פרשות השבוע

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב: וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם: (שמות יא ב-ג).¹

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: (שמות יב לה-לו).²

וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם: (שמות ג כא-כב).³

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (בראשית טו יג-יד).⁴

 

שמות רבה פרשה ג סימן יא – קיום ההבטחה לאברהם

"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם" – מה שאמרתי לאברהם: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים כדי שישאילום וילכו מלאים. בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו לומר: "ועבדום וענו אותם" – קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" – לא קיים בהם.⁵

"ושאלה אשה משכנתה … כלי כסף וכלי זהב ושמלות" – מלמד שהשמלות חביבות עליהם ביותר, שבזמן שאדם יוצא לדרך, אם אין לו שמלה הוא מכסיף.⁶

"ונצלתם את מצרים" – עתידים לעשות מצרים כמצולה שאין בה דגה.⁷

מסכת ברכות דף ט עמוד א – בבקשה תקחו, בעל כורחם לקחו

"דבר נא באזני העם וגו' " – אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: "ועבדום וענו אותם" – קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" – לא קיים בהם.⁸ אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.⁹

"וישאילום" – אמר רבי אמי: מלמד, שהשאילום בעל כורחם. איכא דאמרי: בעל כורחם דמצרים, ואיכא דאמרי: בעל כורחם דישראל. מאן דאמר בעל כרחם דמצרים – דכתיב: "ונות בית תחלק שלל" (תהלים סח יג); מאן דאמר בעל כרחם דישראל – משום משוי.¹⁰

במדבר רבה פרשה יט סימן טו – הראו לאחיכם עשו את עושרכם

למדתך תורה דרך ארץ שההולך לארץ שאינה שלו ויש בידו צורכו, לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני בשביל להנותו.¹¹ כך אמר לו משה (למלך אדום): הבאר עמנו ומן אנו אוכלים. לא תאמר שאנו מטריחים עליך – שכר אתה עושה לעצמך. כך אמר הקב"ה למשה: "אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאיתם בכסף ושתיתם" (דברים ב ו).  אמר להם משה: התירו לכם כיסכם, שלא יאמרו: עבדים היו עניים הם. הראו להם עושרכם וידעו שלא הפסדתם בשעבוד: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".¹²

רשב"ם שמות פרק ג פסוק כב – תשובה למינים

"ושאלה אשה משכנתה" – במתנה גמורה וחלוטה, שהרי [כתוב] ונתתי את חן העם. כמו: "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (תהלים ב ח). זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים.¹³

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק לו – גם משה ואהרון לקחו

יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא נטלו מביזת מצרים? תלמוד לומר: "והיה כי תלכון לא תלכו ריקם" (שמות ג כא). איפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה? תלמוד לומר: "גם האיש משה גדול מאד וגו' (שם יא ג)".¹⁴

המדרש הגדול פרשת בא סימן יא סימן קטן ג – הפקדה אצל משה

"ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. גם האיש משה גדול מאד וכו' " – יכול משה ואהרון לא נטלו מן הביזה? אפשר שיעברו על עשה ועל לא תעשה? תלמוד לומר: "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים" – מלמד שהיו מפקידין אצלן פיקדונות.¹⁵

שמות רבה פרשה יד סימן ג – הארת הרכוש בימי החושך

ובשלושת ימי אפלה נתן הקב"ה חן העם בעיני מצרים והשאילום. שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להם: הרי הוא במקום פלוני. באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו, היו נוטלין אותן בימי החושך ולא היינו מרגישים, שהרי ראו אותן כבר. אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו, כמו כן לא יחזיקו. והיו משאילים להם, לקיים מה שנאמר: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". זהו שכתוב: "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" – "בארץ גושן" לא נאמר, אלא "במושבותם", שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות. ועליהם נאמר: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" (תהלים קיט קה).¹⁶

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוקים לה-לו – משכנתה ומגרת ביתה

"ובני ישראל עשו כדבר משה" – אמר להן: לא תהו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם תרמאין (הרמאין?). "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות" – הראוי לישאל כלי כסף ישאל כלי כסף, כלי זהב ישאל כלי זהב.

