ברית שלום

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה יא-יב)

בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: (מלאכי ב ה).1

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים: (יחזקאל לד כה).2

 

ספרי זוטא פיסקא ו סימן כו

חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו המקום שכרו אלא שלום, שנאמר: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שלא בקש מן המקום אלא שלום, שנאמר: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח כא). וכן אתה מוצא באהרן, שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר: "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב ה). וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו המקום שכרו אלא שלום, שנאמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה יב). וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר: "וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג יז).3

אבן עזרא במדבר פרק כה פסוק יב

את בריתי שלום – טעמו – את בריתי, ברית שלום, כמו כסאך אלהים (תהלים מה ז).4

מסכת סנהדרין דף פב עמוד ב

והיינו דכתיב: "ויעמד פינחס ויפלל" (תהלים קו). אמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר, אלא ויפלל – מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא. התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל! בא הכתוב ויחסו: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". אמר לו הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום". וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם.5

פירוש חזקוני על הפסוק

בריתי שלום – דואג היה פן יפסיד כהונתו דאמרינן: כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו. עד שהבטיחו הקב"ה, הואיל והרציחה לשם שמים היתה, כמו שמפרש והולך.6

רד"ק שופטים פרק כ פסוק כח

כי אותו פנחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים ואמר: הנני נותן לו את בריתי שלום ואמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום.7

ספרי במדבר פיסקא קלא ד"ה לכן אמור

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון שמונה עשר כהנים גדולים, אבל בבנין אחרון עמדו ממנו שמנים כהנים. ובשביל שהיו שוכרין אותה בדמים התחילו שנותיהם מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם כסף. שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהם זהב אמרו כפה סְיָיח את המנורה.8

רש"י במדבר פרק כה פסוק יב

את בריתי שלום – שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו.9

ספרא שמיני פרשה א

… ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". ובמשה הוא אומר: "ויבכו בני ישראל את משה". ומפני מה בכו את אהרן שלשים כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה: סָרַחְת. אבל משה, מפני שהוכיחם נאמר בו: "ויבכו בני ישראל את משה". וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה: "בריתי היתה אתו החיים והשלום" – שהיה רודף שלום בישראל.10

רמב"ן בראשית פרק ט פסוק יב

זאת אות הברית אשר אני נותן – המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאילו מן השמים מורים בו, "וישלח חציו ויפיצם בארץ" (תהלים יח טו). אבל עשאו בהפך מזה, להראות שלא יורו בו מן השמים. וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה, כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו … 11  ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם.12

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כו פסוק לא

"וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו"13 -אחוה זו אינו לא לשום קריבות, ולא אחים בתורה ובמצות, אלא אחות ברית שלום, וחידוש השבועה שהיה לאברהם עם אבימלך: "וישלחם יצחק" – שילוח ע"מ שלא לחזור: "וילכו מאתו בשלום" – דרך העולם כשנפטר אדם מחבירו לא יאמר לך בשלום אלא לך לשלום, כמו שאמר יתרו למשה.14 אלא הם אמרו לו: "ונשלחך בשלום" (פסוק כט), ענה הוא גם לכסילים כאולתם: "וילכו מאתם בשלום".15

מסכת בבא בתרא דף קס עמוד ב

וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר? אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו, ועבדי רבנן תקנתא, אדהכי והכי מיתבא דעתייהו. 16

ילקוט שמעוני תורה פרשת פינחס רמז תשעא

אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. א"ל הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". רבי אליעזר אומר: הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד.17 מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום", "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב ה). ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ונתן לו שכר טוב "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".18

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 08/07/2018

הערות שוליים

  1. מלאכי, אחרון הנביאים, "נפרד" מהכוהנים ומצווה אותם לשמור את כבוד המקדש ועבודתו, את תורת ה' ודרך ארץ ("בשלום ובמישור הלך אתי"). בתמורה הוא חוזר ומבטיח להם את ברית השלום שהובטחה בפרשתנו לפנחס וצאצאיו. והוא מוסיף גם ברית חיים (לצד יראה ומורא). ראה רש"י על הפסוק במלאכי: "החיים והשלום - שנאמר לפנחס את בריתי שלום והובטח לו ולזרעו אחריו הרי שיהא זרעו בחיים". הרי שברית השלום לאורך זמן היא החיים. ואנו קוראים נבואה זו של מלאכי בהפטרת פרשת תולדות, במאבק בין עשו ליעקב.
  2. בין פרשתנו ובין מלאכי, נמצא הביטוי "ברית שלום" גם ביחזקאל. במלאכי הדגש הוא על הקשר בין שלום לחיים וכאן בין שלום ובין "הסביבה:, שלום עם חיית הארץ, שלום עם כל העולם הפיסי והחומרי הסובב אותנו. ועוד ביחזקאל לז כו: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם". כאן יש חזרה לשלום עם בורא העולם ועם ייעוד הקדושה וצד הרוחני. אלא שהפעם מדובר בעם ישראל כולו (אחרית הימים), לאו דווקא בכוהנים.
  3. ובמשנת רבי אליעזר פרשה ד: "גדול הוא השלום, שעשה הקב"ה לפינחס עשר ניסים כשקינא לשמו ואעפ"כ בירכו בשלום, שנאמר: הנני נותן לו את בריתי שלום. וכשנברכה ירושלם לא נתברכה אלא בשלום, שנאמר: שאלו שלום ירושלם. לא נתחנך בית המקדש אלא בשלום, שנאמר: יהי שלום בחילך. לא נתחברו בית ישראל זה עם זה אלא בשלום, שנאמר: למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". מה פירוש הביטוי ואעפ"כ שבמדרש זה? ובמסכת דרך ארץ פרק השלום הלכה י: "אמר ר' יהושע גדול הוא השלום, שברית כהנים נכרתה בשלום, שנאמר הנני נתן לו את בריתי שלום". מדרשים רבים יש לנו בשבח השלום וכבר הרחבנו בהם בדברינו ברכת כהנים בפרשת נשא וכן וקראת לשלום בפרשת שופטים. אבל כאן "ברית שלום". מה פירוש מונח זה? למה צריך לחשק את השלום בברית? למה זה צריך לבא מלמעלה? ראה עוד במדרש לעיל, ההבדל בין הברכה לאהרון שהיא מהפסוק במלאכי והברכה לפנחס שהיא מהפרשה שלנו. וכפי שנראה בהמשך דברינו יש לכך משמעות.
  4. אבן עזרא מעיר פה לכאורה הערה לשונית, אך ייתכן שמסתתר כאן משהו עמוק יותר. הפסוק בתהלים שהוא מביא (פרק מה פסוק ז) מדבר בשבח מלך בשר ודם ואומר עליו: "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ". כיצד ניתן לומר על בשר ודם שכסאו א-להים? במאמר מוסגר אפשר לומר בפשטות שאלהים כאן הוא דין וכסא המלך הוא כס המשפט, אבל אבן עזרא לא מקבל זאת והוא מציע את הפירוש שכופל את המילה כסא, היינו: כסאך הוא כסא א-להים (כך הביא גם פירוש דעת מקרא). ובהתאם לכך יהיה הפירוש גם אצלנו: בריתי היא ברית שלום. ברית שלום, ללא הכפלת המילה ברית, היא כמו כסא א-להים. וזה פירוש שיש להבינו. מה יכול להיות כל כך קדוש בברית שלום? האמנם ברית שלום היא כמו כסא א-להים?
