אשר ישנו פה ואשר איננו פה | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אשר ישנו פה ואשר איננו פה

פרשת נצבים, שביעית לנחמה, חותמת השנה, תשס"ח

עדכון אחרון: 22/09/2022

כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: (דברים כט יד).1

 

מסכת שבועות לט ע"א – השבעת הדורות הבאים והגרים

וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין.2 שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: "ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה" (דברים כט יג)3 – אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני,4 דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? תלמוד לומר: "ואת אשר איננו";5 ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? תלמוד לומר: "קימו וקבלו" (אסתר ט ) – קיימו מה שקבלו כבר.6

שמות רבה פרשה כח סימן ו – דברי הנביאים והנשמות העתידות

"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" – א"ר יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור, קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט)7 – "איננו פה עמנו עומד היום" לא כתוב כאן, אלא "איננו פה עמנו היום" – אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש שלא נאמרה בהם עמידה; שאע"פ שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו.8

רמב"ן דברים פרק כט – ברית באלה ובשבועה בשל עבודה זרה

ואת אשר איננו פה עמנו – וגם עם הדורות העתידים להיות. כי אתם ידעתם – וגו', ותראו את שקוציהם – לפי שראיתם את האומות עובדי עבודת כוכבים, ושמא הֵשִׁיא לב אחד מכם ללכת אחריהם. פן יש בכם וגו' – לפיכך אני צריך להשביעכם, לשון רש"י ויפה פירש.9 והטעם, לומר אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי אולי נפתה לב קצתכם לשיקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשיקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות.10

פירוש אור החיים דברים כט יג – אחריות כל דור על הבאים אחריו

"ולא אתכם לבדכם … כי את אשר ישנו  … ואת אשר איננו – קשה למה הוצרך לומר "ולא אתכם לבדכם" ולא הספיק באומרו "את אשר ישנו", שהם אותם שהיה מדבר עמהם "ואת אשר איננו" ומובן הדבר שלא איתם לבדם הוא כורת וכו'.

אכן כוונת הכתובים הוא שבא לחייבם לקבל הברית והאלה עליהם ועל זרעם הבאים אחריהם עד עולם. והוא אומרו "ולא אתכם לבדכם", פירוש לחייב אתכם לבד אני כורת, אלא בין אותם שהם עמנו בין אותם וכו' … ומאומרו לא אתכם לבדכם, גילה כוונתו שבאָלָה עצמה שכורת עם העומדים שם, מוסיף לחייבם על הדורות … לא אתכם לבדכם אני מחייב על האמור, אלא אף על דורות הבאים אחריכם.11

ירושלמי נדרים פרק ג הלכה א – ברית שאינה מותנית

… תניי (תנאי) בנדרים ואין תניי בשבועות … תני רבי חנניה קומי רבי מנא: והא כתיב: "כי את אשר ישנו פה"? … אמר ליה: מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי, אף אנו אין בליבינו תניי.12

לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: (דברים ה ג, פרשת ואתחנן).13

 

מדרש תהלים (בובר) מזמור ח – מי הם הערבים לברית

כשבקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, אמר להם: תנו לי ערבים שאתם מקיימין את התורה. אמרו לו: הרי אבות העולם ערבים בנו. אמר להם: חייכם, הן חייבין לי! הלואי שיעמדו הם בעצמם. משל למי שהיה צריך ללוות, אמרו לו: הבא ערב וטול כמה שאתה מבקש. הלך והביא מי שחייב אצלו. אמר לו: הבאת מי שחייב לי, הלואי שיעמוד בעצמו. לך והבא שאינו חייב לי וטול. כך אמר הקב"ה לישראל: אבות העולם הבאתם לי? ערבים שיש לי עליהם כמה חובות! אלא תנו לי ערבים שאינן חייבים לי. מנין? שכן כתוב: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים" (דברים ה ג).14 אמרו לו: ומי אלה שאינם חייבים לך? אמר להם: התינוקות.15

מדרש תנחומא פרשת ניצבים סימן ג – ברית שאינה ניתנת לניתוק

וכן אתה מוצא כשביקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם: "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' ", (יחזקאל כ). אמרו לו16: בן כהן הקונה את העבד מהו שאוכל בתרומה? אמר להם: אוכל, אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו? אמר להם: הן. אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל האומות. אמר להם יחזקאל לישראל: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' " ואומר: "חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה … אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לב-לג).17 אמר להם: כל זמן שלא מְכָרוֹ, ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר: "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב ג). "למען הקים אותך וגו' " – שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם. "ולא אתכם לבדכם" – אלא אף הדורות העתידין לבוא היו שם באותה שעה, שנאמר: "כי את אשר ישנו פה. … ואת אשר איננו פה עמנו היום".18

מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ג – עד סוף כל העולם

א"ר יוחנן: מאי דכתיב: "עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר" (איוב ט) – תדע לך שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם, כולן נבראו בששת ימי בראשית וכולן בגן עדן וכולן היו במתן תורה, שנאמר: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט).19

שבת שלום ואתם נצבים

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נראה שיש לחבר את הנושא שלנו לפסוקים בדברים פרק ד: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב וכו' ". הלימוד עם הבנים ועוד יותר עם בני הבנים (ובני הבנות ובנות הבנים ובנות הבנות) הוא ההמשך של מעמד סיני. הוא הַכְנָסַת "אשר איננו פה עמנו היום" לברית סיני ולברית ערבות מואב. ראו דברינו והודעתם לבניך ולבני בניך בפרשת ואתחנן. וראו שוב גם דברינו טפכם בפרשה זו.

מים אחרונים 2: הזכרנו מספר פעמים בדף זה את 'שרשרת הדורות' (הערות 6, 18). זכה דורנו להיות חוליה מאד משמעותית בשרשרת דורות העם היהודי – חוליה של תקומה שלא הייתה כדוגמתה מתוך חורבן ושואה שלא היו כמותם בתולדות ישראל. שאלות אמונה והמשך הקיום הדתי לאחר השואה הן קשות ביותר וספק אם תיתכן להם תשובה. התשובה "הפשוטה" ששמעתי פעם ממאן דהוא היא: לא אני אהיה זה שינתק את השרשרת.

