אשר נשיא יחטא

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: (ויקרא ד כב).1

אבן עזרא

אשר נשיא יחטא הפוך, וכן הוא: אשר יחטא הנשיא, והוא דבק אשר למעלה ואם כל עדת ישראל ישגו (פסוק יג), כאילו אמר: ואם אשר יחטא הוא נשיא שבט, או נשיא בית אב.2

רמב"ן

… ואין צריך לכל זה, כי שימושי "אשר" רבים, יש מהם יורו על הזמן, כגון: כאשר בא יוסף אל אחיו (בראשית לז כג), כאשר כלו לאכול את השבר (שם מג ב), ודומיהם. אף כאן, כאשר נשיא יחטא, ויחסר כ"ף העת".3

רשב"ם

כמו "ואשר ניתן כתר מלכות בראשו", כמו וכתר מלכות אשר נתן בראשו.4

כלי יקר על הפסוק

סתם יחיד בנקל יבוא לידי חטא, על כן נאמר נפש כי תחטא (פסוק ב), שלשון "כי" מורה על דבר שקרוב לודאי שיהיה כן. אבל הנשיא המתנשא לכל ראש ונוהג נשיאותו ברמה מתוך רום לבבו, ודאי יבוא לידי חטא. לכך נאמר: אשר נשיא יחטא, כי לשון אשר מורה על דבר שודאי יהיה ואין בו ספק וכן תמצא בספר הזוהר.5

רש"י על הפסוק

אשר נשיא יחטא – לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו.6

הוריות דף י עמוד א

תנו רבנן: אשר נשיא יחטא, יכול גזרה? ת"ל: אם הכהן המשיח יחטא, מה להלן לכשיחטא, אף כאן לכשיחטא.7

הוריות דף י עמוד ב

… הואיל ומביא בשגגת מעשה יביא על הקודמות? תלמוד לומר: אשר נשיא יחטא, שחטא והרי הוא נשיא, ולא שחטא ועודהו הדיוט.8

ת"ר: "אשר נשיא יחטא" – אמר ר' יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.9 אם נשיא שלו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו הדיוט! ואם על שגגתו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו זדונו!10

משנה הוריות פרק ג משנה ג

ואיזהו הנשיא? זה המלך, שנאמר: "ועשה אחת מכל מצות ה' אלוהיו" – נשיא שאין על גביו אלא ה' אלוהיו.11

אגדת בראשית (בובר) פרק ו – תפלה לדוד

"תפילה לדוד שמעה ה' צדק" (תהלים יז א) … אמר הקב"ה: עד מתי אתה מתפלל, אמור צרכיך מה שאתה צריך. א"ל: חייך, כל אלו שאמרתי בשביל דבר אחד – מלפניך משפטי יצא' (תהלים יז 12ב), למה? שאמרת אשר נשיא יחטא (ויקרא ד כב), נשיא שאין על גביו מושל אלא ה', הואיל שאין על גבי מושל אלא אתה דן אותי, מלפניך משפטי יצא. אומן גדול היה דוד כשהיה מבקש דבר מן הקב"ה מנגנו … היה שואל תחילה את הקלות, ואח"כ את החמורות. למה הית דוד דומה? לאדם שהיה מבקש ללוות כור חיטים. מצא את הדניסטוס (פי' המלוה), וא"ל: בבקשה ממך מפני שאני בדוחק השאילני כור של חרובין, א"ל: בוא וטול. הולכין ליטול, א"ל: השאילני כור של שעורים והנח כור של חרובים. א"ל: בוא וטול. הולכין ליטול, א"ל: בבקשה ממך, הואיל שבפנים טובים אתה נותן, עשה אותו כור של חיטים והשאילני תחתיו חרובין ושעורים, א"ל טול. ומי גרם לו? ששאל תחילה הקלות ואח"כ החמורות. שמעה ה' צדק, הרי הקלות, ואח"כ החמורות: "מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים".

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה דברי ר"י אבן שועיב בדרשתו לפרשת וירא על העקידה: "ויש אומרים על אחד ההרים אשר אומר אליך, פירושו אם אומר אליך, כמו אשר נשיא יחטא". הרי לנו סניגוריה על מעשה העקידה מפרשתנו.

