פרשות השבוע לשנת י׳ בסיון ה׳תש״פ

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (ויקרא כה יד)

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:" (ויקרא כה יז).¹

ספרא בהר פרשה ג, פרק ד

"אל תונו איש את אחיו" – זו הניית ממון. יכול זו הניית דברים? וכשהוא אומר "לא תונו איש את עמיתו" – הרי אוניית דברים אמורה, הא מה אני מקיים "אל תונו איש את אחיו" – זו אונאת ממון.²

"ולא תונו איש את עמיתו" – זו הונאת דברים. יכול זה הונאת ממון? כשהוא אומר "אל תונו איש את אחיו" – הרי אונאת ממון אמורה. הא מה אני מקיים "ולא תונו איש את עמיתו"? הרי הונאת דברים.³ כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים מה היו" ואם היה בן גרים לא יאמר לו: "זכור מה היו מעשה אבותיך".⁴ כיצד? היו חולאים באים עליו, היה קובר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב: "הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך, זכור נא מי הוא נקי אבד ואיפוא ישרים נכחדו"⁵. ראה חמרים מבקשים תבואה מבקשים יין לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני" והוא לא מכר חיטה מימיו. רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח.⁶ ואם תאמר: עיצה טובה אני מוסר לו,⁷ והרי הדבר מסור ללב. נאמר בו: "ויראת מאלהיך" – כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו "ויראת".⁸

מסכת בבא מציעא סוף פרק הזהב, דף נח עמוד ב – סוף הפרק

משנה. כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו".⁹

גמרא. תנו רבנן: לא תונו איש את עמיתו – באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו – באונאת דברים. …¹⁰ רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים,¹¹ שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו: "ויראת מאלהיך".¹²

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו: "ויראת מאלהיך" וזה לא נאמר בו "ויראת מאלהיך". ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון.¹³ תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים.¹⁴

תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? – אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו.¹⁵

כמדומה לי שחברים בדילים ממך …¹⁶

כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.¹⁷

תנו רבנן: הָמְאַנֶּה את הגר עובר בשלשה לאוין … "וגר לא תונה" (שמות כב ב, פרשת משפטים), "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו" (ויקרא יט לג, פרשת קדושים), "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה יז, פרשתנו) – וגר בכלל עמיתו הוא.¹⁸

ויקרא רבה פרשה לג סימן א

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך" – זהו שכתוב: "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח' כא') … רבן גמליאל אמר לטבי עבדו: צא, קנה לנו ציב [חתיכת בשר] טוב מן השוק. יצא והביא לו לשון.  לאחר ימים אמר לו: צא, קנה לנו ציב רע מן השוק. יצא והביא לו לשון. אמר לו: מהו זה? כשאמרתי לך צא קנה לנו ציב טוב מן השוק, הבאת לנו לשון; וכשאמרתי לך צא קנה לנו ציב רע מן השוק, הבאת לנו לשון! אמר לו: אדוני, ממנו הטוב וממנו הרע. כשהוא טוב – אין טוב ממנו, וכשהוא רע, אין רע ממנו.

רבי עשה סעודה לתלמידיו. הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים. התחילו בוררין את הרכים ומניחין את הקשים. אמר להם: בני, דעו מה אתם עושין. כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים, כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו. לפיכך משה מזהיר את ישראל "וכי תמכרו ממכר לעמיתך .. אל תונו איש את אחיו"¹⁹.

רש"י ויקרא פרק כה פסוקים יד-יז²⁰

אל תונו – זו אונאת ממון: … ולא תונו איש את עמיתו – כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו²¹ ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך.²²

אבן עזרא ויקרא פרק כה פסוק יז

וטעם אל תונו איש את עמיתו – אזהרה למוכר, כי הראשון לקונה. כי אני ה' אלהיכם – ואחר שאני אלהיכם אפרע משניהם מאשר יוֹנֶה עמיתו. ואם תעשו חקותי תתן הארץ פריה. וטעם להזכיר זה בעבור מספר תבואות.²³

שבת שלום

מחלקי המים