פרשות השבוע לשנת ב׳ במרחשון ה׳תשפ״א

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: (ויקרא כו י).¹

ספרא בחוקותי פרשה א, סוף פרק א

"והשיג לכם דיש את בציר", שתהו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר, ובציר ישיג את זרע שתהו עסוקים בבציר עד שמגיע הזרע.² "ואכלתם לחמכם לשובע", אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו. כעניין שנאמר: "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג כה).³

מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג

"כי תשא את ראש בני ישראל", כך פתח רבי תנחומא בר אבא: "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון" (קהלת ה יא). אמרו לו לשלמה: אילו אחר אמר הפסוק הזה, היינו שוחקין עליו! אתה שכתוב בך: "ויחכם מכל האדם" (מלכים א ה), תאמר "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל"? אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב, אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו. אכל הרבה, שנתו מתוקה. אמר להם: איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה …⁴

מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב

תנו רבנן: ואכלתם מן התבואה ישן – בלא סלמנטון.⁵ מאי בלא סלמנטון? רב נחמן אמר: בלא רצינתא, ורב ששת אמר: בלא שדיפא.⁶ תניא כותיה דרב ששת, תניא כותיה דרב נחמן. תניא כותיה דרב נחמן: "ואכלתם … ישן" – יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שֶׁכָּלָה? תלמוד לומר: "עד בוא תבואתה" – עד שתבוא תבואה מאליה. תניא כותיה דרב ששת: "ואכלתם מן התבואה ישן" – יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שרע? תלמוד לומר: עד בוא תבואתה – עד שתבוא תבואה מאליה.⁷

תנו רבנן: ואכלתם ישן נושן – מלמד שכל המיושן מחבירו הוי יפה מחבירו. ואין לי אלא דברים שדרכן ליַישְׁנָן, דברים שאין דרכן ליישנן מנין? תלמוד לומר: ישן נושן מכל מקום.⁸ וישן מפני חדש תוציאו – מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש, והיו ישראל אומרים: היאך נוציא זה מפני זה?⁹

אמר רב פפא: כל מילי עתיקא מעליא, לבר מתמרי ושיכרא והרסנא.¹⁰

ספרא אמור פרשה י סוף פרק יא

"עד הביאכם את קרבן אלהיכם" – זה העומר … משקרב העומר מוצאים שוקי ירושלים מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: ברצון חכמים היו עושים. משקרב העומר הותר החדש מיד, והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך … אמר רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור, שנאמר: "עד עצם היום הזה", מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן? – מפני שהם יודעים שאין בית דין מתעצלים בו.¹¹

ויקרא רבה פרשה לה סימן י

"ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם.¹²

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עא עמוד ב

כי תאמרו: מה נאכל. עתידים אתם לומר: מה נאכל? אם אין אנו זורעין, מה אנו אוספין? שנאמר: "הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו". "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית" – לשביעית וליובל ולמוצאי יובל: "וזרעתם את השנה השמינית" – זו שמינית של אחר השמיטה. וכשהוא אומר שנה, זו תשיעית של אחר היובל. "ואכלתם מן התבואה ישן" – זו שנה תשיעית של אחר שמינית. "עד בוא תבואתה תאכלו ישן" – שתי פעמים ישן זה ישן נושן בן ג' שנים.¹³

משנת רבי אליעזר פרשה ה עמוד 100

למה נקרא שמו ראשון?¹⁴ לפי שכתוב: "וחג האסיף בצאת השנה", יכול יהא דואג בו מפני היין שלא נשתייר אלא שמרים, מפני השמן שלא נשתייר אלא מגורגר? תלמוד לומר: ראשון, כתחילתו כך סופו. וכן הוא אומר: ואכלתם ישן נושן, שיהוא הגרנות מלאים ישן ואתם מקפידים היאך נמציא ישן מפני חדש.¹⁵

כלי יקר פרשת בחקתי, ויקרא כו ט

והקימותי את בריתי אתכם. ואכלתם ישן נושן. ברית היו צריכין על התבואה של שנת השמיטה והיובל שלא תרקב כדרך שפירש רש"י על הברית של נח (בראשית ו יח), לכך נאמר: "ואכלתם ישן נושן", משתי שנים.¹⁶

ועל צד הרמז אמר, אף על פי שיקרה בזמן מן הזמנים שאכרות עמכם ברית חדשה, מכל מקום גם הברית הישן לא תופר אלא יהיה טפל והברית חדשה עיקר, וישן מפני החדש תוציאו. כמו שנאמר: "ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא מכל הארצות" (ירמיה כג ז – ח).¹⁷ ואמרו חז"ל (ברכות יב ב) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא יהיה טפל וקיבוץ גלויות עיקר, כי ניסי מצרים יהיו טפל אל הנסים הגדולים אשר יעשה ה' לעתיד כשיכרות ברית חדשה עם ישראל. ובזה מיושב משמעות הכתוב שנראו דבריו כסותרים זה את זה, שאמר: "ואכלתם ישן נושן" ואחר כך אמר: "וישן מפני חדש תוציאו". כי "וישן" משמע שקודם שנעשה ישן נושן תוציאו.¹⁸

שבת שלום, חזק חזק ונתחזק¹⁹

מחלקי המים

מים אחרונים: דרשתנו מלווה גם את תפילת מוצאי שבת. כל מי שאומר את פרק תהלים קמד: "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי" לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, ישמח לעיין במדרש תהלים על מזמור קמה המגלה את הסוד של בנינו שהם כנטיעים ובנותינו שהן כזוויות מחוטבות היכל. הכל בא מאכילת הישן נושן: "לכך נאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים, גדלים והולכים כארזים, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, וכי צריכות להתקשט? … מנין הם אוכלים? א"ל הקדוש ברוך הוא: מן האוצר, שכן כתיב אחריו מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, דכתיב ואכלתם ישן נושן (ויקרא כו י)". לאכול מהישן נושן – ולאכול קמעא ולהתברך!