וְהִשִּׂיגוּךָ מלא, וְהִשִּׂיגֻךָ חסר

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים כח ב).

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מח עמוד ב

"והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך".1 מלא בוא"ו ולא נכתב בברכות מלא. ומה שנכתב כאן מלא, על שם: "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא טו), לרמוז כי ה' שוכן בקרבם ולא יאבדו בגלות.2

ועוד, אל תקרי והשיגוך אלא והציגוך כי אותיות זסשר"ץ מתחלפות. וכמו שדרשו ז"ל בקמא דברכות מה מלח ממתקת הבשר אף היסורים ממרקים ומקיימים גופו של אדם וג' מתנות טובות נתנו לישראל וכולם לא נתנו אלא על ידי ייסורים. תורה וארץ ישראל ועולם הבא.3

בתי מדרשות ח"ב מדרש חסרות ויתרות (דברים)

"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך" (חסר וא"ו) ושל והשיגוך של קללות מלא. אמר הקב"ה: אם אין אני מערב את שמי עמהם הם כלים, לקיים מה שנאמר: "עמו אנכי בצרה" ונאמר: "בכל צרתם לו צר".4 ושל ברכות חסר למה? שאם בקש אדם לעשות עמך טובה הוא פוגע בך ותהא מצוי לו.5

דבר אחר: למה של ברכות חסר? אלא כשהברכות באות, אין" שָׁטוֹת בכל העולם, כענין שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. והשיגוך של קללות מלא, למה? שהקללות שָׁטוֹת בכל העולם בצדיקים וברשעים, כענין שנאמר ביחזקאל: "והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע" (יחזקאל כא ח).6

מסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב

ואמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם; הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמונה, ברכן בעשרים ושתים – מ"אם בחקותי" עד "קוממיות" (ויקרא כו ג-יג), וקללן בשמונה – מ"ואם בחקותי תמאס" ועד "ואת חוקותי געלה נפשם" (שם טו-מג). ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים, ברכן בשמונה – מ"והיה אם שמוע תשמע" ועד "לעבדם" (דברים כח א-יד), וקללן בעשרים ושתים – מ"והיה אם לא תשמע" עד "ואין קונה" (שם טו-סט).7

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 23/08/2016

הערות שוליים

  1. לא רק בברכות כתוב "והשיגוך", כי אם גם בקללות (בתוכחה). פעמיים! בפסוק טו: "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" ובפסוק מה שם: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ". ואם לא די בכך, המילה "והשיגוך" שבברכות כתובה בכתיב חסר: וְהִשִּׂיגֻךָ, ואילו אלה שבתוכחה, בכתיב מלא: וְהִשִּׂיגוּךָ. כאן יש לדרשנים בעיה. הרי אילו היה ההפך, והשיגוך מלא בברכות והשיגך חסר בקללות, הכל היה נדרש פשוט וברור ואין לנו אלא לדמיין אלו דרשות יפות היינו שומעים על המלאות של הברכות כנגד החסר שבקללות. אבל מה לעשות שהמצב בדיוק הפוך, כתיב מלא בתוכחה וכתיב חסר בברכה? מה יגידו על כך הדרשנים?
  2. הרי לנו הסבר מדוע "והשיגוך" של התוכחה הוא מלא. משום שבעת צרה לישראל, מצטרפת עמהם השכינה ומשתתפת בצערם. רבו הדרשות על פסוק זה מתהלים "עמו אנכי בצרה" ובתאומו "בכל צרתם לו צר" בישעיהו (שנראה להלן), כגון זו שבמסכת תענית דף טז עמוד א: "ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר: עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), ריש לקיש אמר: בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג ט)", ולא נאריך בנושא זה. נחזור לנושא שלנו. קבלנו הסבר מדוע "והשיגוך" של התוכחה הוא מלא. מה עם הצד השני? מדוע "והשיגך" של הברכות הוא חסר? סתם הדרשן ולא פירש.
  3. יש משהו ממרק ומכונן בייסורים, משהו שממלא את האדם ומקיים את גופו ונפשו. ושוב, גם בנושא זה רבו הדרשות כגון זו שבמסכת ברכות דף ה עמוד א: "מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם - עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה", אך אנו בנושא שלנו. שוב מתעלם הדרשן "מהצד השני", מ"והשיגך" החסר של הברכות. מדוע?
  4. שכתוב "לא" וקוראים "לו". ראה דיון על כך בגמרא סוטה דף לא ע"א: "אלא מעתה, בכל צרתם לא צר, דכתיב בלמ"ד אל"ף, הכי נמי דלא הוא? ... והכתיב: ומלאך פניו הושיעם! אלא (לאו) משמע הכי ומשמע הכי."
  5. פה יש ניסיון להתמודד עם "והשיגך" החסר של הברכות אם כי לא בטוח שירדנו לסוף דעתו של הדרשן. ראה מקבילה באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קצד: "והשיגוך דקללות (דברים כח מד) מלא, אמר הקב"ה: אם אין אני מערב שמי עמהם הן כלין, לקיים מה שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צא). ושל ברכות (דברים כח ב) למה חסר? שאם יבקש אדם לעשות לך טובה יהא פוגע בך ותהא אתה פוגע בו". ייתכן שההסבר טמון בהמשך המדרש. הברכה איננה באה עד הסוף, בשפע מוחלט, על מנת שלא לחדול ממצוות צדקה, מעזרה לזולת, מגמילות חסדים. איזה מן עולם הוא זה שלכל אחד יש את כל אשר תאווה נפשו, אין הבריות זקוקות זה לזו וכולם חיים בעושר מוחלט? האם אין זו מידת סדום? האם לא עדיף כבר עולם של חסר וייסורים שבו הבריות לפחות פונות האחד לשני ומתייחסות זה לזו?
  6. ראה הביטוי "חרבי מתערה" שמופיע גם בשני הפסוקים העוקבים שם וייחודית לספר יחזקאל. הטוב בא באופן סלקטיבי ואולי אפילו אינדיבידואלי, בעוד שהרע כשבא סוחף את כולם (כשהבורסה עולה היא עולה רק למשקיעים ולמקורבים, אבל כשהיא יורדת היא יורדת לכולנו). נראה שבכיוון זה הולך גם המדרש הבא, בתי מדרשות ח"א מדרש שני כתובים פרק ג: "שאל: והשיגך של ברכות חסר ושל קללות מלא. למה של ברכות כתוב והשיגך (חסר)? מלמד שתבוא ברכה ותשיג לכל אחד ואחד בפני עצמו. ושל קללות והשיגוך (מלא) שיהיו כל ישראל משתתפים בה, שלא תשיג לאחד מהם".
  7. ניתן אולי לקשר את כל הנושא שלנו – והשיגוך מלא והשיגך חסר – לדרשה הידועה הזו של רבי לוי המוכיחה את משה על תוכחתו הקשה לישראל. מי כמו עם ישראל התנסה בתוכחה שהשיגה אותנו מלא ואילו הברכה, גם כשהשיגה הייתה בחסר. וכבר הרחבנו בדרישה ובפירוש על דרשה זו של רבי לוי בדברינו תוכחתו של בשר ודם בפרשה זו.