  5. מעשיו של פנחס לא היו פשוטים וגרמו לרינון הן למעלה והן למטה. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו קנאות פנחס וקנאות אליהו בפרשה זו. נטילת החוק לידיים איננה דבר של מה בכך, גם בנסיבות מוצדקות. ראה הדיון בגמרא שם, כולל למשל הקביעה שאילו הרג זמרי את פנחס - היה פטור. ברית השלום באה להשקיט רינונים אלה ולהתוות את הגבול הדק והעדין בין קנאות נכונה וקנאות מופרזת. ראה סיום המדרש הדן בכפרה. שלום הצמוד לכפרה. שלום שיצמיח וייתן כפרה לדורות.
  6. הגמרא בזבחים קא אמנם אומרת שמעצם הריגת זמרי נתכהן פנחס (ראה רש"י במדבר כה יג). אך פירוש חזקוני מקשר את הצורך לתת ברית שלום לפנחס להלכה של כהן שהרג את הנפש (דין זה נידון בהרחבה בפוסקים ובספרות השו"ת. ראה למשל רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ג: "כהן שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו"). מעשהו של פנחס לא היה פשוט כלל ועיקר ולפיכך הוא זקוק לברית שלום. ראה גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כ פסוק יד, על הדיבר לא תחמוד המסיים את עשרת הדברות, המשווה את מעשה פנחס למקרים גבוליים אחרים: "תנן התם: וכל מעשיך יהי' לשם שמים, שהרי פנחס הרג את זמרי ונכרת לו ברית עולם, שנאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). תמר ישבה בפתח עינים יצא הימנה מלכים ונביאים. רחל לקחה את התרפים יצא ממנה בנימין הצדיק, לפיכך ראוי לו לאדם להתבונן שיעשה כל מעשיו לשם שמים". אז אולי זו מטרת ברית השלום, לאפשר לכוהנים, ולכל אדם, למצוא את אותו קו עדין בין מעשים שהם אכן לשם שמים ובין אלה שאינם.
  7. מדובר במעשה פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים שם מוזכר פנחס בן אלעזר בן אהרון. ומכאן כנראה לקחו חז"ל גם את מעורבותו של פנחס בפרשת בת יפתח, בנדר של יפתח שפנחס יכול היה להתיר, שהרי מעשה יפתח נזכר בספר שופטים לפני פלגש בגבעה. ראה דברינו בת יפתח בפרשת בחוקותי. פנחס אמנם מאריך ימים, אך בסוף ימיו מתקוטט עם יפתח על ענייני כבוד ולא מוכן לבוא אל יפתח ולהתיר לו את נדרו ולהציל נפש מישראל. האם חזר לקנאותו? וסופו שנסתלקה ממנו רוח הקודש. ראה ויקרא רבה לז ודברינו הנ"ל. ואף שאצל פנחס ברית השלום שקבל לא החזיקה עד הסוף, אנו נמשיך לדרוש בברית זו ולנסות להבין מה יש בה.
  8. ראה מקבילה בויקרא רבה כא ט (בעקבות הירושלמי יומא פרק א) על הפסוק "בזאת יבוא אהרון אל הקודש (פרשת אחרי מות): "מקדש ראשון ע"י ששמשו בו באמונה שמשו בו י"ח כהנים ... מקדש שני על שהיו נוטלין אותה בדמים, ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שמשו שמונים כהנים ... ומהן שמעון הצדיק ארבעים שנה. כיון שחזרו להיות משכירין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף מחוקיהן כסף ועמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהון זהב אמרו כפה סיח את המנורה". סיח מזהב שנתן השני, גבר על מנורת הכסף שנתן הראשון (ראה גם הסיפור על הפילוסוף שהיה מטה בדין לפי המרבה במחיר, שבת קטו). ו"סיח" זה, לא מצאנו פירושו. עכ"פ, הרי לנו שההבטחה "בריתי שלום" התקיימה בבית ראשון בלבד. ומכאן הצורך של מלאכי לחדשה, בתחילת בית שני, ולהבטיח לדור שיבת ציון, אף ברית טובה ממנה: "ברית חיים ושלום". אלא שלא זכתה נבואה זו להתגשם בעוונות שוחד, כשפים ושאר חטאי בית שני שאנו מציינים בימי שלושת שבועות אלה. ראה פירוש רמב"ן לפרשת התוכחה בספר ויקרא כו פסוק טו: "שתופר זאת הברית ותבטל, היפך ונתתי שלום בארץ".
