פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אליהו בהר הכרמל – הסיפור שלפני

כי תשא, תשפ"ד

עדכון אחרון: 22/05/2024

מים ראשונים: הפטרת השבת – אליהו בהר הכרמל שנקרית רק בשנים מעוברות (בשנים רגילות היא נדחית בד"כ מפני הפטרת פרשת פרה), מתמקדת בפרק יח של מלכים א – באירוע הגדול בהר הכרמל אשר מסתיים בקריאה הנרגשת הכפולה: "ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים". בשנים בהן פרשות מטות-מסעי נקראות בנפרד, אנו זוכים להמשך הסיפור בהפטרת פרשת פנחס אליהו בהר חורב, המתארת את בריחת אליהו להר חורב לאחר שהאירוע בכרמל לא הביא למהפך המיוחל. על שני אלה זכינו כבר לדון בדברינו הפטרת השבת – אליהו בהר הכרמל בפרשה זו ובדברינו הפטרת השבת – אליהו בהר חורב בפרשת פנחס. הפעם נרצה ללכת צעד (פרק) אחד אחורה, אל 'תחילתו של אליהו' כמסופר במלכים א פרק יז. היכן וכיצד מופיע אליהו על במת ספר מלכים ושרשרת הנביאים. מה אירע קודם למעמד בהר הכרמל? בנושא אליהו כבר הרחיב הרב אליהו סמט בספרו פרקי אליהו, הוצאת מכון מעליות, ואנו רק נלקט ונקבץ קמעא כעמיר גורנה (מיכה ד יב, ויקרא רבה יט א). אין לנושא קשר ישיר לפרשת השבוע, רק השלמת משולש הדפים.

 

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: (מלכים א יז א).1

וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל  … וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (מלכים א טז כט, לג-לד).2

 

מסכת סנהדרין דף קיג עמוד א – הנוסח בתלמוד הבבלי

תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו, דכתיב: "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה" (מלכים א טז לד).3

אחאב שושביניה הוה, בא הוא ואליהו לשאול בשלומו בבית האבל.4 ישב (חיאל) ואמר: שמא כאשר קילל יהושע, כך קילל: לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו?5 אמר ליה אליהו: כן.6 אמר לו: השתא (עכשיו), קללתו של משה לא מתקיימת, שכתוב: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים … וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' " (דברים יא טז-יז, פרשה שנייה של קריאת שמע). ואותו האיש (אחאב) הקים עבודה זרה על כל תלם ותלם, ולא הניח לו המטר שילך ויסגוד לה,7 קללת יהושע תלמידו מתקיימת?8 מיד: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א יז א). ביקש (אליהו) רחמים ונתנו לו מפתח המטר וקם והלך.9

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן" (מלכים א יז ב-ג).10 "וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה" (שם שם ו). מהיכן? אמר רב יהודה אמר רב: מבית מטבחו של אחאב.11

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ" (שם שם ז).12

כיון שראה (הקב"ה) שיש צער בעולם, כתיב: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ" (שם שם ט).13

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה: וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ: וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה: כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ: 14

 

וכתיב: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה" (שם שם יז).15 ביקש (אליהו) רחמים (לפני הקב"ה) שייתן לו את מפתח תחיית המתים. אמרו לו: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים.16 יאמרו: שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב!17 הבא (החזר) את זו וקח את זה. דכתיב: "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שם יח א).18

דרש גלילי אחד לפני רב חסדא:19 משל דאליהו למה הדבר דומה – לאדם שסגר את דלתו ואיבד את מפתחו.20 דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן. היה (אליהו) רגיל לבוא אליו, נעלם ממנו שלושה ימים ולא בא. כאשר בא, אמר לו: מדוע לא בא אדוני? אמר לו: קפדן קראת לי! – אמר לו: הרי זו לפנינו, שהקפיד מר.21

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ב – הנוסח בתלמוד הירושלמי22

… מה היה אחאב עושה?23 היה מקשט עצמו בְּכֹל יוֹם, ועומד לפני חִיאֵל שהיה עומד לפני פתח ביתו והיה (אחאב) אומר לו: כמה שוקל אני יותר היום? והוא (חיאל) אומר לו: כך וכך, והוא (אחאב)  היה מפריש משקלו לעבודה זרה את אותו משקל שאמר לו לעבודה זרה. זהו שכתוב: "יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' (מלכים א כא כ).24….

כתיב: "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה" [שם טז לד]. …

כתיב: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" [שם יז א]. וכי מה עניין זה אצל זה? אלא אמר הקב"ה לאליהו: חיאל זה אדם חשוב הוא, לך לנחם אותו על מות בניו. אמר אליהו לקב"ה: אינני רוצה ללכת. אמר לו: למה? אמר לו: אם אני אלך, הם יאמרו דברים שמכעיסים אותך, ואינני יכול לסבול. אמר לו הקב"ה: אם יאמרו דברים שמכעיסים אותי, כל מה שתגזור עליהם אני אקיים.25

הלך (אליהו) ומצאם שהיו עסוקים בפסוק הזה: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו). אָמַר אליהו: ברוך ה' אלוהי הצדיקים שמקיים כל דברי הצדיקים.26 והיה שם אָחְאָב, אמר להם אחאב: ומי גדול ממי? משה או יהושע? אמרו לו: משה. אמר להם: בתורתו של משה כתוב: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים יא) – ומה כתוב אחרי כן? "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". ממשיך אחאב ואמר וְלֹא הִינַחְתִי עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַדְתִּי אוֹתָהּ, וכל טוב שבעולם יש בדור שלי! (את) דברי משה לא קיים (הקב"ה), (את) דברי יהושע יקיים?27

א"ל אֵלִיָּהו: אם כדבריך, "חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי". כיון ששמע (אחאב) כן, התחיל בוכה. זהו שכתוב: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הִתְחִיל אחאב בּוֹכֶה. זהו שכתוב: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוּם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים א כא). …28 כְּתוב: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי(מלכים א כא). אמר הקב"ה לאליהו: ראה מנה טובה שנתתי בעולמי. אדם חוטא לפני כמה ועושה תשובה ואני מקבלו. זהו שכתוב: "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אָחְאָב מִלְּפָנָי". ראית אחאב עבד עשה תשובה: "יַעַן כִּי נִכְנַע אָחְאָב מִפָּנַי, לֹא אָבִיא הֲרָעָה בְּיָמָיו אבל בִּימֵי בְּנוֹ אָבִיא הֲרָעָה עַל בֵּיתוֹ".29

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) מדרש עשרת המלכים – מקור נוסף מאוחר

"בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו", אמר ר' ישמעאל: חיאל מגדוליהם ומעשיריהם היה עומד על יריחו וראה אותה חרבה. אמר: מה טיבה של זו? אמרו לו: יריחו זו החרבה, יהושע בן נון החרים אותה בחרם לא תבנה עוד לעולם, שנאמר: "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו'). אמר להם: יהושע מת ודבריו מתו. ועמד ובנה אותה. כיון שהתחיל לבנות את יריחו מת אבירם בכורו, וכשהוא בונה היו מתים כל בניו וכל בני ביתו וכשהוא מציב דלתיה מת שגוב צעירו. באותה שעה קרע בגדיו וישב על הארץ והיה סופד ובוכה. באו כל זקני ישראל ואחאב לנחמו. אמר הקב"ה לאליהו: לך והראה לפני חיאל שמתו בניו. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מתירא אני שמא יאמר אחאב דבר שאינו כראוי ויחר לי ואני גוזר ואין אתה מקיים.30 אמר לו: לך ואני מקיים כל דבר שאתה גוזר, שנאמר: "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" (ישעיה מ"ד). מיד הלך לו. וכשבא שם ראה כל זקני ישראל יושבים ובא לו וישב ביניהם. פתח חיאל ואמר אוי לו למי שהוא עובר על דברי חכמים שהוא חייב מיתה וכו'…31

 

שבת שלום

מחלקי המים

הערות שוליים

  1.  פסוק זה הוא הראשון במקרא בו נזכר אליהו ובתמצית. מלבד הפרט שהוא היה מהגלעד ומהעיר תֵּשֵׁב שם (ראו פירוש דעת מקרא), אין המקרא מספר לנו שום דבר אודותיו. ואפילו פרט זה שלכאורה מייחס את מוצאו לשבט גד לא מונע דעות אחרות כגון שהיה משבט בנימין או משבט לוי (מדרש אגדה בובר בראשית ל יא, שם דברים יב יג, פירוש רד"ק על הפסוק לעיל). תמיהה שנייה העולה מקריאת פסוק תמציתי זה היא: מה פשר הגזרה הזו של אליהו, בשבועה בשם ה', שלא יהיה טל ומטר על הארץ? מה הכעיס כל כך את אליהו? האם חשב שכך יגרום לעם לשוב בתשובה? ומה היו קורותיו הוא עצמו בשנים שקדמו לגזרה זו? אם המטרה היא לגרום לעם לשוב בתשובה, האם ניסה אליהו קודם לכן, כשאר הנביאים, לקרוא לעם לשוב אל ה'?
  2. אם על אליהו מקמץ המקרא במילים, הנה על אחאב שנזכר גם הוא בפסוק הראשון, יש מידע מוקדם בפרק טז הקודם. הוא מלך ישראל בנו של עמרי שתפס את המלוכה מיד זמרי (שתפס את המלוכה מיד בעשא) וייסד את העיר שומרון. האם בגין חטאות אחאב גזר אליהו על הבצורת? והרי היו מלכים חטאים רבים לפניו! ומעניין שצד חטאות אחאב הרבים (פסוקים ל-לג שם) מוסיף המקרא את המידע על בניית העיר יריחו בימיו של אחאב. האם גם אירוע זה נזקף לחובתו של אחאב? האם כאן מתחיל הסיפור שלנו? סיפור שלפני הסיפור בהר הכרמל? לפני שנמשיך, רק נציין שמומלץ מאד לעיין תחילה בפרק יז במלואו בספר מלכים א.
  3. היינו שהחרם של יריחו (שמושווה שם בגמרא בקטע קודם, לעיר הנדחת) היה לא לבנות מחדש את יריחו במקומה בשם אחר ולא מקום אחר ולקרוא לו יריחו. ועל זה נענש חיאל בית האלי, גם אם נאמר שהקים את יריחו במקום אחר. ראו פירוש רש"י בגמרא שם: "ועל שעבר על האלה קרי ליה בית האלי". חיאל אמנם נענש על בניית יריחו, אבל נראה שלא רק בבית שני התיישבו שם יהודים (נחמיה ג ב, עזרא ב לד, פסחים פרק ד משנה ח, תמיד פרק ג משנה ח ועוד רבים), אלא אפילו בבית ראשון ובימי דוד (שמואל ב י ה), ואפילו בימי אליהו ואלישע תלמידו (מלכים ב פרק ב). מה קרה לחרם של יהושע? למה נזכר דווקא כאן?
  4. אחאב היה שושבינו של חיאל. מפרש רש"י: "אוהבו של חיאל היה". אבל מה עושה כאן אליהו? מכבד גם הוא את חיאל? מתלווה לאבאב? מכאן ואילך נתרגם את הגמרא לעברית בעזרת פירוש שטיינזלץ, אבל שגיאות מי יבין הן כולן שלנו ובאחריותנו.
  5. נראה שדרך ארץ הייתה שם ונהגו כהלכה שאין המנחמים רשאים לנחם עד שהאבל ידבר תחילה (גמרא מועד קטן כח ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן שעו).
  6. אליהו ממהר לענות בחיוב לשאלתו "הלמדנית" של חיאל ומתברר להלן שהייתה כאן התחכמות מצדו של חיאל.
  7. משום שהיו כל כך הרבה גשמים.
  8. ויכול היה אחאב להוסיף ולהקשות על אליהו, שהרי בתקופתו ובתקופת עמרי אביו זכתה מלכות ישראל להתפשט ולהתחזק מאד. ראו דברינו בין דורו של דוד לדורו של אחאב. ראו גם בגמרא סנהדרין קב ע"ב שבחו של עמרי "שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל", ושבחו של אחאב: "שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות".
