאת הקהל ונסלח להם קאי על הכהן ועל הקהל וכוללם יחד, לפי ששניהם חטאו בדבר הוראה שהתירו האסור.¹⁹ ולי נראה שלכך לא נאמר סליחה בכהן משוח, לפי שכל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו, ובכהן משוח נאמר: "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם", פירש רש"י שחטאו אשמת העם הוא, שהם תלוין בו לכפר עליהם ונעשה מקולקל.²⁰ ויותר נכון לפרש לאשמת העם שהוא בכלל מחטיא הרבים, כי ממנו יראו וכן יעשו בקל וחומר. על כן לא נאמר בו "ונסלח לו", כי אף על פי שהקרבן יספיק להסיר מעליו חטאו וסר עוונו, מכל מקום נשאר עדיין רושם חטא הרבים התלוי בו ולזה אין סליחה.²¹

ואל תשיבני ממה שאמר לשון סליחה בנשיא החוטא, היינו לפי שאין למידין ממנו אחרים כלל ואדרבא תולין חטא בנשיאותו, לומר שבעבור שנהג נשיאותו ברמה על כן בא לידי חטא. כי הכל יודעין שגסות הרוח שבאדם מעבירו על דעת קונו ואם כן אין למידין ממנו החטא, ואדרבא שלמידין ממנו דרך התשובה כמו שנאמר: "אשר נשיא יחטא" פירש רש"י: "אשר נשיא יחטא – לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".²²

ומה שנאמר לשון סליחה בפרשת "ואם כל עדת ישראל ישגו", ממה נפשך: אם הפרשה מדברת בעדה שלימה שחטאו כולם ממש, אז אין כאן מחטיאי הרבים שהרי כולם חטאו כאחד. ואם הפרשה מדברת בסנהדרין, כמו שלמדו מגזירה שוה דְעֵדָה – עֵדָה, אם כן העדה לא חטאו כלום, כי כבר צוה להם הקב"ה שישמעו בקול מוריהם. ואם המה חטאו ויורו המורים בטעות, אלה הצאן מה עשו? ואם כן אין כאן מחטיאי הרבים.²³ ואם נפשך לומר שזה נקרא מחטיאי הרבים, נוכל לומר שלכך מסיים ואמר: "חטאת הקהל הוא" – לומר שאף על פי שנאמר "ונסלח להם" מכל מקום אין זה סליחה, שהרי חטאת הקהל הוא ואותו רושם נשאר קיים. וכאילו אמר שהכל נסלח להם, חוץ ממה שחטאת הקהל הוא – אותו חטא נשאר קיים. וכל זה אזהרה גדולה למורי הוראות ולגדולי ישראל שיהיו נזהרים במעשיהם ביותר "כי שגגת תלמוד עולה זדון", כי מה שהוא עושה בשוגג גורם שממנו יראו וכן יעשו במזיד כי לא ידעו ששגגה הוא להם.²⁴

שבת שלום ורפואה קרובה לבוא²⁵

מחלקי המים

מים אחרונים: נשלים את הערה 12 לעיל. להלן דברי רבי בחיי בן אשר ויקרא ד כב שכלי יקר מזכיר: "ולזה לא נכתב אם נשיא יחטא, כמו שאמר: אם הכהן המשיח יחטא, ואמר גם כן: ואם כל עדת ישראל ישגו. כי הכהן הגדול נזהר מן החטא לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לענין צרכי גופם ומזונותם בין לענין כפרת נפשותם, וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא, לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק. אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי, לפי שהנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו".

ובדומה, פירוש תולדות יצחק²⁶ ויקרא ד ג: "אם הכהן המשיח יחטא, בלשון החוטאים מצינו חילוקים. במשיח אמר אם, שאמר אם הכהן המשיח, וכן בכל העדה, ואם כל עדת ישראל ישגו, ובנשיא אמר אשר נשיא יחטא, ולא אמר אם, וביחיד החוטא אמר ונפש כי תחטא. הטעם בזה שהכהן המשיח שהוא כהן גדול רחוק שיחטא, ולזה אמר אם שהוא ספק, וכן כל הקהל רחוק ולזה אמר אם. וביחיד אמר נפש כי תחטא, כי מורה יותר ודאות מלשון אם, ובנשיא מתוך גאותו שהוא המלך וכיוצא בו ודאי יחטא, ולזה אמר אשר נשיא יחטא".