פרשות השבוע

מים ראשונים: שלוש פעמים נזכר הביטוי "דרך שלושת ימים" בהקשר יציאת מצרים (מלבד אזכורו במקומות אחרים כגון בהפרדת רכוש יעקב ולבן, בראשית ל לו, ובנסיעה מהר ה', במדבר י לג). הראשונה במעמד הסנה (שמות ג יח), השנייה כשמשה ואהרון באים אל פרעה בפעם הראשונה (שמות ה ג) והשלישית אחרי מכת ערוב (שמות ח כג). והשאלה המתבקשת היא, מדוע צריך היה לנקוט בדרך זו? מדוע לא לומר בפשטות: שלח את עמי ויעבדוני ולנהוג עם פרעה "ביד חזקה" מלכתחילה? למה ללכת סחור סחור? ושאלה משנית: מדוע התעוררנו לנושא זה דווקא בפרשת בא? על השאלה השנייה נענה מיד בראשית דברינו ואילו על הראשונה, בהמשך הדף.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם: (שמות י י).¹

רמב"ן שמות פרק י פסוק י – הרעה שאתם חושבים לעשות

"כי רעה נגד פניכם" – כתרגומו, זה לשון רש"י. ומה טוב היה שיפרשהו אלינו, והנוסחאות מן התרגום מתחלפות בו. יש שכתוב בהן: "ארי בישא דאתון סבירין למעבד לקבל אפיכון אסתחרת".² ונראה לזאת הנוסחא שרצה אונקלוס לפרש הרעה שאתם חושבים לעשות ישבה נגד פניכם להעיד בכם שאתם רוצים לברוח.³

שמות רבה יג ה – יש בדעתכם לברוח

מהו: "כי רעה נגד פניכם"? אמר להם: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף? מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח. לא כמו שאתם אומרים: "נלכה נא דרך שלושת ימים".⁴ לפיכך, "ראו כי רעה נגד פניכם" – ראו כי אותה שאתם מחשבים לעשות, שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם, שלא תצאו מכאן … אמר להם: אם תאמרו לא כן מחשבתנו לברוח, אם כן יאמנו דבריכם: "לכו נא הגברים ועבדו את ה' ", שהטף אינם בני עבודה. למה אתם צריכים להם? אלא: "כי אותה אתם מבקשים" – רעה אחת אתם מבקשים לעשות, לברוח אתם חפצים! לפיכך איני שומע לכם לכלום. מיד ציוה וגרש אותם משם.⁵

אור החיים שמות ג יח – דברים שאינם מהמוסר

ועדיין צריך לתת לב סוף כל סוף למה יצו ה' דברים שאינם מהמוסר לגנוב דעתם בין בהליכה בין בהשאלת חפציהם. והאמת כי כל המעשה הוא משפט צדק כי לצד ששעבדו בישראל צריכין להעלות שכר שכיר …⁶ אלא למה יעשה ה' הדבר דרך ערמה? כי חס וחלילה לא קצור קצרה ידו מפדות ישראל בעל כרחם ולהוציא ממונם ועיניהם⁷ רואות וכלות! ונראה לומר כי נתכוין ה' בזה להטעותם כדי שירדפו אחריהם להיכבד בפרעה וגו', וזולת ההשאלה, גם זולת הליכתם בדרך זה על דעת לחזור, לא היו המצריים רודפים אחריהם.⁸

אסתר רבה (וילנא) פרשה ז סימן יג – נשק בידי שונאי ישראל?

בואו וראו מאותו עני פרעה מה עשו! כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו. פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם. בכל זאת לא היה יכול להם, ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו: לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים אח"כ נשוב. אם רצונך, השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם, וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר, עד שנצלו את מצרים.⁹

אבן עזרא שמות י י פרשת בא – מעשה ה' בחכמה נעלמה מהחכמים

וטעם ראו כי רעה נגד פניכם כי הרעה קרובה מכם, ונגד פניכם היא … ועתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה, שישובו עד שיכזב. רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצריים היתה שישובו, על כן השאילום … והשם צוה לעשות כן, עד שירדוף אחריהם ויטבע … ואין להרהר אחרי מעשה השם שהכל עשה בחכמה, אעפ"י שהיא נעלמת מעיני החכמים.¹⁰

עקידת יצחק שמות שער לה (פרשת שמות-וארא) – עצה אלוהית עמוקה

שאלה ט: בדבר השליחות שאמר נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר וגו', כי ודאי אינו דרך כבוד למעלה לעשות כן, רק להוציאם ביד רמה מתחילה ועד סוף.¹¹ וקשה עוד מזה, אומרו: "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וכו' " (שמות ג כב). והגנאי מפורסם, כי מי כמוהו מורה דרך גנבות או קביוסטות.¹²

זאת היתה עצה עמוקה אלוהית להראות לכל חוזק לבו וקושי ערפו של פרעה … והוא, כאשר צוה שלא יבקשו ממנו רק שירפה מהם כעשרה ימים ללכת שלושת ימים במדבר לזבוח לאלהיהם, ומסתמא יובן מדבריהם שאחר ישובו, ועם כל זה לא ישמע; וכל שכן אם יאמרו לו לשלחם כלה.¹³

סנהדרין דף צא עמוד א – שכר עבודה

פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו.¹⁴ אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" – תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא, ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה.¹⁵

רשב"ם שמות פרק ג פסוק יא – חכמה מדינית

"ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה". וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הקב"ה למשוח את דוד אמר שמואל לקב"ה: "ושמע שאול והרגני". והקב"ה אמר לו: "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי".¹⁶ אף כאן דרך חכמה ציוה למשה בהוציאך וגו' וכן תוכל לומר לו.¹⁷

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה א – היום הרביעי

יום חמישי נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס.¹⁸ וביום ששי ובשבת שבתו שם. ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת. אמרו להם האקטורין¹⁹: הגיעה פרותזימיה²⁰ שלכם לחזור למצרים, שנאמר: "דרך שלשת ימים".²¹ אמרו להם ישראל וכשיצאנו, ברשות פרעה יצאנו, שנאמר: "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה".²² אמרו להם האקטורין: רוצין ולא רוצין, סופכם לקיים דברי מלכות. עמדו עליהם ישראל הכו מהם פצעו מהם הרגו מהם. הלכו (האקטורין) והגידו לפרעה.²³

אמר להם משה חזרו לאחריכם. כיון שתקעה קרן לחזור התחילו מחוסרי אמונה שבישראל תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין לפיכך נאמר: "וישובו ויחנו לפני פי החירות".²⁴

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה א – פי החירות

"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת" (שמות יד ב) – מה היו חירות הללו? לא היו משופעות אלא גדודיות ולא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות ולא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים היו להם לפותחות כמין זכר וכמין נקיבה היו דברי ר' אליעזר²⁵ … דבר אחר: פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצריים מקום איטלין מקום עבודה זרה שלהם. לשעבר היתה נקראת פיתום, שנאמר: "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס" (שמות א יא) חזרו להם להקראת פי החירות שהיא מאחרת לעובדיה.²⁶

בכור שור שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק ב – ד – בני ישראל אכן שבו

"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת" (שמות יד ב)²⁷ איני רוצה שתהיו בַּדָּאִים, שאמרתם: "דרך שלשת ימים" ותחזרו. וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם, ולכך תשובו לעמוד על אמונתכם … ואני אשים בלבו של פרעה שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים מסוגרים ומעורבבים … ורדף אחריהם: שיצא לקראתם למלחמה, וכשינוסו ירדפם, ולא יניחם לחזור, והרי הפשיעה עליו ועל עמו, שלא הניחום לחזור, ולא להשיב להם מה ששאלו מהם.²⁸

שמות רבה ג ח – מידה כנגד מידה

"ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר" – למה אמרו: "שלושה ימים" ולא אמרו: "נלכה נא לעולם"? למה אמרו כן? כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו ויאמרו: לא גאלם אלא על מנת שילכו שלושת ימים במדבר ויזבחו לו, והם עכבו עצמם כל כך? וירדפו אחריהם בסוף שלושה ימים ויטביעם בים. למדוד להם במידה שמדדו, שאמרו: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו".²⁹

ספר המחכים הלכות פסח – למה הפטרת שביעי של פסח³⁰

בשביעי של פסח … ומפטיר בשמואל מוידבר דוד עד סוף השירה ומתרגם, לפי שהשירה מדברת ביציאת מצרים, דכתיב: "עם עקש ופתלתל", זה פרעה ולכך צריך לומר כל השירה.³¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נראה שיש בנושא זה פנים 'פנימה' כלפי בני ישראל ולא רק כלפי פרעה. יש כאן שחרור בשלבים. לזקנים מספר משה את בשורת השחרור המלאה (שמות סוף פרק ד), אבל לעמך שהיו במנטליות של עבדים ומשועבדים לפרעה ולמלכות מצרים לא רק בגוף, אלא גם בנפש, מוטב לומר בשורה פשוטה של יציאה למספר ימים לעבודת ה' וחידוש הקשר עם האבות.³² אח"כ תבוא קריעת ים סוף שהיא השחרור האמתי הן כלפי פרעה: הנה אנחנו בני חורין ולא מחויבים לך כלום, גם לא למה שהבטחנו לחזור; והן כלפי בני ישראל שרק כשראו את "מצרים מת על שפת הים", האמינו והבינו שהיציאה ממצרים היא סופית ולא זמנית. ובאמת, השחרור הנפשי ממצרים לא אירע בפעם אחת. לא פעם אחת או שתיים, בהמשך המסופר בתורה מבקש העם לחזור למצרים.