מועדי ישראל

פסיקתא דרב כהנא – פיסקא אחריתא סוכות – באילו מועדים יש שמחה ובאילו אין

"ושמחת בחגך" (דברים טז יד). את מוצא שלש שמחות כתיב בחג, ואלו: "ושמחת בחגך" (שם), "והיית אך שמח" (שם טו),¹ "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" (ויקרא כג מ).² אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, ולמה? אלא את מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם שמחה.³ דבר אחר: למה אין כתיב שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? כדאמר שמואל: "בנפול אויביך אל תשמח" (משלי כד יז).⁴

וכן את מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב: "ועשית חג שבועות לי"י אלהיך ושמחת אתה וביתך" (דברים טז י-יא). ולמה כתיב שם שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים. ומאי טעמא אין כתיב שם שתי שמחות? שכן את מוצא שאעפ"י שנכנסה התבואה בפנים, אבל פירות האילן נידונין. לפיכך אין כתיב שם שמחה שנייה.⁵

אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת. מאי טעמא? שהנפשות נידונות ומבקש אדם נפשו יותר מממונו.⁶ אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז ל), ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים. לפיכך כתיב שם שלש שמחות, שנאמר: "ושמחת בחגך" (דברים טז יד), "ושמחתם לפני ה' אלהיכם" (ויקרא כג מ), "והיית אך שמח" (דברים טז טו).⁷

סדר רב עמרם גאון סדר חג הסוכות ד"ה וכך מקדשין – מקור "זמן שמחתנו"

וכך מקדשין על הכוס, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו. ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג הסכות הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, זמן שמחתנו באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. ושהחיינו.⁸

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק לט – שמחת האסיף

באספכם את תבואת הארץ – שיהא חודש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף, לשון רש"י. ולשון תורת כהנים (פרק טו ו ז): "עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות. יכול באסיפת כל הפירות? תלמוד לומר: "באספך מגרנך ומיקבך", מגרנך – לא כל גרנך, ומיקבך – לא כל יקבך. אי באספך מגרנך, יכול מקצתם? תלמוד לומר: "באספכם את תבואת הארץ". הא כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה החג ברוב אסיפת כל הפירות.⁹ וכבר למדו העבור מחדש האביב (ראש השנה כא א). אבל שם לימד על האביב וכאן לימד על פירות האילן, שכך שנו חכמים (סנהדרין יא ב): "על שלושה דברים מעברין את השנה: על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה". והוסיף לומר בכאן ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון – שתשבתו ותנוחו בהם כאשר פירשתי (פסוק כד). ואמר עוד, שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים, כי הוא זמן שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח לפניו.¹⁰

תוספות יום טוב ראש השנה פרק א משנה ב – שמחה של חג ומחול, שמחת בית השואבה

ובחג נידונין על המים –  … כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. והא דמיחד שם חג לסוכות טפי מפסח ועצרת. … ואע"פ ששלושתן בשם חגים נקראו בכתוב. מכל מקום מלת חג הנחתו הראשונה על המחול והריקוד … והרד"ק כפי הפשט מפרשו כן, מעניין ריקוד וטיפוח לשמחה.¹¹ ובסוכות הייתה שמחה יתירה של בית השואבה, לפיכך ראוי הוא להיקרא בייחוד בשם חג. ומפני כן אומרים בו בתפילה זמן שמחתנו.¹²

סדר עמרם גאון סדר ראש השנה – שמחת חודש תשרי

בראש השנה ערבית נכנסין לבתי כנסיות ומתפללין ככל השנה … ועומדין בתפילה …  עד למען שמו באהבה. זכרנו לחיים … ובכן תן פחדך … ובכן תן כבוד לעמך … וחותם המלך הקדוש …

אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו במצותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול עלינו קראת. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים.¹³

רש"י דברים פרק כו פסוק יא – משבועות ועד סוכות

"ושמחת בכל הטוב" – מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואילך מביא ואינו קורא.¹⁴

רד"ק ירמיהו פרק ח פסוק כ – כל הקיץ

עבר קציר – קציר הוא זמן שיִוָשַע אדם בו מפני הבָּצוֹרוֹת ואדם שמח בבוא הקציר כמו שכתוב "כשמחה בקציר"¹⁵ וכן זמן הקיץ אדם שמח בפירות הקיץ ואומר זה דרך משל כלומר עברו הזמנים שחשבנו להושע בהם ולא נושענו.¹⁶

תשובות הגאונים שערי תשובה סימן שלז – שמחה אחרי יותר מלפני

ובימי ניסן ותשרי הוא זמן שמחה. וכבר נהגו בזמן שנכנס ניסן אין נופלין על פניהם עד שיצא כל שלשים יום. וכן בימי תשרי כל שלשים יום. ועל כן עולי רגלים בקול רנה ותודה בחזירה יותר מהליכה.

ובירושלמי ר' הושעיא בשם ר' זעירא אמר: מאי דכתיב: "ופנית בבוקר והלכת לאהלך"? ופנית והלכת לאהלך דיו לקרא.¹⁷ מאי ופנית בבוקר? וכי בבקר הולכין ולא בכל זמנא? אלא בבקר ההוא דכתיב ביה: "בקור לא עבות" (שמואל ב כג ד), בקר דשמחה, בקר דאקדים אברהם. ומאי איהי שמחה? בית השואבה. והדבר גדול ונכון מלמד שצריך שמחה בחזירה יותר מהליכה ואמר רבי סימון: סימן לדבר: "אל יתהלל חוגר כמפתח".¹⁸

מסכת עירובין דף נד עמוד א – שמחה במענה הפה

רבי זירא אמר מהכא: "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו), אימתי שמחה לאיש? – בזמן שמענה בפיו. לשון אחר: אימתי שמחה לאיש במענה פיו? – בזמן שדבר בעתו מה טוב.¹⁹

חג שמח ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראה מצווה שכד בספר החינוך שאומר שמטרת ארבעה המינים הוא לרסן את השמחה בחג ולמתן את האדם שלא יתגאה וישכח את מקומו: "ועוד יש בארבעה מינין אלו ענין אחר, שהם דומים לאיברים שבאדם היקרים. שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו. והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא. וההדס דומה לעיניים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו. והערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה". ולכן, הוא מוסיף ומסביר שם, אין ארבעה מינים בפסח ובעצרת כי שמחתם קטנה משל שמחת חג הסוכות ואין צורך בריסון. אז נא לא להיסחף.

מים אחרונים 2: לגבי אי השמחה בפסח, מלבד תשובות הגאונים לעיל שמזכיר את שמחת ניסן לצד שמחת תשרי, נראה לציין את מדרש שמות רבה יט ז המשל על זכירת ההצלה ממצרים: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה – משל למלך שנשא אשה במדינת הים. הגיעוה גלים עד שלא נכנסה אצלו.²⁰ אמר לה: לא תזכרי כל הגלים שעברו עליך, אלא אותו יום שפלטת מהם תהא זוכרת אותי – עשי אותו שמחה בכל שנה. כך ישראל נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא לגאלם, וכמה גלים קשים עברו עליהם, ועשה להם תשועה. לכך הזהירם שיהיו שמחים בהם בכל שנה ושנה, שנאמר (תהלים לב) שמחו בה' וגילו צדיקים". שמחת הגאולה ממצרים. ובדורנו חוברה לה שמחת עצמאות עם ישראל בארצו – שמחה המהולה בגלים הקשים שעברו ובמחיר הכבד ששולם.