מי מצא את מי

אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: (נחמיה ט ז-ח).1

בראשית רבה פרשה לט סימנים א-ב

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' ", ר' יצחק פתח: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" (תהלים מה יא).2 אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת.3 אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" (שם יב) – ליפותך בעולם, "כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ" – "ויאמר ה' אל אברם לך לך".4

רבי ברכיה פתח: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שיר השירים א ג). אמר רבי ברכיה: למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופלסמון5 מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף. כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.6

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א הלכה ג

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם7 ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו …

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.8 כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים … כיון שגבר עליהם בראיותיו, בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם.9

בראשית רבה פרשה לט סימן י

רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר: (משל) למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צְבָרִים והביא מִכְבָּרוֹת וכָבַר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא ובשלישית מְצָאָהּ. אמרו: מצא המלך מרגליות שלו. כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שֵׁם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, לא בשבילך? "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט ח).10

כך אמר הקב"ה] לדוד מה צורך היה לי לייחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי לא בשבילך מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו (תהלים פט כא).11

ספרי דברים פיסקא שיג

"ימצאהו בארץ מדבר" – זה אברהם. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. הניחוהו חיילותיו במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום הליסטים והלכו להם. נתמנה לו גיבור אחד, אמר לו: אדוני המלך, אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום. חייך שאיני מניחך, עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מטתך. כענין שנאמר: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית טו ז).12

"יסובבנהו" – כענין שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" (בראשית יב א).13

"יבוננהו" – עד שלא בא אברהם אבינו לעולם, כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנאמר: "ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי" (בראשית כד ז). אבל משבא אברהם אבינו לעולם, המליכו (לקב"ה) על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר: "ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ" (שם שם ג).14

"יצרנהו כאישון עינו" – אפילו בקש הקב"ה מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו. ולא גלגל עינו בלבד, אלא אף נפשו שחביבה עליו מן הכל, שנאמר: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (בראשית כב ב) – והלוא ידוע שהוא בנו יחידו. אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהלים כב כא).

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 23/10/2016

הערות שוליים

  1. אנחנו אומרים פסוקים אלה יום יום בתפילת הבוקר ואולי איננו שמים לב שיש כאן שני פסוקים ויש לעצור בין "ושמת שמו אברהם" ובין "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אבל כך ערכו לנו מסדרי הסידור ויש לחקור ולבדוק אם יש דוגמאות נוספות של שיבוש מבנה הפסוקים. לעניינינו, הקב"ה מצא את אברהם, נכון יותר את לבבו של אברהם ואנו נבקש להראות שהייתה כאן מציאה ובחירה הדדיים. אלו מציאות שלו ואלו מציאות שלו, זו כולה של הקב"ה וזו כולה של אברהם ויחלוקו" בלי לחלק, רק לחלוק.
  2. פרק מה בתהלים מדבר בשבח המלך הישר והצדיק. אבל במדרשים רבים הוא נדרש על אברהם אבינו. ראה שם הפסוק: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" שנדרש על עמידת אברהם להגנת אנשי סדום (בראשית רבה מט ט, בפרשת השבוע הבא). ובדורות המאוחרים דרשו פסוק זה, כידוע, על ר' שמעון בר יוחאי ולא מצאנו המקור (בזוהר, עדיין נדרש פסוק זה על אברהם).
  3. הפרשנים מסבירים שבירה דולקת היא ארמון בוער, רמז לדור הפלגה ושאר דורות שקלקלו, כולל דורו של אברהם (ראה בראשית רבה סוף פרשה לח הסיפור על שבירת הפסלים וזריקת אברהם לכבשן האש). ולפי זה, דווקא מהארמון הבוער הסיק אברהם שחייב להיות לו בעל בית – בעל הבירה. כיצד? ואולי הפירוש הוא ארמון בוהק ומואר, לא דווקא נשרף (ראה הערך דל"ק במילונים).
  4. לקראת סוף הדרשה, חוזר הדרשן לפסוק בתהלים שאיתו פתח ומשם גם לפסוק בתורה שאותו הוא דורש. כך היא דרך הדרשנים שמשלבים, כמעט תמיד, פסוקים מהתורה ומהנ"ך, בעיקר מהכתובים. ואיך הכל מסתדר ביחד? המלך – הקב"ה, אהב את דבריו של אברהם שהכיר מעצמו את בעל הבירה. המלך תאב את יופיו של אברהם. ודווקא משום כך הוא אמר לו לצאת לדרך חדשה. מה הקשר? על כך, על ה"לך לך" שבא בעקבות המציאה, נדון בע"ה בשנה האחרת.
  5. שמן המור. יש אומרים שהמקום בו התמחו בגידול וייצור שמן זה בארץ ישראל הוא עין גדי.
  6. המשכנו עוד קצת במדרש מעבר לנושא שלנו, לנושא של "לך לך" (מבוא לשנה האחרת). הדרך היא נשגבה אבל גם קשה ויש לה מחיר. ראה דברי רש"י, בשם מדרש בראשית רבה (לט יא), בתחילת הפרשה, פסוק ב: "לפי שהדרך גורמת לשלושה דברים: ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם". "לך לך" הוא אחד מעשרה הניסיונות שנתנסה בהם אברהם. ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשת חיי שרה. אך הפעם אנו מבקשים להתמקד בנושא המציאה ההדדית שבין אברהם לקב"ה.
  7. "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". ראה גם בראשית רבה פרשה לט סימן ח: " ... לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו ... ". לרמב"ם חשוב לציין שאברהם עצמו עבד עבודת כוכבים בצעירותו שכן דבר זה מדגיש לא רק את גדולת אברהם שהכיר את הבורא מעצמו, אלא הוא פתח לכל אדם לבוא ולהצטרף לקהילת המאמינים בני אברהם. ואברהם הוא כידוע אביהם של כל הגרים הבאים לחסות תחת כנפי השכינה (רות רבה ה ד) ולפי הרמב"ם, אולי גם אבי הבחירה החופשית.
  8. יש דעות שונות במדרש באיזה גיל הכיר אברהם את בוראו. החל מגיל 3 וכלה בגיל 48. ראה בראשית רבה ל ח, נדרים לח ע"א ועוד. עכ"פ, הרמב"ם מבחין בין ילד, נער שמתחיל "לשוטט בדעתו" ולהבין שמשהו משובש בדרך בה הולכת סביבתו הבוגרת ובין הכרה פנימית שלימה שלו בדרך החדשה. בין אמונה ששוללת ומנתצת אמונות פסולות (תרתי משמע) ובין אמונה שבונה ויוצרת דרך חדשה: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח יט). ראה דברינו קיימו האבות את התורה בפרשת תולדות.
  9. כדאי לקרוא במקור את כל דבריו של הרמב"ם שם במלואם, בעצם, את כל פרק א בהלכות עבודת כוכבים, אשר משרטט את תפיסת הרמב"ם לגבי התפתחות האמונה באל אחד מול עבודת אלילים. מדורו של אנוש ועד אברהם. ראה שם. לעניינינו, קטע זה של הרמב"ם מעצים מאד את המציאה מצדו של אברהם. איתן זה מגלה את בורא עולם "בדעתו", תאמר בזכות הנותן לאדם דעת.
  10. במדרש זה "בעל הבירה" מוצא את אברהם, וכמו ששם המציאה הסתיימה בשינוי, ב"לך לך", כך גם כאן. המלך הוא שעובר ממקום למקום. לא המרגלית. מרגע שהמלך מוצא את המרגלית, שוב אין היא יכולה לחזור לערמות הצבורים שבהם הייתה נתונה והיא הולכת עם המלך. לאן? "אל הארץ אשר אראך". ראה איך מדרש זה עובר "שינויים קלים" במדרש מאוחר יותר, רות רבה ח א: "ר' ברכיה ור' סימון: משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך וכל פמליא שלו שם. והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבו של מלך וכל פמליא שלו כאן? ראו, אמרו: נפלה מרגלית מעל ראשו. מה עשה? צבר את העפר והביא מכבדות וכבד את הצָבוּר האחד ולא מצאה. והשני ולא מצאה. והשלישי ומצאה. אמרו: מצא המלך את מרגליתו! כך הקב"ה אמר לאברהם לך לך, לך הייתי מצפה. מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר פלג נחור תרח, אלא בשבילך, ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח)". ראה איך נוסח רות רבה מוסיף את "לך לך" וגם את העוברים ושבים שרואים שהמלך נעצר ומחפש משהו יקר שאבד לו ולא מנסים לעזור למלך (אולי בעקבות הספרי שלהלן המתאר את הגייסות שנטשו את המלך). והדברים קשורים.
  11. המציאה של הקב"ה את אברהם איננה חד-פעמית ונמשכת גם לדוד. ואולי לעוד אישים בולטים. ראה בראשית רבה כט ג: "אמר רבי סימון: שלש מציאות מצא הקב"ה, אברהם, דכתיב (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דוד, דכתיב (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי, ישראל, דכתיב (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל, איתיבון חבריא לרבי סימון והא כתיב ונח מצא חן, אמר להון הוא מצא הקב"ה לא מצא, והא כתיב (ירמיה לא) מצא חן במדבר בזכות דור המדבר, ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
  12. מי כאן המלך שנטשו אותו ומי כאן הגיבור שבא לעזרת המלך? לכאורה, המלך הוא אברהם והגיבור הוא הקב"ה שבא להצילו. אך בקריאה נוספת, בפרט לאור המשך המדרש על "יבוננהו" ו"יצרנהו" ששם אברהם הוא שמבונן (ומתבונן ובונה) והוא שנוצר את נפשו ונותנה לקב"ה, אפשר שאולי גם כאן המלך הוא המלך שבכל מדרש, היינו הקב"ה שכל אומות העולם נטשו אותו והלכו לעבוד אלהים אחרים. ואילו הגיבור הוא אברהם, אשר כביכול מביא את המלך חזרה לארמון. ויש לעיין עוד במדרש זה.
  13. הנושא כאן הוא הקב"ה, הוא שמסובב את אברהם. ואם נניח שיש רצף במדרשים, אז במדרש הקודם המלך שננטש הוא אברהם והקב"ה הוא הגיבור שמביא את המלך לארמון (לארץ ישראל).
  14. כאן שוב מתהפך הגלגל. אברהם הוא הנושא, הוא המבונן. ושוב, אם נניח שיש רצף דרשני במדרשים, אזי המלך שננטש הוא הקב"ה והגיבור המביא אותו לארמון המבטחים הוא אברהם. וכך משמע גם מהדרשה הבאה על "יצרנהו". וכאמור, יש לחקור מדרש זה.