עדכון אחרון: 15/01/2017

הערות שוליים

  1. פרק ד של ספר ויקרא פותח בכותרת הכללית "נפש כי תחטא" ומפרט בהמשך: תחילה כהן גדול (כהן משיח) שחטא (פסוק ג), המשך במקרה המיוחד של בית דין (הגדול) שחטא (פסוק יג), לאחר מכן נשיא שחטא (פסוק כב) ורק בסוף "האזרח הפשוט" (עם הארץ, פסוק כז). ושלושה הראשונים ("הבכירים") נדונים בהרחבה במסכת הוריות שבסדר נזיקין. ללמדך, שראשי העם צריכים לשמש דוגמא. ראה כלי יקר על פסוק ב' בהשוואה שהוא עורך בין שלושתם לעניין החטא ובפסוק כ' לגבי הסליחה. ואנו נתמקד בנשיא. מי הוא אותו נשיא? מה המיוחד במקרה שלו? מה פירוש הביטוי "אשר נשיא יחטא"?
  2. טרם שאנו מעמיקים במשמעות נשיא שחוטא, נתעכב מעט על פשט הפסוק הלשוני : "אשר נשיא יחטא". מהו "אשר" זה? אם יחטא? כאשר יחטא? או שמא ודאי שיחטא? אבן עזרא מציע "להמשיך" את ה"אם" שבתחילת הפרק "אם כל עדת ישראל ישגו" (ומן הסתם כוונתו גם ל"אם הכהן המשיח יחא" וגם "ואם נפש אחת תחטא בשגגה" שבהמשך הפרק) אל הנשיא שלנו וכך נקבל: אם אשר נשיא יחטא. המילה אשר עצמה, איננה אלא מילת יחס וחיזוק המלווה פועל, כמו: "אשר עשה", "אשר דיבר", "אשר תברך" וכו'. ראה גם פירושו של אבן עזרא לתהלים ז יד: "ורבי משה אמר כי פי' אם לא ישוב כמו אשר לא ישוב והפך זה אשר נשיא יחטא".
  3. אחרי שהוא דן בדברי רש"י (דברים שלא מופיעים בנוסח רש"י שבידינו) ובפירושו הנ"ל של אבן עזרא, מציע רמב"ן פירוש משלו ש"אשר" הוא "כאשר", בזמן ובאירוע. ובלשון עממית בימינו: אם וכאשר.
  4. במילים אחרות, אומר הרשב"ם, נחליף את סרר המילים במשפט ונקבל: נשיא אשר יחטא. בדומה קצת לאבן עזרא לעיל, אבל שונה. הרי לנו עוד דוגמא קלאסית לשיטת הרשב"ם כפשטן מובהק. והרי לנו גם קשר לפורים אחר כותלנו, דרך מגילת אסתר.
  5. באנגלית היינו אומרים It is bound to happen. כוונת הכלי יקר לזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף כג עמוד א: "תני רבי יצחק מאי שנא בכל אתר דכתיב בהו ואם ... אם הכהן המשיח יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו והכא אשר נשיא יחטא ולא כתיב ואם נשיא יחטא? ...אלא אלין כהנייא לא משתכחי הכי בחטאה ... וכן ואם כל עדת ישראל ישגו תווהא הוא דכלהו ישתכחו בחובא ... אבל הכא אשר נשיא יחטא – ודאי. בגין דלביה גס ביה ועמא אזלין אבתריה ואתמנון תחותוי, ועל דא אשר נשיא יחטא". ה"אשר" של הנשיא הוא ההפך הגמור של ה"אם" של הכהן והאדם הפשוט. אצלם זה "אם", אצלו זה "אשר" - ודאי. ראה דברי הזוהר שם בהרחבה. וכן פירש הספורנו: "כי אמנם זה דבר מצוי שיחטא, כאמרו: וישמן ישורון ויבעט". השררה משחיתה.
