מיוחדים

מים ראשונים: ברוריה, אשתו של ר' מאיר ובתו של ר' חנניה בן תרדיון, היא דמות בולטת בספרות חז"ל של אשה תלמידת חכם, ששימשה מן הסתם דמות מופת לנשים תלמידות חכם ומשכילות מימי הביניים ועד ימינו. עם זאת, לצד למדנותה, עצמאותה ועוז רוחה, צפה ועולה מהמקורות שלהלן גם דמות טרגית שסופה לא טוב.

תוספתא מסכת כלים (בבא מציעא) פרק א הלכה ו – יפה אמרה ברורה¹

קלוסטרא, ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין.² וברוריא אומרת: שומטה מן הפסח³ זה, ותולה בחברו בשבת.⁴ כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה אמר: יפה אמרה ברוריא.⁵

תוספתא מסכת כלים (בבא קמא) פרק ד הלכה יז – יפה אמרה הבת מהבן

תנור מאימתי מקבל טומאה? משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. ור' שמעון מטמא מיד.⁶ רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא: הטיחו בטהרה ונטמא, מאימתי טהרתו? אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא: אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון, ואמר: משיסיענו ממקומו. ובתו אומרת: משיפשט את חלוקן. כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר: יפה אמרה בתו מבנו.⁷

מסכת פסחים דף סב עמוד ב – ברוריה כקנה מידה ליכולת לימוד

רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: ניתני לי מר ספר יוחסין.⁸ – אמר ליה: מהיכן את? – אמר ליה: מלוד. – והיכן מותבך?⁹ – בנהרדעא. אמר ליה: אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא. כפייה וארצי.¹⁰ אמר ליה: ניתנייה בשלשה ירחי.¹¹ שקל קלא פתק ביה, אמר ליה: ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא – ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין, ואת אמרת בתלתא ירחי?¹²

מסכת ברכות דף י עמוד א – חולקת על בעלה, בעלת חמלה וגם תקיפה

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו.¹³ אמרה לו ברוריא אשתו: מאי דעתך?¹⁴ – משום דכתיב: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד לה),¹⁵ מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, רד-המשך לסוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם", כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם?¹⁶ אלא, בקש רחמים עליהם שיחזרו תשובה – ורשעים עוד אינם.¹⁷ ביקש רחמים עליהם וחזרו בצשבעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.

אמר לה אותו המין לברוריא: כתיב: "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה" (ישעיהו נד א),¹⁸ משום דלא ילדה – רני?¹⁹ אמרה לו: שוטה! רד לסוף הפסוק, שכתוב: "כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה' ". אלא מאי עקרה לא ילדה? – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כמותכם.²⁰

מסכת עירובין דף נג עמוד ב – מקניטה, קפדנית, גוערת

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? – אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד.²¹

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה,²² אמרה ליה: לא כך כתוב "עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה" (שמואל ב כג ה) – אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו – אינה משתמרת.²³

מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א – אחותה של ברורה?

ועל בתו לישב בקובה של זונות, דאמר ר' יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו: כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה. והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהלים מט ו)? עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה – מסובין לו ליום הדין. בשעה שיצאו שלושתן – צדקו עליהם את הדין, הוא אמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דברים לב ד). ואשתו אמרה: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (שם), בתו אמרה: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיהו לב יט).²⁴

עבודה זרה דף יח עמוד א – רואה בשריפת אביה

מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האוּר. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני.²⁵

עבודה זרה דף יח עמוד א – הסיפור על אחותה שנשבתה

ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי, אמרה לו: זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות.²⁶ לקח תרקב של דינרים והלך (לשם). אמר: אם לא נעשה בה איסור, ייעשה לה נס. אם עשתה איסור, לא ייעשה לה נס.²⁷ …²⁸

הלך אצל השומר שלה, אמר לו: תן לי אותה. אמר לו: מתיירא אני מהמלכות. אמר לו: קח את תרקב הדינרים חצי פְּלַח²⁹ וחצי יהיה לך. א"ל: וכאשר יושלמו, מה אעשה?³⁰ א"ל: אמור: אלהא דמאיר ענני ותינצל.³¹ א"ל: ומי יאמר שכך הוא?³² אמר לו: עכשיו תראה. היו שם כלבים (טורפים) שהיו אוכלים אנשים. לקח רגב אדמה והשליך בהם והיו באים לאוכלו.³³ אמר: אלהא דמאיר ענני! והניחוהו.

ונתנה לו.³⁴

לסוף, נשמע הדבר בבית המלך, הביאוהו (את השומר) והעלוהו לתליה. אמר: אלהא דמאיר ענני! והורדוהו. אמרו לו: מאי האי? אמר להם: כך היה המעשה. באו וחקקו את דמותו של ר' מאיר על פיתחה של רומא. אמרו: כל מי שרואה פרצוף זה, יביא אותו.³⁵ יום אחד ראו אותו. רצו אחריו, רץ מפניהם ונכנס לבית זונות (להיחבא). יש אומרים: בישולי עובדי כוכבים ראה, טבל בזו וטעם בזו.³⁶ ויש אומרים: בא אליהו ונדמה להם כזונה, וחיבקה אותו. אמרו (הרודפים): חס ושלום, אם ר' מאיר הוא לא היה עושה כן.

קם עמד ובא לבבל.³⁷ יש אומרים: מאותו מעשה, ויש אומרים: ממעשה דברוריא.³⁸

מדרש משלי (בובר) משלי פרק לא פסוק י – מות בניה

"אשת חיל מי ימצא". אמרו: מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה,³⁹ ומתו שני בניו. מה עשתה אּמָּן? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה: היכן שני בני? אמרה: לבית המדרש הלכו. אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר: היכן שני בני? אמרה לו: הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך. לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה: אמרי שאלתך. אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא? אמר לה: בתי מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו.⁴⁰ אמרה לו: רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו. מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה. התחיל בוכה ואומר: בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן. באותה שעה אמרה לו לר' מאיר: רבי, לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו? אמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא). אמר ר' חנינא: בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא".⁴¹

מחלקי המים

ירושלים