מועדי ישראל

מים ראשונים: כבר נדרשנו לנושא ארבעת המינים בדברינו שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים בחג הסוכות בשנה האחרת. עיקר דיוננו שם נסב בהלכה סביב השאלות והתמיהות (ומעט התירוצים) באשר לקביעתם של ארבעת המינים כלולב, הדס, ערבה ואתרוג המוכרים לנו, שהרי בתורה לא פורשו מינים אלה, בפרט לא האתרוג וההדס. ומה גם שבספר נחמיה (ח טו) מצאנו עלי זית ושמן לצד ההדס, התמר ועץ העבות. הפעם נרצה לטעום ולהריח בשבחי, משלי ודימויי ארבעת המינים, לאחר שהתקבלו והוגדרו ע"י חז"ל כפי המקובל בידינו.

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: (ויקרא כג מ).¹

ויקרא רבה ל ט-יד – בשבח ארבעת המינים²

"פרי עץ הדר" – זה הקב"ה, שכתוב בו: "הוד והדר לבשת" (תהלים קד א); "כפות תמרים" – זה הקב"ה, שכתוב בו: "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב יג); "וענף עץ עבות" – זה הקב"ה, שכתוב בו: "והוא עומד בין ההדסים" (זכריה א ח); "וערבי נחל" – זה הקב"ה, שכתוב בו: "סולו לרוכב בערבות ביה שמו" (תהלים סח ה).³

דבר אחר: "פרי עץ הדר" – זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד א) וכתיב: "והדרת פני זקן" (ויקרא יט לב).⁴ "כפות תמרים" – זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.⁵ "וענף עץ עבות" – זה יעקב: מה הדס זה רָחוּש בְּעָלִים, כך היה יעקב רחוש בבנים. "וערבי נחל" – זה יוסף: מה ערבה זו כּמוּשָׁה לפני ג' מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו.⁶

דבר אחר: פרי עץ הדר – זו שרה, שהידרה הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר: "ואברהם ושרה זקנים" (בראשית יח יא).⁷ כפות תמרים – זו רבקה: מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.⁸ וענף עץ עבות – זו לאה: מה הדס זה רחוש בעלים, כך היתה לאה רחושה בבנים.⁹ וערבי נחל – זו רחל מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין, כך רחל מתה לפני אחותה.¹⁰

דבר אחר: פרי עץ הדר – זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר (ויקרא יט) מפני שיבה תקום. כפות תמרים – אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. וענף עץ עבות – אלו שלשה שורות של תלמידים שיושבין לפניהם.¹¹ וערבי נחל – אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין.¹²

דבר אחר: פרי עץ הדר – אלו ישראל; מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל: יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.¹³ כפות תמרים – אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות – אלו ישראל; מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל: יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.¹⁴ וערבי נחל – אלו ישראל; מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדם – אי אפשר, אלא אמר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה. זהו שכתוב: "הבונה בשמים מעלותיו" (עמוס ט ו). אימתי הוא מתעלה? כשהן עושים (עשויים) אגודה אחת, שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (שם).¹⁵ לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.¹⁶

ספרי דברים שמו פרשת וזאת הברכה – כשהם עשויים אגודה אחת

"יחד שבטי ישראל" – כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, וכן הוא אומר: "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו). רבי שמעון בן יוחי אומר: משל לאחד שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן בלב הים ובנה עליהם פלטרין. כל זמן שהספינות קשורות זו בזו, פלטרין קיימים. פרשו ספינות, אין פלטרין קיימים. כך ישראל, כשעושים רצונו של מקום – בונה עליותיו בשמים. וכשאין עושים רצונו – כביכול אגודתו על ארץ יסדה.¹⁷ וכן הוא אומר: "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב), כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו" (דברים לב ג), כשאני קורא בשמו הוא גדול ואם לאו כביכול וכו'. כיוצא בו: "ואתם עדי נאם ה' ואני אל" (ישעיה מג יב), כשאתם עדיי אני אל וכשאין אתם עדיי כביכול איני אל. כיוצא בו: "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים" (תהלים קכג א), אילמלא אני, כביכול לא היית יושב בשמים. ואף כאן אתה אומר יחד שבטי ישראל כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות.¹⁸

ויקרא רבה ל יד – שקולים כנגד גוף האדם

רבי מני פתח: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (תהלים לה י) – לא נאמר פסוק זה, אלא בשביל לולב: השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, והערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב.¹⁹ אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף. הוי: "כל עצמותי תאמרנה".²⁰

בראשית רבתי פרשת תולדות – הצלה מהמלכויות

אמר הקב"ה לישראל: בזכות לקיחת הלולב אני מצילך מד' מלכיות הללו.²¹ פרי עץ הדר – זו מלכות בבל, מה אתרוג זה דומה לזהב כך "אנת הוא ראשה די דהבא" (דניאל ב לח). כפות תמרים – זו מלכות מדי, מה עסקו של לולב זה ארוך, כך המן נתלה על עץ ארוך של חמשים אמה. וענף עץ עבות – זו מלכות יון, מה הדס זה עשוי קליעה, כך מלכותם עשויה קליעה.²² א"ר סימון: קכ"ז דוכוסין, קכ"ז אפרכסין, קכ"ז מלכים העמידה יון. וערבי נחל – זו מלכות אדום שמכתבת טרוניא מכל אומה ולשון ומעכבת אותם בהם.²³

מסכת ברכות דף נז עמוד א – הרואה בחלום

הרואה תמרים בחלום – תמו עונותיו, שנאמר: "תם עונך בת ציון" (איכה ד כב)²⁴  … הרואה הדס בחלום – נכסיו מצליחין לו, ואם אין לו נכסים – ירושה נופלת לו ממקום אחר … הרואה אתרוג בחלום – הדור הוא לפני קונו, שנאמר: "פרי עץ הדר כפת תמרים" (ויקרא כג ), הרואה לולב בחלום – אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים.²⁵

חג שמח ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד בשבח האגודה האחת וחיבור כל חלקי העם, ראו בגמרא מגילה כה ע"א: "האומר: יברכוך טובים – הרי זו דרך המינות … משתקין אותו". מפרש רש"י שם: "יברכוך טובים הרי זה דרך מינות – שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וחכמים למדו (כריתות ו ב) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת". פירוש זה של רש"י (יש בראשונים גם הצעות אחרות להבין מאמר זה, ראו בעיונים שטיינזלץ על הדף בגמרא מגילה שם) מתחבר היטב למוטיב ארבעת המינים בסוכות – החג שבא בסמוך ליום הכיפורים. עוד ראו בשמות רבה ז ג שקילוסו של הקב"ה עולה לא רק מהצדיקים, כי אם גם מהרשעים (מובא בדברינו אילני מאכל ואילני סרק בט"ו בשבט). ואולי שייך כאן גם הדימוי של הגפן, מסכת חולין דף צב עמוד א: "אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה – אלו בעלי בתים, אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים, עלין שבה – אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל; והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא (תרגום: שלחו משם – מארץ ישראל לבבל – יבקשו רחמים האשכולות על העלים, שאילמלי העלים (המסוככים על האשכולות), לא היו האשכולות מתקיימים).