פרשות השבוע לשנת ח׳ במרחשון ה׳תשפ״א

מים ראשונים: נחש הנחושת שעשה משה וביטל חזקיהו המלך הוא נושא רחב ונכבד ולפיכך חלקנו אותו לשניים: דף מקדים בפרשה זו בשם נחש הנחושת מוקדש למעשה משה, ואילו דף זה מוקדש למעשה חזקיהו, שנתן לו את שמו נחושתן.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי: (במדבר כא ט).

הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת … וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה … וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (מלכים ב יח ד).¹

רש"י מלכים ב יח ד

"ויקרא לו נחושתן"- לשון בזיון כלומר מה צורך בזה אינו אלא נחש נחושת.²

משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ט

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו. על שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.³

מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א

אמר להן רבי יוסי: והלא כבר נאמר: "וכתת נחש נחושת אשר עשה משה"! אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר: "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" – לך – משלך, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה, עמד וכיתתו.⁴

רלב"ג מלכים ב פרק כה פסוק ל⁵

… העשירי, הוא להודיע כי מה שימשך ממנו רע, אף ע"פ שכוון לתכלית טוב, ראוי להרחיקו. ואע"פ שסודר עניינו על יד השלם שבאנשים. וכל שכן כשהיה מביא לעבוד עבודת אלילים. הלא תראה כי נחש הנחשת שנעשה במצות השם יתברך על יד משה רבינו להציל הנשוכים כשיראו אותו, כתת אותו חזקיהו בראותו שהיו ישראל טועים אחריו.⁶

מסכת חולין דף ו עמוד ב

העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי, על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.⁷ חָבְרוּ עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר? דרש להן מקרא זה: "וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח ד). אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום! אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.⁸ מכאן, לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו, ואמרי לה: אין מזניחין אותו, ואמרי לה: אין מזחיחין אותו.⁹

תוספות מסכת שבת דף נו עמוד ב

לא שייך למימר הכא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדאמר בפרק קמא דחולין (דף ז) גבי נחש נחושת שביער חזקיה. דהתם לא ביערוהו אבותיו שהיו יראים לבערו לפי שעשאו משה על פי הדבור, אבל הכא למה היו מניחים מלבערם.¹⁰

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יז

וכן מצינו כי חזקיהו מלך יהודה כיתת נחש הנחושת אשר עשה משה – "כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח ד). ראה משה תיקנו להיות לאות בישראל לזכור נסי אלהינו.¹¹ וכל השנים שעברו מימות משה ועד חזקיהו לא כיתתו אדם לא מלך ולא נביא עד שבא חזקיהו. וכמה ביערו אסא ויהושפט ושאר הצדיקים, מבערי האשרות והבעלים, איך לא כיתתו זה הנחש? ועוד, כמה עתידות אמר משה רבינו ולא היה יודע כי ישראל עתידין להקטיר לו? ולמה הניחו להיות מכשול לישראל?¹² אלא כך דרך העולם, זה בדורו, וזה בדורו, וכולן המשרתים את אלוהינו באמת נקראים עבדיו. ואין דור אחד יכול לתקן כל הדורות, אלא בכל דור ודור שרי ישראל מודיעין לעם ה' דרך ה' ומתקנין ומחדשין ומוסיפין על הראשונים על דרך עבודת אלוהינו.¹³

שכל טוב (בובר) בראשית פרק יז ד"ה ורבותינו דרשו ובן

ואפילו בימי הנביאים לא הלכו אלא אחר קידוש בית דין, שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב) – כזה ראה וקדש. שאין הדבר תלוי בראיית לבנה, אלא בקידוש בית דין על פי חשבון, שיהיו בית דין מעיינין ואומרים: מקודש מקודש החודש. וכתיב: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו". "כי חוק לישראל הוא" (תהלים פא ד) – תחילה, ואח"כ "משפט לאלוהי יעקב" (שם). וכתיב: "זאת עולת חדש בחדשו" (במדבר כח יד), בחידוש קבועו בין נראה ובין לא נראה מקריבין קרבנו בזמן קבועו. אפס כי אם לא נראה בזמנו, דקיי"ל כר"א בר צדוק. ובישראל מקדשין את המועדות אפילו שוגגין אפילו טועין הרי הן קדושין וקבועין.¹⁴ ואין אדם יכול לומר: במה דברים אמורים, בנביאים הראשונים כגון משה ואהרן יהושע והזקנים והנביאים, אבל בדורות האחרונים אין יכולין לחדש תיקון. שהרי הוא אומר: "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן" (ש"א יב ו), ומצינו שחזקיה כתת נחש הנחושת אשר עשה משה, ואנשי כנסת הגדולה הוסיפו שלישית השקל על מחצית השקל אשר צוה ה' את משה, ואלמלא שקשה להאריך בדברים, יש לגדור מן התורה, ומן התלמוד, שיכולין חכמי הדורות ויודעי השם לחדש תיקון לפי הנראה להם.¹⁵

אגדת בראשית (בובר) פרק יא

… כשחטאו ישראל שלח עליהם נחשים שרפים. כשצעקו אל משה אמר לו הקב"ה: "עשה לך שרף" – "ויעש משה נחש נחושת" (במדבר כא ח ט). וכך היה עומד נחש הנחושת. כל זמן שאדם נישך היה מסתכל בו ומתרפא. עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו. אמר: עכשיו כל מי שהוא צריך להתרפאות יהא הולך אצל זה ומניח את הקב"ה! העבירו, שנאמר: "וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה" (מלכים ב יח ד). התחילו לומר: מה אתה עושה? מה שהתקין משה את סותר? אמר להן: כל מי שצריך להתרפאות יסתכל בקב"ה ויתרפא, שנאמר: "הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו" (תהלים לד ו). וכן הוא אומר: "בה' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו" (שם ה).¹⁶

משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ט

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נחש הנחושת איננו הקישור היחידי של משה רבנו עם עבודה זרה. כבר קדמה לו השבועה שנשבע משה ליתרו שהבן הראשון שלו יהיה לעבודה זרה, ראה דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות, וכמו כן המדרשים על פסל מיכה ועל יונתן בן גרשום בן מנשה הלוי ששירת לפניו (שופטים יח ל) שהיה מצאצאי משה רבנו (ראה המדרשים על פסוק זה). אבל זה כולו של חז"ל עם דרשה על "ויואל משה" ועם סמך דק (נו"ן קטנה) מהמקרא. ואילו כאן, בנחש הנחושת, יש יותר מסמך בתורה ובנביאים למעורבות משה בעבודה זרה. עניין זה הוא נושא נכבד שיש לדון עליו בפעם אחרת ומן הסתם כבר דנו בו גדולים וטובים. ואנו רק נחזור אל דברי רלב"ג לעיל שיש להעמיד בסופו של דבר את המעשה ותוצאותיו, כפי שכולנו מבינים בשכל הישר ("פוק חזא מה עמא דבר"), מעל כל אישיות שהיא. גם מעל אישיותו של משה. ואם משה יכול לטעות, אז מי לא?