  6. רש"י מביא אותנו אל עולם המדרש שנראה בהמשך. אין הוא רואה קושי מיוחד בפשט הפסוק ועכ"פ אינו דן בכך (ראה שוב נוסח רש"י שמובא ברמב"ן). אך מיד בפסוק הסמוך מפרש רש"י: "או הודע אליו חטאתו - כמו אם הודע. הרבה או יש שמשמשין בלשון אם, ואם במקום או, וכן או נודע כי שור נגח הוא". מתוספת זו נראה שפשוט לרש"י ש"אשר" הוא "אם". החידוש הוא שגם "או" הוא "אם". ואם כך, אז אפשר לצרף את רש"י לרמב"ן וסיעתו (או שמא ההפך). כל זה בפשט הנקרא. ולעצם הדרשה שמביא רש"י: "אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו", יש לדון. מהו קל וחומר זה. מה כאן קל ומה כאן חומר? מה באמת דינו של נשיא שעבר עבירה בזדון? האם "אשרי הדור" הוא גם על נשיא שעשה דברים בזדון?
  7. הגמרא כאילו עונה לכלי יקר הנ"ל ולזוהר ולספורנו. נכון שהנשיא חשוף ומועד למעידות, נכון שבשררה יש כל משחית, אבל אין זו גזירת גורל. אשר נשיא יחטא - אם (וכאשר) יחטא - לכשיחטא. בדומה לפירוש אבן עזרא לעיל, אלא שההקבלה איננה מבית הדין (עדת ישראל), אלא מהכוהן הגדול (הכהן המשיח). ראה בהמשך הגמרא שם את ההשוואה עם "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד) שלא ברור אם זה במובן של "אם אתן נגע צרעת" כעונש על חטא (תנחומא שם), או שאין כאן תנאי, כך יהיה. וזה בעצם לטובה (רש"י על פסוק זה, ויקרא רבה פרשה יז). ומסקנת הגמרא שם שצרעת הבית היא "בשורה" אבל לא חטאי הבכירים.
  8. עקרון חשוב בדין נשיא אשר חטא הוא שהמעשה נעשה בזמן כהונתו כנשיא. על מעשים שעשה כאשר היה (עדיין) אזרח מן השורה הוא נדון כאחד העם. והובא הדבר להלכה ברמב"ם הלכות שגגות פרק טו הלכה י: "כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו, אע"פ שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוט, שנאמר אשר נשיא יחטא, אם הכהן המשיח יחטא, עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח". ויש עוד תנאי מעניין. ראה בעמוד קודם בגמרא בהוריות שם שיש עוד תנאי. שהנשיא (מלך כפי שנראה להלן) מתפקד, לא כשהוא חולה ובפרט לא כשהוא חולה קשה כמו במחלת הצרעת (המקרה של עוזיה שנצטרע). דין זה של נשיא שחוטא צריך להיות בעת כהונתו וכשהוא במצב כשיר לכהונה.
  9. וכן הוא בתוספתא בבא קמא פרק ז ובספרא פרשה ה. וזה המקור לרש"י על הפסוק. וכדאי לדייק: "אשרי הדור" ולא "אשרי הנשיא". כשהוא חוטא זה "לאשמת העם" (ראה רש"י על פסוק ג וכבר ראינו שיש הקבלה בין הכהן המשיח לנשיא) וכשהוא מודה ומתוודה  "אשרי העם". והוא אישית כלל לא פשוט אם נסלח לו. "שהוא בכלל מחטיא את הרבים כי ממנו יראו וכן יעשו בקל וחומר" (כלי יקר פסוק כ)
  10. הקל וחומר הראשון מנשיא להדיוט הוא ברור. אם המנהיגים מודים בטעויותיהם, בודאי שפשוטי העם צריכים לעשות כך. על הקל וחומר השני משגגה לזדון, אפשר להתווכח, כי לפעמים אדרבא, קל יותר להודות בשגגות מאשר בזדונות. ראה יומא לו ב: "ומאחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות?" משמע שההפך, אם התוודה על שגגות עדיין צריך להתוודות על הזדונות. קל לומר "טעיתי", קשה לומר "כן, עשיתי בכוונה". וראה גם פירוש רשב"ם בפסוק שלנו: "אחת מכל מצוות ה' אלהיו - כלומר אם ירא שמים הוא ולא במזיד אלא בשוגג". משמע שמדובר בנשיא שעדיין יש יראת אלהים בו ולכן אם עבר בשגגה - מודה במעשיו. אבל מי שעושה במזיד, מן הסתם אין בו יראת אלהים וכל העניין לא שייך בו. הוא לא נשמע למצוות התורה. הוא מרים יד כמו ירבעם, אחאב, מנשה ושאר מלכים ונשיאים שפעלו ביד רמה. קיצורו של דבר, דברי הפסוק "ועשה בשגגה" אינם בכדי ואי אפשר לדון קל וחומר משגגה למזיד. ראה בגמרא הוריות שהיא מעלה את השאלה הזו: "מתקיף לה רבא בריה דרבה: אלא מעתה, דכתיב: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, ובירבעם בן נבט דכתיב ביה: אשר חטא ואשר החטיא (מלכים א יד), הכי נמי דאשרי הדור הוא?!".
  11. וכן הוא במדרש ספרא (תורת כהנים) ויקרא - דבורא דחובה פרשה ה: "נשיא יכול נשיא שבטים כנחשון? תלמוד לומר: ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו. ולהלן הוא אומר: למען ילמד ליראה את ה' אלהיו - מה אמור להלן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא האמור כאן שאין על גביו אלא ה' אלהיו". ממקורות אלה משמע בברור ש"אשר נשיא יחטא" מדבר בעומד בראש הפירמידה, מי שמעליו עומד רק הקב"ה, היינו מלך (בניגוד לאבן עזרא לעיל). ויש הבדל בין נשיא בלשון המקרא שהוא אכן מלך ("ודוד עבדי נשיא", יחזקאל לו כה) ובין נשיא בלשון חכמים ותקופת בית שני "ר' יהודה הנשיא" ועוד. אבל לגבי המצווה של נשיא בעמך לא תאור, הרמב"ם מרחיב מאד את המושג נשיא: "שהזהירנו מקלל הנשיא והוא אמרו יתעלה ונשיא בעמך לא תאור. וזה השם כלומר נשיא ישימהו הכתוב על המלך אשר לו הממשלה ... והחכמים ישימוהו במוחלט על ראש הישיבה שלשבעים זקנים לבד. ובכל התלמוד והמשנה יאמרו נשיאים ואבות בית דין. ולשונם גם כן: "נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול". ודע שזה הלאו הוא כולל גם כן הנשיא עם המלך. כי עניין לאו זה הוא שמזהיר שלא לקלל כל מי שיש לו ממשלה לצוות והוא במעלה העליונה בין שהיתה מעלה שלטונית או מעלה תוריית והיא הישיבה" (ספר המצוות (מצווה שטז). אז אולי כמו שהלאו של "נשיא בעמך לא תאור" מורחב על "כל מי שיש לו ממשלה לצוות", כך גם, לפחות נורמטיבית, יש להרחיב את "אשר נשיא יחטא" ל"כל מי שהוא במעלה העליונה, בין מעלה שלטונית ובין מעלה תוריית" (תורנית, מוסרית) כדברי הרמב"ם.
  12. נראה שהתשובה והתיקון האמיתיים של מי שעומד בראש הפירמידה ואין מי שעומד על גביו אלא הקב"ה (ומצפונו), הוא בינו ובין קונו, בינו ובין מצפונו, בינו ובין עצמו. אין מי שיכול לכפות עליו להודות בשגיאותיו, אלא הוא עצמו. ואז גם ייתכנו זדונות. ולגבי דוד "אומן גדול היה", ראה המקור בויקרא רבה ה ח בפרשתנו, בפרק ד בו אנו עוסקים ושם הלשון היא: "דוד מן האריסים הטובים היה". והבאנו מדרש נאה זה בדברינו יודעים לרצות את בוראם ביום הכיפורים וכאן "קצר המצע מהשתרע והיריעה כהתכנס".