הערות שוליים

  1. פשט הפסוקים הוא שמדובר בברית ערבות מואב שמשה כורת עם דור הבנים, ככתוב בפסוק הקודם: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת". את (עם) מי עוד נכרתת הברית? התשובה בפסוק שלנו: "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". כולם עוברים בברית. ועל איזה יום מדובר? אומר רש"י: "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". והיכן כנסם, מהו "לפני ה' אלהיכם"? מפרש אבן עזרא: "סביבות הארון". ראו דברינו מועט המחזיק את המרובה בפרשת צו. ברית סיני נכרתה בסביבות ההר וברית ערבות מואב בסביבות הארון. זו בו' בסיון וזו בז' באדר (יום פטירת משה). מה שמעלה את הרעיון שביום ז' באדר אין לציין רק את יום פטירת משה, אלא גם שים זה הוא יום כריתת ברית ערבות מואב. וכבר הארכנו לדון בברית ערבות מואב בפרשה זו בשנה האחרת והפעם נרצה להתעכב על הביטוי: "ישנו פה" ועל "איננו פה".
  2. אגב דיון בהלכה של שבועת הדיינים (ראש פרק שישי במסכת שבועות) – שבועה שבית הדין משביע את מי שמודה במקצת – עוברת הגמרא לדברי אגדה שכן שבועה זו מזכירה את השבעתו של משה (ובית דינו) את עם ישראל בערבות מואב. ואת הקשר לדיני שבועה נראה גם בירושלמי להלן.
  3. המעבר מההלכה לאגדה נעשה תוך כדי דרשת הפסוקים. "ולא אתכם לבדכם" מסביר את "שלא על דעתכם אני משביע אתכם" וההמשך "את אשר ישנו ואשר איננו" נדרש על הדורות הבאים והגרים שאף הם עוברים בברית. ובאמת הכל עניין אחד, שהרי זה שבשבועה משתתפים אחרים, נוסף לאלה הנוכחים ברגע זה, היא שמרחיבה את השבועה ומפקיעה אותה מדעתם.
  4. ויש בקהל העומד בערבות מואב מי שגם ראו את מעמד הר סיני, כל מי שבמעמד הר סיני היה בן 18 ועד 10 חודשים (ובני 17, 16, 15 וכו'), היינו שבחטא המרגלים היה פחות מעשרים, ולא מת מיתה טבעית בשנות המדבר.
  5. את עניין "הדורות הבאים" (הנשמות העתידות להיברא) נראה בהמשך. לגבי הגרים, ראו מסכת שבת קמו ע"א: "ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב: את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו' ". ראו דברינו כולנו גרים בחג השבועות. והשאלה הגדולה ששואלים כאן רבים וטובים (ראו למשל תורה תמימה דברים פרק כט הערה יב) היא: מה עניין הר סיני לכאן? הלוא מדובר כאן בברית ערבות מואב! נשמח לשמוע תשובות לשאלה זו.
  6. לא רק הדורות הבאים העתידים להתחדש כלולים בברית, אלא גם המצוות העתידיות להתחדש כלולות בה. ראו מסכת מכות כג ע"ב: "א"ר יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם, אלו הן: מקרא מגילה, ושאילת שלום בשם, והבאת מעשר. מקרא מגילה, דכתיב: קימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקבלו למטה". ובמסכת שבת פח ע"א הקבלה בעתיד היא על התורה כולה: "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ... אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר". אבל אם נחזור למדרש שלנו ל"מצוות העתידות להתחדש" נמצא אולי קשר מיוחד לספר דברים בו אנו עומדים שגם בו יש כידוע מצוות מחודשות ומתחדשות. אולי דווקא בברית של ערבות מואב, החותמת את ספר דברים, שהוא עצמו מכיל מצוות מחודשות, ניתן לכלול את הדורות הבאים שמקיימים ומקבלים ומחדשים מכוח עצמם, יותר מאשר בברית של מעמד הר סיני שם דיבר ה' בכוחו ובדיבורו הישיר. אך אולי דווקא בגלל זה חשוב לדרשן להזכיר את מעמד הר סיני ולדבר על "העומדים על הר סיני". אלה שישנם פה עמנו היום לא היו במעמד הר סיני, שם הם היו עדיין "איננו עמנו". כעת הם עוברים בברית מחודשת שיוצרת חוליה חדשה בשרשרת שבה מי שהיה אז "איננו", היום הוא "ישנו" וגם מצוות שהיו "איננו" מחר הם "ישנו". ולא רק החוק שיתחדש כי אם גם המחוקק: אותם גרים שהצטרפו לעם ישראל ו"נכחו" במעמד הר סיני ובברית ערבות מואב ונעשו תלמידי חכמים גדולים כגון שמעיה ואבטליון. דווקא מברית ערבות מואב שהיא החוליה השנייה בשרשרת, ניתן להביט ביתר תקווה על הדורות הבאים. ואולי קבלנו גם תשובה עקיפה לשאלה שבסוף ההערה הקודמת ועם חיזוק מהמדרש הבא.
