מדרשים נאים לראש השנה

ירושלמי ראש השנה, פרק א הלכה ג1

"כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו' " (דברים ד ח) … בנוהג שבעולם, אדם שיודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך יוצא דינו. אבל ישראל … לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ושותים ושמחים בראש השנה 2 ….

בנוהג שבעולם, השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר הדין למחר, למי שומעין? לא לשלטון? אבל הקב"ה אינו כן. אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה, יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר,3 הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, יעברו קטיגורין שנמלכו בָּנַי לעַבְּרָהּ למחר. מה טעמא? "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" – אם אינו חוק לישראל, כביכול אינו משפט לאלוקי יעקב.4

מסכת ראש השנה פרק ד משנה ד

בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה, ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החודש כל היום.5

מסכת סנהדרין פרק ד משנה א

… דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה.6

ויקרא רבה פרשה כט סימן ט (פרשת אמור)

"בחדש השביעי" – חודש שהוא מְשׁוּבָּע7 במצות. ראש השנה בתוכו, יום הכיפורים בתוכו, סוכה בתוכו, לולב בתוכו, אתרוג בתוכו, הדס בתוכו, ערבה בתוכו. דבר אחר "בחדש השביעי" – חודש שהוא משובע8 בכל. גיתות בתוכו, גורנות בתוכו, כל מיני מגדים בתוכו.

ר' ברכיה היה קורא לו: חודש של השבועה. חודש שבו נשבע הקב"ה לאבינו אברהם "שאני גואל את בניך" … מה צורך היה לשבועה זו? רבי בבי בר אבא בשם ר' יוחנן: אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך שבשעה שאמרת לי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק", היה לי להשיבך ולומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" והיום אתה אומר לי "קח נא את בנך… והעלהו לעולה"! אלא כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך, כך בשעה שבניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים, תזכור להם עקידתו של יצחק אביהם ותכפר להם.9

פסיקתא רבתי, פרשה מ' "בחודש השביעי"

… ואימתי הקב"ה דן את העולם ומזכה אותם? בראש השנה … שהוא חפץ לזכות בריותיו … וכן הוא אומר: "ה' חפץ למען צדקו" (ישעיה מב כא) – שהוא חפץ להצדיק את בריותיו … אמר רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש: אמר הקב"ה: בשעה שאני נוצח אני מפסיד, ובשעה שאנו נִצוֹחַ אני מִשְׂתַכֵּר. ניצחתי לדור המבול והפסדתי, שאבדתי כל אותן האוכלוסים … וכן בדור הפלגה, וכן בסדומיים. אבל במעשה העגל נצחני משה …ונשתכרתי כל אותם האוכלוסים. הוי: מזכה אני לכל בריותיי שלא נפסיד [אפסיד], לפיכך בראש השנה אני מזכה בריותיי, כשאני דן אותם.10

גמרא ראש השנה לב ע"ב

אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים?11 – אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו – וישראל אומרים שירה?12

שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 24/09/2017

הערות שוליים

  1. הבאנו מדרש זה מהירושלמי שהוא, כנראה, המקור. מקבילה חשובה נמצאת בפסיקתא דרב כהנא פרשת החודש, שם מובא מדרש זה בהקשר הרחב של "החודש הזה לכם" וקביעת המועדות בכלל.
  2. המקור לשילוב שמחת יום טוב עם רצינות וכובד ראש בראש השנה, מקורו בספר נחמיה פרק ח באסיפת האמנה: "וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה ... וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר ... לְכָל־הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ־הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל־תִּתְאַבְּלוּ וְאַל־תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל־הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:  וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" והמשך החג שם הוא בסוכות ולא נזכר יום כיפורים. ויש שם גם רמז לעשיית ראש השנה יומיים.
  3. בית הדין החליט על עיבור החודש ועל דחייה ביום של ראש השנה. ובהקשר של אחד בתשרי זה באמת נדיר כי "מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר " (ראש השנה יט ע"ב, ביצה ו ע"א). ראה דברינו בוא בשלום רבי ותלמידי ביום הכיפורים, במחלוקת רבי יהושע ורבן גמליאל לגבי מועד יום הכיפורים, שם עשינו את החשבון שרבי יהושע עיבר את אלול בעוד שרבן גמליאל קבע אותו של כט' ימים עפ"י החישובים שעשה (שהתאימו לעדים שקיבל). אפשר שהדבר מוכיח על קדמות המדרש בירושלמי הנ"ל ואפשר שהדבר קשור להתאמת מועד ראש השנה כך שיום הכיפורים לא יחול ביום שישי ולא ביום ראשון.
  4. הכוח שניתן לבית דין של מטה לקבוע את המועדות, מקבל, בהקשר של ראש השנה, משמעות נוספת: הנידונים קובעים את מועד הדין ולא הדיין. גם המחלוקת הגדולה בין הנשיאות (רבן גמליאל) לשאר החכמים (ר' יהושע בראשם) כמתואר במשניות ראש השנה סוף פרק ב, היא בהקשר עם חודש תשרי דווקא. משמעות נוספת נובעת מכך ש"זה היום תחילת מעשיך", האדם גם קובע, כביכול, את יום בריאת העולם. וכבר הרחבנו בנושא בדברינו העמידו בימה העבירו בימה בראש השנה.
  5. יצירת חיבור בין מדרש אגדה למשנת הלכה הוא נושא מעניין למחקר כללי, וכאן נרשה לעצמנו סטייה קלה בגינו ודיון מקומי קצר. הספק מתי חל ראש השנה כלול, לכאורה, בדין הכללי של ספק ראש חודש בתקופות בהן קדשו את החודש עפ"י ראייה ועדים. כיוון שאין יודעים אם יבואו עדים או לא, ביום השלושים של החודש שעומד להיגמר, היינו, איננו יודעים אם הוא אכן היום השלושים של החודש שהולך וניגמר או שהוא כבר הראשון של החודש החדש, מתחילים לנהוג אותו כראש חודש מספק. אם באו עדים והעידו שראו את הלבנה בלילה הקודם, מסתבר שנהגו נכון וזהו אכן א' של החודש החדש ולמחרת הוא ב' כיום חול רגיל. אך אם לא באו העדים (עד המנחה או עד סוף היום תלוי בתקופות השונות), מסתבר שהיה זה היום השלושים של החודש הקודם ומה שנהגו בו קודש איננו נכון ועושים (גם) את יום המחרת קודש (ראש חודש). אם נחבר משנה זו עם הירושלמי לעיל, הרי לנו שהקב"ה וכל הפמליה מתחילים לדון ביום השלושים ובני מרון עוברים והקב"ה מתחיל לרשום וכו'. אם באו עדים, משלימים את הדין שם למעלה וכל מה שדנו שריר וקיים. אבל אם לא באו עדים עד שעת המנחה של היום הראשון (או עד סוף היום) אזי אומרים למלאכים: העבירו בימה ויעברו קטגורים וסניגורים. כל מה שדנו כל היום היה לבטלה, שנמלכו בית דין שם למטה וקבעו שאין יום זה ראש השנה! למחרת יהיה יום הדין הנכון!
  6. מה עניין משנה זו לנושא הדף שלנו? עניינה הוא דרשה משלנו, בעקבות שני המקורות הקודמים. מי שדנו בו ביום הראשון (שאח"כ מתברר שלא היה ראש השנה אלא ל באלול) לחובה – יידון מחדש ביום שלמחרת שמא תימצא לו זכות. אבל מי שנידון לזכות ביום הראשון, שוב לא יידון ביום השני. שהרי קובעת המשנה בברור: "דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה". ואם תאמר שבראש השנה גם דנים על פרנסה, אף אנו נענה שקצבת ראש השנה (ראה דברינו בנושא זה, כמוה כדיני נפשות וכן "בחג נידונים על המים" שהם חיים לכל חי. והרוצה להרחיב ברעיון זה, יעיין בהמשך המשנה בסנהדרין שם: "דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה, דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה וכו' ", ראה שם.
  7. מלשון שבע - 7.
  8. או משופע (הבי"ת מתחלפת עם פ"ה) - שפע, או מלשון שְׂבִיעָה הנקודה על השי"ן עוברת מימין לשמאל.
  9. מדרש זה מאיר את עיננו שאזכור עקידת יצחק ו"זכות אבות" אינם איזו קרן שבזכותה אנו חיים עד היום, אלא הבלטת העיקרון של ויתור והעברה על המידה, הן של האדם והן של הקב"ה, שבלעדיהם אין קיום לעולם. ואולי בכל זאת גם להזכיר לקב"ה שאנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, שאנחנו ממשפחה טובה ושווה לסלוח לנו. ראה דברינו זכות אבות בפרשת בחוקותי.
  10. הזיכוי הוא כבר בראש השנה ולא ביום כיפור, בדומה לזיכויו של אדם הראשון שהוא "הבריה הראשונה". ראה ויקרא רבה כט א: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים ... כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך ... בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו ... בתשיעית ציוהו, בעשירית עבר על ציוויו, אחת עשרה נידון, שתים עשרה עשר יצא בדימוס. אמר הקב"ה לאדם: זה סימן לבניך. כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? בראש השנה: בחודש השביעי באחד לחודש". מקור הסליחה קשור בראש השנה בבריאת העולם באותו יום. אין לבורא כביכול ברירה, אלא לחון את בריותיו, שאם לא כן, יאיין את עצם הבריאה מעשה ידיו. סליחת כולנו באה מאדם הראשון, לא פחות מאשר מהאבות. ראה דברינו יום הרת עולם – בין ניסן לתשרי, מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אימתי נברא העולם.
  11. אמירת שירה לפני הקב"ה היא עניין חשוב מאד, בפרט ביום שבו ממליכים את הקב"ה. ראה מסכת ערכין יא ע"א: "מנין לעיקר שירה מן התורה? ... רב מתנה אמר, מהכא: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה". עונש הגלות מהארץ בא משום שעם ישראל לא השכיל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב ולא אמר שירה! ובגמרא סנהדרין צד ע"א הקטרוג על חזקיה וסיעתו "שלא אמרו שירה" ולפיכך לא נעשה חזקיהו משיח. באים איפוא המלאכים ומקטרגים על עם ישראל שבראש השנה וביום הכיפורים אין הם אומרים שירה!
  12. התשובה: ראש השנה ובוודאי יום הכיפורים הם ימי דין ואין לומר שירה בימים אלה. בדרך זו הולך גם מדרש פסיקתא דרב כהנא נספחים ב - פרשה אחרת, הדן שם בשמחות בחגים השונים (עליה הארכנו לדון בדברינו זמן שמחתנו בסוכות): "אבל בראש השנה אין כתוב שם אפילו שמחה אחת. מאי טעמא? שהנפשות נידונות ומבקש אדם נפשו יותר מממונו". אבל הירושלמי שהבאנו בפתח דברינו עומד בשלו: ישראל לובשים בגדי לבן, מגלחים זקנם, אוכלים ושותים ושמחים, מפני שסמוכים ובטוחים שיוצאים זכאים בדין. וכך גם נזכר במעמד הקהל של בית שני, נחמיה פרק ח פסוק י: "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". ראה דברינו חדוות ה' היא מעוזכם בראש השנה. גם יום הכיפורים הוא "יום טוב", מכהן הגדול שהשלים את עבודתו בשלום ועד בנות ירושלים החולות בכרמים, גם הם בבגדי לבן. מה שאגב נותן אולי סיבה נוספת לבגדים הלבנים, מלבד הדמיון לבגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים - יצירת השוויון בין כל בני הקהילה.