פרשות השבוע

… וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר: (במדבר יד טו-טז).¹

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: (תהלים עט י).²

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה: (תהלים קכו ב).³

ברכות דף לב עמוד א – אשרי תלמיד שרבו מודה לו

אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם: תשש כוחו כנקבה ואינו יכול להציל. אמר הקב"ה למשה: והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים! – אמר לפניו: ריבונו של עולם, עדיין יש להם לומר: למלך אחד – יכול לעמוד, לשלושים ואחד מלכים – אינו יכול לעמוד. אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה – שנאמר: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך". תני דבי רבי ישמעאל: "כדבריך" – עתידים אומות העולם לומר כן. אשרי תלמיד שרבו מודה לו.⁴

במדבר רבה טז כה – מבלי יכולת ה'

אמר לו משה: "ושמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה והמתה את העם הזה כאיש אחד" – שלא יהיו אומות העולם אומרים: אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים; אלהיהן של מצרים שקיא הם, אבל של כנען של בעל הם: "ואמרו … מבלתי יכולת ה' להביא את העם אל הארץ … וישחטם במדבר" –  שלא היה לו יכולת להספיק להם מזונות, הוציאם להמיתם במדבר. ואין לשון יכולת אלא מזונות כמה דתימא (מלכים א ה): "עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו".⁵

דבר אחר: שלא יהיו אומות העולם נוהגין בך כאכזרי, לומר: בא דור המבול ואִבְּדָן, בא דור הפלגה ובאו סדומים ובאו מצרים ואבדן. אף אלו שקראן "בני בכורי" הרי הוא מכלה אותן כַּלִילִית הזו שאינה מוצאה כלום והיא הופכת על בניה, כך: "מבלתי יכולת ה' ".⁶

רשב"ם בחטא המרגלים ובחטא העגל – טענת חילול השם

רשב"ם שמות לב יב: "למה יאמרו מצרים" – עשה למען שמך שלא יתחלל.

רשב"ם במדבר יד יד: "ואמרו אל יושב הארץ הזאת" – ואמרו מצרים על יושבי ארץ כנען … לא מתוך שנאה עשה להם כך, אלא מבלתי יכולת להילחם עם שלשים ואחד מלכים. ועתה, שוב מחרון אפך למען שמך שלא יתחלל.⁷

רמב"ן דברים לב כו פרשת האזינו – רק העם הזה נשאר

… והשם יתברך הודה לו בזה ויאמר ה' סלחתי כדברך … השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא א-להי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם.⁸

מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ו – כבר היה ריצוי במשכן

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" – עדות לכל באי העולם שנמחל להם על מעשה העגל. למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה והיה מחבבה. כעס עליה והלך לו. היו שכנותיה אומרות: שוב בעליך אינו חוזר לך. לימים בא ונכנס עמד בפלטרין ואכל ושתה עמה, ועדיין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה. ומתוך כך ראו ריח בשמים עולה מן הבית ידעו הכל שנתרצה לה. כך הקב"ה חבב את ישראל ונתן להם את התורה וקרא אותם ממלכת כהנים וגוי קדוש. לאחר ארבעים יום סרחו. אמרו הגוים: שוב אינו חוזר עליהם. עמד משה ובקש רחמים ואמר לו: "סלחתי כדבריך" (במדבר יד). אמר משה: מי מודיע לאומות? אמר ליה: "ועשו לי מקדש". כיון שראו אומות העולם הריח של קטורת מיתמר ועולה מתוך המשכן, ידעו שנתרצה להם הקב"ה.⁹

מסכת פסחים דף קיח עמוד א – בכבשן האש

… חזקיה אמר: מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו, ירידתן – דכתיב "לא לנו ה' לא לנו" – אמר חנניה, כי לשמך תן כבוד – אמר מישאל, "על חסדך ועל אמתך" – אמר עזריה, "למה יאמרו הגוים" – אמרו כולן.¹⁰

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק א – סייג לדברים ושכר הבריות בשלום

"ועשו סייג לתורה" – עשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו. ואף איוב ואף נביאים וכתובים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם. איזהו סייג שעשה הקב"ה לדבריו? הרי הוא אומר: "ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת" (דברים כט כג), מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות לומר כך. לפיכך אמר לו הקב"ה למשה: משה, כתוב והנח לדורות הבאים: "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' … וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם" (שם כ"ה). הא למדת שהוציא הקב"ה שכר בריותיו בשלום.¹¹

איכה רבה פרשה א סימן נ – אומות העולם זועקים

… וכיון שנהרג שיערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה. באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו: מה אלוהיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו בכל שעה! ועליהם כתיב: "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד כג).¹²

מסכת קידושין דף לא עמוד א – מה אמרו הגויים במתן תורה

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב: "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך?" (תהלים קלח ד)?  … בשעה שאמר הקב"ה: "אנכי ה' " ו"לא יהיה לך" (שמות כ ב-ג) אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר: "כבד את אביך ואת אמך", חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר, מהכא: "ראש דברך אמת" (תהלים קיט קט) – ראש דברך ולא סוף דברך? אלא, מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת.¹³

במדבר רבה פרשה טו – קידוש השם בעיני הגויים

"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". "כי אתה תאיר נרי" (תהילים יח כט) – אמרו ישראל לפני הקב"ה: לנו אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך שכתוב: "ונהורא עמה שרא" (דניאל ב כב). אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם כדי להעלות אתכם בפני כל האומות שיאמרו: ראו היאך ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכל העולם.¹⁴

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מט – אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה

"חכלילי עינים מיין" – יתאדמו הרי ישראל מרוב כרמיהם בימות המשיח. "ולבן שנים מחלב" – והגבעות יתלבנו מן הצאן, וכן הוא אומר: "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב וגו' ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים" (יואל ד יח). דבר אחר: "חכלילי עיניים" – ישמח את ישראל … בזמן שיראו ישראל את השכינה, שנאמר: "עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב ח) … "ולבן שנים מחלב" – שימלא שחוק פינו, שכל השוחק בפה מלא שיניו נראות. ועל אותו הזמן הוא אומר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו. רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה … היינו שמחים" (תהלים קכו ב).¹⁵

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: מקום נוסף בו מצאנו "מה יאמרו הגויים" הוא בעקידה: "ולמה לא ראה ביום הראשון? כדי שלא יהו אומות העולם אומרים בהול היה ולא היה יודע להיכן הולך, לפיכך לא ראה לא ביום הראשון ולא ביום השני אלא ביום השלישי" (פסיקתא רבתי פיסקא מ – בחודש השביעי, וכן הוא בתנחומא וירא סימן מו). אלא שזה כולו של המדרש, ללא סמך במקרא, וכבר גלשנו והארכנו יתר על המידה ו"מה יאמרו הגויים" שהיהודים מאריכים בדברים ואינם יודעים לקצר ולעמד במכסת הדפים.