מי ירד לים תחילה

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (שמות יד כב)

אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם … קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל: שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי: (תהלים סח).1

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה

ומרעמסס נסעו לסוכות, ומסוכות לאיתם, ומאיתם לפני פי החירות – הרי ג' ימים. ברביעי, "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" (שמות יד ה), בחמישי ובשישי: "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים" (שמות יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר: "ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שם שם כ).2 לשחרית, עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " (שם טו א). ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח.3

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מס' דויהי פרשה ב

ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם התיצבו וראו את ישועת ה', זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם את מצרים, זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם לכם, זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון.4

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ה

"ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה" – ר' מאיר אומר בלשון אחד ור' יהודה אומר בלשון אחר. ר' מאיר אומר בלשון אחד: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים. מתוך שהיו עומדין וצוהבין5 קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה, שנאמר: "שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי. צוה אלהיך עוזך עזה אלהים זו פעלת לנו" (תהלים סח כט) – אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם". משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן. נכנס לחדרו בלילה, אמר לקטן: העמידני עם הנץ החמה. ואמר לגדול: העמידני בשלש שעות ביום. בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול. אמר לו: לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום. והקטן אומר: לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין ננער אביהם אמר להם: בני, מכל מקום שניכם לא כוונתם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם.6 כך אמר הקב"ה: מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחילה? שרת שכינה בחלקו, שנאמר: "בנימן זאב יטרף" (בראשית מט כז) ואומר: "לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים לג יב).7 ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם? יהודה זכה למלכות, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם" ואין רגמה אלא מלכות … 8

ור' יהודה אומר בלשון אחר: "ויבאו בני ישראל בתוך הים" – כיון שעמדו שבטים על הים, זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" (הושע יב א).9 מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים. עליו הכתוב אומר: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ".10 ואומר: "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי (תהלים סט ב – ג). ואומר: "אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" (שם פסוק טז).11 מיד אמר המקום למשה: ידִידִי טובע בים והים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה? אמר לפניו: רבש"ע, ומה בידי לעשות? אמר לו ואתה הרם את מטך.12

שכל טוב (בובר) שמות פרק יד סימן כב13

"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה". ר' מאיר אומרו בלשון אחד, ור' יהודה אומרו בלשון אחד. ר' מאיר אומר כשעמדו ישראל, דהיינו השבטים, על הים, זה אומר אני אהא יורד תחילה לים, וזה אומר אני אהא יורד תחילה לים, מתוך שהיו עומדין וצוהבין, קפץ שבטו של בנימין וירד תחלה … לפיכך זכה בנימין לשרות שכינה בחלקו … ר' יהודה אומר: כשהיו שבטים עומדין על הים זה אומר אני לא ארד תחילה לים, וזה אומר אני לא ארד תחילה לים, מתוך שעומדים ונוטלים עצה קפץ נחשון בן עמינדב ואחריו שבט יהודה וירד תחילה14 … סבבוני בכחש אפרים שיוצאים קודם הזמן ונכשלו, ובמרמה בית ישראל, שלא היו רוצין לירד לים שהיו מחוסרי אמנה.15 ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן (שם שם), שהאמין למשה ולאהרן, לפיכך זכה למלכות, שנאמר: "היתה יהודה לקדשו" – לפיכך "ישראל ממשלותיו". ואנן סבירא לן כר' מאיר, דבהדיא אשכחן שכולן האמינו ביוצרם וירדו לים ברצון, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד לא).16

פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא ז – ויהי המקריב ביום הראשון

"ויהי המקריב ביום הראשון …  נחשון" – למה נחשון הקריב ראשון? מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד בנחשולו של ים תחילה. שכל השבטים היו עומדים על הים כשנקרע ומכולם בנימין נתן נפשו ליכנס בתוכו ולקדש שמו של הקב"ה "שם בנימין צעיר רודם" (תהלים סח כח) – אל תהי קורא אלא רד ים. כיון שראה אותו יהודה מה עשה? התחילו מרגמים אותו שירד ראשון. אמר הקב"ה: הואיל ויהודה ירד תחלה לים ושמי קידש הוא יקריב ראשון ויהי המקריב ביום הראשון.17