"וישאילום" – ר' אומר: כשהיו ישראל במצרים מה נאמר בהן? "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה" (שמות ג כב) – מלמד שהיו גרין עמהן.¹⁷ כשבטלו מן השעבוד מה נאמר בהן? "וישאלו איש מאת רעהו" (שם יא ב) – מלמד שהיו רֵעִים להם. כשנגאלו מן השעבוד מה נאמר בהן? "וישאילום" – מה שהשאילום לא הגיעום והיו משאילין אותן בעל כורחן. מלמד שהיו יראין מהן כבני אדם שיראין מן קוניהן. ומפני שהיו אומרים: למחר יהו אומות העולם רואין אותן במדבר ויאמרו: ראו כמה עשירים הן עבדיהם של מצרים.¹⁸

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יא פסוק ב – רעי אהובי השאילני כלי זה

"דבר נא". אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה. וכי מצרים רֵעֵיהם של ישראל היו, שהכתוב אומר: "איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה"? אלא מלמד שאחרי המכות נהיו המצריים כרעים וכאוהבים לישראל, כדי להשאיל להם כליהם. וישראל היה אומר לו למצרי: רעי ואהובי, השאילני כלי זה, או מלבוש זה, כלי כסף וכלי זהב זה. ולא היה לו למצרי פנים למונעו ממנו, שנאמר: "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות יא ג), לקיים מה שנאמר: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד).¹⁹

מסכת סנהדרין דף צא עמוד א – הוויכוח עם המצרים בימי אלכסנדר מוקדון²⁰

… שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. – אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני – אִמְרוּ להם: הדיוט שבנו ניצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו ניצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? – אמרו לו: מן התורה. – אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" – תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא, ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! – אמרו לו: תנו לנו זמן שלושה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה.²¹

עקידת יצחק שמות שער לה (פרשת שמות-וארא) – החלפת רכוש²²

שאלה ט: בדבר השליחות שאמר: נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר וגו' כי ודאי אינו דרך כבוד למעלה לעשות כן רק להוציאם ביד רמה מתחילה ועד סוף. וקשה עוד מזה, אומרו: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וכו'. והגנאי מפורסם, כי מי כמוהו מורה דרך גנבות או קביוסטות.²³

ונתתי את חן העם – כי כשילכו מעמהם על מנת לחזור עד עשרה ימים, איך יוציאו עמהם את ממונם ונכסיהם וכלי בתיהם? הרי הם מוכרחים לעזוב את כל רכושיהם ואהליהם כאשר המה … כי הכלים היקרים ההם, אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב, והשמלות החשובות אשר ישאילום להתקשט בהם לפני אלהיהם שיהיו קלי המשא, יהיו לכם שכר חלף כלי בתיכם הכבדים אשר תעזבו לאותם השכנים או שאתם גרי בתיהם. לזה אמר ונצלתם את מצרים, שכבר יהיה לכם זה התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה מעשה זה, לפי שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם … ואין התנצלות גדולה מזה.²⁴

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מז – הכסף חזר למצרים

ג' חזרו למקומן: ישראל והתורה והכסף והזהב. ישראל היו מעבר הנהר, שנאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי וגו' " (יהושע כד ב). ומנין שחזרו למקומן? שנאמר: "להן מן די ארגיזו אבהתנא לאלהא שמיא וגו' " (עזרא ה יב). התורה היתה מן השמים, שנאמר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ יח). ומנין שחזרה למקומה? שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה). הכסף והזהב היו מארץ מצרים, שנאמר: "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות" (שמות ג' כ"ב). ומנין שחזרו למקומן? שנאמר: "ויעל שישק מלך מצרים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך" (דברי הימים ב יב ט).²⁵

מסכת פסחים דף קיט עמוד א – הכסף המתגלגל בעולם

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר: "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען" (בראשית מז יד). אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין? – תלמוד לומר: "וכל הארץ באו מצרימה". וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר: "וינצלו את מצרים"²⁶ … והיה מונח עד רחבעם. בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, שנאמר: "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך" (מלכים א יד). בא זרח מלך כוש ונטלו משישק. בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון. באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון. בא יהושפט ונטלו מבני עמון, והיה מונח עד אחז. בא סנחריב ונטלו מאחז, בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה. באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יוונים ונטלוהו מפרסיים, באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין מונח ברומי.²⁷ אמר רבי חמא בר' חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עימות חיצוני עם הגויים שמחפשים עילות לטעון כנגד עם ישראל, לחוד, וחשבון פנימי לחוד. ראו בגמרא ברכות לב א (סנהדרין קב א) שאחת מטענות הסניגוריה של משה כלפי הקב"ה, על עם ישראל בעת שחטאו בעגל היא: "בשביל כסף וזהב שהשפעה להם לישראל עד שאמרו די – הוא גרם שעשו את העגל". מכסף וזהב זה גם עשו את המשכן, אך היא הנותנת: "יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל" (ספרי דברים א). לניצול מצרים היה גם אפקט שלילי וקשר מעניין אחורה לאברהם שיצא גם הוא ברכוש גדול ממצרים והובטח לו בברית בין הבתרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".