  9. למרות שכפי שנראה עוד להלן, קבלה היא בידי חכמים ששלושה מפתחות הם בידי שמים ולא נמסרו לבני אדם: גשמים, יולדת ותחיית המתים, כאן גברה גזרתו של אליהו. ראו דברינו צדיק גוזר והקב"ה מקיים בפרשת קורח (שם גזר משה על האדמה שתפצה את פיה). ראו בגמרא תענית ג ע"א שרק על גזירת המטר נענה אליהו: "טל לא מיעצר", אך ובירושלמי תענית א א זו מחלוקת: "רבי יוסה אמר: בין על הטל בין על המטר נשמע לו" ורבנן חולקים: "על המטר נשמע לו, על הטל לט נשמע לו". ראו הערה 18 להלן על הפסוק: "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עד כאן הופעתו הראשונה של אליהו במקרא שמציגה כבר בשלב מוקדם זה את דמותו הדואלית: מחד גיסא, טורח ללכת יחד עם מלך רשע כאחאב אל בית האבל של אדם שעבר על חרם יהושע; ומאידך גיסא, ממהר לגזור בצורת על הארץ בלי שנצטווה על כך וכופה כביכול על הקב"ה לקיים את דברי התורה. וכמה אירוניה יש במשפט הזה: "ביקש (אליהו) רחמים ונתנו לו מפתח המטר וקם והלך".
  10. ראו פירוש דעת מקרא שממקם את נחל כרית ממזרח לירדן בשל המילה "קדמה", אבל לא ברור איזה נחל שם שופע מים גם בקיץ ובתקופות יובש.
  11. בעליל בשר לא כשר (למהדרין). כך גם בגמרא חולין ה ע"א שגם מסבירה שהיה זה: "על פי הדיבור". ראו על כך גם במדרש בראשית רבה לג ה אשר מקשר את כל העניין לעורב של נח ושם נחלקו ר' יהודה ור' נחמיה אכן בא האוכל ממטבחו של אחאב או ממטבחו של יהושפט מלך יהודה וגם אם אכן מדובר בציפור עורב או שמא מאנשים שגרו בעבר הירדן המזרחי ששמה ערבו.
  12. פסוק זה העמדנוהו בפני עצמו משום שנראה שיכול לשמש הן כסיום הקטע הקודם והן כפתיח לקטע הבא. ובמקרא יש סימן "ס" לאחריו. כל החלוקה לפסקאות של דרשה זו היא באחריותנו ואפשר כמובן לחלוק ולחלק אחרת, כולל קריאה ברצף כעניין אחד. ולעצם הפסוק, היה זה ניסיון לאליהו כפי שמפר רש"י על הפסוק במלכים: "ויבש הנחל - כדי שידע צורך הגשמים ויטריח לגלות שהיה קשה בעיני הקדוש ברוך הוא שישראל שרוין מתים ברעב".
  13. ראו שוב רש"י, הפעם על הסוגיה כאן בגמרא: "אמר לו הקב"ה לאליהו: לך צרפתה, לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל". אבל גם הנדידה צפונה (מה יהיה עם כל מי שנשאר בארץ?) לא רככה את אליהו. הקב"ה הוא שרואה את הצער בעולם, אליהו לא רואה או שמא רואה ועדיין מאמין שדרך ייסורים זו היא שתגרום לעם (ולשלטון) לשוב בתשובה.
  14. על כל הקטע הזה במקרא הדרשה מדלגת ואולי פשוט אבדה לנו אם משום שדרשותיהם היו תחילה בע"פ ורק חלק נאסף ונערך, ואם משום שהזמן ונדודי עם ישראל עשו את שלהם. ואנו נטלנו חירות להוסיף זאת כאן. יש הרבה מה לדון, לפרש ולדרוש על המפגש הזה של אליהו עם האשה האלמנה, נושא הראוי לעיון בפני עצמו. נזכיר כאן רק מקצת מדרשים המדברים בשבחה שפתחה ביתה הדל לאליהו והברכה שזכתה לה בגין מעשה זה: שיר השירים רבה ב ג, תנחומא שמות טז, תנחומא כי תשא כט, מדרש משלי לא לט, ילקוט שמעוני מלכים א רמז רט, ועוד. ומדרש בראשית רבתי פרשת נח מזהה את האשה הצרפית כאמו של יונה בן אמתי (ומכאן קשר מעניין בין הנביא יונה ואליהו שהחיה אותו).
  15. גם כאן מדלגת הדרשה על השיח הקשה בין הצרפית ובין אליהו ועל תפילתו של אליהו וכיצד החיה את הילד. ראו פסוקים יח-כב במקור במקרא: "וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ: וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ: וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי". וגם כאן יש מה לדון לפרש ולדרוש, בפרט על דברי הצרפית הבוטים: "מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי", ועל דבריו הבוטים לא פחות של אליהו לקב"ה: "הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ". נראה שבאמת יש להקדיש דף מיוחד על אליהו והצרפית. כמקדמה, ראו מדרשים על השיח הקשה ביניהם ובין אליהו לקב"ה: שמות רבה ד ב, פרקי דרבי אליעזר לב, פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית יט ועוד. והדרשן כאן אולי דילג בכוונה כי ביקש לחזור למוטיב הדרשה העיקרי, הוא מפתח הגשמים ונושא הבצורת.
  16. חיה היא יולדת – הוא מפתח הבאת חיים לעולם. ובקצה השני מפתח תחיית המתים ובתווך מפתח הגשמים שמביאים חיות לעולם. ראו דברינו גדולה ירידת גשמים.
  17. את מפתח הגשמים כבר נטלת מידי הקב"ה, ועכשיו אתה רוצה גם את מפתח תחיית המתים?
  18. "ואתנה מטר", מכאן חיזוק לשיטה שהטל לא נעצר. כאן גולש הדרשן לתחילת פרק יח ומקשר את החייאת הילד, את מסירת מפתח תחיית המתים לאליהו תמורת החזרת מפתח הגשמים לקב"ה. אולי עכשיו מבין סוף סוף אליהו שמפתח הגשמים הוא גם מפתח החיים וכמו שהילד של הצרפית מת, אולי פשוט מחוסר נוזלים, כך עם שלם סובל ומי יודע כמה מהם כבר "לא נותרה בהם נשמה". ומי יודע כמה ילדים לא באו לעולם, או באו ונפטרו, עקב הבצורת הקשה והרי זה המפתח השלישי: מפתח החיה (היולדת). הקישור שעושה כאן הדרשן מטיב במידת מה עם אליהו, שהנה לפחות כעת, אחרי סיפור הילד של הצרפית, הוא מבין מה קורה ולמה גרם, אבל מפשט המקרא לא נראה כך. ולא בגלל שהפסוק המסיים בו הקב"ה שייך עפ"י חלוקת הפרקים לפרק יח, לסיפור אליהו בהר הכרמל. חלוקה זו היא נוצרית ומאוחרת ואינה מחייבת את הדרשן שלא הכיר אותה, אבל הפסוק השלם שרק חלקו מובא בגוף הדרשה הוא: "וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". סיפור הילד של האשה הצרפית, פרק יז כולו, מסתיים בפסוק: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת". רק אחרי "ימים רבים" ורק בעקבות דבר ה' אל אליהו: "לך הראה אל אחאב", היינו הגיע הזמן שהנביא של עם ישראל והמלך ידברו וייסגר סיפור חיאל בית האלי, רק אז מתחילה להיפטר גזרת הבצורת. בקיצור, הפסוק הראשון של פרק יח בו מתחיל סיפור אליהו בהר הכרמל, עומד בתווך וניתן לקריאה לכאן או לכאן. מה זה אומר על דמותו של אליהו?
  19. ראו אזכור דומה של דרשן שבא מהגליל (אותו דרשן אולי) ותמיד לפני רב חסדא: שבת לא ב, שם מח א, בבא קמא נב א, מכות כג א. נראה שכבר בימיהם היו 'דרשנים עממיים' ואי הזכרת שמו אין בה משום ביטוי של זלזול.
  20. מפרש שטיינזלץ: "שגם לאחר שויתר על שבועתו לא בא מיד המטר בגללו, אלא לפי דבר ה' ". וזה תומך דווקא בשיטה שאין רצף ישיר בין החייאת הילד והתחלת הפתרון לבצורת. ראו הערה 18 לעיל.
  21. גם תוספת זו מצטרפת לביקורת על אליהו. ומי הם המבקרים? חכמי ארץ ישראל שאולי שלא כאנשי בבל הנטועים "בין פרת לחידקל" (מגשם שבא מאסיה הקטנה), חשים על בשרם לא פעם ולא פעמיים מה משמעות בצורת בארץ.
  22. נתבשם מעט מהנוסח המקביל (המקורי?) שבתלמוד הירושלמי. שני הנוסחים יש לציין הם על המשנה בפרק חלק: "שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא .. ירבעם, אחאב ומנשה וכו' ".
  23. בתרגום הירושלמי להלן הסתייענו רבות במפרשי הירושלמי והעיקר בפירוש ידיד נפש, אך כאמור כבר לעיל שגיאות מי יבין הן כולן באחריותנו. ומומלץ לעיין במקור.
  24. וזה החידוש בעבודה זרה שנהג אחאב, ראו בגמרא שם שכל אחד ממלכי ישראל החטאים חידש איזו עבירה שלא נהגו בה קודם ועל הפסוק זה היה ר' לוי דורש ששיה חדשים בגנות אחאב עד שזה הופיע בחלומו והצטדק שאשתו איזבל הסיתה אותו. אך החשוב לעניינינו הוא שהירושלמי מגלה לנו מה היה טיב הקשר של אחאב עם חיאל, מה שהבבלי מסתפק במילה קצרה אחת: שושבינו. חיאל היה מבני ביתו של אחאב וכנראה גם בתפקיד חשוב שם. כעת יובן יותר המשך הסיפור.
  25. קטע זה מגלה טפחיים ומסתיר טפח. ברור כעת יותר הקשר לחיאל ושגזרת אליהו על הבצורת הייתה בהסכמת הקב"ה, אבל לא ברור מדוע הצטווה אליהו ללכת לנחם את חיאל (ולהתלוות לאחאב), מה פשר "אדם חשוב הוא"? למה לשלוח את אליהו מראש למקום שבו סביר שיכעיסו אותו? האם ציפה הקב"ה שאליהו לא יכעס וינסה ובכל זאת ינסה דרכי שלום ושכנוע?.
  26. האם אליהו הוא שהתחיל את כל הסערה? האם בא מראש להתגרות ולהתנצח? לברך את הקב"ה על שהמית את בניו של חיאל? ואגב, מה פשר "שהיו עסוקים בפסוק הזה"? מי היה עסוק בפסוק? האם ניסה לנחם את חיאל או להצדיק את הדין?
  27. כאן, מי שעונה לאליהו הוא אחאב ולא חיאל.
  28. והגמרא מסבירה שם בקטע ששמטנו במה התבטאה תעניתו של אחאב: שאיחר בסעודותיו והלך יחף.
  29. כאן עושה הדרשן 'קפיצה קוונטית' ומשלב את הכניעה של אחאב אחרי תוכחת אליהו: "הרצחת וגם ירשת", בעקבות פרשת כרם נבות, עם הסיפור של גזרת הבצורת. הדרשן מתעלם כאן מהמסופר בפרקים יז (אליהו נודד צפונה ומגיע לאשה הצרפית), פרק יח (אליהו בהר הכרמל) ופרק יט (אליהו בהר חורב) ומחר כאמור את סוף פרק כא (כרם נבות) עם סיפור חיאל וגזרת הבצורת. מה יכולה להיות הסיבה לדלוג עצום כזה תוך התעלמות מהמסופר במקרא? אפשרות אחת היא אולי שכל כך חשוב לדרשן להדגיש את מוטיב התשובה (ראו פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד – שובה: "תשובתו של אחאב קיבלתי ותשובתכם איני מקבל?") שהוא מוכן בגינה לעשות קיצור דרך זה, הגם שברור שבעקבות הבצורת, לא נכנע אחאב ולא שם בתשובה. אפשרות אחרת היא אולי שהדרשן סבור שהכניעה של אחאב בסוף פרק כא איננה רק בגין מעשה כרם נבות, אלא בשל הצטברות כל המאורעות הקודמים למן הבצורת ועד מעמד הר הכרמל. ואולי שואבי המים יציעו פתרונות נוספים. בכל מקרה, נראה שיש כאן תוכחה שקטה לאליהו: הראית כי נכנע אחאב? אולי אם היה אליהו מגיב באופן גלוי ואסרטיבי כנגד אחאב כבר בסיפור של חיאל, היה נמנע הסבל הגדול של כל העם בבצורת.
  30. אין אפשרות אחרת, אליהו?
  31. כאן נקטעה הדרשה ואפילו לגזרת הבצורת לא הגיעה, וחבל. וגם אנו נעצור כאן ונשאיר לשואבי המים לדון ולדרוש במקור שלישי זה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה