אוזן כאפרכסת ולב מבין | מחלקי המים

מיוחדים

אוזן כאפרכסת ולב מבין

דפים מיוחדים

עדכון אחרון: 09/03/2023

מים ראשונים: דף זה הוא מעין נספח או 'השלמות' של הדף תורה לא חתוכה. הדברים קשורים ומחוברים ומומלץ למי שמבקש להעביר שיעור ולהרחיב, לשלב את שניהם. אנחנו בחרנו להפריד על מנת לא להאריך בדף אחד, ובכל מקרה, נראה שדף זה עומד בפני עצמו לכל מי ששם אזנו כאפרכסת לבו אל מבין.

 

בבלי חגיגה דף ג עמוד ב – מאוזן שומעת ללב מבין

בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרועה אחד – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ א).1 אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.2

ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ב – דרישת התורה במ"ט פנים

אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה.3 מה טעם? "וידבר ה' אל משה".4 אמר לפניו: ריבונו של עולם, הודיעיני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות" (שמות כג ב). רבו המזכין – זַכּּו. רבו המחייבין – חַייבוּ, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מניין ודגל"ו.5

מגילת תענית הסכוליון – יום טוב כשבוטל ספר הגזירות

בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא. מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות אלו שנסקלין ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו שנחנקין. וכשהיו יושבין ואדם שואל ומראין לו בספר, אומר להם: מנין שזה חייב סקילה וזה חייב שרפה וזה חייב הרגה וזה חייב חניקה? לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. אמרו להם חכמים: הלא כתוב "על פי התורה אשר יורוך וגו' " – מלמד שאין כותבין הלכות בספר.6

מסכת אבות פרק ה משנה טו – המידה הנאה: נפה

ארבע מדות ביושבי לפני חכמים: ספוֹג וּמַשְׁפֵּך, מְשַׁמֶּרֶת וְנָפָה. ספוג – שהוא סופג את הכל. משפך – שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת.7

בבלי חגיגה טו ע"ב – איך למד ר' מאיר תורה מאלישע בן אבויה

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו!8 – אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי". לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי.9

מסכת חולין דף ו עמוד ב – מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

… "וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח ד). אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום! אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. אף אני, מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.10

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן – תשאיר משהו ליהושע

"רב לך" – רבו הוא לך, ביזה כולה בזוֹז לך?11 ואם אתה נוטל הכל, לית את שבק ליהושע תלמידך כלום. גאלת את ישראל ממצרים, הנהגתם בים והורדת להם המן ואת התורה, הנהגתם במדבר מ' שנה, ואת מבקש ליכנס לארץ לחלקה להם? אין אתה מניח ליהושע כלום!12

 

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. דרשות רבות יש על פסוק זה במשמעות של ריבוי ועושר הדברים שנאמרו בסיני, כולל סתירות לכאורה בתור עצמה. ראו ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב: "כשהקב"ה קורא הכל עונים מה שאי אפשר לו לבשר ודם לקרוא שתי שמות כאחת וכן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א) ואומר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב יב) ואומר הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג כט)". ובשמות רבה כח ד פרשת יתרו: "וכן דבור זכור את יום השבת לקדשו, ואומר (במדבר כח) וביום השבת שני כבשים בני שנה, דבור (ויקרא יח) ערות אשת אחיך לא תגלה (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו, וכלן אמרן בבת אחת הוי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". ראו דברינו קול אחד וקולות רבים בפרשת בהעלותך, אסרתי לך התרתי לך בפרשת ראה, זכור ושמור בדבור אחד בפרשת שמות ואולי עוד.
  2. דברי הגמרא נשמעים קטועים. אם השאלה: "היאך אני למד תורה מעתה? היא על הלימוד בבית המדרש – ניחא. תשמע את כולם, ואז מה? ובפרט אם השאלה היא איך אני נוהג הלכה למעשה? מה באמת תשובת הגמרא? מפרש רש"י שם: "מאחר שכולן לבן לשמים - עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו". אז על כתפי מי האחריות האישית לקיום ההלכה? – על כל אחד ואחד. ויהיו דברים אלה לזכרו של ישי יובל אחי ז"ל שהראני פירוש רש"י זה לראשונה.
  3. ראו פירוש פני משה: "אילו ניתנה התורה חתוכה - בפסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן: לא היתה לרגל עמידה - לא היה קיום לעולם דהתורה צריך שתהיה נדרשת פנים לכאן ולכאן כדלקמיה ואלו ואלו דברי אלהים חיים הן". ופירוש עלי תמר מדגיש שר' ינאי מדבר אל ציבור תלמידי החכמים: "אנו שומעין מדברי רבי ינאי איך הוא מדבר לחכמי הישיבה: אילו נתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה, כלומר לרגל שלנו, חכמי הישיבה". ובמילים שלנו: אילו ניתנה התורה כפסק הלכה חתוך וסגור, לא היה קיום לעולם לימוד התורה והסקת ההלכה על פי דרשות חכמים ומציאות החיים המשתנה והכרעת הרוב. היינו חיים אז בעולם המעשה הסטטי בלי הלימוד והחידוש, רק עם סיני ובלי עוקרי הרים, והרי: "גדול הלימוד שמביא לידי מעשה".
  4. נראה שהמעתיקים קצרו כאן וחסרה המילה "לאמר". הדרשן מבין שההקדמה "וידבר ה' אל משה לאמר" שנלוות במצוות רבות, מלמדת שהדיבור של הקב"ה למשה לא היה ציווי חתוך ופסוק שאין מה לדון אחריו, אלא דיבור שיש לומר אותו ולדון עליו. ראו שוב פירוש פני משה: "מה טעם וידבר ה' אל משה – ואמר לו כל הדינים התלויים בכל פרשה ופרשה והדרשות הנוטות לכאן ולכאן". היינו, הדיבור כלל את כל השקלא וטריא בבית המדרש ואת כל ה"בעד" ו"נגד", את כל האסור והמותר וכו'.
  5. המילה ודגלו היא בגימטריא 49. וברור שהוא רומז כאן לפסוק בשיר השירים ב ד: "ודגלו עלי אהבה". ונראה שהקשר הוא יותר מגימטריא סתם. ראו שיר השירים רבה פרשה ב על הפסוק: "רבי אבא בשם ר' יצחק אמר: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, מנין ודגלו, ומאהבה גדולה קבלתיה שנאמר: ודגלו עלי אהבה. רבי יונה אמר: שני חברים שעוסקין בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה". הדגל מסמל את הוויכוח ההלכתי בבית המדרש - הדגל כסמל של מאבק והתנצחות. אבל גם הדגל שבסוף מתכנסים כולם תחתיו. ראו דברינו ודגלו עלי אהבה בשיר השירים.
  6. על מגילת תענית והסכוליון הנלווה לה רבו המחקרים והדעות וסוכמו בספרה של ורד נעם מגילת תענית - הנוסחים, פשרם, תולדותיהם. הנוסח המובא לעיל לקוח מתוך פרויקט השו"ת ואפשר שהוא מה שמכונה נוסח הכלאיים. לעניינינו מספק נוסח זה עדות למחלוקת הגדולה בין הצדוקים (או הבייתוסים) והפרושים. הראשונים דבקו בספרים הכתובים (במקרא, "החוקים הכתובים" ופסקו פשוטו כמשמעו "עין תחת עין". "ופרשו השמלה" וכו' וסופם שלא יכלו למצוא פתרון לכל מצב. הפרושים לעומתם דרשו את התורה "ככל אשר יורוך" ודבקו במסורות בע"פ ("קבלת האבות" בלשון יוסף בן מתתיהו) ולימוד דבר מתוך דבר בי"ג מדות שהתורה נדרש בהם. ומכאן חזרה לגמרא חגיגה בה פתחנו. הצדוקים 'נתקעו' בשיטתם המגבילה והצמודה לטקסט, ואילו בבית המדרש הפרושי הפתוח, נשמעים כעת דעות שונות ואסופות אסופות, אם בשל מסורות שונות ואם בשל דרכי לימוד ודרישה, והצופה מהצד לא יודע כיצד לנהוג. התשובה היא: קנה לך לב מבין ואוזן שומעת.
  7. סופג הוא מידה פחותה משום שאינו מבחין בין אמת לשקר ובין עיקר וחשוב לתפל ושולי (ראו במפרשי המשנה). משפך – לא נשאר בו כלום ומשמרת אולי המידה הגרועה ביותר שקולטת את הדברים הבטלים ולא את דברי החכמה. כל השלושה – גרועים. המידה הראויה היא הנפה, היינו מי שיודע להוציא את הסולת מתוך הקמח, הבר מתוך התבן, להפריד בין היין לשמרים. נראה שזו האמירה הבולטת מכולם. בהנחה שהאדם הולך ללמוד את החכם הראוי, גם אצל חכם כזה, אולי גם אצל רב שהוא כ"מלאך ה' צבאות" – עדיין יש תמיד להפעיל את הנפה, להפריד את הסובין והמורסן (ברטנורא), את העפר והאבק (רמב"ם) ושאר מיני פסולת, ולהישאר עם הסולת הוא הקמח הדק והנקי שראוי למנחות. בקיצור, על התלמיד להפעיל את המסננת שלו!
  8. ראו דברינו שפתי כהן ישמרו דעת בפרשת תצוה.
  9. התשובה הידועה אולי יותר, לשאלה כיצד למד ר' מאיר תורה מפיון של אלישע בן אבויה לאחר שזה האחרון יצא לתרבות רעה, היא התשובה שרב דימי הביא מחכמי ארץ ישראל: "רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק" (ובארמית: "רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא"). ראו בגמרא שם. אבל התשובה שחכמי בבל נתנו היא כנזכר לעיל: "לדעתם לא נאמר, אלא: לדעתי". מפרש שטיינזלץ: "כלומר: צריך לשמוע דברי חכמים, גם אם חכמים אלה פגומים הם, אבל אין לקבל דעתם אלא יש לשים לב לדעת המקום". ורש"י מגדיל ואומר, לא סתם פגומים, אלא רשעים. ראו גם פירושי רבנו חננאל, המאירי וחידושי מהרש"א שם. אז תשמע את דברי כולם, גם של תלמידי חכמים שיצאו לתרבות רעה, אבל תכוון "לדעתי" היינו לדעת המקום. ואיך אתה יודע שזו דעת המקום, שזה רצון הקב"ה? סתמה הגמרא ולא פירשה. ועל כורחנו נחזור לגמרא בדף ג ונאמר: "קנה לך לב מבין" – אתה יודע. וכבר הרחבנו לדון על "אחר" בדברינו אלישע בן אבויה – סיפור אחד בשני נוסחים בדפים המיוחדים.
  10. ראו דבריו הנפלאים של רש"י שם בגמרא: "מקום הניחו - כשיבואו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?". ובאשר לסוגיה עצמה שם, ראו במקור וכן בדברינו נחושתן בפרשת חוקת.
  11. עפ"י המשך המדרש נראה לפסק קטע זה עם סימן שאלה או תמיהה בסוף. את כל "הביזה" והשלל אתה רוצה משה לעצמך?
  12. אסוציאציה מהמדרש הקודם הביאה אותנו למקור זה, למרות שכאן מדובר בהנהגה ולא בלימוד התורה וקביעת ההלכה. ראו בדומה, בגמרא מגילה כח ע"א, את "ברכתו" של ר' יהושע בן קרחה לרבי יהודה הנשיא כשזה האחרון שואל לפשר אריכות ימיו ומבקש שיברך אותו. ור' יהושע בן קרחה עונה לו: "יהי רצון שתגיע לחצי ימי". רבי תמה לפשר ברכה זו ור' יהושע בן קרחה עונה לו: "הבאים אחריך בהמה ירעו?". מפרש רש"י שם: "אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני, שאם כן לא יטלו בניך בגדולתך, ואתה נשיא, והם כל ימיהם יהיו הדיוטות". כאן מדובר כאמור בהנהגה, אבל אולי יש קשר עם הנושא לעיל. וכמאמר חז"ל במסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור". לא כל החכמה נמצאת בדור שלך. אם לא מדובר בנושא "בוער" שיש צורך חיוני לפסוק ולקבל החלטה, אולי מוטב להשאיר את הנושא פתוח לדור הבא שיחיה את חייו, ובפרט לא לכבול אותם בהחלטות ומעשים שיש להם השלכות הרבה שנים קדימה. התורה היא תורת חיים ו"אין לך אלא שופט שבדורך" (תוספתא ראש השנה א יח).

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה