פרשות השבוע

מים ראשונים: ספר ויקרא פותח בדיני הקרבנות השונים: עולה לסוגיה, שלמים, חטאת, אשם ועוד, שעניינם העיקרי הוא 'בין אדם למקום'. גם קרבן שלמים, בו ניתן לשתף את הזולת, בא בעקבות הודיה או שמחה של בעל הקרבן לקב"ה, בהן הוא מבקש לשתף את 'חבירו'. ראו דברינו שלמים הם שלום בפרשת צו הסמוכה. אך בפרק ה מתחיל נושא חדש שבו גם בדינים שהם 'בין אדם לחבירו' יש צורך בהבאת קרבן על מנת להשלים את התיקון והכפרה. וכבר הקדשנו דף לנושא והוא עד – על החובה להעיד לחבירו ולא לכבוש עדות. והפעם נרצה להמשיך בנושאים נוספים שם.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ: אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה: וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ: וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְנִסְלַח לוֹ עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ: (ויקרא ה כ-כו).¹

מסכת בבא קמא פרק ט משנה ה, ז – הכחשה בשבועה

הגוזל את חבירו שווה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו לְמָדָי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.² …

וכן בפיקדון, שנאמר: "וכיחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר" (ויקרא ה כא-כב), הרי זה משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני? אמר לו: אבד. משביעך אני ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שאכלו – משלם קרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.³

רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכות ח-ט – לחייב מזיד כשוגג

שבועת הפקדון כיצד? כל מי שיש ממון חבירו בידו, בין פיקדון בין מלוה, או שגזלו או עשקו או מצא לו אבדה ולא החזירה וכיוצא בזה, ותבע ממנו ממון שיש לו בידו וכפר בו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תכחשו" זו אזהרה לכפירת ממון.⁴ ואין לוקין על לאו זה. ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר בו, הרי זה עובר בלאו אחר. ועל זה נאמר: "לא תשקרו איש בעמיתו" – זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון. ושבועה זו היא הנקראת שבועת הפיקדון.⁵

ומה הוא חייב על שבועת הפקדון ששיקר בה? משלם את הקרן שכפר בו עם תוספת חומש, ומקריב אשם ודאי, בין שהיה מזיד בין שהיה שוגג, שנאמר: "וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' והיה כי יחטא ואשם". ולא נאמר בו "ונעלם ממנו" – לחייב מזיד כשוגג.⁶

משך חכמה ויקרא פרק ה פסוק כב – אונס זדון הלב

ויתכן עוד, דהנה חיוב שבועת הפיקדון על זדון שבועה, אף דבזדון שבועה כתוב "לא ינקה ה' " (שמות כ ז) – ואיך מביא קרבן לכפר על חטאתו?! אך החמס והעושק הוא מכריחו להישבע לשקר שהוא תובעו, ואיהו לאמת דבריו ולהיפטר מבעל דינו נשבע לשקר. ואינו מכוון לחלל שמו יתברך, והוא כאנוס מפני זדון לבו. ובוחן לבות יודע שהאדם טבעו בכך ועשוי להישבע "על אחת מכל אלה" ודו"ק.⁷

כלי יקר ויקרא ה כא – חטא כפול לאדם ולשמים

"נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' " (ויקרא ה כא). כאן הקדים חטא למעילה, ובגזל הקדש (בפסוק טו) הקדים מעילה לחטא.⁸ לפי שפרשה זו מדברת בכופר ממון חבירו ואחר כך נשבע לשקר. והרי חטא לחבירו חטא אחד, ולשמים חטאו כפול. כי מצד הגזילה עבר על מצות ה' ואחר כך נשבע לשקר. וזה שאמר: "נפש כי תחטא", היינו בעמיתו. "ומעלה מעל בה' " – שתי מעילות כאמור.⁹

אבן עזרא ויקרא ה כא – מעילה בין אדם לחברו

ומעלה מעל בה' – שעבר על מצות לא תעשה מדבר שהוא בינו ובין אדם. או בתשומת יד שותפות, ששם ידו עמו. בגזל בחזקה, כמו ויגזול את החנית (דה"א יא, כג). עשק בסתר. ועמיתו – רעהו, ויתכן שהוא בעומתו.¹⁰

תוספתא מסכת שבועות (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה ו

חנניא בן כינאי אומר: "וכיחש בעמיתו", אין אדם כיחש בעמיתו עד שכופר בעיקר. פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא ומצאו פולוסיפות אחד, אמר לו: איזה הוא שנאוי בעולם? אמר לו: זה הכופר במי שבראו. אמר לו: היאך? אמר לו: כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, ולא תחמוד – הא אין אדם כופר בדבר, עד שכופר בעיקר. ואין אדם הולך לדבר עבירה, אלא אם כן כפר במי שציוה עליה.¹¹

רש"י ויקרא ה כא בעקבות הספרא – מכחיש את "השלישי"

"נפש כי תחטא" – אמר ר' עקיבא: מה תלמוד לומר: "ומעלה מעל בה' "? לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן, אינו עושה אלא בעדים ובשטר. לפיכך, בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר.¹² אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם.¹³

בעל הטורים ויקרא ה כא – מכחש בה' ובעמיתו

בה' וכחש בעמיתו.¹⁴ הואיל וכחש בין בה' ובין בעמיתו, לומר שמכחש בדבר שאינו יודע בו אלא הקדוש ברוך הוא וחבירו (תו"כ).¹⁵

שמואל א פרק כ פסוק מב – ה' ביני ובינך

וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:¹⁶

אלשיך ויקרא פרק ה פסוק כא – מעל לחבר גורם למעל בה'

אל ימעט בעיניך החוטא לחבירו. כי דע, מאשר יחטא לחברו יבוא למעול מעל בה' … כי "וכחש בעמיתו בפקדון וכו' " – הרי חוטא לחבירו. מזה יבוא "למעול מעל בה' " … שהוא כי ישבע על שקר, שהוא שבועת הפקדון, והיא מעל בה', נוסף על חטא עכבו ממון חבירו אצלו.¹⁷

לכן כאשר ישוב בתשובה … לעומת הדרגת חטאו, תהיה הדרגת תשובתו.¹⁸ כי תחילה יתקן מה שהיה עושק את עמיתו, ושלם את הקרן וחמשיתו. ואחר כך "ואת אשמו יביא לה' " … שלא ימעט לאיש תיקון מה שבינו לחבירו, כי השב ממה שבינו לחבירו, ישוב גם במה שבינו למקום. ולא עוד אלא שחפץ הוא יתברך שבשל חבירו יתחיל האיש לתקן ואחר כך: "ואת אשמו יביא לה' ".¹⁹

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא ב – למה החזרה בספר במדבר

"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' " (במדבר ה ו) – למה נאמרה פרשה זאת? לפי שהוא אומר: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' … או מצא אבידה וכיחש בה ונשבע על שקר" (ויקרא ה כא), אבל בגוזל הגר לא שמענו בכל התורה! תלמוד לומר: "דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' " – בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: להרחבת הנושא, ראו הספר של יהודה נחשוני, הגות בפרשיות התורה, הוצאת ספרייתי 1981 תל אביב, פרשת ויקרא, עמ' 407. משם דלינו כמה וכמה פנינים.