מועדי ישראל

מים ראשונים: דברים שכתבנו לראשונה בשנת תשס"ג וחזרנו ושפרנו בשנת תש"ע, שנים בהן ט"ו בשבט חל בשבת בשלח-שירה, אירוע זו אינו נדיר ולעתים גם חל שנתיים ברציפות ומשלב את שירת הגאולה עם שירת הטבע.

"שבט הוא מלך משום דבחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות" (ספר מהרי"ל מנהגים, הלכות טבת, שבט, אדר).¹

 

מסכת ראש השנה פרק א משנה א – ארבעה ראשי שנים

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו.²

ראש השנה דף יד עמוד א – רוב תקופה וגשמים

באחד בשבט ראש השנה לאילן – מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו  רוב גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ.³ מאי קאמר? הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.⁴

תוספתא מסכת שביעית (ליברמן) פרק ב הלכה ג – ראש השנה לנטיעה

הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. פחות מכן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית.⁵ פירות נטיעה זו אסורין עד חמישה עשר בשבט. אם ערלה – ערלה, אם רבעי – רבעי.⁶

רש"י מסכת ראש השנה דף י עמוד א – בחמישה עשר בשבט נעשה אילן

שאף על פי שראש השנה תשרי לנטיעה – חמישה עשר בשבט ראש השנה לאילן, וזו כבר נעשית אילן, לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד חמישה עשר בשבט.⁷

תוספות מסכת ראש השנה דף יד עמוד א – ממה שותים העצים

באחד בשבט מאי טעמא? – מפרש נמי לבית הלל כמו לבית שמאי. אלא קמא נקט, דלמר זמן חניטתה של גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו בשבט. וכל החנוטים קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי.⁸

תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב – ראש שנה באמצע החודש

… והכתיב: "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' " (ויקרא כה ט)⁹ – רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק: כדי שיהו כל חודשי השנה שוין, לא יהא חודש אחד נחלק לשתי שנים. התיבון והתנינן (השיבו: והרי שנינו): באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו. הרי אין כל חדשי השנה שוין וחודש אחד נחלק לשתי שנים!¹⁰

מסכת ראש השנה פרק א משנה ב – עוד טוען לכתר, חג השבועות

בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון … ובחג  נידונין על המים.¹¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג פסוק טז – סיום האסיף קובע

"באספך את מעשיך" (שמות כג טז) – אין לך בהן אלא אסיף. מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו? תלמוד לומר: "באספך מעשיך", כל אחד ואחד בשעת אסיפו. יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן? תלמוד לומר: "באספך מעשיך" – כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו. מיכן אמרו: "באחד בשבט ראש שנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים בחמישה עשר בו".¹²

מסכת תענית דף לא עמוד א – סימטריה עם ט"ו באב

רבי אליעזר הגדול אומר: מחמישה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל ("שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים" רש"י שם).¹³

אבן עזרא בראשית פרק ח פסוק ה – בשוך המבול וחידוש פני האדמה

ואחר שבעת ימים ששלח את העורב, שלח את היונה וזה היה ביום שבעה עשר לשבט, שהוא החודש העשירי מיום המבול.¹⁴

שו"ת יחווה דעת חלק א סימן פב – מהלכות ט"ו באב שחל בשבת

שאלה: לפי המנהג שנוהגים להרבות במיני פירות בליל ט"ו בשבט, להורות כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה   לאילנות, ובפרט מרבים העם בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והנה השנה חל ט"ו בשבט בשבת קודש, האם אכילת הפירות שבין הקידוש לסעודה טעונה ברכה אחרונה לפני הסעודה, או שמא ברכת המזון שמברכים לאחר הסעודה פוטרת גם את הפירות שלפני הסעודה?¹⁵

שבת שלום

ושנה טובה לאילנות¹⁶

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אם נחזור לחשבון של מועד הנטיעה (ראו תוספתא שביעית והערת שוליים 6 לעיל), נמצא שמי שנוטע בין ראש השנה (יותר נכון בין יז של חודש אב הקודם) לט"ו בשבט מפסיד, כי למעשה הוא מחכה יותר משלוש שנים (עד ט"ו בשבט של השנה הרביעית). אך מי שנוטע בין ט"ו בשבט לט"ו באב מחכה שלוש שנים ופוחת והולך בהדרגה. (ראו ערוך השולחן הלכות ערלה סימן רצ"ד סעיף כא). לפיכך, ט"ו בשבט הוא מועד תחילת עונת הנטיעות, גם חקלאית וגם הלכתית שהולכת ונמשכת עד טז באב. ושוב קשרנו את ט"ו בשבט עם ט"ו באב.

מים אחרונים 2: בהמשך לדברים שכתבנו בסוף הערה 10 לעיל על האפשרות שמחלוקת בית שמאי ובית הלל לעניין מועד ראש השנה לאילן נובעת מהשקפה שונה על התאמת ירחי השנה (שנת ירח) לעונות השנה (שנת החמה) – שבית שמאי רואים צורך לתאם ביניהם ואילו בית הלל מפרידים: הירח למועדים והשמש לעונות השנה ולטבע שמסביב – נראה שבית שמאי יאמרו לבית הלל: סוף דבר, שחיברתם את ט"ו בשבט עם פסח וסוכות שחלים "במילואה של לבנה" והוא סימן היכר חיצוני גלוי וברור לכל (בפרט לילדים שמחכים בקוצר רוח למגש הפירות). הלבנה היא שתזכיר לכל את מועד ראש השנה לאילן לשיטתכם. לא לחינם אמרו חכמים על בית שמאי שהם "מחדדי טפי" (יבמות יד ע"א). ואנו לא נכניס את ראשנו "בין שני הרים גדולים" אלה (יבמות טו ע"ב), רק נוסיף עוד קשר בין ט"ו בשבט וט"ו באב – שניהם חלים במילואה של הלבנה.