נחושתן | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

נחושתן

פרשת חוקת, תשס"ו

עדכון אחרון: 30/06/2022

מים ראשונים: נחש הנחושת שעשה משה וביטל חזקיהו המלך הוא נושא רחב ונכבד ולפיכך חלקנו אותו לשניים: דף מקדים בפרשה זו בשם נחש הנחושת מוקדש למעשה משה, ואילו דף זה מוקדש למעשה חזקיהו, שנתן לו את שמו נחושתן.

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי: (במדבר כא ט).1

הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת … וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה … וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (מלכים ב יח ד).2

 

רש"י מלכים ב יח ד – לשון ביזיון

"ויקרא לו נחושתן"- לשון בזיון כלומר מה צורך בזה אינו אלא נחש נחושת.3

מסכת פסחים פרק ד משנה ט – הודו חכמים במעשה זה

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו. על שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.4

מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א

אמר להן רבי יוסי: והלא כבר נאמר: "וכתת נחש נחושת אשר עשה משה"! אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר: "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" – לך – משלך, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה, עמד וכיתתו.5

רלב"ג מלכים ב פרק כה פסוק ל – מבחן התוצאה6

… העשירי, הוא להודיע כי מה שימשך ממנו רע, אף ע"פ שכוון לתכלית טוב, ראוי להרחיקו. ואע"פ שסודר עניינו על יד השלם שבאנשים. וכל שכן כשהיה מביא לעבוד עבודת אלילים. הלא תראה כי נחש הנחשת שנעשה במצות השם יתברך על יד משה רבינו להציל הנשוכים כשיראו אותו, כתת אותו חזקיהו בראותו שהיו ישראל טועים אחריו.7

מסכת חולין דף ו עמוד ב – מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי, על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.8 חָבְרוּ עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר? דרש להן מקרא זה: "וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח ד). אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום! אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.9 מכאן, לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו, ואמרי לה: אין מזניחין אותו, ואמרי לה: אין מזחיחין אותו.10

תוספות מסכת שבת דף נו עמוד ב – מדוע לא בערו את נחש הנחושת קודם?

לא שייך למימר הכא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדאמר בפרק קמא דחולין (דף ז) גבי נחש נחושת שביער חזקיה. דהתם לא ביערוהו אבותיו שהיו יראים לבערו לפי שעשאו משה על פי הדבור, אבל הכא למה היו מניחים מלבערם.11

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יז – זה בדורו וזה בדורו

וכן מצינו כי חזקיהו מלך יהודה כיתת נחש הנחושת אשר עשה משה – "כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח ד). ראה משה תיקנו להיות לאות בישראל לזכור נסי אלהינו.12 וכל השנים שעברו מימות משה ועד חזקיהו לא כיתתו אדם לא מלך ולא נביא עד שבא חזקיהו. וכמה ביערו אסא ויהושפט ושאר הצדיקים, מבערי האשרות והבעלים, איך לא כיתתו זה הנחש?13 ועוד, כמה עתידות אמר משה רבינו ולא היה יודע כי ישראל עתידין להקטיר לו? ולמה הניחו להיות מכשול לישראל?14 אלא כך דרך העולם, זה בדורו, וזה בדורו, וכולן המשרתים את אלוהינו באמת נקראים עבדיו. ואין דור אחד יכול לתקן כל הדורות, אלא בכל דור ודור שרי ישראל מודיעין לעם ה' דרך ה' ומתקנין ומחדשין ומוסיפין על הראשונים על דרך עבודת אלוהינו.15

שכל טוב (בובר) בראשית פרק יז ורבותינו דרשו – יכולים חכמי הדורות לחדש תיקון  

ואפילו בימי הנביאים לא הלכו אלא אחר קידוש בית דין, שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב) – כזה ראה וקדש. שאין הדבר תלוי בראיית לבנה, אלא בקידוש בית דין על פי חשבון, שיהיו בית דין מעיינין ואומרים: מקודש מקודש החודש. וכתיב: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו". "כי חוק לישראל הוא" (תהלים פא ד) – תחילה, ואח"כ "משפט לאלוהי יעקב" (שם). וכתיב: "זאת עולת חדש בחדשו" (במדבר כח יד), בחידוש קבועו בין נראה ובין לא נראה מקריבין קרבנו בזמן קבועו. אפס כי אם לא נראה בזמנו, דקיימא לן כר' אלעזר בר צדוק.16 ובישראל מקדשין את המועדות אפילו שוגגין אפילו טועין הרי הן קדושין וקבועין.17

ואין אדם יכול לומר: במה דברים אמורים, בנביאים הראשונים כגון משה ואהרן יהושע והזקנים והנביאים, אבל בדורות האחרונים אין יכולין לחדש תיקון. שהרי הוא אומר: "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן" (ש"א יב ו), ומצינו שחזקיה כתת נחש הנחושת אשר עשה משה, ואנשי כנסת הגדולה הוסיפו שלישית השקל על מחצית השקל אשר צוה ה' את משה, ואלמלא שקשה להאריך בדברים, יש לגדור מן התורה, ומן התלמוד, שיכולין חכמי הדורות ויודעי השם לחדש תיקון לפי הנראה להם.18

אגדת בראשית (בובר) פרק יא – חוסר אמונה בקב"ה 

… כשחטאו ישראל שלח עליהם נחשים שרפים. כשצעקו אל משה אמר לו הקב"ה: "עשה לך שרף" – "ויעש משה נחש נחושת" (במדבר כא ח ט). וכך היה עומד נחש הנחושת. כל זמן שאדם נישך היה מסתכל בו ומתרפא. עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו. אמר: עכשיו כל מי שהוא צריך להתרפאות יהא הולך אצל זה ומניח את הקב"ה! העבירו, שנאמר: "וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה" (מלכים ב יח ד). התחילו לומר: מה אתה עושה? מה שהתקין משה את סותר? אמר להן: כל מי שצריך להתרפאות יסתכל בקב"ה ויתרפא, שנאמר: "הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו" (תהלים לד ו). וכן הוא אומר: "בה' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו" (מלכים ב יח ה).19

משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ט

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו.20

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נחש הנחושת איננו הקשר היחיד של משה רבנו עם עבודה זרה. כבר קדמה לו השבועה שנשבע משה ליתרו שהבן הראשון שלו יהיה לעבודה זרה, ראו דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות, וכמו כן המדרשים על פסל מיכה ועל יונתן בן גרשום בן מנשה הלוי ששירת לפניו (שופטים יח ל) שהיה מצאצאי משה רבנו (ראו המדרשים על פסוק זה). אבל אלה כולם דרשות של חז"ל בהסתמך על "ויואל משה" ועם סמך דק (נו"ן קטנה) מהמקרא של משה-מנשה. ואילו כאן, בנחש הנחושת, יש יותר מסמך בתורה ובנביאים למעורבות משה בדבר שגם אם כוונתו לטובה ואף נעשה במצוות הקב"ה, הפך עם השנים לעבודה זרה. עניין זה הוא נושא נכבד שיש לדון עליו בפעם אחרת ומן הסתם כבר דנו בו גדולים וטובים. ואנו רק נחזור אל דברי רלב"ג לעיל שיש להעמיד בסופו של דבר את המעשה ותוצאותיו, כפי שכולנו מבינים בשכל הישר ("פוק חזא מה עמא דבר"), מעל כל אישיות שהיא. גם מעל אישיותו של משה. ואם דבר שעשה משה ע"פ הגבורה סופו שהיה לעבודה זרה, אנן מה נענה בתרייהו?

