פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

סקירות היסטוריות בתנ"ך

פרשת מסעי, תשס"ח

עדכון אחרון: 28/06/2023

מים ראשונים: התנ"ך איננו ספר היסטוריה בהגדרה הקלאסית, אין מטרתו לתאר כל מה שאירע לעם ישראל (וסביבתו) באופן כרונולוגי ומדויק (ככל שניתן) לאורך השנים. התנ"ך הוא ספר של חוק ומוסר, של דרישה לעשיית הטוב והישר בעיני אלהים ואדם; ובתור שכזה, הוא פונה לא-מעט פעמים אל העם בקריאה להסתכל אחורה (במטרה להשתכל קדימה) – ללמוד לקח מהעבר, לזכור את השורשים והאירועים המרכזיים, כפסוק בשירת האזינו: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור וכו' ".

 

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן … וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח  … וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה … וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין … וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם … וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: (במדבר פרק לג).1

 

רמב"ם מורה הנבוכים, חלק ג פרק נ – לזכור שהכל היה אמתי

והוסיף הרב (מורה נבוכים ג נ) תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד. כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון. ואמרה התורה "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם" (דברים כט ה). וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין.2 וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם … או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ו … בורות מים. על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחיזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה.3

וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־ שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב: וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה: וַנִּצְעַ֕ק אֶל־ה֖' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ: וַיּוֹצִאֵ֤נוּ ה֙' מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים: וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (דברים פרק כו פסוקים ה-ט).4

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן … וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו … וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן … וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף … וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ … וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים … בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה': (יהושע פרק כד).5

 

מדרש תהלים (בובר) מזמור קיט – תביעה להכרעה

"סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי" (תהלים קיט קיג). אמר שלמה: "יראת ה' שנאת רע" (משלי ח יג), כך הקב"ה שונא למי שהוא שונא דרך החיים והולך דרך הרע. א"ל דוד: כל מה שאתה שונא אני שונא, לכך נאמר סעפים וגו', מהו סעפים? כל מי שפורש מדרכיו של הקב"ה.6 וכן הוא אומר: "בסעפותיו קננו כל עוף השמים" (יחזקאל לא ו), רוצה לומר סעפים.7 וכן אליהו אמר: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" (מלכים א יח כא), אמר: לא תאחזו החבל בשני ראשים. "בחרו לכם היום את מי תעבדון וגו' " (יהושע כד טו).8

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם … כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם … וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל … : (שמואל א פרק יב).9

 

קהלת רבה פרשה א סימן ד – ההיסטוריה לא צריכה להעיב

"אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה" (קהלת ז י). ר' אבא בר כהנא ואמרי לה בשם ר' אדא בר חוניא: יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך. שלא תאמר: אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו, אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם. אלא, דור שבא בימיך וחכם שבימיך, כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך. א"ר יוחנן: כתיב: "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וגו' " (שמואל א יב), וכתיב: "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל". ירובעל זה גדעון, בדן זה שמשון, יפתח כמשמעו, וכתיב: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צ"ט). שָׁקָל הכתוב שלושה קלי עולם עם שלושה גדולי עולם, ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן, ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל. ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור אפילו הוא קל שבקלים הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים, שנאמר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים י"ז). אין לי אלא שופט שבדורך, שופט שאינו בדורך מניין? מה תלמוד לומר: "ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים. וכן הוא אומר: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה".10

הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו … זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו … אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק … בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ … וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף … הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ … הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם … שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם … וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:

אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף … וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן …יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב … וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ … וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים … וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה … פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם: וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָיו: (תהלים פרקים קה, קו).11

 

מלבי"ם תהלים פרק קו פסוק ז – הכרה בחטא והכרה בטובה

"אבותינו" – מבאר חטא אבותיהם, שגם בעודם במצרים חטאו, והנה שם היה להם להשכיל גדולת ה' ויכולתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ולעיני כל מצרים ולעבדו מצד יראת הרוממות. והם לא השכילו נפלאותיך, והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלימה, כי חשבו שנעשו בלאט ותחבולה. ועכ"פ היה להם לזכור חסדי ה' ולעבדו מצד הכרת הטובה ויראת הגמול והעונש, אבל הם לא זכרו רוב חסדיך … עד שלכן "וימרו על ים בים סוף" – שהסתפקו ביכולתו וכפרו בטובותיו … ומוסיף "בים סוף", שגם בתוך הים מרו כקבלת חז"ל שפסל מיכה עבר עמהם בים.12

אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף … וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים … וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים … וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ לָתֵת לָהֶם … וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ … וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב … וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם … וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם …וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה: וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל עַמֶּךָ מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (נחמיה פרק ט).13

 

בראשית רבה פרשה יב סימן ט – מה מטרת כל זה?