מדרש תהלים (בובר) מזמור עו

"למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר. נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו" – זהו שאמר הכתוב: "אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה" (הושע ה ט). בשעה שגלו עשרת השבטים, יהודה ובנימין לא גלו, התחילו אומות העולם אומרים אין זו אלא כמי שנושא פנים, לפי שהן בני אכסניא שלו, לפיכך לא הגלם. כיון שגלו, הודיע הקב"ה אמונים בעולם, שנאמר: "בשבטי ישראל הודעתי נאמנה" (שם שם ה). אותה שעה: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו". אמר ר' יהודה בר' אלעאי: בשעה שהיו ישראל עומדים על הים, היו עומדים ומדיינים זה עם זה, זה אומר אני ארד תחלה לים, וזה אומר אני ארד תחלה. מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים וירד עליו. ועל זה נאמר: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש" (תהלים סט ב) … הוי: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו", שהוא בישראל גדול. אמר לו: באותה שעה שאתה עושה חסד עם שבט יהודה, כאילו עשית חסד עם כל ישראל, שישראל נקראו על שם יהודה.18

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תהלים עמוד 570

"אשרי תמימי דרך" – זה דור המדבר. אמר חזקיהו בר חייא: צפה הקב"ה שאין דור אחר יכול לקבל את התורה כאותו הדור וצפנה להם … א"ר ברכיה בשם ר' חנינא בר אבהו: הכתוב והקב"ה מקלסין לאותו הדור שנאמר זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה). פשוטים שבדור, תדע לך שהיו תמימים באו לים ואמר להם לירד לים וירדו, וכן לצאת למדבר ויצאו, אמר להם לקבל את התורה וקבלו, ועד שלא אמר להם לקבל אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד) … ולא פירש להם מתן שכרן של מצות ולא השיבו לו דבר, לכך נאמר זכר לעולם בריתו, וכן אשרי תמימי דרך.

חג שמח

מחלקי המים

עדכון אחרון: 22/01/2017

הערות שוליים

  1. פרק סח בתהלים הוא "מזמור חגיגי שנועד להיאמר בתהלוכה חגיגית של שמחת ניצחון ... ויתכן לומר שהוא נועד להיאמר בעת שהעלה שלמה את הארון אל מקומו בירושלים" (עמוס חכם, דעת מקרא). הפרק מזכיר מאורעות חשובים מתולדות העם כגון: מסע הארון, יציאת מצרים, מעמד הר סיני ועוד. יש הקבלות בין מזמור זה לשירות אחרות, כגון שירת דבורה. וחז"ל פירשו את הפסוקים שהבאנו על קריעת ים סוף. את הפסוק: "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" ראינו כבר בדברינו מעשה ידי טובעים בים בשביעי של פסח בשנה האחרת ואילו הפעם נתמקד בפסוק: "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי" שהוא בסיס לדרשות על הירידה לים שמסתבר שלא הייתה כל כך פשוטה.
  2. לא ברור מדוע המדרש מביא את הפסוק הזה כמקור לירידת בני ישראל לים ולא פשוט את הפסוק שהבאנו בראש דברינו: "ויבואו בני ישראל בתוך הים" ושהמדרשים להלן אכן מביאים. אולי משום שהוא רוצה להדגיש שהאירוע קרה "אור לשביעי", בשעה שהחושך עוד רב מן האור, "באשמורת הבוקר". ועכ"פ, הביטוי "ירד לים" הוא של עולם המדרש (סדר עולם רבה זה או המכילתא שלהלן). במקרא הביטוי הוא לבוא בים.
  3. וכן הביא רש"י בפירושו לשמות פרק יד פסוק ה: "ויגד למלך מצרים - איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. בחמישי ובשישי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכן אנו קורין השירה ביום השביעי". אגב, האירוע של שביעי של פסח ביום חמישי, היה ונשאר חד-פעמי ואינו יכול לקרות בימינו, בשל הכלל בקביעת הלוח: לא אד"ו ראש ולא בד"ו חג. ובכך, גם חולק סדר עולם רבה על הגמרא בשבת פז ע"ב שאומרת שיצאו ממצרים ביום חמישי ואי לכך קריעת ים סוף הייתה ביום רביעי.
  4. לפי המכילתא, יש ארבע אפשרויות שכולן בעצם ייאוש. גם הכת שמוכנה להיכנס לים, מדברת בעצם על התאבדות: "ליפול אל הים" (ובמדרשים מאוחרים: "נטבע בים"). העם שזה עתה יצא מעבדות נמצא בין הפטיש (חיל פרעה) ובין הסדן (הים) ונראה שחלום החירות והיציאה משעבוד מצרים עומד לפוג בכל רגע. ראה גם המדרש על היונה הנץ והנחש במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ב: "למה היו ישראל דומים באותה שעה? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, והיה נחש נושף בה. אם תיכנס לפנים הרי הנחש ואם תצא לחוץ הרי הנץ. כך היו ישראל דומים באותה שעה - הים סוגר ושונא רודף". ראה מדרש זה בהרחבה בשיר השירים רבה (וילנא) ב ב על הפסוק "יונתי בחגווי הסלע": "תני דבי ר' ישמעאל בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה לא תהי יכולה שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה, כך היו ישראל דומים על הים, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב, מה עשו וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ".
  5. במדרשים מאוחרים (מכילתא זו עברה הרבה גלגולים) הנוסח הוא: צווחין, כמו אחת הכתות במדרש הקודם?
  6. המשל של ר' מאיר יפה אך קצת קשה ולא ברורה השלכתו לנמשל (ראה הנמשל מיד בהמשך). מה זה "הנץ החמה" ו"שלוש שעות" בנמשל? האם הקב"ה קבע שני מועדים שונים לקריעת ים סוף? באילו שני קולות דיבר המלך – הקב"ה בנמשל?
  7. ובנימין זכה אף למלכות שהמלך הראשון, שאול, יצא ממנו. ראה רש"י ומצודות על הפסוק בתהלים סח כח. בין בנימין ליהודה יש הרבה יחסי יריבות ובסוף גם הליכה ביחד וגורל משותף מימי פרשת אחי יוסף, דרך הירידה לים (עפ"י המדרש), פילגש בגבעה, יריבות שאול ודוד ועד התפלגות הממלכה וסוף בית ראשון. ומן הסתם, בדם כולנו.
  8. בקטע שהשמטנו מוסיף המדרש פסוקים שמוכיחים שהמלכות היא של יהודה וכן הסבר על החלק של הפסוק שמזכיר את שרי זבולון ונפתלי דרך קישור הענין למלחמת סיסרא ושירת דבורה (ראה הערה 1 לעיל). עכ"פ, קבלנו לשיטת ר' מאיר שני שבטים שקפצו לים תחילה: הצעיר שהקדים והמבוגר שבא אחריו ורגם (חסם?) אותו. ושניהם זכו. זה שבית המקדש בחלקו וזה שהמלכות שלו. ועל שני נושאים אלה יש להרחיב בפעם אחרת (אולי בפרשת ויחי): על בית המקדש "בין כתפיו שכן" שנפל בחלקו של בנימין (ראה זבחים נג ע"ב) ועל הסיבה "מפני מה זכה יהודה למלכות" (ראה בהמשך המכילתא לעיל, תוספתא ברכות ד יח ועוד). ומי איפוא ירד לים תחילה? בנימין ויהודה, יהודה ובנימין וכשם שסחפו אחריהם את שאר השבטים אז, כך בע"ה גם לעתיד לבוא.
  9. הפסוק המלא הוא: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן". בית ישראל ואפרים מסובבים את ה' בכחש, אך יהודה, לעומתם, עדיין נאמן לקב"ה. ראה המפרשים על הפסוק בהושע, במקראות גדולות ובדעת מקרא, כולל ההסבר מהו "רד עם אל". השווה עם הפסוק בתהלים בו בנימין הצעיר רד עם שרי יהודה. הפסוק במלואו נחוץ לשם המשך הדרשה שברור שהיא מכוונת להיסטוריה וליחסי אחווה \ יריבות של יהודה וישראל. והמעתיקים קצרו כדרכם.
  10. אז מי הוא שקפץ לים תחילה? כל שבט יהודה או רק נחשון בן עמינדב? במקבילה במסכת סוטה עדיין כך הוא כמו אצלנו: רק נחשון. אבל בנוסחאות אחרות, כמו מדרש שכל טוב שנראה להלן – שבט יהודה כולו.
  11. ופסוק לפני כן אומר: "הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם". ראה איך ר' מאיר שדורש את הירידה לים לשבח, סומך יתדותיו על תהלים פרק סח (ראה תיאורו בהערה 1 לעיל) ואילו ר' יהודה שדורש לגנאי (חוץ מנחשון בן עמינדב ואולי שבט יהודה כולו), מסתמך על פרק סט הסמוך. ובעקבות "טיט" זה הלכו מדרשים רבים והעצימו את שיטת ר' יהודה למרי על הים והרבו לדרוש את הפסוקים הקשים בתהלים קו, בפרט את הפסוק: "וימרו על ים סוף". ראה דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים סימן ח: "וימרו על ים בים סוף ... שהיו עומדים על הים והיו ממרים זה על זה, זה אומר איני יורד וזה אומר איני יורד ... והיו מהלכים בטיט ואומרים אלו לאלו: ראובן בעט בעטך, שמעון דייש דיישך - מטיט ולבנים יצאנו ולטיט ולבנים אנו באין". על הנושא "וימרו על ים סוף" נדון בע"ה בפעם אחרת. הפעם, אנו מבקשים להתמקד בנושא של מי ירד לים תחילה ובמחלוקת ר' יהודה ור' מאיר. ולפי שיטתנו, גם ר' יהודה לא בא להחמיר כ"כ עם בני ישראל שהיססו לרדת בים, כי אם לשבח את נחשון (ויהודה).
  12. על הרמת המטה כבר הרחבנו בדברינו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך בפרשת בשלח. ועל ידידי טובעים בים גם כן דברנו בשביעי של פסח בשנה האחרת (שים לב שכאן הוא בלשון יחיד: "ידִידִי טובע בים" והכוונה אישית לנחשון בן עמינדב). עיקר דברינו הפעם, היא מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה מי ירד לים תחילה, או מה בעצם היה היחס של עם ישראל לניסיון של ים סוף. שיטת ר' יהודה, אולי איננה נאצלת כמו זו של ר' מאיר, אבל יותר אנושית ואפילו מסתדרת יותר טוב עם פשט הפסוקים ("המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר", שמות יד יא). ראה גם שוב המשל על היונה הנץ והנחש שהבאנו בהערה 4 לעיל.
  13. מדרש המכילתא בו פתחנו עבר גלגולים רבים. הנוסח של מדרש שכל טוב שלהלן הוא אחד המאוחרים. נוסח ביניים, נמצא בגמרא סוטה לז ע"ב, כבר שם יש הבדלים דקים מול הנוסח של המכילתא. לא נעמוד על כל ההבדלים של נוסחים אלה (ויש מן הסתם מקורות וגלגולים נוספים) ונדגיש רק כמה בולטים ששייכים לענייננו.
  14. נחשון סוחף אחריו את שבט יהודה כולו. זה חידוש ראשון של מדרש זה. ראה הערתנו לגבי הפסוק בהושע בהערה 9 לעיל. ובגמרא בסוטה הופך הנוסח מלשון יחיד: "ידִידִי טובע בים" של המכילתא, ללשון רבים: "ידִידַי טובעים בים" ומשם כל הדרשות הידועות על מעשה ידי או ידידי טובעים בים. ההרחבה מנחשון לשבט יהודה כולה מופיעה גם "בפשיטות" במדרשים מאוחרים יותר. ראה למשל פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יד, שם עדיין משתמרת מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה המקורית של המכילתא, אבל בדברי ר' יהודה, מי קפץ לים תחילה, נעלם נחשון ונשאר רק שבט יהודה: "ר' יהודה אומר: שבט יהודה נכנס תחלה לים".
  15. החשבון מתרחב לא רק לשבטי "ישראל" שהיססו לרדת לים, אלא גם לסיפור על בני אפרים שניסו לצאת ממצרים טרם זמנם. (פסיקתא דרב כהנא ויהי בשלח, שמות רבה כ יא). וגם על נושא זה אולי נזכה לדון פעם.
  16. אין זה מנהגם של מדרשים להכריע "אגדה כמי". אבל זאת הפעם, לא מוכן המדרש להשאיר את מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה כמות שהיא והוא מבקש להכריע באופן ברור: אגדה כר' מאיר. (אולי כפיצוי על כך שבהלכה אין פוסקים כמותו? עירובין יג ב, מו ב).
  17. למרות שמדרש שכל טוב "פסק" בשיטת ר' מאיר, מדרשים רבים יש לנו על זכותו של נחשון שהיה הראשון לקפוץ לנחשולו של ים (נחשון – נחשול) ושל שבט יהודה שבא בעקבותיו. זו שיטתו של ר' יהודה. ראה במדבר רבה ומדרשים רבים אחרים על הפסוק: "ויהי המקריב ביום הראשון" בקרבנות הנשיאים, פרשת נשא. אולי משום שהם לא ראו את שיטת ר' יהודה באופן הקיצוני של המרי על ים סוף (ראה הערה 11 לעיל) ולא ראו בהיסוס של הכניסה לים חוסר אמנה, אלא חולשה אנושית טבעית של עם שנמצא במצוקה ואיננו מתנדב לקפוץ או ליפול לים. ראה שוב ארבע הכתות במדרש השני לעיל. אך מה שמיוחד במדרש זה שהוא גם מזכיר בעקיפין את שיטת ר' מאיר דרך הפסוק: "שם בנימין צעיר רודם" והקפיצה של בנימין שקדמה לקפיצה של יהודה ונחשון. נראה שבסופו של דבר התמזגו שתי השיטות לשיטה אחת!
  18. יהודה זכה לפסק זמן וגלותו נדחתה משום שירד לים תחילה. אבל סופו שגם הוא גלה ולא עמדה לו זכותו על הים לאורך זמן. ולעתיד לבוא, שוב יהודה ייגאל תחילה וימשוך אחריו את ישראל שהרי בסופו של דבר ישראל הוא יהודה ויהודה הוא ישראל.