אשר ישנו פה ואשר איננו פה

כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: (דברים כט יד).1

מסכת שבועות דף לט עמוד א

וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין.2 שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: "ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה" (דברים כט יג)3 – אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? תלמוד לומר: "ואת אשר איננו";4 ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? תלמוד לומר: "קימו וקבלו" (אסתר ט ) – קיימו מה שקבלו כבר.5

שמות רבה פרשה כח סימן ו

"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" – א"ר יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור, קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט)6 – "איננו פה עמנו עומד היום" לא כתוב כאן, אלא "איננו פה עמנו היום" – אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש שלא נאמרה בהם עמידה; שאע"פ שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו.7

רמב"ן דברים פרק כט

ואת אשר איננו פה עמנו – וגם עם הדורות העתידים להיות. כי אתם ידעתם – וגו', ותראו את שקוציהם – לפי שראיתם את האומות עובדי עבודת כוכבים, ושמא השִׁיא לב אחד מכם ללכת אחריהם. פן יש בכם וגו' – לפיכך אני צריך להשביעכם, לשון רש"י ויפה פירש.8 והטעם, לומר אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי אולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל, או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות.9

פירוש אור החיים דברים כט יג

"ולא אתכם לבדכם … כי את אשר ישנו  … ואת אשר איננו – קשה למה הוצרך לומר "ולא אתכם לבדכם" ולא הספיק באומרו "את אשר ישנו", שהם אותם שהיה מדבר עמהם "ואת אשר איננו" ומובן הדבר שלא איתם לבדם הוא כורת וכו'.

אכן כוונת הכתובים הוא שבא לחייבם לקבל הברית והאלה עליהם ועל זרעם הבאים אחריהם עד עולם. והוא אומרו "ולא אתכם לבדכם", פירוש לחייב אתכם לבד אני כורת, אלא בין אותם שהם עמנו בין אותם וכו' … ומאומרו לא אתכם לבדכם, גילה כוונתו שבאָלָה עצמה שכורת עם העומדים שם, מוסיף לחייבם על הדורות … לא אתכם לבדכם אני מחייב על האמור, אלא אף על דורות הבאים אחריכם.10

תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ג הלכה א

… תניי בנדרים ואין תניי בשבועות … תני רבי חנניה קומי רבי מנא: והא כתיב כי את אשר ישנו פה? … אמר ליה: מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי אף אנו אין בליבינו תניי.11

לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: (דברים ה ג).12

מדרש תהלים (בובר) מזמור ח

כשבקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, אמר להם: תנו לי ערבים שאתם מקיימין את התורה. אמרו לו: הרי אבות העולם ערבים בנו. אמר להם: חייכם, הן חייבין לי! הלואי שיעמדו הם בעצמם. משל למי שהיה צריך ללוות, אמרו לו: הבא ערב וטול כמה שאתה מבקש. הלך והביא מי שחייב אצלו. אמר לו: הבאת מי שחייב לי, הלואי שיעמוד בעצמו. לך והבא שאינו חייב לי וטול. כך אמר הקב"ה לישראל: אבות העולם הבאתם לי? ערבים שיש לי עליהם כמה חובות! אלא תנו לי ערבים שאינן חייבים לי. מנין? שכן כתוב: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים" (דברים ה ג). אמרו לו: ומי אלה שאינם חייבים לך? אמר להם: התינוקות.13

מדרש תנחומא פרשת ניצבים סימן ג

וכן אתה מוצא כשביקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם: "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' ", (יחזקאל כ). אמרו לו14: בן כהן הקונה את העבד מהו שאוכל בתרומה? אמר להם: אוכל, אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו? אמר להם: הן. אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל האומות. אמר להם יחזקאל לישראל: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' " ואומר: "חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה … אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לב-לג).15 אמר להם: כל זמן שלא מכרו, ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר: "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב ג). "למען הקים אותך וגו' " – שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם. "ולא אתכם לבדכם" – אלא אף הדורות העתידין לבא היו שם באותה שעה שנאמר כי את אשר ישנו פה. … ואת אשר איננו פה עמנו היום".16

מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ג

א"ר יוחנן: מאי דכתיב: "עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר" (איוב ט) – תדע לך שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם, כולן נבראו בששת ימי בראשית וכולן בגן עדן וכולן היו במתן תורה, שנאמר: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט).17

שבת שלום ואתם נצבים

מחלקי המים

עדכון אחרון: 02/10/2016

הערות שוליים

  1. פשט הפסוקים הוא שמדובר בברית ערבות מואב שמשה כורת עם דור הבנים, ככתוב בפסוק הקודם: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת". את (עם) מי עוד נכרתת הברית? התשובה בפסוק שלנו: "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". כולם עוברים בברית. ועל איזה יום מדובר? אומר רש"י: "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". והיכן כנסם, מהו "לפני ה' אלהיכם"? מפרש אבן עזרא: "סביבות הארון". ברית סיני סביבות ההר וברית ערבות מואב סביבות הארון. זו בו' סיוון וזו בז' באדר (יום פטירת משה). וכבר הארכנו לדון בברית ערבות מואב בפרשה זו בשנה האחרת והפעם נרצה להתעכב על "ישנו פה" ועל "איננו פה".
  2. אגב דיון בהלכה של שבועת הדיינים (ראש פרק שישי במסכת שבועות) – שבועה שבית הדין משביע את מי שמודה במקצת – עוברת הגמרא לדברי אגדה שכן שבועה זו מזכירה את השבעתו של משה (ובית דינו) את עם ישראל בערבות מואב. ואת הקשר לדיני שבועה נראה גם בירושלמי להלן.
  3. המעבר מההלכה לאגדה נעשה תוך כדי דרשת הפסוקים. "ולא אתכם לבדכם" מסביר את "שלא על דעתכם אני משביע אתכם" וההמשך "את אשר ישנו ואשר איננו" נדרש על הדורות הבאים והגרים שאף הם עוברים בברית. ובאמת הכל עניין אחד, שהרי זה שבשבועה משתתפים אחרים, נוסף לאלה הנוכחים ברגע זה, היא שמרחיבה את השבועה ומפקיעה אותה מדעתם.
  4. את עניין "הדורות הבאים" (הנשמות העתידות להיברא) נראה בהמשך. לגבי הגרים, ראה מסכת שבת קמו ע"א: "ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב: את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'". והשאלה הגדולה ששואלים כאן רבים וטובים (ראה למשל תורה תמימה דברים פרק כט הערה יב) היא: מה עניין הר סיני לכאן? הלוא מדובר כאן בברית ערבות מואב! נשמח לשמוע תשובות לשאלה זו.
  5. לא רק הדורות הבאים העתידים להתחדש כלולים בברית, אלא גם המצוות העתידיות להתחדש כלולות בה. ראה מסכת מכות כג ע"ב: "א"ר יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם, אלו הן: מקרא מגילה, ושאילת שלום בשם, והבאת מעשר. מקרא מגילה, דכתיב: קימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקבלו למטה". ובמסכת שבת פח ע"א הוא על התורה כולה: "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ... אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר". אבל אם נחזור למדרש שלנו ל"מצוות העתידות להתחדש" נמצא אולי קשר מיוחד לספר דברים בו אנו עומדים שגם בו יש כידוע מצוות מחודשות. אולי דווקא בברית של ערבות מואב, החותמת את ספר דברים, שהוא עצמו מכיל מצוות מחודשות, ניתן לכלול את הדורות הבאים שמקיימים ומקבלים ומחדשים מכוח עצמם, יותר מאשר בברית של מעמד הר סיני שם דיבר ה' בכוחו ובדיבורו הישיר. ודווקא בגלל זה חשוב לדרשן להזכיר את מעמד הר סיני ולדבר על "העומדים על הר סיני". אלה שישנם פה עמנו היום לא היו במעמד הר סיני, שם הם היו עדיין "איננו עמנו". כעת הם עוברים בברית מחודשת שיוצרת חוליה חדשה בשרשרת שבה מי שהיה אז "איננו", היום הוא "ישנו" וגם מצוות שהיו "איננו" מחר הם "ישנו". מכאן, דווקא מברית ערבות מואב שהיא החוליה השנייה בשרשרת, ניתן להביט ביתר תקווה על הדורות הבאים.
  6. שוב יש לנו עירוב של מעמד הר סיני וברית ערבות מואב. הדרשן מוכיח שגם דברי הנביאים "את כל הדברים האלה" מקורם בסיני, מהפסוק בפרשתנו "אשר ישנו ... ואשר איננו". הוא רואה בכל הבריתות עניין אחד.
  7. מדרש זה חוזר ומעצים את המדרש הקודם בשני ההיבטים של ישנו ואיננו. ראשית בנוכחים – גם אלה שלא נמצאים ועומדים אתנו פיסית, אלא רק נשמתם כאן, נמצאים ומחויבים במעמד זה; ושנית, בתכנים - בהרחבה ובתוספות לדברי התורה שנתנו בסיני, בכל דברי הנביאים שייאמרו בכל הדורות שהם המשך לדברי התורה וחוברו יחד לספרי הקודש. עניין הנשמות שהיו באותו מעמד משמש תשובה לשאלה ששואלים רבים כיצד ניתן לחייב את הדורות הבאים שלא היו באותו מעמד. ראה למשל פירוש תולדות יצחק דברים פרק כט: "מאיזה צד היה רשות לדור ההוא, להכניס בברית ואָלָה לדורות העתידים להיות שעדין לא נולדו ולא היו בעולם, והיו יכולין לומר אח"כ אין עלינו ברית ואלה, ואנו מסלקין עצמנו מזה ונהיה כגוים אשר סביבותינו". התשובה: נשמותיהם היו שם ואף הם בברית, כלשון מדרש תנחומא (בובר) בפרשתנו סימן ח: "שכל הנפשות היו שם, והגוף עדיין לא נברא". ובאופן חזק עוד יותר מנוסחים הדברים בזוהר פרשת לך לך צא ע"א: "תא חזי כל מלוי דקודשא בריך הוא בקיומא אינון וקיימו קמיה עד דנחתו לעלמא, כגוונא דא כתיב (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה וגו' הא אוקמוה דכולהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא, כולהו אשתכחו תמן". ונראה שתשובת הגמרא בשבועות לעיל "קיימו וקבלו" היא מורכבת ופשוטה יותר כאחד. נכון שקבלו כבר – שהיו שם, אבל העיקר הוא שמקיימים ומקבלים מחדש מעצמם בכל דור ודור.
  8. הנה רמב"ן לא רק יודע לחלוק על רש"י ולהתווכח איתו בכל עוז, אלא גם להסכים איתו ולשבח את פירושו. ונראה שגם כל שאר הפרשנים מסכימים לדרכו של רש"י בפירוש הפסוקים שאנו דורשים. ורש"י עצמו משלב בפירושו את מדרש תנחומא ודברי עצמו וראוי היה שנביאם במים העליונים ולא בתחתונים אגב דברי אחרים כפי שעשינו כאן, בהערה 1 לעיל ובהערה 16 להלן. יסלח לנו רבי שלמה.
  9. רמב"ן משבח את רש"י, אבל מוסיף על דבריו. כפי שהבינו פרשני הרמב"ן אשר הרחיבו בהסבר דבריו, הוא נדרש כאן להסבר מדוע בכלל צריך ברית שנייה (וכי מעתה כל דור יעשה ברית מחודשת?) ומדוע נוספו לה ברכות וקללות (אלה) שלא היו בברית הר סיני. וזה נושא רחב שהוא מעבר לעניין שלנו. אבל "אשר ישנו ואשר איננו" הוא כן הנושא שלנו ואליו אנו נדרשים. למרות שהמדרשים לעיל מנסים לחבר אותו למעמד הר סיני (כשמות רבה לעיל), הוא ייחודי לברית ערבות מואב. הצורך בו גם הוא אולי תולדה של חטא העגל ושל שיקוצי עמון ומואב ועוד כהנה וכהנה עבודה זרה שעם ישראל ראה בדרך ועוד צפוי לראות במהלך הדורות. אך לא בכל דור תיערך בהכרח ברית (יהושע ועזרא כן עשו), לא כנגד כל עבודה זרה שתתווסף לעולם (עגל הממון בדורנו) תהיה אלה ושבועה מחודשים. ברית ערבות מואב צריכה לכסות את כולם, "את אשר ישנו ואשר איננו". וזו התוספת הגדולה, עפ"י רמב"ן, של משה בברית ערבות מואב. תוספת כה גדולה וחשובה שחכמינו הקפידו לחברה למעמד הר סיני גם אם לא תמיד לפי פשוטו של מקרא.
  10. אור החיים מציג את הגישה הקיצונית המחייבת את אשר ישנו פה לקחת אחריות גם על אשר איננו פה. הדור הניצב כאן פיסית בברית, לא יכול להתחמק מאחריותו לדורות הבאים בין אם נשמתם נמצאת במעמד ובין אם לא. האחריות היא בחינוך, בהמשכיות המסורת ו"בהעברת המקל" בלי שייפול בדרך. מעניין שדווקא אור החיים איננו נתפש לעניין של הנשמות העומדות כאן. הוא מעלה קושי בפשט הפסוקים ומתרץ באחריות ובמחויבות שיש לכל אחד מעבר לחייו הפרטיים והקצרים עלי אדמות. אגב, השאלה שאור החיים מעלה, מופיעה כבר בגמרא בשבועות בה פתחנו, בדין שבועת הדיינים, וכן הוא במקבילה בנדרים כה ע"א: "וכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו'". ובא פירוש הר"ן שם: " לא אתכם לבדכם - לא כשאתם במחשבת לבבכם. שאם בא לומר שאפילו עם דורות הבאים היה כורת ברית, הא כתיב בתר הכי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה וכו'". אבל גמרא לחוד ופירוש המקרא לחוד ואור החיים, שודאי ידע את הגמרא, הולך בדרכו הייחודית כשהוא מפרש את המקרא.
  11. שיטת הירושלמי היא (בבבלי אין הלכה זו מופיעה) שניתן להתנות (תנאי = תניי בלשון הירושלמי) בנדר ואי אפשר להתנות בשבועה. מקשה רבי חנינא מהפסוק שלנו בהשבעת משה את בני ישראל בערבות מואב, שממנו לכאורה ניתן להבין שיש תנאי בשבועה (אולי מעצם העובדה שמשה צריך להגיד את אשר ישנו ואת אשר איננו. ראה תורה תמימה דברים כט יד שמביא ירושלמי זה בלשון אחרת וצ"ע). התשובה היא אדרבא, הוספת אלה שאינם נוכחים, "אשר איננו עמנו פה היום", שאין ביכולתם להתנות, שהרי עוד לא באו לעולם, היא שמאשרת שגם אלה הנוכחים, "אשר ישנו פה עמנו עומד היום", אין בכוחם להתנות על הברית. הברית היא ללא תנאים וללא הגבלות. הכללת הדורות שיבואו בברית של היום, היא שנותנת לה את התוקף. הכיוון הוא לא מהיום למחר, מהאבות לבנים, כפי שראינו לעיל בפרט באור החיים, אלא בדיוק ההפך, מהבנים לאבות.
  12. הרעיון שברית אשר נכרתת במעמד מסוים, שמטבע הדברים תחומה במקום ובזמן, תקפה גם לדורות הבאים; רעיון זה איננו ייחודי לפרשתנו וכבר מופיע פעם קודמת בספר דברים, בפתיחה לעשרת הדברות של פרשת ואתחנן: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם ... ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה א-ד). שם דורש משה מדור הבנים לחוות ולהרגיש כאילו רגליו הוא עומדות לפני הר סיני. אך אין הוא מסתפק בכך ובערוב ימיו הוא כורת ברית נוספת עם הבנים ומחדש בה מספר דברים כפי שראינו ברמב"ן לעיל, ביניהם: "את אשר ישנו ואת אשר איננו". ובאמת גם יהושע כורת עמם ברית (יהושע פרק כד) ואח"כ גם עזרא (אמנה, נחמיה פרק י).
  13. כיון שכבר הבאנו את הפסוק מפרשת ואתחנן, העוסק בשחזור ברית מעמד הר סיני, הבאנו מדרש נאה עליו שמתחבר לירושלמי לעיל. הבנים הם הערבים לאבות. הכיוון הוא, כמו הירושלמי בדיני תנאי, מהעתיד להווה, ממי שעדיין אין עליו חובות (ותנאים) למי שיש עליו; ולא מההווה עמוס החובות לעתיד. אגב, מוטיב הבנים שהם ערבים לקיום התורה, מופיע במדרשים רבים. ראה שיר השירים רבה א א, תנחומא ויגש סימן ב ועוד, אך רק במדרש זה הוא משתלב עם הפסוק: "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים". השווה מדרש זה עם מדרש אחר על פסוק זה (אלה שני המדרשים היחידים שמצאנו על הפסוק בפרשת ואתחנן), ההולך בדרך הקלאסית שראינו בגמרות ובשמות רבה: "לא את אבותינו. מלמד שכל הדורות שהיו עתידין להיות עמדו על הר סיני בשעה שאמר הקב"ה אנכי" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד א). לעומתם, מדרש תהלים, יחד עם הירושלמי נדרים שהבאנו לעיל, מייצגים ללא ספק קו דרשני מיוחד ושונה. וכבר זכינו לדרוש בערבות ההדדית של עם ישראל בדברינו כל ישראל ערבים זה בזה בפרשת בחוקותי.
  14. הזקנים ליחזקאל הנביא.
  15. ראה יחזקאל כ לב-לג: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם".
  16. כריתת הברית עם אלה שאינם פה, עם הדורות העתידים להיות, היא שנותנת לה גושפנקא עולמית שאי אפשר להפר אותה בשום צורה ואופן. זו תשובת יחזקאל לזקנים. אתם רק דור אחד בשרשרת של דורות שכולם עמדו בברית, אינכם יכולים לנתק השרשרת על דעת עצמכם. השווה מדרש זה עם דברי רש"י בפרשתנו (דברים כט יב) שהם, כך נראה חידוש שלו, כפי שהוא עצמו מעיד על כך: "למען הקים אותך היום לו לעם - כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם. והוא יהיה לך לאלהים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה". ועל הנושא הזה של שבירת הברית או ניתוק הברית בין עם ישראל לקב"ה, בהקשר החורבן והגלות, כבר זכינו לדון בדברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב.
  17. ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת נצבים דף נ עמוד א: "ולא אתכם לבדכם. כי את אשר ישנו פה עמנו - אלו המתים. עומד היום לפני ה' אלהינו - אלו החיים. ואת אשר איננו - אלו הדורות העתידים לבוא". לאחרונה רווח יותר ויותר במחוזותינו המנהג "להזמין את המתים" (סבים, סבתות וכו') לטקס החופה (ואולי לאירועים אחרים), תוך הישענות על הפסוק שלנו: "את אשר ישנו ... ואשר איננו". לא ברור לנו מהו המקור למנהג זה ומן הסתם הוא מאוחר: קבלי או חסידי. אבל עניין הנוכחות לא רק של העתיד, העתידים להבראות, כי אם גם של העבר, אלה שכבר מתים, יש לו שורשים כאן. ועדיין פה מדובר במתן תורה ולא בני אדם הם שזימנו את המתים. כל הדורות וכל הנשמות באו למעמד הברית הגדול של סיני (שוב מעורבת ברית ערבות מואב עם ברית סיני), מכח הקיום הכולל של העולם מכח הבריאה הכללית הקשורה בתורה שהיא תבנית לעולם. אבל זימון המתים לאירוע פרטי כמו חתונה, תוך הישענות על הפסוק שלנו, עדיין דורש מקור והסבר. והמאיר עינינו יבורך וייכתב ייחתם לאלתר לחיים טובים בספרם של דרשנים ופרשנים המאירים עינינו כל השנה.