  9. נראה שרש"י מרמז כאן לקשר הלשוני בין שלום ובין תשלום. שלום מלשון משלם. משלים את מה שמגיע לו. לא שלמות, אלא השלמה שיש בה אפילו תשלום. בברית השלום הקב"ה סוגר חשבון עם פנחס וכביכול משלם לו את חובותיו, אבל מה יעשה פנחס עם ברית זו מכאן ואילך, זה תלוי במעשיו ובמעשה דורו. אין כאן שום הבטחה לעתיד.
  10. ראה מסכת סנהדרין ו ע"ב: "וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון". ובמדרש שכל טוב (בובר) שמות ה כב: "צדק זה משה, שנאמר: צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא). ושלום זה אהרן, שנאמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה), ושנו רבותינו הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום". רדיפת השלום של אהרון נתמכת מהפסוק במלאכי ולא מהפסוק בפרשתנו. זאת, משתי סיבות. ראשית, הפסוק בפרשתנו נאמר במיוחד לפנחס ולזרעו ולא לכלל הכהנים (ראה אבן עזרא במדבר כה יב: "ויתכן שהיו בנים לאלעזר") ושנית, בפסוק במלאכי מוכר "שלום וחיים". שלום לבד יכול אולי להסתדר עם הדין. ראה הערתנו על פירוש רש"י ששלום הוא מלשון השלמה ואפילו תשלום. אבל חיים, לא ייתכנו ללא פשרה ורדיפת שלום. ראה גם שמות רבה לח ח שהפסוק ממלאכי היה מלווה את אהרון בכניסתו לקודש הקדשים. וראה ויקרא רבה ג ו: "אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים שנאמר (מלאכי ב) בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל". ברית השלום היא, איפוא, לרדוף שלום וליצור אותו.
  11. בקטע שהשמטנו מכנס רמב"ן לדיון מדעי, בעקבות חכמי יוון, על אופן היווצרות הקשת "באוויר הלח". ומסקנתו היא שתופעת הטבע של הקשת אכן נוצרה במעשה בראשית, אבל הכיוון שלה כלפי מעלה (רגליה למטה) המורה על שלום ולא כלפי מטה כביכול כאילו מן השמים נלחמים בבני האדם ושולחים בהם חיצים, הוא מחידוש אות הקשת לאחר המבול.
  12. ברית השלום הראשונה, הייתה אם כן, לאחר המבול, בעת שהקב"ה חידש את בריתו עם העולם שברא. ראה דברינו קשת בענן בפרשת נח וכן דברינו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף אשר לא ישבותו, שם. זו הברית הכרותה לארץ ולאדם אשר עליה (ראה בראשית רבה יג ח).
  13. יש לקרוא את הפסוק בשלמותו: "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם" (בראשית כו יא) בשל המילה שלום המוזכרת בסופו. מדובר בשבועה וכריתת הברית של יצחק עם אבימלך מלך פלשתים (שבועה וכריתת ברית חוזרת על זו שעשה עמם אברהם), ממנה קבלה העיר באר שבע את שמה. ראה רשב"ם בראשית כב א שמותח ביקורת על ברית זו ואף רואה בעקדה עונש על כך.
  14. ראה מסכת ברכות סד ע"א: "הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה: לך לשלום (שמות ד) - עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום: לך בשלום (שמואל ב' ט"ו) - הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר: ואתה תבוא אל אבתיך בשלום (בראשית ט"ו)". וכל זה בפרידה ושילוח לשלום, אבל בביאה, כאשר מישהו בא, אפשר ואולי נכון לומר: "בוא בשלום". כדברי יעקב: "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח כא). ובמשנה ראש השנה פרק ב משנה ט: "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי". ונראה שפייטן תפילת הטל דייק מאד כשקבע: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל", שהרי אנו מקדמים פני הטל בברכה ומייחלים לגשם שיחזור בבוא עונתו.