"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". אמר רבי יהושע בן קרחה: "בהבראם" – באברהם14, בזכותו של אברהם. רבי עזריה אומר על זו של רבי יהושע בן קרחה: "אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם" (נחמיה ט) – כל האונקוס15 הזה בשביל מה? בשביל "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר ר' יודן: "בהרים הגבוהים היעלים" אין כתוב כאן, אלא: "הרים הגבוהים ליעלים", הרים הגבוהים למה נבראו? בשביל היעלים … "סלעים מחסה לשפנים" – השפן הזה מתחבא תחת הנקיקים מפני העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו. ומה בשביל דבר טמא ברא הקב"ה את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה!16

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

מים אחרונים: לכל מי שרוצה את אוסף כל המקורות שמצאנו, חלקם הבאנו במים העליונים וחלקם בתמצית במים התחתונים, חלקם גם לא ברור שאכן שייכים לנושא (ולפיכך ציינו לידם סימן שאלה ?) אבל הביאונום "לחומרה", להלן הרשימה: שמות פרק טו שירת הים, נאום משה בספר במדבר פרק לב לבני גד ובני ראובן (?), ספר דברים כולו, פרשת הביכורים שם בפרט, ברכת משה בפרשת וזאת הברכה (?), יהושע פרק כד, שופטים פרק ה שירת דבורה, שמואל א פרק יב נאום הפרידה של שמואל, שופטים פרק יא נאום יפתח למלך עמון, שמואל ב פרק ז דברי נתן ודוד (?), מלכים א פרק ח תפילת שלמה בחניכת המקדש (?), דברי הימים א פרק יז – דוד ושלמה (?), יחזקאל: פרקים טז, כ (?), ספר זכריה בתחילתו (?), ספר תהלים עו? עח, קה-קו, נחמיה פרק ט!, ספר דברי הימים כולו. ומי שמכיר מקור נוסף שנשמט מאיתנו, אנא ימהר להודיענו ויבוא על שכרו מן השמים.

הערות שוליים

  1. האם פרשתנו יכולה להיחשב "סקירה היסטורית" ראשונה במקרא (בכל מקרה, חלקית), או שמא רק "תזכורת מקומית" לדור הבנים בתום ארבעים שנות נדודים במדבר ערב הכניסה לארץ ישראל של קורות דור אבותם וקורותיהם הם? האם כבר כאן יש פרספקטיבה היסטורית שיכולה לשמש דוגמא ראויה לחשיבות שהמקרא מייחס להבטה אחורה בזמן והתבוננות בקורות העם? ראו דברינו אלה מסעי בפרשה זו. שם גם הצבענו על אירועים שמוזכרים ואינם מוזכרים כאן: יציאת מצרים נזכרת בפירוט רב (פסוקים ג, ד), קריעת ים סוף אגב אורחא (פסוק ח) ומעמד הר סיני בכלל לא! אולי משום שבאמת אין זו סקירה היסטורית, אלא "תזכורת מקומית" וכמשל שמובא בתנחומא וברש"י בראש הפרשה: "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו' ". מה גם שפרשה זו היא חלק מספר במדבר ומחמישה חומשי תורה המספרים את "הסיפור הגדול". כך או כך, מצאנו מקום להתגדר בו, בעקבות פרשתנו, לצאת למסע של סקירות היסטוריות נוספות בתנ"ך. ופשוט שלא נוכל להקיף את כולן.
  2. זו הסכנה של שכיחת ההיסטוריה וקורות העם "לפתח רובצת". מה ימנע שכחה זו? מעשי הניסים?
  3. דברי רמב"ם אלה מובאים בהרחבה בפירוש רמב"ן לתורה בראש פרשתנו, במדבר לג א (מה מקור נוסח זה? האם הוא של אבן תיבון, תרגום של רמב"ן עצמו, או אחר, שהרי מורה נבוכים נכתב במקור בערבית). דברים אלה של רמב"ם אינם מיוסדים על פרשתנו דווקא, אלא על אזכור קורות בני ישראל בכלל וכחלק מהנושא הרחב של טעמי המצוות בהם הוא דן בחלק ג של המורה, אבל רמב"ן מקשר אותם לפרשה ולפיכך, נראה לנו לפתוח בהם. הסיבה לכתיבת קורות העתים, אומר רמב"ם, היא "חיזוק הזיכרון" בדורות הבאים שברבות הזמן עשויים "להכזיב בשמועה" ולא להאמין בהיסטוריה הרחוקה, בפרט כאן שמדובר בהיסטוריה ניסית וייחודית. אבל לא רק כתיבה וקריאה, כי אם גם מעין שחזור במעשה שבא לידי ביטוי בפרט בפסח ובסוכות, כדבריו בפרק מג במורה נבוכים: " ... אמנם הדעת בפסח - הזכרת אותות מצרים והתמדתם לדורות, אמנם הדעת בסוכות - להתמיד זכר אותות המדבר לדורות ... שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה ... יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחילה". ונראה שניתן להרחיב רעיון זה לעיסוק בתולדות העם בכל, בסעודות החגים. האם אנחנו עושים זאת?
  4. ספר דברים כולו יכול להיחשב כסקירה ההיסטורית הראשונה במקרא – זו של משה עצמו בכארבעים ימיו האחרונים (מראש חודש שבט ועד ז' באדר בו נפטר משה), בו הוא סוקר לפני דור הבנים את אירועי דור אבותם שיצא ממצרים. (על ייחודיות ספר דברים כמשלים ארבעה החומשים שלפניו, אבל גם כמיוחד לעצמו, ראו דברינו ספר דברים – משנה תורה). בתוך הספר, בולט ווידוי-הודאה זה כחלק ממצוות הבאת הביכורים. אמנם, בהשוואה לסקירות ההיסטוריות שנראה להלן, זו נראית קצרה למדי (עוד אין הרבה היסטוריה ...), אך זו הסקירה הראשונה במקרא שהולכת אחורה לתקופת האבות ומטרתה, כך נראה לומר, ללמדנו להביט  אל שורשי העבר "מאיפה באנו" ולהפנים ולשנן "איך הגענו עד הלום", ברגעים של שמחה והודיה (ואולי גם של צער ואבל). ראו דברינו תרח סבנו בפרשת לך לך, כוס חמישי והבאתי בפסח, ארמי אובד אבי בפרשת כי תבוא. כך או כך, נבחרה 'סקירה היסטורית' תמציתית וראשונית זו במקרא להגדת ליל הסדר ונסמכה לה הסקירה הבאה "בעבר הנהר ישבו אבותיכם" של יהושע. לפיכך נחבר גם אנו את שתיהן.
  5. בכל המובאות מהמקרא להלן מומלץ מאד לקרוא את המקור בשלמותו ולא לסמוך על הציטוטים החלקיים שהבאנו. דברי יהושע אלה בערוב ימיו ודאי יכולים להיחשב סקירה היסטורית מקיפה יותר ממה שמצאנו עד כה. בקפיצה מספר במדבר לספר יהושע דילגנו על פרשת הביכורים בספר דברים (פרק כו, פרשת כי תבוא) שיכולה להיחשב למעין "סקירה היסטורית" הגם שהיא נאמרת באופן 'פרטי' ומתמקדת בהשוואה של ארעיות וגלות מול ישיבת קבע בארץ והתנחלות: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב ... וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". המשותף לדברי יהושע ולפרשת הביכורים הוא הכללתם בהגדה של פסח שהיא כאמור ניסיון לסקירה היסטוריה 'חווייתית'! ועכ"פ, אם נבחן אילו אירועים מזכיר יהושע ואילו לא, נמצא שהאבות, כולל שורשיהם ב"עבר הנהר", יציאת מצרים וכיבוש הארץ מוזכרים בפרוטרוט. אפילו פרשת בלק ובלעם מוזכרת! ומי לא מוזכר? מעמד הר סיני (גם לא בפרשת הביכורים לעיל). ודבר זה הוא תמוה בפרט כאן, כאשר יהושע מקיים את הטקס בהר גריזים והר עיבל, מצווה את העם "לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה", וחותם את ספרו ופרידתו מהעם בהצבת בחירה בין עבודת ה' ובין עבודת האלילים שעבדו אבותינו בעבר הנהר ובמצרים.