מים אחרונים 2: בהמשך להערה 5 לעיל, נראה לקשר את כל פרשת נחש הנחושת הוא נחושתן לדברי הרמב"ם בראש הלכות עבודה זרה המתאר את התדרדרות האנושות בדורו של אנוש (!) מאמונה צרופה מונותיאיסטית (אדם הראשון?) לצורך באמצעים ומתווכים והמחשות; וגם הצדיקו זאת בטענה שזה "רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו". בא אברהם ומחזיר את האמונה לקדמותה "ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם". והתחזק הדבר אצל האבות "והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' ". אבל חזר ונשתקעה אמונה זו בשעבוד מצרים: "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן … וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן". וכל יציאת מצרים ומתן תורה בדגש על "משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה", הוא שוב תהליך החזרה לאמונה באל אחד – תהליך ארוך עם עליות ומורדות שנמשך אולי עד ימינו. לתהליך זה נכנס גם סיפור נחש הנחושת הוא נחושתן שמשה עשה וחזקיהו ביטל. מה פשר "הצורך" בתחנה נוספת זו?

הערות שוליים

  1. הכל במצוות הקב"ה. וכיצד עשה משה נחש זה? "זרקו לאויר ועמד", מסביר מדרש במדבר רבה יט כג. ומה אירע לנחש נחושת זה אחר כך? האם שימש הלאה כמעין רפואה לדורות? מסתבר שיש המשך לנחש זה בתולדות עם ישראל, ועל כך בדף זה. ואם נלך אחורה, נראה שלמשה כבר היה מפגש עם נחש בתחילת שליחותו הוא המטה שנהפך לנחש, שבתחילה משה פחד ממנו, ככתוב: "וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שמות פרק ד פסוק ג). שם נס משה מפני הנחש וכעת הוא מעלה אותו על נס.
  2. מדובר בחזקיהו מלך יהודה, ככתוב שם: "וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה ... וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו: הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן". וזה אגב מהמקרים הנדירים במקרא של סיפור שמתחיל בתורה ויש לו המשך ואף סיום בנ"ך. (בדומה לשבטי עבר הירדן המזרחי. לא אזכורים היסטוריים כיציאת מצרים למשל. הפטרת השבת גם?). במקבילה בספר דברי הימים (ב פרק כט) לא מוזכר כיתות נחש הנחושת ע"י חזקיהו. מוזכרים שם במות ומזבחות, טומאה ונדה שהוציאו מן ההיכל, מהקודש, אבל לא נחש הנחושת. על עשיית נחש הנחושת ע"י משה, ראו דברינו נחש הנחושת בפרשה זו. שם ניסינו להסביר את מעשהו של משה. הפעם נרצה לדון בנחושתן, בנחש הנחושת של משה שכאן אנו למדים ששרד שנים רבות ושימש מה ששימש, ובא חזקיהו ונותן לו את השם נחושתן, ומכתת אותו ומעביר מן העולם. מדוע עשה זאת? מדוע לא עשו זאת מלכים צדיקים שקדמו לו דוגמת דוד, שלמה, "אסא יהושפט ושאר הצדיקים" (ראו פסיקתא זוטרתא להלן). האין הוא מוציא בכך לעז על משה? האם הפך נחש הנחושת במרוצת הדורות לעבודה זרה?
  3. ראו גם פירוש רד"ק שם: "ויקרא לו נחושתן - דרך בזיון כלומר אינו אלא נחושת, מה כח יש בו להרע ולהטיב? בעת שכתתו קרא לו, כן אמר להם לישראל: איך יעלה בלב אדם כי זה יועיל, כי אינו אלא נחושת. ותוספת הנו"ן להקטינו כמ"ד האמינון וי"ו נו"ן אישון שבתון". חזקיהו לא רק מסלק וכותת את נחש הנחושת שעשה משה, אלא גם מבזה אותו. האם היו כאן שני שלבים? תחילה ביזה וניסה להמעיט מכוחו וכשראה שזה לא עוזר והעם ממשיך לנהות אחריו, ביער והשמיד? או שמא לאחר שהשמיד אותו קרא לו בשם גנאי על מנת שלא ייזכר לטוב (רד"ק אומר שהשם והביטול היו ביחד). כך או כך, העימות של מעשה חזקיהו מול משה, רק מתחזק. ושאלתנו בעינה עומדת: מדוע עשה זאת? האם אין בכך ביקורת והטלת פגם במעשה משה, ולו בדיעבד?
  4. להסבר כל שישה דברים אלה, ראו פירוש קהתי במשנה שם וכן בגמרא פסחים נו ע"א (וכן ברכות י ע"ב), ברש"י ושטיינזלץ שם. ראו גם אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב, על "עשו סייג לתורה" (דברינו במיוחדים), שם נמנים ארבעה דברים חיוביים שעשה חזקיהו: "יחזקיהו מלך יהודה עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחושת והסכימה דעתו לדעת המקום ... והסיר את הבמות והמזבחות והסכימה דעתו לדעת המקום ... סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום". אחרי כל ההסברים שהבאנו להצדקת מעשהו של משה בדברינו נחש הנחושת, בא חזקיהו ומכתת את נחש הנחושת של משה, מכוון בכך לדעת המקום וחכמים מודים לו. האין בכך חוסר הסכמה וחוסר הודאה, בדיעבד, עם מעשהו של משה? ראו איך הפסוק במלכים מזכיר את נחש הנחושת בנשימה אחת עם הבמות והאשרה (ראו גמרא ע"ז להלן).
  5. שיטת ר' יוסי (במשנה שם) היא שאפשר לבטל עבודה זרה ע"י שחיקה וזרייה לרוח ואין חובה להוליכה לים המלח. חכמים אוסרים, שמא ייהנה מכך, למשל כזבל לשדהו. ר' יוסי מביא ראיה לשיטתו מנחש הנחושת שחזקיהו כתת. תשובת חכמים החולקים עליו היא שאין להביא ראיה מנחש הנחושת, משום שנחש הנחושת לא היה עבודה זרה. מדוע? משום שמשה עשה אותו ולא בני ישראל ו"אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" (היינו, גם אם מישהו מבני ישראל התכוון לעבודה זרה כאשר הביט בנחש, אין הוא יכול להפוך אותו לעבודה זרה משום שאיננו שלו, הוא חפץ פרטי של משה). מכאן משתמע שבעצם מהות העניין, היה בנחש הנחושת, בודאי באופן בו עבדו אותו הנוהים אחריו, משום עבודה זרה, או לפחות חשש כזה. אלא שבגדרי ההלכה המדוקדקים לא הייתה זו עבודה זרה משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. במקבילה בירושלמי עבודה זרה פרק ג דף מב וכן בתוספתא, עבודה זרה פרק ג הלכה יט, הלשון קצת אחרת: "אמר להן ר' יוסי: הרי הוא אומר: וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה וכו'. אמרו לו: וכי עבודה זרה היה? והלא משה רבינו עשאו! מלמד שטעו ישראל אחריו עד שבא חזקיה וגנזו". נראה שיש כאן אמירה קטגורית שמה שמשה עשה, לא ייתכן שיהיה עבודה זרה, מה עוד שזה היה בציווי הקב"ה. אבל בני ישראל אכן טעו אחריו, אם לא בדורו של משה, אז בדורות הבאים. נראה ששוב ושוב אנו חוזרים לדברי הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה על טעותו של דור אנוש שהתחילו בהמרת האמונה הטהורה בצורך באמצעים ומתווכים. ראו עוד במים האחרונים.
  6. פירוש זה של רלב"ג (רבי לוי בן גרשום, פרובאנס, מאה 13-14) הוא על הפסוק האחרון של ספר מלכים החותם את תקופת בית ראשון. בדברי סיכום אלה, מונה רלב"ג עשר סיבות ל"תועלות המגיעות מאלו הסיפורים", היינו ללקח ולמוסר השכל מספר מלכים וספרים אחרים בתנ"ך המספרים לנו את תולדות בית ראשון. למה חשוב ללמוד היסטוריה ותולדות עמנו.
  7. אחת מה"תועלות המגיעות מאלו הסיפורים", אחד הלקחים החשובים שבשבילם נכתב ספר מלכים (וספרי נ"ך אחרים) הוא מה שמכנים היום "מבחן התוצאה". כל מעשה נמדד, בסופו של דבר, בתוצאותיו. גם דבר שכוונתו לטוב והותקן ע"י "השלם שבאנשים", אם תוצאותיו הם מעשים רעים, בפרט עבודה זרה, הוא מעשה שלילי שיש לבטלו. וההוכחה היא מנחש הנחושת שעשה משה ("השלם באנשים") שסופו שהפך לעבודת אלילים. ומי לנו גדול ממשה! אגב, בהקשר לנושא של המסרים הנלמדים מספרי הנביאים והכתובים (נ"ך) וסיבת כתיבתם, ראו מסכת נדרים כב ע"ב: "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא". לכתחילה, באידיאל, מוסר התורה הוא מספיק ואין צורך בנביאים ובכתובים. אבל אנו יודעים שיהדות ללא נביאים וכתובים (וללא מדרשים עליהם!), איננה אותו הדבר. ומקום הניחה התורה לנביאים ולכתובים להתגדר בו – ביטוי חשוב שנראה להלן. ראו כל המשך המדרשים שלהלן.
  8. הנושא שנדון כאן הוא מעמד אזור בית שאן (עמק בית שאן) לגבי שביעית. רבי, רצה להתיר אזור זה, כדין חוץ לארץ, שיהיה מותר לגדל בו בשנת השמיטה ולאכול מפירותיו בלי קדושת ודיני שביעית. אבל חכמים חלקו עליו "ולא הוה מסתייעא מילתא". ראו המשך הסוגיה בגמרא שם לגבי קדושת הארץ וגבולותיה בימי בית שני.
  9. ראו דבריו הנפלאים של רש"י שם בגמרא: "מקום הניחו - כשיבואו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?".
  10. רבי שמבקש להתיר את אזור בית שאן בשביעית, מסתמך על נחש הנחושת שכתת חזקיהו! מה הקשר? מה גם שזה לאיסור (חזקיהו) וזה להיתר (שביעית)! נראה שהרעיון הוא מקור הסמכות והמשכיות הדורות. הכלל של "הניחו מקום להתגדר בו", בין לאיסור ובין להיתר, מבוסס על כך שמה שאנחנו עושים, כבר היה במחשבה של הראשונים ובעצם הסכימו לעשות כך עוד לפנינו ואנו איננו אלא ממשיכים את קו מחשבתם ומבצעים בפועל את מה שגם הם חשבו לנכון ומשום מה לא עשו. הכל לפי צרכיי הדור והשעה. ראו כלל זה גם במכילתא דרשב"י שמות פרק יח פסוק יז, בהסבר מדוע יתרו הוא שזכה ללמד את עם ישראל את מערכת בתי הדין והשופטים: "חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו - זה מנוי זקנים". ראו גם יומא עמוד א. ראו ביטוי דומה בנושא הגדולה שנשאיר לבנינו: "הבאים אחריך בהמה ירעו?" (מגילה כח א). ועד כאן מקומנו להתגדר בנושא "להתגדר בו".
  11. נסביר. פירוש תוספות זה הוא על הגמרא במסכת שבת נו ע"ב שם גם מוזכרים אסא, יהושפט ויאשיהו כמלכים צדיקים שביערו עבודה זרה שהייתה אז ביהודה, ואין שם אזכור של חזקיהו שכיתת את נחש הנחושת. ההשוואה שם היא של מעשי אותם מלכים צדיקים עם שלמה שבנה בסוף ימיו במה לכמוש שיקוץ מואב ולעשתורת שיקוץ הצידונים (מלאכים א יא ז) והם ביערו גם דברים אלה (וזה נושא אחר שקשור בשאלה אם שלמה חטא או לא). השאלה כאן היא מדוע באמת לא ביערו מלכים צדיקים אלה את נחש הנחושת ולא התגדרו במעשה זה (כפי שהגמרא אומרת על חזקיהו)? התשובה היא שכלפי נחש הנחושת שעשה משה "על פי הדיבור" היה למלכים אלה יראת כבוד ולא ראו לערוך השוואה בינו ובין שאר עבודה זרה. ראו דברי תוספות אלה גם על הדף בגמרא חולין ז ע"א הנ"ל. פירוש זה מגונן על אסא, יהושפט ויאשיהו שלא כיתתו את נחש הנחושת, ובה בעת מעצים את מעשהו של חזקיהו שלא נשא פנים גם למשה. צאצאיו של משה עבדו עבודה זרה (דברינו פסל מיכה), מעשיו בדומה. ולהלן נראה תשובה אחרת לשאלת התוספות מדוע אסא, יהושפט ויאשיהו לא כיתתו את נחש הנחושת שעשה משה כשראו שהעם נוהים אחריו.
  12. כוונת משה המקורית כשעשה את הנחש הייתה לטובה, לזכור את ניסי הקב"ה. וזה כמובן משחק מילים על דברי התורה: "ושים אותו על נס" (במדבר כא ח)
  13. כמה עבודה זרה ביערו מלכים צדיקים אלה
  14. משה רבנו לא יכול "להסתתר" מאחרי טיעונים הלכתיים, כגון: "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" וכיוב'. זה ענין לבעלי תריסין הדנים בהלכות עבודה זרה. השאלה היא, כיצד לא ראה משה שדבר זה יכול לגרום לנהייה אחרי עבודה זרה? מי שמתנבא קדימה: " ... וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא טז), צריך היה לראות זאת מראש ולהסיר מכשול!
  15. מצאנו מקומות רבים בהם באים נביאים וחכמים ומתקנים ומשנים מדברי משה. ראו למשל סוף מסכת מכות (דף כד ע"ב): "ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים ובטלום". אבל כאן, התיקון הוא ביטול מעשה שעשה משה, לא גזרה שגזר ונביאים המתיקו. כאן זה דבר פיסי, דמות ופסל, שעשה משה שכל כך טרחנו להסבירו ובא חזקיהו ומכתת אותו יחד עם הבמות והאשרה, הנידה והטומאה! ועדיין יש צד שווה. נראה שכל הדוגמאות האלה לא באו להמעיט מערכו של משה אלא להגדיל כח חכמי הדור ולהגדיל שמם, כפי שאומר רש"י. ואולי נוכל לומר שמשה טמן ניסיונות לחכמי כל דור, לראות אם יהיה בהם הכח לשנות ולתקן גם דברים שהוא עשה, כאשר הם באמת לתקנת הציבור והדור. (וגם יבוא לבית המדרש ולא יבין על מה הם סחים, מנחות כט ע"ב).
  16. כוונתו למשנה במסכת ראש השנה פרק ב משנה ז: " ... בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו. ר' אלעזר בר צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים".
  17. עד כאן דבריו באשר לקידוש החודש שהיה כבר בזמן קדום עפ"י חשבון הלוח ולא מפי עדים. ראו שיטה זו גם בפירוש רבנו חננאל: "קביעות החדשים אינה אלא על פי החשבון לא על פי ראיית הלבנה ... עיקר המצוה בכתוב עפ"י חשבון", מובא בדברינו החודש הזה לכם בשבת החודש. ויש להלום דברים אלה עם המשנה והגמרא במסכת ראש השנה ועם התפתחות הלוח העברי כפי שמקובל לחשוב. וצ"ע.
  18. ומנין לחכמי הדורות כח זה? מהתורה עצמה שאסרה דברים לדור מסוים וחזרה והתירה (וכאן משה "מתיר" וחזקיהו חוזר ואוסר). ראו דברי ספר העקרים (מאמר שלישי פרק טז) שהבאנו בדברינו ולא יזבחו עוד לשעירים בפרשת אחרי מות: "ואף אנו נאמר כי מה המונע שלא נאמר שתבוא דת אלהית מתרת קצת אסורים, כמו חלב ודם ושחוטי חוץ, שנאסרו מתחילה כשיצאו ממצרים לפי שהיו שטופים בעבודת השדים והיו אוכלין על הדם ואוכלין החלב והדם, כמו שאמר הכתוב בשחוטי חוץ ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא י"ז א'). ואחר שנשתכח ענין אותה עבודה מן העולם ושבו כולם לעבוד את השם יתברך ובטל טעם האסור". ראו שם וגם בתחילת הספר בדבריו על התורה המתחדשת. וראו דברינו אסרתי לך התרתי לך בפרשת ראה וכן מה שתלמיד עתיד לחדש בפרשת עקב.
  19. וכן הוא באוצר המדרשים (אייזנשטיין) לגבי כסאו הפלאי של שלמה המלך, עמוד 528: "...  נחש בפיו היה שורק והיו חולי ירושלם מתרפאין מקולו. ר' אלעזר אומר: הוא נחש שעשה משה במדבר, הוא נחש שכיתת חזקיהו מלך יהודה. שאלו תלמידיו את ר' יוחנן: וכי חזקיהו מלך יהודה היה ראוי לכתת נחש שעשה משה במדבר לישראל נס להתרפאות בו, שכן כתוב: וכתת את נחש הנחשת? אמר להם: לא היה מכתתו אלא מפני שהיו ישראל מובטחים בו באותם הימים ולא היו מבקשים רחמים מלפני הקב"ה. לכך כיתתו, כדי שיבקשו רחמים מן המקום, שכתוב בו: מחצתי ואני ארפא". ראו דברינו כי אני ה' רופאך בפרשת בשלח. מדרש זה ודומיו מצביעים על חוסר האמונה בה' כסיבת כיתות נחש הנחושת. בדברינו נחש הנחושת ציינו שמשה רצה שהנחש יגרום לאמונה וציפה שבני ישראל ידעו להבחין בין הצורה שאיננה אלא אמצעי ובין המהות שהיא האמונה ב"רופא חולי עמו ישראל". גם חז"ל תרמו לאבחנה דקה זו בדרשה הידועה: "וכי נחש ממית וכי נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים" (למקורות אמירה זו ראו בדברינו נחש הנחושת). אבל זה כאמור אידיאל שאין לדעת כיצד ומתי נשחק ונעלם. וכשראה חזקיהו שאין הדברים כך, ולא רק חוסר אמונה בה' יש כאן, אלא גם נהייה אחרי עבודה זרה – שהטפל נעשה עיקר והמדיום הפך למטרה - ביטל את נחש הנחושת (ועל זה שקודמיו ראו או לא ראו את הנהייה הזו, כבר דברנו לעיל).
  20. אם נשוב ונקרא את המשנה בה פתחנו, נראה דבר נוסף שקשור בענייני רפואה שחזקיהו גנז והעלים - ספר רפואות. מה הייתה שם הסיבה? שלא היו עוד מובטחים בקב"ה ולא נשאו עיניהם כלפי מעלה לבקש רחמים, או שמא גם שם היה אבק עבודה זרה? בתשובה לשאלה זו נחלקו שני הררי עולם: רש"י ורמב"ם: מה הסיבה לגניזת ספר הרפואות ע"י חזקיהו? רש"י, בגמרא פסחים נו ע"א, אומר: "לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד". אבל הרמב"ם (שהיה רופא!), בפירושו למשניות במסכת פסחים, יוצא חוצץ נגד דעה זו ואומר: "ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים". (והרמב"ם עצמו כתב ספר תרופות בשם פרקי משה). וכבר הבאנו עניין זה בהרחבה בדברינו ורפוא ירפא בפרשת משפטים. מה שמעניין אותנו כאן, האם גם לגבי נחש הנחושת תימשך מחלוקת זו; רש"י יאמר שחזקיהו ביטל אותו בשל מיעוט באמונה בה' (ראו דבריו בראש הדף על שמו נחושתן) ואילו הרמב"ם יאמר שהיה בו עבודה זרה, או לפחות חשש (אביזרי) עבודה זרה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה