מסכת גיטין דף נז עמוד ב
… ועליהם הכתוב אומר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד).1
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה.2 הביאו את הראשון לפני הקיסר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה!3 אמר להם: כתוב בתורה: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב). הוציאוהו והרגוהו. והביאו את האחר לפני הקיסר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שם ג), הוציאוהו והרגוהו. הביאו את האחר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב יט), הוציאוהו והרגוהו. הביאו את האחר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "לא תשתחוה לאל אחר" (שמות לד יד), הוציאוהו והרגוהו. הביאו את האחר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד), הוציאוהו והרגוהו. הביאו את האחר, אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד לט), הוציאוהו והרגוהו.
הביאו את האחר,4 אמרו לו: פְּלַח לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה: "את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום" (דברים כו יז-יח), כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.5 א"ל קיסר: אזרוק לך גושפנקא6 ותתכופף ותרים אותה כדי שיאמרו: קיבל עליו את פקודת המלכות.7 אמר לו (הילד לקיסר): חבל עלך קיסר! חבל עלך קיסר! על כבוד עצמך כך, על כבוד הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! הוציאוהו להריגה, אמרה להם אמו: תנו לי ואנשק אותו מעט. אמרה לו: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות! אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: "אם הבנים שמחה" (תהלים קיג ט).8
ומה נאמר אנו לאותה אישה, מרים בת נחתום? – אַתְּ עָקַדְתְּ שבעה מזבחות ודורנו עקד שישה מיליון. את הספקת עוד לנשק לבנך הקטן ורבות מאימותינו לא זכו גם לזה. בנך עמד מול קיסר שהייתה בו עוד טיפה של אנושיות וניסה אולי להציל אותו, רק שימיר את דתו, ואנחנו עמדנו מול חיות אדם שכל תאוותם הייתה לרצוח עוד ועוד. לא בקשו שנתכופף ונרים את החותם ובכך אולי יינצלו חיים, רק להרוג להשמיד ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים, גם כאשר היה להם ברור שמלכות הרשע שלהם קורסת. הקיסר שעמד מולך ואף אומות העולם עמדו ותמהו, מקצתם גם תלשו זקנם ובכו: איה אלהיהם של אלה? ואילו שונאינו בזו ולעגו לאלוהי ישראל על שלא הציל את עמו. את וּבָּנַיִךְ, "קידשתם את השם" אומר הדרשן,. ואילו השואה, אומר הרב עמיטל זצ"ל: הייתה חילול השם.
לכי מרים בת נחתום ואמרי כל זאת לאברהם, שיספר ליצחק, שיספר ליעקב, שיספר למשה, שיספר לאהרון ולחכמי כל הדורות … אמרי לאברהם אבינו שהחשיכה הגדולה שנפלה עליו (בראשית טו יב), זו חשיכת גלויות מצרים, בבל, מדי ויוון ואפילו רומא עפ"י המדרש (בראשית רבה מד יז). חשכות אלה הם כאין וכאפס מול חשיכת אירופה "הנאורה" והַמְאֵרָה של אמצע המאה העשרים שלא רק ביקשה להשמיד להרוג ולאבד, אלא בצעה זאת בפועל על שליש מהעם היהודי. בהרג, חנק, שריפה, תלייה בראש כל חוצות, הרעבה המונית, עיקור, מחלות זיהומיות, מקלחות שהם תאי גזים ושאר מיתות משונות שרק מוח שטן יכול להמציאן. לכי, ספרי לו ולכל ישני חברון, ספרי גם למשה הנסתר בהר נבו, לכהן הגדול שבהר ההר, לרחל אשר בדרך בית לחם, ליהושע בתמנת חרס, ליוסף אשר בשכם, לשמואל לדוד ולשלמה, לבית הנשיא בבית שערים.
וספרי להם מרים גם על אתחלתא דגאולת ישראל בימינו והביאי להם את דבריו של הרב עמיטל זצ"ל, כפי שהבאנום בתמצית בדברינו אשר פדית גויים ואלוהיו בפסח אחר כותלנו: "בעקבות השואה לא נותרה שום סיבה בעולם לדחות את גילוי קידוש השם בעולם על-ידי כינון מדינת ישראל. לאחר חילול השם הגדול של השואה, נדרשה תשובה היסטורית של קידוש השם. תקומת המדינה וניצחונותיה במלחמות ישראל מול צבאות ארצות ערב שקמו עליה, היוו תשובה של קידוש השם" (בשיחת יום העצמאות תשס"ב, "שובנו אלהי ישענו", ישיבת הר עציון, אלון שבות). יהי רצון שנהיה ראויים לנחמה ולקידוש השם פורתא "ביום השמיני".
מחלקי הדמעות
מים אחרונים 1: לדרשה המלאה של הרב עמיטל שובנו אלוהי ישענו ביום העצמאות תשס"ב, ראה כאן.
מים אחרונים 2: התואר "אם השבעה" מצוי גם במדרש פסיקתא רבתי פסקא כו על חורבן בית ראשון: "אמר ירמיהו: כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר, לבושיה שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה. ואני צועק ומבקש מי ינחמני. קרבתי אצלה ודברתי עמה, ואמרתי לה: אם אישה את – דברי עמי, ואם רוח את – הסתלקי מלפני. ענתה ואמרה לי: אינך מכירני? אני היא שהיו לי שבעה בנים. יצא אביהם למדינת הים. עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שניבא ואמר לי: נפל הבית על שבעה בנייך והרגם. איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי. עניתי ואמרתי: אין את טובה מן אמי ציון והיא עשויה מרעית לחיות השדה. ענתה ואמרה לי: אני אמך ציון, אני היא אם השבעה, שכן כתב: אומללה יולדת השבעה (ירמיה טו ט)". לא מצאנו כיצד ואם בכלל נכון לחבר שני "אם שבעה" אלה (ואם יש עוד כאלה) וכל היכול להחכימנו בעניין, יבורך ויתברך.