  6. ובוחר בסעיף, בנתיב אחר. ראו הפסוק בתהלים בשלמותו: "סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי"
  7. לא ברור מה הוא רוצה ללמוד ממקור זה ביחזקאל, מעבר למקור נוסף למילה "סעפים". אולי שמה שטוב בטבע, שהעץ מתפתח לענפים וענפי ענפים שכל אחד הולך בכיוון אחר ועוף השמים מוצא לו כל אחד את ענפו וסעיפו שלו, לא נכון בעבודת ה'. נראה שאפשר לפתח נושא זה לענפים וסעיפים רבים (ספר העיקרים) ולא נאריך כאן.
  8. כאמור, המקרא איננו ספר היסטוריה כי אם ספר 'דתי' שבא ללמד מוסר ואורחות חיים, ונאום יהושע הוא דוגמא לכך, הגם שקצת קיצונית. הרבה לפני אליהו בהר הכרמל הדורש מהעם להחליט לכאן או לכאן: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים! אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו", עושה זאת יהושע! והוא גם מוכן, שלא כמשה רבו, שכל עם ישראל ילך בדרך של ע"ז ורק הוא וביתו יישארו נאמנים לה' ("אני את נפשי הצלתי" או שמא רק תרגיל פסיכולוגי?). כבר נגענו בקצה המזלג בדרישה להכרעה ולעקביות, מול ההשלמה עם "עבודה בשיתוף" במספר מקומות (דברינו על השיתוף בפרשת כי תשא וכן פתיחתא לאיכה רבה בתשעה באב, לעומת בימי שפוט השופטים במגילת רות): מה שמעניין כאן הוא שכל הנאום ההיסטורי של יהושע הוא על מנת להביא את העם לקבלת החלטה ברורה על המשך דרכו. ובליל הסדר אין אנו קוראים נאום זה עד סופו ונראה שלא בכדי. אולי מי שבחר להתעלם מהסיפא של נאום יהושע: הדרישה האולטימטיבית להכרעה והנכונות לוותר על חלק מהעם, עשה זאת לא רק בשל הרצון שלא להאריך בהגדה, אלא בשל הפרספקטיבה ההיסטורית הרצויה. לזכור את חסדי הקב"ה כפי שמתאר הרמב"ם בקטע הקודם, להביט על העבר ברוח פייסנית וחיובית ולא בשוט ומקל.
  9. הנאום ההיסטורי השני שבחרנו לציין הוא דברי שמואל אל העם במעמד "חידוש המלוכה" של שאול: "לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה" (שמואל א יא יד). בדומה ליהושע, גם כאן, הסתלקותו של שמואל מההנהגה ("וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה"), היא העילה לסקירה ההיסטורית. האירועים המצוינים כאן הם: האבות (יעקב), יציאת מצרים ותקופת השופטים. שוב, בולט מי ומה לא מוזכר: מעמד הר סיני והברית, תקופת המדבר ויהושע. בקפיצה מספר יהושע לספר שמואל דילגנו על שירת דבורה (שופטים פרק ה) שדווקא שם מוזכר מעמד הר סיני, אם לא בפירוש המקרא כפשוטו, ודאי עפ"י המדרשים (מכילתא יתרו, ספרי דברים שמג ורבים אחרים): "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". ואולי גם על נאום יפתח בשופטים פרק יא.
  10. מבט היסטורי אל העבר יכול לבוא מנקודת מבט "מלמטה למעלה", בהערצה גדולה לדורות הקודמים, "פעם היו דברים אחרת" וכו', "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו' ", "הולך הדור ופוחת" (ראו סוף מסכת סוטה). אך יכול להיות גם מבט ישר של שווים שעומדים על אותו מישור ובאותה קומה. אם לא בהשוואה אבסולוטית, לפחות בהשוואה יחסית ובסמכות הנתונה לכל דור לחיות ולנהל את חייו בלי "צל הדורות הקודמים". בסקירתו ההיסטורית, מזכיר שמואל את עצמו ביחד עם שופטים אחרים אשר נשלחו ע"י הקב"ה להנהיג את העם. בלשון דומה לשליחות של הקב"ה את משה ואהרון להוציא את העם ממצרים. זו ראייה היסטורית מעניינת שפניה אל ההווה ואל העתיד בראש מורם ובלי רגשי נחיתות. וכך יהיה, אומר שמואל, עם המלך אשר שאלתם ובחרתם. ראו דברינו חדשים גם ישנים - אחרונים כראשונים בשיר השירים. מוטיב זה יכול אולי להסביר גם אילו מאורעות בחר שמואל להזכיר ואילו לא (ראו הערה קודמת). ועדיין צריך עיון.
  11. בספר תהלים יש מספר סקירות היסטוריות. הבאנו את זו שבפרקים קה-קו, אשר סוקרת במיוחד את יציאת מצרים ותקופת המדבר. וכבר קדמה לה בסדר הפרקים הסקירה בפרק עח המתמקדת גם היא במכות מצרים, קריעת ים סוף ובתקופת הנדודים במדבר: "מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי: אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם ... לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם ... נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן: בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד ... יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה ... וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ ... וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ ... וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ ... וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם". נקודת המבט בתהילים היא התודה לקב"ה: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" וכפיות הטובה של מי שלא הכיר בניסים ונפלאות אלה. ואגב קפיצות, בין ספר שמואל לספר תהלים לא מצאנו "סקירות היסטוריות" בדברי הנביאים, אחרונים כראשונים (גם מעט קריאה ללמוד מהעבר)! יש שמנסים למצוא "עקבות" של אזכורים היסטוריים למשל בשמואל ב פרק ז וכן בדברי הימים א פרקים יז, כב, כח, כט – נאום הכנות דוד ושלמה לבניין הבית. כמו כן יש שמצביעים על יחזקאל פרקים טז ו-כ, וכן זכריה בתחילת הספר. אך באמת אין בכל אלה סקירות של ממש ובודאי שהם פחותים באופן משמעותי מהמקורות הראשיים שהבאנו. ומכולם זכה פרק כט בדברי הימים א פסוקים י-ג שהוצמד בסידור התפילה (שחרית בפתיחה לקריעת ים סוף שירת הים) לסקירה הבאה מספר נחמיה.
  12. הכרת הטוב באה בצמוד ולאחר ההכרה בחטא. מדרשים רבים מתעכבים על המרי של בני ישראל במצרים ועל הים (ואח"כ במדבר בעגל, במרגלים ובשיטים כפי שמפרט הפרק בתהלים). אפשר לסנגר על בני ישראל אם משום העבודה הזרה הקשה שהייתה מנת חלקם במצרים (לצד עבודת הפרך הפיסית); ואם בשל האותות והמופתים שהם בדרך הנס ולא בדרך הטבע, אבל התוצאה היא קשה. ראו דברינו וימרו על ים סוף בפרשת בשלח. ואזכור פסל מיכה (דברינו במיוחדים) יוצר המשכיות גם אל תוך תקופת השופטים וההתנחלות בארץ. אבל רק מתוך הכרת החטא והפגמים אפשר להגיע להכרת טוב אמתית. וזו בתמצית אולי כל מוטיב הסקירות ההיסטוריות שבתנ"ך. הודאה בשגיאות העבר והודיה על הטובה למרות שגיאות אלה. אך יש לשים לב שכל זה בראייה של דורות מאוחרים (תלוי היכן נמקם את חיבור ספר תהלים) כמשתמע מהמילים "אבותינו". נקודת מבט זו תביא אותנו אל המקור הבא שהוא ראיית שבי ציון בבית שני את שאירע בדורות שלפניהם.
  13. אפשר לומר שסקירה זו של נחמיה היא המקיפה והכוללת מכולן ומזכירה את ההיסטוריה כמעט במלואה: החל מהאבות, דרך גלות מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה! (שראינו רק ברמז בשירת דבורה, הערה 9 לעיל) והגלות. אל תוך סידור נכנסו רק הפסוקים עד קריעת ים סוף על מנת להתחבר אל שירת הים, אבל נחמיה ממשיך אל תוך תקופת המדבר, ההתנחלות בארץ והגלות. בפרספקטיבה של תחילת ימי בית שני, אכן נראים הדברים במילואותם.
  14. משחק של חילופי אותיות.
  15. הטורח, המאמץ, אולי גם התוצאה: המאסה האדירה של היקום.
  16. הדרשן עומד אמנם בספר בראשית ומבקש לבאר את הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", בפרט את המילה "בהבראם" ולשם כך הוא נזקק לספר נחמיה. אגב כך הוא מפנה את תשומת לבנו שהסקירה ההיסטורית של נחמיה, מלבד שהיא מקיפה וכוללת כפי שכבר הערנו, היא גם מתחילה בבריאת העולם. וכל זאת בשביל להגיע לאברהם. סיפורי התורה והמקרא אינם מדע ואינם היסטוריה. בעל ספר תהלים לא בא לספר לנו שיש הרים ועליהם מקפצים יעלים ושיש שפנים המתחבאים בינות לסלעים. זה עניין למדע ולמחקר האנושי. התורה והמקרא מצביעים תמיד על המטרה ועל התכלית. מה מטרת ההרים והסלעים? לספק מחסה ליעלים ולשפנים. ומה מטרת הבריאה כולה? שיבוא אברהם ויעשה בה משפט וצדקה וחסד: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וכו' " (בראשית פרק יח יט). זו המטרה והתכלית של כל הבריאה ושל כל קורות העתים בעיני המקרא ובעיני חז"ל שדרשוהו ופירשוהו. לא בכדי, אומר המדרש, דווקא הסקירה המקפת והכוללת של נחמיה בפתח בית שני, בהשקפה הסוקרת את תולדות האבות ובית ראשון, פותחת, שלא כקודמותיה, בבריאת העולם. "כל האונקוס הזה בשביל מה? בשביל: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה