פרשות השבוע

מים ראשונים: רבים וטובים הרחיבו דרשותיהם והגיונם בחלום סולם יעקב. ואף אנו שלחנו בו יד בדברינו סולם – סמל יעקב, וכמו כן בדף עולים ויורדים. נקווה שנוסיף טעם וריח גם בדף זה.

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (בראשית כח יב).

ויקרא רבה כט ב פרשת אמור – שתי דרשות סמוכות וצולבות

פתיחה

ר' נחמן פתח: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (ירמיהו ל י-יא).¹

דרשה ראשונה – נתיירא יעקב ממלכות אדום

"אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב" – מדבר ביעקב, שכתוב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה … והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כחי ב) – אמר ר' שמואל בר נחמן: וכי עָלַת על דעתך שמלאכי השרת היו? ולא לא היו אלא שרי אומות העולם!² … מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שָׂרָהּ של בבל עולה שבעים חֲוָקִים³ ושל מדי⁴ עולה חמישים ושנים חֲוָקִים ושל יון מאה ושמונים,⁵ ושל אדום עולה ועולה – ולא יודע כמה.⁶ באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר: אפשר שאין לזה ירידה? אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא עבדי יעקב" אפילו אתה רואה אותו שמגיע לשמים,⁷ משם אני מורידו, זהו שכתוב: "אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־ה' " (עובדיה א ד).⁸

דרשה שנייה – נתיירא יעקב ולא עלה

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה … והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" – ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בן מנסיא משום ר' מאיר: הראהו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יוון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לפניו: ריבון העולמים כשם שיש לאלו ירידה כך יש לי ירידה? אמר לו הקב"ה: "אל תחת" – עלה, שאתה עולה ואין אתה יורד. ואעפ"כ נתיירא ולא עלה. … ר' מאיר היה דורש: "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו" (תהלים עח לב) – מדבר ביעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: יעקב, אילו האמנתה ועליתה שוב לא היית יורד. עכשיו שלא האמנתה ולא עלית, הרי בניך נאחזים באומות ומסתבכים במלכויות. ממלכות למלכות, מבבל למדי וממדי ליוון ומיוון לאדום.⁹ אמר לפניו: ריבון העולמים, לעולם? אמר לו הקב"ה: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק" (ירמיה ל י)" – מגליא ומאספמיא ומחברותיה. "ושב יעקב ושאנן ואין מחריד". "ושב יעקב" – מבבל, "ושקט" – ממדי, "ושאנן" – מיון, "ואין מחריד" – מאדום".¹⁰

"כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שמה" – אומות העולם שהן מכלים את שדותיהם: "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שמה".  אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמרת: " לא תכלה פאת שדך" – "לא אעשה כלה".¹¹

"ויסרתיך למשפט" – מייסרך אני ביסורים בעולם הזה, כדי לנקותך מעונותיך לעולם הבא. אימתי? "בחודש השביעי באחד לחודש".¹²

מים ביניים – שתי השקפות עולם

נשוב ונסקור את שתי הדרשות לעיל בסדר ההפוך – מהשנייה לראשונה. הדרשה השנייה מציגה גישה 'אקטיבית' ביחסי עם ישראל והאומות השולטות (והמתחלפות) בעולם ומשעבדות, בין השאר, את עם ישראל. הדרשן עומד בתקופה בה האימפריה הרומית בשיא כוחה ואין סופה נראה באופק. אבל בחלום הסולם של יעקב שיסודותיו בספר בראשית ותולדות אבות האומה, כבר נגזר גם על רומא לירד והדרשן מצפה מצאצאי יעקב שיעזו ויעלו בסולם.¹³ אולי לא ציפייה לעליה של אימפריה שמשעבדת עמים אחרים ושולטת בעולם כאותן ארבע ממלכות, אבל לפחות להתייצב כאומה עצמאית ששוב אינה משועבדת לממלכה כלשהיא ומוכנה להילחם על חרותה – אומה שרק הקב"ה נצב עליה. אם רק יעז בית יעקב, יושלמו הן חזיון ברית בין הבתרים של אברהם והן חלום הסולם של יעקב. אבל יעקב לא משתכנע, גם אחרי שמובטח לו:  "אילו האמנת ועלית – לא היית יורד". אולי באמת משום שלא הבין שעלייתו איננה להיות אימפריה כשאר הממלכות, אלא עצמאות וריבונות.¹⁴

באה הדרשה הראשונה ומציגה את הגישה הפאסיבית. אין לדרשן שום טענות 'אקטיביות' כלפי יעקב. אנחנו עדיין תחת ידה הקשה של רומא וכל מה שאנו מבקשים הוא לראות ולדעת שבדומה לממלכות שהיו ונעלמו, וגם מידם סבלנו, כך גם יבוא הקץ על מלכות רומא היא אדום. סגולת עם ישראל היא יכולתו לשרוד בין ממלכה לממלכה כ"כבשה העומדת בין שבעים זאבים" (אסתר רבה י יא).¹⁵ הזאבים יִכְלוּ והכבשה תמשיך לרעות (ולפקוח שבע עיניים מהיכן יבוא הזאב הבא). אם רק נובטח ששום ממלכה לא תשתעבד בנו עד אינסוף, עד כלות כוחותינו – דיינו. ראו הדיאלוג בין הנביא לקב"ה בספר עמוס פרק ז: " … וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' סְלַח נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא: … וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא: … נִחַם ה' עַל זֹאת לֹא תִהְיֶה אָמַר ה' ". החיים שלנו כבני אברהם, יצחק ויעקב, הם ברגלי הסולם, בלי עליות דרמטיות וממילא גם בלי ירידות דרמטיות. יוצר הדרשה השנייה מצפה, בעקבות קריסת הממלכות, לזקיפת קומה של עם ישראל, לריבונות ועצמאות ולקיחת גורל העם בידיו, אם לא לממלכה שמשעבדת עמים אחרים. יוצר הדרשה הראשונה, לעומת זאת, מסתפק בהרבה פחות מזה: שרידות ותמרון בין 'המעצמות' – כבשה בין זאבים. גישה זו מעוגנת גם בדרשות על הפסוק בישעיהו כו כ: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם". ראו גם דברינו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם בפרשת בחוקותי.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמעון בן יוחאי – מלכות ישמעאל

אלו הן הנסתרות שנגלו לרבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוי במערה מפני קיסר מלך אדום, ועמד בתפילה ארבעים יום וארבעים לילה והתחיל כך: "ה' אלהים צְבָאוֹת עַד־מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ" (תהלים פ ה).¹⁶ מיד נגלו אליו סתרי הקץ וסתומות והתחיל לישב ולדרוש: "וירא את הקני" (במדבר כד כא).¹⁷ כיון שראה מלכות ישמעאל שהיא באה, התחיל לומר: לא דיינו מה שעשה לנו מלכות אדום הרשעה, אלא אף מלכות ישמעאל. מיד ענה לו מטטרון שר הפנים ואמר לו: אל תירא בן אדם, שאין הקב"ה מביא מלכות ישמעאל אלא כדי להושיעכם מזאת הרשעה. והוא מעמיד עליהם נביא כרצונו ויכבוש להם את הארץ, ובאים הם ויחזיקוה בגדולה, ואיבה גדולה תהיה ביניהם ובין בני עשו.¹⁸ ענה לו רבי שמעון ואמר: ומנין שהם ישועה לנו?¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: השארנו פתוח את הקשר של דרשה כפולה זו לראש השנה, היינו, מה פשר מיקום דרשות אלה בויקרא רבה פרשת אמור ולא בבראשית רבה על פרשת ויצא. נשארנו גם ב'צריך עיון' על ישראל שנגאלים בזכות ש"מכלים שדותיהם", היכן? בחוצה לארץ?. האם מתנות עניים נוהגים לפנים משורת הדין או ממידת חסידות גם בחו"ל? האם הכוונה למצוות צדקה בכללותה? (ראו היכן הרמב"ם ממקם את הלכות צדקה). נשמח לשמוע רעיונות והגיגים בעניינים אלה מפי שואבי המים.