  15. אז אין כאן אחוה או קרבה, בודאי לא של אחים בתורה ובמצות, "אלא אחות ברית שלום". אבל ברית כזו שמספיק חשובה עד שהאבות חוזרים וכורתים אותה דור אחרי דור. אולי גם זה משהו. על בריתות שלום פוליטיות כאלה, מהן חמות יותר ומהן חמות פחות, ראה שתי דוגמאות נוספות. הראשונה, ברית אברהם עם ענר אשכול וממרא. ראה מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יד: "והם בעלי ברית אברם. שכרת ברית שלום עמהם כשיצא הוא למלחמה ישמרו מקומו". והשנייה, ברית יהושע והגבעונים, ככתוב: "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה" (יהושע פרק ט).
  16. ראה הסבר בערך "גט מקושר" באנציקלופדיה תלמודית כרך ה: "עיקר תקנת גט מקושר היה בגיטי נשים, שתיקנוהו חכמים משום כהנים קפדנים, שהיו באים מהר לידי כעס ומגרשים את נשותיהם, וכשהם נחים מרוגזם שוב אינם יכולים להחזיר גרושותיהם, ולפיכך תיקנו לעשות גט מקושר, שאינו נוח לכתוב מהר, כדי שבינתיים ינוח כעסם ויתפייסו". ראה גם פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא בתרא פרק י משנה א: "גט מקושר - שטר מקופל כמו קיפולי המניפות שעושים מן הקלף אצלינו במערב. וטעם תקון אלו הגטין בגלל הכהנים שהיו בזמניהם מרבין לגרש לפיכך תקנו להם גט מקושר כדי שיארך זמן עשייתו ואולי יסור כעסו במשך זמן עשיית אותם הקשרים". נראה שזה המקור לביטוי העממי "כהנים רגזנים הם" ולפיכך פנחס שהיה מהיר חימה וקנאי זקוק לברית שלום מיוחדת. ובאופן זה נוהגים גם לומר: מדוע אנחנו אומרים: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים"? וכי לא מספיק "עלינו ועל כל עמו ישראל?" וכי ירושלים איננה חלק מעם ישראל? אלא, שהירושלמים קשים ואנשי מריבה הם וזקוקים לברכת שלום מיוחדת ונוספת ....
  17. ר' אליעזר הוא התנא שאינו מסכים שאליהו הוא פנחס, אלא רק קיבל את שמו, תכונותיו וברכתו. ראה גם פרקי דרבי אליעזר פרק מו: "ר' אליעזר אומר: קרא שמו של פנחס בשמו אליה. אליהו מתושבי הגלעד שעשת תשובה ישראל בהר גלעד ונתן לו הקב"ה שכר טוב ולבניו הצדיקים למען כהונת עולם".
  18. נחתום את נושא "ברית שלום" בחזרה לפרשת השבוע, שם נזכר ביטוי זה לראשונה במקרא. הרעיון שדווקא אליהו הקנאי הוא שיביא את השלום מעוגן בקשר אליהו הוא פנחס. מי משניהם היה קנאי יותר? (ראה הביקורת הקשה על פנחס בדברינו בת יפתח בפרשת בחוקותי), מי התרכך ראשון? האם אליהו מרכך את פנחס או שמא פנחס את אליהו? כך או כך, אם אכן אליהו הוא פנחס, אז לא רק הקנאות נמשכת מפנחס לאליהו, אלא גם הברכה שפנחס זכה בה: "הנני נותן לו את בריתי שלום" תימשך ותהפוך ל"בריתי היתה אתו החיים והשלום" של מלאכי לאליהו. כך או כך, ראה דברינו המשלימים דף זה: אליהו בהר חורב בפרשה זו.