פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ: (ויקרא טז ב).¹

ספרא אחרי מות פרשה א – שלא תמות כדרך שמת פלוני

"בקרבתם לפני ה' וימותו" – רבי יוסי הגלילי אומר: על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. רבי עקיבה אומר: … על הקריבה מתו, ולא מתו על ההקרבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר: כדיי קרבה לעצמה וכדיי קריבה לעצמה.²

היה ר' אלעזר בן עזריה אומר: משלו משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצל הרופא. אומר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן … ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש".³

פרקי דרבי אליעזר פרק מה – יום כיפור הראשון

בן בתירא אומר: ארבעים יום היה משה דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה. ולאחר ארבעים יום, לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לבני ישראל לחוק עולם, שנאמר: "והיתה זאת לכם לחוקת עולם". ר' זכריה אומר: קראו בתורה ומצאו כתוב בה: "ועניתם את נפשותיכם" והעבירו שופר במחנה ביום הכפורים וקראו תענית בכל ישראל מקטן ועד גדול, שאילולי יום הכפורים לא היה העולם עומד.⁴

ויקרא רבה פרשה כ – לא היה בידם אלא עוון זה

אמר ר' ירמיה בן אלעזר: בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכולם הוא מזכיר סרחונן. כל כך למה? להודיעך שלא היה בידן עוון אלא זה בלבד.

שנוי בשם ר' אליעזר: לא מתו שני בני אהרון אלא על ידי שהורו הלכה לפני משה רבם … ר' מני משאב ור' יהושע מסכנין בשם ר' לוי: בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן … על ידי שהיו שתויי יין … ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים … ועל ידי שנכנסו שלא רחוצי ידים ורגלים … ועל ידי שלא היו להם בנים … אבא חנן אמר: על ידי שלא היה להם נשים. … ר' לוי אמר: שחצים היו … מה היו אומרים: אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול … היו משה ואהרון מהלכים תחילה ונדב ואביהוא אחריהם והיו אומרים: עוד שני זקנים הללו מתים ואני ואתה נוהגים בשררה על הציבור.⁵

ויקרא רבה פרשה כא סימן ט – תזכורת לכוהני בית שני

"בזאת יבא אהרן". ר' ברכיה בשם ר' לוי: "בזאת" – הכתוב בשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים. וכי עלתה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות ועשר שנים? אלא מקדש הראשון על ידי ששימשו בו באמנה, שימשו בו שמונה עשר כהנים הוא ובנו ובן בנו.⁶ מקדש שני – עשרים ושנים, ויש אומרים שמונים ושלושה, ויש אומרים שמונים וארבעה. ומהן שימש שמעון הצדיק ארבעים וחמש.⁷ כיון שחזרו להיות מוכרין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות מלאות כסף ומחוקיהן כסף. עמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהן של זהב. אמרו: כָּפָה סְיַח את המנורה.⁸

ויקרא רבה כא ז – אל יבוא בכל עת אל הקודש

אמר ר' יהודה ברבי סימון: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה. אמר: אוי לי, שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו?⁹ בכל עת – יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לי"ב שנה, יש עת לשבעים שנה, יש עת לעולם! … אמר לו הקב"ה למשה: לא כשם שאתה סבור, לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם. אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס – יכנס, ובלבד שיהא נכנס כסדר הזה.¹⁰

מדרש תהלים (בובר) מזמור י – מבית המקדש למקדש מעט

בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, התחיל מצטער. אמר: כמדומה אני שאין אחי יכול לכנוס לפנים מן המחיצה. יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לשתים עשרה שנה, יש עת לשבעים שנה … אמר ליה הקב"ה: לא כשם שאתה סבור, לא עת ליום, ולא עת לשעה, ולא עת לשנה, ולא עת לשתים עשרה שנה, ולא עת לשבעים שנה, ולא עת לעולם – אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס. התחיל לומר: "תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך" (תהלים י יז). אמר ר' יהושע בן לוי: אם הניבו שפתיו של אדם בתפילה, יהא מבושר שנשמעה תפילתו, שנאמר: "בורא נוב ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיה נז יט). ר' שמואל בר נחמן אמר: אם כיוון אדם לבו בתפלה, יהא מבושר שנשמעה תפילתו, שנאמר: תכין לבם תקשיב אזנך.¹¹

שבת שלום ומבורכת

מחלקי המים