תפילות לגשם – במקרא

בראשית רבה פרשה יג

"כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ" – מזכיר שֵׁם מלא על עולם מלא. א"ר חלפאי: כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך הוא מזכיר שם מלא בירידת גשמים.1 אמר ר' שמעון בר יוחאי: שלושה דברים שקולים זה בזה, ואלו הם: ארץ, אדם ומטר … שאם  אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם אין אדם …

"ואדם אין לעבוד את האדמה" – ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל.2

המבול – בראשית פרקים ז-ח

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם".3

האבות התפללו לגשם?

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: (בראשית יב י)

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (בראשית כו א).

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו … רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: (שם מב א-ב).4

פרשה שנייה של קריאת שמע והפסוקים הקודמים לה – דברים יא י-כא

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:5

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי … וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ … הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים … וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר: (דברים יא, יג-יז).6

תפילת שמואל – שמואל א פרק יב

הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ … וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ:.7

תפילת שלמה – מלכים א פרק ח

בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם:8

תפילת אליהו – מלכים א פרק יח9

וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר … עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי 10 … וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים … וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים:

… וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם … וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אַל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו 11… וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחֲאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם:12

ירמיהו פרק יד

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת: אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה: וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם … בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם: כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא: וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב: אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן: לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ:13

יואל פרק ב

"תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה: אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל … יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ … וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם …  וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ … אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת: כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם … כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן: וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר". 14

תהלים פרק סה

"שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם … פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ: תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ: עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן … לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ".15

תהלים פרק פד

"מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי … אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה …  עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה".16

חג שמח וחורף טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה תענית פרק ב משנה ד, נוסח תפילת "מי שענה", שש הברכות שהיו מוסיפים לתפילת שמונה עשרה של תענית ציבור (תפילת 24 ובימינו 25). ושם מוזכר בכל ברכה אירוע של אבותינו שהתפללו ונענו. מכל המקורות שהבאנו לתפילות גשם במקרא, מוזכרים שם תפילתם של שמואל, אליהו ושלמה שהם העיקר.

עדכון אחרון: 26/09/2018

הערות שוליים

  1. בבריאת העולם מוזכר שם מלא: ה' אלהים, שם הוי-ה ושם אדנות: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". כך גם בעת שיורד המטר: "כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ". וכבר הארכנו לדון בגדולת ירידת גשמים בדברינו גדולה ירידת גשמים ביום בו שואלים טל ומטר (ז' בחשון). וכאן נשאל: אם ירידת גשמים כמוה כבריאת העולם, מדוע באמת לא המטיר ה' אלהים מטר מיד לאחר בריאת העולם?
  2. תשובת המקרא היא פשוטה: "ואדם אין לעבוד את האדמה". אבל המדרש דורש: אין בני אדם שיתפללו על הגשם. שלושה דברים שקולים ושלובים זה בזה, אומר ר' שמעון בר יוחאי: ארץ, אדם ומטר. הארץ משתוקקת למטר וזה מצדו משתוקק לתפילת האדם. אם אין ארץ ומטר אין אדם. ואם אין אדם שיתפלל, אין מטר להמטיר על הארץ. ראה גם בראשית רבה יג ט: "מפני ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן ... שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה, הה"ד (איוב ה) לשום שפלים למרום". ואנו נתחקה הפעם אחרי תפילות גשם במקרא ובע"ה נשלים בשנה האחרת גם על תפילות גשם במדרש.
  3. האם המבול יכול להיחשב למקור הראשון במקרא לתפילות לגשם? מסיפור חוני המעגל ("התחילו לירד בזעף ... אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה") ומתפילתו של כהן הגדול ביום הכיפורים ("ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך ... שלא יעשו בתיהם קבריהם"), אנו למדים שגם ריבוי גשם אינו טוב; וכשם שמתפללים על הגשם שירד, כך מתפללים על רוב גשם שלא יקלקל. אם כך, אז אולי המתפלל הראשון על הגשם, במקרא, הוא נח. ראה מדרש תנחומא פרשת נח סימן יא: "כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד: הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי (תהלים קמב ח), שנאמר: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ (תהלים לב ו)". אך במחשבה שנייה, נראה שהמבול הוא מאורע חריג ואיננו שייך לתפילות לגשמים ובאמת, להלכה בימינו, אפשר שאין מתפללים על ריבוי גשמים. ראה משנה תענית פרק ג משנה ח: "על כל צרה שלא תבוא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים". ובגמרא תענית כג א: "אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה". אך לעומת זאת ראה שם: "שאלו את רבי אליעזר: עד היכן גשמים יורדין ויתפללו שלא ירדו? - אמר להם: כדי שיעמוד אדם בקרן אפל, וישכשך רגליו במים". ועד כאן מבול דברינו בעניין זה. ראה רמב"ם הלכות תעניות פרק ב הלכה טו.
  4. כל אחד משלושת האבות התנסה ברעב ולא מצאנו שהאבות מתפללים על גשם (מצינו שהאבות מתפללים על דברים אחרים כגון: אברהם על סדום, יצחק על עקרות רבקה, יעקב לפני המפגש עם עשו ועוד). אבל מצאנו שהם נוקטים בפעולות מעשיות: אברהם מהגר למצרים עד יעבור זעם, יצחק אינו עוזב את הארץ בשעת עצירת גשמים, במצוות ה' אליו: גור בארץ הזאת, והוא מהגר בתוך ארץ ישראל לאזור פלשתים, חבל גרר. שם הוא חופר בארות, מוצא מים, גם בשנות בצורת, והופך לחקלאי מצליח. ראה דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות. יעקב שולח את בניו להביא שבר ממצרים בשנות הרעב ולא שמענו שהתפלל לגשם. ראה זאת עוד מצאנו, שהמדרש משבח את אברהם על שלא קרא תיגר ולא הקפיד: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור, כתיב (תהלים לג) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו ... מה כתיב באברהם? ואברכה ואגדלה שמך. כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא ויהי רעב בארץ" (בראשית רבה מ א-ב). אברהם עומד בניסיון ולא קורא תיגר, אבל גם לא מתפלל. עכ"פ, המקרא לא מספר לנו שהתפלל וניסה להעביר את רוע גזירת עצירת גשמים.
  5. פרשה שנייה של קריאת שמע שגורה בפינו, פעמיים בכל יום, מה עוד שאנחנו מחברים אותה עם הפרשה הראשונה, כאילו כך הרצף בתורה. בכך, אנו מאבדים אולי את ההקשר החשוב של הציפייה למטר. כדאי מאד לקרוא במקור פסוקים מקדימים אלה ולחוש את המעבר הטבעי מהם אל : "והיה אם שמוע תשמעו וכו' ". (יש אמנם הפסק של "סתומה" בין שתי הפרשיות, אך רצף המשך הקריאה ביניהן הוא פשוט וברור). זו טבעה של הארץ. ארץ שהקב"ה תמיד מביט בה ודורש אותה. ולכן, אם תשמעו, תהיה דרישה והבטה זו לטובה. ואם חו"ח לא תשמעו, תהיה הדרישה וההבטה לרעה.
  6. וכן הוא בברכה ובתוכחה שבפרשת בחוקותי ובמקומות נוספים. לכאורה כאן אין תפילה, רק מעשים. אם תלכו בחוקותי ואם תשמרו את מצוות התורה יהיה גשם ואם לאו – לא יהיה גשם. לא בתפילה תלוי הדבר, אלא במצוות ומעשים טובים: בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. ראה למשל המדרש על ר' תנחומא ואותו האיש שנותן מעות לגרושתו, בויקרא רבה לד יד, בדברינו תפילות לגשם במדרש אשר משלים דף זה.
  7. האם אפשר לכלול את תפילת שמואל זו כחלק מתפילות על הגשם? לכאורה לא. כאן זה עניין אחר לגמרי. הנושא הנדון כאן הוא המלוכה והגשם המורד באמצע הקיץ משמש אות וסימן אזהרה. אבל אפשר שהדברים מורכבים קצת יותר. ראה דברים רבה פרשה י סימן ב: "ברא הקב"ה את החורף שיהא חורף ואת הקיץ שיהא קיץ. בא אליהו ועשה את החורף קיץ, שכן כתוב: חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי; בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שכך כתוב: הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר". עצירת הגשם בחורף, כמוה כירידתו באמצע הקיץ, שתיהן הן שינוי בסדרי הטבע (אשר נגרם כתוצאה משינוי בסדרי החיים, התורה והמצוות). מבחינה זו תפילה לירידת גשמים בחורף כמוה כתפילה להפסקתם בקיץ. מה גם שכפי שראינו לעיל (הערה 3), במקרים רבים התפללו גם בחורף על ריבוי גשמים. אם נאמר שאליהו התפלל על הגשם שיבוא (ראה להלן), אזי גם שמואל מתפלל על הגשם שיסתלק, למרות שהוא זה שגרם לו שיבוא (כשם שאליהו גרם לו שייעצר). אנו גם יודעים שתקופת ספירת העומר הוא עונה חקלאית מסוכנת בה מתפללים מצד אחד על שרב וגם על גשמי קיץ מאוחרים שלא יפגעו בתבואות. ראה ויקרא רבה כח ב.
  8. רש"י מקשר את דברי שלמה אלה לדברי משה בתורה: "בהיעצר השמים - כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (רש"י זה נמצא במקבילה בדברי הימים ב ו כו) וכפי שראינו, משה אינו מבקש תפילה, רק קיום מצוות ומעשים טובים. ראה גם פירוש רד"ק: "בהעצר שמים - כי תורם הדרך הטובה שתודיעם על איזה עון נעצר השמים ותורם הדרך הטובה ונתת מטר". באופן דומה פירש גם רלב"ג שם. אבל בהמשך הפסוק כתוב בפירוש עניין התפילה: "והתפללו אל המקום הזה". אפשר כמובן לומר שדברי שלמה אינם סותרים את דברי משה: מתוך שתתפללו, תכירו במעשיכם הרעים, תרבו במעשים טובים ותשובו אל ה'. אבל בכל מקרה, יש כאן חידוש ותוספת של שלמה לדברי התורה כאשר הוא מדגיש את עניין התפילה. זאת, כחלק מתפילתו הגדולה של שלמה בעת חנוכת בית המקדש. אגב, פסוק זה מוזכר גם בהשגות רמב"ן למצווה החמישית בספר המצוות לרמב"ם, במחלוקת הידועה ביניהם האם תפילה היא מצווה מהתורה (שיטת הרמב"ם) או מדרבנן (שיטת רמב"ן). ואלה דבריו של רמב"ן בהשגותיו: "אלא ודאי כל עניין התפילה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו ששומע ועונה בכל קראינו אליו ... ומה שדרשו בספרי (עקב) ולעבדו זה התלמוד ד"א זו תפילה, אסמכתא היא ... והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבוא על הצבור לצעוק לפניו בתפלה ובתרועה והוא הענין שבאר שלמה ע"ה כמו שכתוב (מ"א ח דה"ב ו) בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכו' ". ראה דבריו שם במלואם. אם כך, אפשר שלשלמה שמורה זכות הראשונים לתפילה על הגשם, לפחות במובן הפשוט שאנחנו משתמשים בו: תפילה שירד גשם.
  9. ראה פרק יז לפניו שאליהו הוא שעוצר את המטר: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". זאת, עפ"י המדרש (סנהדרין קיג ע"א) בעקבות פרשת חיאל בית האלי (מלכים א סוף פרק טז) אשר שיכל את שני בניו בעת שבנה את יריחו בניגוד להשבעתו של יהושע (יהושע ו כו) ובאו אליהו ואחאב לנחמו. אחאב מתגרה שם באליהו ולועג לטענתו שבניו של חיאל מתו משום שעבר על ציוויו של יהושע. בעקבות התגרות זו גוזר אליהו, על דעת עצמו, בצורת על הארץ. ראה דברינו אליהו בהר הכרמל – הסיפור שלפני, בפרשת כי תשא.
  10. בפשטות, כאן מתפלל אליהו על ירידת האש. אבל רד"ק מביא את תרגום יונתן: "ויונתן תרגם: קבל צלותי ה' באשתא קבל צלותי ה' במיטרא, כלומר כלל בתפילתו עתה ענין המטר שהיה עתיד להתפלל עליו בו ביום". לפי זה כשאנו אומרים בסליחות עננו כשענית לאליהו בהר הכרמל, לאיזו בקשה של אליהו אנחנו מכוונים? לזו של ירידת האש? (כך נראה בפשטות), או שמא גם על זו של הורדת הגשם לאחר שלוש שנות בצורת?
  11. יש הרואים בפסוק זה את תפילת הגשם של אליהו. ראה רש"י על הפסוק: "ויגהר ארצה - וגחין לארעא להתפלל על הגשמים". וכן פירש רד"ק שם: "שהתנפל לפני ה' על המטר למהר לתתו בעוד אחאב שם ... אחר שאמר ויגהר ארצה מתחילה התנפל והשתטח ארצה והתפלל ואח"כ ישב לו ושם פניו בין ברכיו ולא רצה לקום עדיין מתחילתו עד שידע אם יש סימן מטר". כך גם משמע מפשט הפסוקים: "ענני" - על ירידת האש, "ויגהר ארצה" - על ירידת הגשם. "ולמה שם פניו בין ברכיו? אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, אם אין לנו זכות הבט לברית מילה" (ויקרא רבה לא ד) – זהו אליהו מלאך הברית. ראה עוד בבתי מדרשות חלק ב: "ומנין ששאלת ברכת השנים קרויה תפילה? שנאמר: ... ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה". כללו של דבר, אליהו הוא אולי המקור המקראי המרכזי הראשון לתפילה על הגשמים. ובהקשר זה רק נזכיר שתי נקודות חשובות: האחת, אליהו הוא שגזר מדעת עצמו על עצירת הגשמים כפי שהבאנו בתמצית בהערה 9 לעיל, כך שבדומה לשמואל, הוא מתפלל על גזירה שהוא עצמו גזר. והשנייה, על עצירת הגשם והמטר נענה אליהו, בקנאתו לה', אבל על הטל לא נענה (ראה תענית ג ע"ב). גם התורה מדברת על עצירת גשמים, לא על עצירת טל שחכמינו הרגישו בחכמת התורה והמדע (תורת האקלים) שהייתה להם שטל לעולם יש בארץ ישראל.
  12. לא מיד נענה אליהו לתפילתו על הגשם, רק בפעם השביעית: "וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים". למרות שכל ההתכנסות בכרמל הייתה בעקבות הודעתו של הקב"ה לאליהו: "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", על האש נענה מיד ואילו על הגשם רק בפעם השביעית. ראה ספרו של הרב אלחנן סמט: פרקי אליהו (מכון מעליות, ירושלים תשס"ג), בפרט הפרק: מדוע לא נענתה תפילתו של אליהו מיד? שמציע שעיכוב זה בירידת הגשם שהובטח היה שיעור ולקח לאליהו שמיהר לגזור בצורת על עם ישראל. הגמרא בתענית ב ע"א מציינת שמפתח של גשמים הוא אחד משלושה מפתחות שהם בידו של הקב"ה ולא נמסרו לשליח. אבל זה אולי עניין אחר שחורג מעבר לאליהו ומתייחס לכל מבקשי הגשם למיניהם ועל כך, בע"ה, בדף המקביל תפילות לגשם במדרש.
  13.  למרות שבהמשך הפסוקים שם נאמרים דברים קשים מאד: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה: כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם ...", ונראה מהם כאילו תפילתו של ירמיהו לא נענתה ואינה רצויה, משמשים פסוקים אלה של ירמיהו לתפילה במנחה של תעניות ציבור. ראה מסכת סוטה דף לט עמוד ב: "במנחתא דתעניתא מאי אמרי? אמר רב אחא בר יעקב: (ירמיהו יד) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וגו', למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וגו' ".
  14. פרק זה ביואל יכול להיחשב אף הוא "תפילת גשם". אמנם מדובר שם על מכת הארבה, אבל הרי זה בכלל אותם דברים שעליהם גוזרים תענית ציבור (מסכת תענית פרק ג משנה ה). ואין לך רווחה גדולה מגשם ומטר לאחר מכת ארבה. עכ"פ הגמרא בתענית לומדת מפסוקים אלה שביואל מספר הלכות הקשורות בתענית ציבור (על הגשמים), למשל, איסור מלאכה בתענית. ובאגדה, דורשים פסוקים אלה על כך שהיורה והמלקוש משלימים זה את זה וביחד מקיימים עונת גשמים ברוכה: "מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר: (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה" (ספרי דברים פיסקא מב). עוד על הבצורת בימי יואל הנביא, ראה גמרא תענית ה ע"א דברינו רביעות היורה בטל ומטר וכן אחד בניסן בשבת החודש.
  15. ראה דברי סיכום לפרק זה בפירוש דעת מקרא (עמוס חכם): "לפי לשון המזמור מסתבר שמעיקרו נאמר בבית המקדש כתפילת הודיה על גשמי ברכה ושנת פריון ושובע. יש משערים, שהמזמור נועד להיאמר בחג הסוכות בו מתפללים על המים ... אבל מסתבר שהמזמור נועד מעיקרו להיאמר בשעת הודיה על גשמי ברכה שירדו לאחר בצורת". וראה שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז סימן יא: "אני לדודי ועלי תשוקתו ... אין שוּקָן של ישראל אלא באביהם שבשמים, שנאמר: אני לדודי ועלי תשוקתו ... ר' יהושע בשם ר' אחא: אין שוקן של גשמים אלא בארץ, שנאמר (תהלים ס"ה) פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה".
  16. ראה שוב פירוש דעת מקרא שמקשר גם כאן בין העליה לרגל ותפילתם של העולים ובין ירידת גשמים. עולי הרגל, בפרט בחג הסוכות, בסוף הקיץ, עוברים בעמק הבכא, העמקים החרבים והיבשים, בדרכם לירושלים ומייחלים לגשם הראשון שיבוא וישוקק את הארץ: "גשם המורה (היורה) יעטה (יכסה), כלומר: ימלא את הברכות מים ... גשם המורה יתן ברכה לארץ ... והיא תפילתם של העולים לבית המקדש שבדרכם היו אומרים דברי תחנונים ומתפללים על גשמי ברכה". היינו, לא מדובר בתפילה של תענית על עצירת גשמים, כי אם בתפילה של תקווה לשנה ברוכה, כמו תפילת הגשם שאנו אומרים בשמיני עצרת. ושנזכה לשנת ברכה.