מים ראשונים: דברים שכתבנו לפני שבוע (שבע שנים) ושפרנו והרחבנו השתא. כאז כן עתה, ט"ו בשבט חל בשבת בשלח-שירה, אירוע שקרה גם בשנים תשס"ז, תשס"ד, תשס"ג ותש"ס; וכן הוא השתא תש"ע ועתיד לקרות בשנים תשע"ג ותשע"ז. משמע אינו נדיר כ"כ.

"שבט הוא מלך משום דבחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות" (ספר מהרי"ל מנהגים, הלכות טבת, שבט, אדר).¹

מסכת ראש השנה פרק א משנה א

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו.²

ראש השנה דף יד עמוד א

באחד בשבט ראש השנה לאילן – מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו  רוב גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ.³ מאי קאמר? הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.⁴

תוספתא מסכת שביעית (ליברמן) פרק ב הלכה ג

הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. פחות מכן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית.⁵ פירות נטיעה זו אסורין עד חמישה עשר בשבט. אם ערלה – ערלה, אם רבעי – רבעי.⁶

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק א הלכה ב

"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' " (ויקרא כה ט)⁷ – רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק: כדי שיהו כל חודשי השנה שוין, לא יהא חודש אחד נחלק לשתי שנים. התיבון והתנינן (השיבו והרי שנינו): באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו. הרי אין כל חדשי השנה שוין וחודש אחד נחלק לשתי שנים!⁸

רש"י מסכת ראש השנה דף י עמוד א

שאף על פי שראש השנה תשרי לנטיעה – חמישה עשר בשבט ראש השנה לאילן, וזו כבר נעשית אילן, לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד חמישה עשר בשבט.⁹

תוספות מסכת ראש השנה דף יד עמוד א

באחד בשבט מאי טעמא? – מפרש נמי לבית הלל כמו לבית שמאי. אלא קמא נקט, דלמר זמן חניטתה של גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו בשבט. וכל החנוטים קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי.¹⁰

מסכת ראש השנה פרק א משנה ב

בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון … ובחג  נידונין על המים.¹¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג פסוק טז

"באספך את מעשיך" (שמות כג טז) – אין לך בהן אלא אסיף. מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו? תלמוד לומר: "באספך מעשיך", כל אחד ואחד בשעת אסיפו. יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן? תלמוד לומר: "באספך מעשיך" – כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו. מיכן אמרו: "באחד בשבט ראש שנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים בחמישה עשר בו".¹²

מסכת תענית דף לא עמוד א

רבי אליעזר הגדול אומר: מחמישה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל ("שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים" רש"י שם).¹³

אבן עזרא בראשית פרק ח פסוק ה

ואחר שבעת ימים ששלח את העורב, שלח את היונה וזה היה ביום שבעה עשר לשבט, שהוא החודש העשירי מיום המבול.¹⁴

שו"ת יחווה דעת חלק א סימן פב ד"ה שאלה: לפי

שאלה: לפי המנהג שנוהגים להרבות במיני פירות בליל ט"ו בשבט, להורות כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה   לאילנות, ובפרט מרבים העם בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והנה השנה חל ט"ו בשבט בשבת קודש, האם אכילת הפירות שבין הקידוש לסעודה טעונה ברכה אחרונה לפני הסעודה, או שמא ברכת המזון שמברכים לאחר הסעודה פוטרת גם את הפירות שלפני הסעודה?¹⁵

שבת שלום

ושנה טובה לאילנות¹⁶

מחלקי המים

מים אחרונים: אם נחזור לחשבון של מועד הנטיעה (ראה תוספתא שביעית והערת שוליים 6 לעיל), נמצא שמי שנוטע בין ראש השנה (יותר נכון בין יז של חודש אב הקודם) לט"ו בשבט מפסיד, כי למעשה הוא מחכה יותר משלוש שנים (עד ט"ו בשבט של השנה הרביעית). אך מי שנוטע בין ט"ו בשבט לט"ו באב מחכה שלוש שנים ופוחת והולך בהדרגה. (ראה ערוך השולחן הלכות ערלה סימן רצ"ד סעיף כא). לפיכך, ט"ו בשבט הוא מועד תחילת עונת הנטיעות, גם חקלאית וגם הלכתית שהולכת ונמשכת עד טז באב. ושוב קשרנו את ט"ו בשבט עם ט"ו באב.