  7. שוב יש לנו עירוב של מעמד הר סיני וברית ערבות מואב. הדרשן מוכיח שגם דברי הנביאים "את כל הדברים האלה" מקורם בסיני, מהפסוק בפרשתנו "אשר ישנו ... ואשר איננו". הוא רואה בכל הבריתות עניין אחד.
  8. מדרש זה חוזר ומעצים את המדרש הקודם בשני ההיבטים: של "ישנו" ושל "איננו". ראשית בנוכחים – גם אלה שלא נמצאים ועומדים אתנו פיסית, אלא רק נשמתם כאן, הם נמצאים ומחויבים במעמד זה; ושנית, בתכנים - בהרחבה ובתוספות לדברי התורה שנתנו בסיני, בכל דברי הנביאים שייאמרו בכל הדורות שהם המשך לדברי התורה וחוברו יחד לספרי הקודש. עניין הנשמות שהיו באותו מעמד משמש תשובה לשאלה ששואלים רבים כיצד ניתן לחייב את הדורות הבאים שלא היו באותו מעמד. ראו למשל פירוש תולדות יצחק דברים פרק כט: "מאיזה צד היה רשות לדור ההוא, להכניס בברית ואָלָה לדורות העתידים להיות שעדין לא נולדו ולא היו בעולם, והיו יכולין לומר אח"כ אין עלינו ברית ואלה, ואנו מסלקין עצמנו מזה ונהיה כגוים אשר סביבותינו". התשובה: נשמותיהם היו שם ואף הם בברית, כלשון מדרש תנחומא (בובר) בפרשתנו סימן ח: "שכל הנפשות היו שם, והגוף עדיין לא נברא". באופן חזק עוד יותר מנוסחים הדברים בזוהר פרשת לך לך צא ע"א: "תא חזי כל מלוי דקודשא בריך הוא בקיומא אינון וקיימו קמיה עד דנחתו לעלמא, כגוונא דא כתיב (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה וגו' הא אוקמוה דכולהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא, כולהו אשתכחו תמן". נראה שתשובת הגמרא בשבועות לעיל "קיימו וקבלו" היא מורכבת ופשוטה יותר כאחד. נכון שקבלו כבר – שהיו שם, אבל העיקר הוא שמקיימים ומקבלים מחדש מעצמם בכל דור ודור ורואים עצמם כמי שהיו בברית הר סיני ועוד יותר, בברית ערבות מואב.
  9. הנה רמב"ן לא רק יודע לחלוק על רש"י ולהתווכח איתו בכל עוז, אלא גם להסכים איתו ולשבח את פירושו. נראה שגם כל שאר הפרשנים מסכימים לדרכו של רש"י בפירוש הפסוקים שאנו דורשים. ורש"י עצמו משלב בפירושו את מדרש תנחומא ודברי עצמו וראוי היה שנביא את דבריו במים העליונים ולא בתחתונים אגב דברי אחרים כפי שעשינו כאן, בהערה 1 לעיל ובהערה 17 להלן. יסלח לנו רבי שלמה.
  10. רמב"ן משבח את רש"י, אבל מוסיף על דבריו, כפי שהבינו פרשני הרמב"ן אשר הרחיבו בהסבר דבריו אלה. הוא נדרש כאן להסבר מדוע בכלל צריך ברית שנייה (וכי מעתה כל דור יעשה ברית מחודשת?) ומדוע נוספו לה ברכות וקללות (אלה) שלא היו בברית הר סיני. זה נושא רחב שנדרשנו לו במקצת בדברינו בברית ערבות מואב בפרשה זו בשנה האחרת\ והוא מעבר לעניינינו הפעם. אבל "אשר ישנו ואשר איננו" הוא כן הנושא שלנו ואליו אנו נדרשים. למרות שהמדרשים לעיל מנסים לחבר את "ישנו ואיננו" למעמד הר סיני (כשמות רבה לעיל), הוא ייחודי לברית ערבות מואב. נראה שהצורך בו יותר משהוא תולדה של חטא העגל ושל שיקוצי עמון ומואב ועוד כהנה וכהנה עבודה זרה שעם ישראל ראה בדרך (את העבודה זרה של מצרים שהייתה לא פחות מסוכנת וירודה, נדמה היה שניסי יציאת מצרים ומעמד הר סיני עקרו). זהו מסר חשוב לקראת הכניסה לארץ ועם מה שהעם צפוי להתמודד במהלך הדורות. ראו דברינו כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען בפרשת אחרי מות. לא בכל דור תיערך בהכרח ברית (יהושע ועזרא כן קיימו ברית), לא כנגד כל עבודה זרה שתתווסף לעולם (עגל הממון בדורנו) תהיה אלה ושבועה מחודשים. ברית ערבות מואב צריכה לכסות את כולם, "את אשר ישנו ואשר איננו". זו התוספת הגדולה, עפ"י רמב"ן, של משה בברית ערבות מואב. תוספת כה גדולה וחשובה עד שחכמים הקפידו לחברָהּ למעמד הר סיני גם אם לא תמיד לפי פשוטו של מקרא. ואין גם ספק שדברים אלה של משה נאמרים בהקשר עם הסתלקותו מהעולם ופרידתו מהעם.
  11. אור החיים מציג את הגישה הקיצונית המחייבת את אשר ישנו פה לקחת אחריות גם על אשר איננו פה. מעין ערבות בין דורית – כל ישראל ערבים זה בזה גם מדור לדור, כפי שנראה עוד להלן. הדור הניצב כאן פיסית בברית, לא יכול להתחמק מאחריותו לדורות הבאים בין אם נשמתם נמצאת במעמד ובין אם לא. האחריות היא בחינוך, בהמשכיות המסורת ו"בהעברת המקל" בלי שייפול בדרך. מעניין שדווקא אור החיים איננו נתפש לעניין של הנשמות העומדות כאן. הוא מעלה קושי בפשט הפסוקים ומתרץ באחריות ובמחויבות שיש לכל אחד מעבר לחייו הפרטיים והקצרים עלי אדמות. אגב, השאלה שאור החיים מעלה, מופיעה כבר בגמרא בשבועות בה פתחנו, בדין שבועת הדיינים, וכן הוא במקבילה בנדרים כה ע"א: "וכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו'". ובא פירוש הר"ן שם: " לא אתכם לבדכם - לא כשאתם במחשבת לבבכם. שאם בא לומר שאפילו עם דורות הבאים היה כורת ברית, הא כתיב בתר הכי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה וכו' ". אבל גמרא לחוד ופירוש המקרא לחוד ואור החיים, שודאי ידע את הגמרא, הולך בדרכו הייחודית כשהוא מפרש כך את המקרא.
  12. שיטת הירושלמי היא (בבבלי אין הלכה זו מופיעה) שניתן להתנות (תנאי = תניי בלשון הירושלמי) בנדר ואי אפשר להתנות בשבועה. מקשה רבי חנינא מהפסוק שלנו בהשבעת משה את בני ישראל בערבות מואב, שממנו לכאורה ניתן להבין שיש תנאי בשבועה (אולי מעצם העובדה שמשה צריך להגיד את אשר ישנו ואת אשר איננו. ראו תורה תמימה דברים כט יד שמביא ירושלמי זה בלשון אחרת וצ"ע). התשובה היא אדרבא, הוספת אלה שאינם נוכחים, "אשר איננו עמנו פה היום", שאין ביכולתם להתנות, שהרי עוד לא באו לעולם, היא שמאשרת שגם אלה הנוכחים, "אשר ישנו פה עמנו עומד היום", אין בכוחם להתנות על הברית. הברית היא ללא תנאים וללא הגבלות. הכללת הדורות שיבואו בברית של היום, היא שנותנת לה את התוקף לאורך זמן. הכיוון הוא לא מהיום למחר, מהאבות לבנים, כפי שראינו לעיל בפרט באור החיים, אלא בדיוק ההפך, מהבנים לאבות.
  13. הרעיון שברית אשר נכרתת במעמד מסוים, שמטבע הדברים תחומה במקום ובזמן, תקפה גם לדורות הבאים; רעיון זה איננו ייחודי לפרשתנו וכבר מופיע פעם קודמת בספר דברים, בפתיחה לעשרת הדברות של פרשת ואתחנן: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם ... ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה א-ד). שם דורש משה מדור הבנים לחוות ולהרגיש כאילו רגליו הוא עומדות לפני הר סיני (הערנו לעיל שאכן היו לא מעט שראו את מעמד הר סיני והם כאן נוכחים בברית ערבות מואב). אך אין הוא מסתפק בכך ובערוב ימיו הוא כורת ברית נוספת עם הבנים ומחדש בה מספר דברים כפי שראינו ברמב"ן לעיל, ביניהם: "את אשר ישנו ואת אשר איננו". ובאמת גם יהושע כורת עמם ברית (יהושע פרק כד) ואח"כ גם עזרא (האמנה, נחמיה פרק י).
  14. יש לקב"ה טענות על האבות!! יש להם זכויות כפי שאנו מצטטים השכם והערב, אבל גם חובות. מקור מדרש זה בשיר השירים רבה א א, מצדו מבוסס אולי על הירושלמי לעיל – מדרש שהרחבנו עליו בדברינו טפכם בפרשה זו וכאן נזכיר אותו בקצרה ובמקוטעים: "א"ר מאיר: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה אמר להם הקב"ה: ... הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם. אמרו לפניו: רבש"ע אבותינו ערבים לנו. אמר להם: אבותיכם צריכין ערבים ... ערבך צריך ערב ... אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר: במה אדע. יצחק ... שהיה אוהב לעשו ... יעקב שאמר: נסתרה דרכי מה' וכו' ". ושם גם הנביאים נדחים כערבים לא טובים: "והרועים פשעו בי ... כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו", ורק הבנים הם הערבים הטובים. "אמרו: הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקב"ה: הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם וכו' "
  15. כיון שהבאנו את הפסוק מפרשת ואתחנן, העוסק בשחזור ברית מעמד הר סיני, הבאנו מדרש נאה עליו שמתחבר לירושלמי לעיל, אך דרך שיר השירים רבה שמקצתו הבאנו בהערה הקודמת. הבנים הם הערבים לאבות. הכיוון הוא, כמו הירושלמי בדיני תנאי, מהעתיד להווה ולעבר, ממי שעדיין אין עליו חובות (ותנאים) למי שיש עליו; ולא מהעבר ומההווה עמוסי הזכויות אך גם חובות, לעתיד. מוטיב הבנים שהם ערבים לקיום התורה, מופיע במדרשים רבים כגון תנחומא ויגש סימן ב, ומקורו כאמור בשיר השירים רבה א א שנזכר בהערה הקודמת, על הפסוק: "משכני אחריך נרוצה". אך במדרש זה הוא משתלב עם הפסוק: "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" ולפיכך בחרנו בו. השווה מדרש זה עם מדרש אחר על פסוק זה (אלה שני המדרשים היחידים שמצאנו על הפסוק בפרשת ואתחנן), ההולך בדרך הקלאסית שראינו בגמרות ובשמות רבה: "לא את אבותינו. מלמד שכל הדורות שהיו עתידין להיות עמדו על הר סיני בשעה שאמר הקב"ה אנכי" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד א). לעומתם, מדרש תהלים, יחד עם הירושלמי נדרים שהבאנו לעיל, מייצגים קו דרשני מיוחד ושונה שצופה קדימה. יש כאן הרבה מעבר לערבות ההדדית של עם ישראל עליה הרחבנו בדברינו כל ישראל ערבים זה בזה בפרשת בחוקותי. כאן העתיד מחייב את ההווה, דור הבנים את האבות, "אשר איננו" את "אשר ישנו". הכל טמון ומותנה בדורות העתידים.
  16. הזקנים ליחזקאל הנביא.
  17. ראו יחזקאל כ לב-לג: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם".
  18. כריתת הברית עם אלה שאינם פה, עם הדורות העתידים להיות, היא שנותנת לה גושפנקא עולמית שאי אפשר להפר אותה בשום צורה ואופן. זו תשובת יחזקאל לזקנים. אתם רק דור אחד בשרשרת של דורות שכולם עמדו בברית, אינכם יכולים לנתק השרשרת על דעת עצמכם. השווה מדרש זה עם דברי רש"י בפרשתנו (דברים כט יב) שהם, כך נראה חידוש שלו, כפי שהוא עצמו מעיד על כך: "למען הקים אותך היום לו לעם - כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם. והוא יהיה לך לאלהים - לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להיבדל מכם. עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה". גם הקב"ה כבול כביכול בברית ערבות מואב ועל זה אפשר לומר בלשון השאלה: את אשר ישנו ונוכח פה, ואת אשר ישנו, אך אינו נוכח לנגד עיניכם. גם הקב"ה בברית הזו. שהרי זה ההבדל הגדול בין ברית הר סיני שהייתה בקולות וברקים והר בוער באש ושמעו לפחות את שני הדברות הראשונים מפי הגבורה, ובין ברית ערבות מואב בה נוכחות הקב"ה היא נסתרת ומצויה בדברי התורה ובפיו של משה. ראו דברינו אנו מאמיריך ואתה מאמירנו בפרשת כי תבא. ועל הנושא הזה של שבירת הברית או ניתוק הברית בין עם ישראל לקב"ה, בהקשר החורבן והגלות, כבר זכינו לדון בדברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב.
  19. ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת נצבים דף נ עמוד א: "ולא אתכם לבדכם. כי את אשר ישנו פה עמנו - אלו המתים. עומד היום לפני ה' אלהינו - אלו החיים. ואת אשר איננו - אלו הדורות העתידים לבוא". לאחרונה רווח יותר ויותר במחוזותינו המנהג "להזמין את המתים" (סבים, סבתות וכו') לטקס החופה (ואולי לאירועים אחרים), תוך הישענות על הפסוק שלנו: "את אשר ישנו ... ואשר איננו". לא ברור לנו מהו המקור למנהג זה ומן הסתם הוא מאוחר: קבלי או חסידי. אבל עניין הנוכחות לא רק של העתיד, העתידים להבראות, כי אם גם של העבר, אלה שכבר מתים, יש לו שורשים כאן. ועדיין פה מדובר במתן תורה ולא בני אדם הם שזימנו את המתים. כל הדורות וכל הנשמות באו למעמד הברית הגדול של סיני (שוב מעורבת ברית ערבות מואב עם ברית סיני), מכח הקיום הכולל של העולם מכח הבריאה הכללית הקשורה בתורה שהיא תבנית העולם. אבל זימון המתים לאירוע פרטי כמו חתונה, תוך הישענות על הפסוק שלנו, עדיין דורש מקור והסבר. והמאיר עינינו יבורך וייכתב ייחתם לאלתר לחיים טובים בספרם של דרשנים ופרשנים המאירים עינינו כל השנה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה