מועדי ישראל

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (שמות יד כב)

אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם … קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל: שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי: (תהלים סח).¹

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה – קריעת ים סוף ביום חמישי

ומרעמסס נסעו לסוכות, ומסוכות לאיתם, ומאיתם לפני פי החירות – הרי ג' ימים. ברביעי: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" (שמות יד ה), בחמישי ובשישי: "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים" (שמות יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר: "ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שם שם כ).² לשחרית, עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " (שם טו א). ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח.³

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מס' דויהי פרשה ב – נחלקו לארבע כתות

ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים, נאמר להם: "התיצבו וראו את ישועת ה' ", זו שאמרה נשוב למצרים, נאמר להם: "כי אשר ראיתם את מצרים", זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם: "ה' ילחם לכם", זו שאמרה נצווח כנגדן, נאמר להם: "ואתם תחרישון".⁴

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ה – התנדבו לרדת לים או לא

"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" – ר' מאיר אומר בלשון אחד ור' יהודה אומר בלשון אחר.

ר' מאיר אומר בלשון אחד: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחילה לים וזה אומר אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין וצוהבין⁵ קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: "שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי. צוה אלהיך עוזך עזה אלהים זו פעלת לנו" (תהלים סח כט) – אל תקרי רוֹדֵם אלא רָד יָם. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם". משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן. נכנס לחדרו בלילה, אמר לקטן: העמידני עם הנץ החמה. ואמר לגדול: העמידני בשלש שעות ביום. בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול. אמר לו: לא אמר לי אלא בשלוש שעות ביום. והקטן אומר: לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין ננער אביהם אמר להם: בני, מכל מקום שניכם לא כוונתם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם.⁶ כך אמר הקב"ה: מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחילה? שָׁרְתָּ שכינה בחלקו, שנאמר: "בנימן זאב יטרף" (בראשית מט כז),⁷ ואומר: "לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים לג יב).⁸ ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם? יהודה זכה למלכות, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם" ואין רגמה אלא מלכות … ⁹

ור' יהודה אומר בלשון אחר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים" – כיון שעמדו שבטים על הים, זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" (הושע יב א).¹⁰ מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים. עליו הכתוב אומר: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ".¹¹ ואומר: "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי (תהלים סט ב – ג). ואומר: "אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" (שם פסוק טז).¹² מיד אמר המקום למשה: ידִידִי טובע בים והים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפילה? אמר לפניו: רבש"ע, ומה בידי לעשות? אמר לו ואתה הרם את מטך.¹³ ומה אמרו משה וישראל על הים: ה' ימלוך לעולם ועד. אמר המקום: מי שהמליכני תחילה על הים, אעשהו מלך על ישראל.¹⁴

שכל טוב (בובר) שמות פרק יד סימן כב – פסיקה כר' מאיר ¹⁵

"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה". ר' מאיר אומרו בלשון אחד, ור' יהודה אומרו בלשון אחד. ר' מאיר אומר כשעמדו ישראל, דהיינו השבטים, על הים, זה אומר אני אהא יורד תחילה לים, וזה אומר אני אהא יורד תחילה לים, מתוך שהיו עומדין וצוהבין, קפץ שבטו של בנימין וירד תחילה … לפיכך זכה בנימין לשרות שכינה בחלקו … ר' יהודה אומר: כשהיו שבטים עומדין על הים זה אומר אני לא ארד תחילה לים, וזה אומר אני לא ארד תחילה לים, מתוך שעומדים ונוטלים עצה קפץ נחשון בן עמינדב ואחריו שבט יהודה וירד תחילה¹⁶ … "סבבוני בכחש אפרים" – שיוצאים קודם הזמן ונכשלו, "ובמרמה בית ישראל" – שלא היו רוצין לירד לים שהיו מחוסרי אמנה.¹⁷ "ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן" (שם שם) – שהאמין למשה ולאהרן, לפיכך זכה למלכות, שנאמר: "היתה יהודה לקדשו" – לפיכך "ישראל ממשלותיו".¹⁸

ואנן סבירא לן כר' מאיר, דבהדיא אשכחן שכולן האמינו ביוצרם וירדו לים ברצון, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד לא).¹⁹

פסיקתא רבתי פיסקא ז ויהי המקריב ביום הראשון – נחשון הראשון בקורבנות הנשיאים

"ויהי המקריב ביום הראשון …  נחשון" – למה נחשון הקריב ראשון? מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד בנחשולו של ים תחילה. שכל השבטים היו עומדים על הים כשנקרע ומכולם בנימין נתן נפשו ליכנס בתוכו ולקדש שמו של הקב"ה "שם בנימין צעיר רודם" (תהלים סח כח) – אל תהי קורא אלא רד ים. כיון שראה אותו יהודה מה עשה? התחילו מרגמים אותו שירד ראשון. אמר הקב"ה: הואיל ויהודה ירד תחילה לים ושמי קידש הוא יקריב ראשון: "ויהי המקריב ביום הראשון".²⁰

מדרש תהלים (בובר) מזמור עו – ליהודה ניתנה ארכה נוספת בבית ראשון

"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ" (תהלים עו א-ב) – זהו שאמר הכתוב: "אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה" (הושע ה ט). בשעה שגלו עשרת השבטים, יהודה ובנימין לא גלו, התחילו אומות העולם אומרים אין זו אלא כמי שנושא פנים, לפי שהן בני אכסניא שלו, לפיכך לא הגלם. כיון שגלו, הודיע הקב"ה אמונים בעולם, שנאמר: "בשבטי ישראל הודעתי נאמנה" (שם שם ה). אותה שעה: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו". אמר ר' יהודה בר' אלעאי: בשעה שהיו ישראל עומדים על הים, היו עומדים ומדיינים זה עם זה, זה אומר אני ארד תחילה לים, וזה אומר אני ארד תחילה. מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים וירד עליו. ועל זה נאמר: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש" (תהלים סט ב) … הוי: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו", שהוא בישראל גדול. אמר לו: באותה שעה שאתה עושה חסד עם שבט יהודה, כאילו עשית חסד עם כל ישראל, שישראל נקראו על שם יהודה.²¹

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תהלים עמוד 570 – אשרי תמימי דרך

"אשרי תמימי דרך" – זה דור המדבר. אמר חזקיהו בר חייא: צפה הקב"ה שאין דור אחר יכול לקבל את התורה כאותו הדור וּצְפָנָה להם²² … א"ר ברכיה בשם ר' חנינא בר אבהו: הכתוב והקב"ה מקלסין לאותו הדור, שנאמר: "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור" (תהלים ק"ה). פשוטים שבדור, תדע לך שהיו תמימים.²³ באו לים ואמר להם לירד לים וירדו, וכן לצאת למדבר ויצאו, אמר להם לקבל את התורה וקבלו, ועד שלא אמר להם לקבל, אמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד) … ולא פירש להם מתן שכרן של מצות ולא השיבו לו דבר. לכך נאמר: "זכר לעולם בריתו", וכן: "אשרי תמימי דרך".²⁴

חג שמח

מחלקי המים