מה הם עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום

מים ראשונים: דף זה הוא מין 'נספח' לדף עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את המקום, שם דנו בנושא בהיבט הכללי. בדף זה, נצלול לשיטות השונות שמנסות לפענח מה הם עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום במדבר והאם מנייה זו חשובה? בדף הכללי הצגנו דעות שאפשר שעשרה כאן הוא מספר טיפולוגי בדומה לשבע, שתים עשרה, עשרים וארבע, ארבעים, שבעים ועוד. ראה למשל שיטת רשב"ם ואבן עזרא שהבאנו שם. אבל חז"ל וברבים מחכמי הדורות ראו עניין כן למנות ולדקדק מה הם בדיוק עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה במדבר. ויש לדייק, עשרה עד כאן, עד חטא או ניסיון המרגלים, לפני הניסיונות והחטאים של יתרת ספר במדבר: קרח, בעל פעור ומי מריבה.

כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: (במדבר יד כב).1

וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: (שמות טו כה).2

וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל … וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה': וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ … וַתַּמְרוּ אֶת  פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם וכו': (דברים ט כא-כג).3

בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד: וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ: יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה: וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם: וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם: וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר: (תהלים פרק עח).4

אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר: אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי: (תהלים פרק צה).5

וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ: מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ: וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן: … וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה': תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם: … יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: … וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: … וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים: … וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם: (תהלים פרק קו).6

 

משנה מסכת אבות פרק ה משנה ד

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר ניסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר י"ד).7

משנה מסכת ערכין פרק ג משנה ה

במוציא שם רע להקל ולהחמיר. כיצד? אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע. נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר י"ד).8

גמרא ערכין דף טו עמוד א

תניא: אמר ר' יהודה, עשר ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה: שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן.9

שנים בים – אחת בירידה ואחת בעלייה. בירידה …10

שנים במים – במרה וברפידים. במרה, דכתיב: "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים וכו' " (שמות טו כג), וכתיב: "וילן העם על משה";11 ברפידים, דכתיב: "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות" (שמות יז א), וכתיב: "וירב העם עם משה" (שם שם ב).12

שנים במן – דכתיב: "אל תצאו"13 – ויצאו,14 "אל תותירו" – ויותירו.15

שנים: בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון: "בשבתכם על סיר הבשר";16 בשליו שני: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה".

בעגל – כדאיתיה.17 במדבר פארן – כדאיתיה.18

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ט

עשרה ניסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע, ואלו הן: אחד על הים, ואחד בתחילת המן ואחד בסוף המן, ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון, אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב ואחד במרגלים. זה של מרגלים קשה מכולם, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר י"ד כ"ב). כיוצא בו: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה' " (שם שם לז) – והלא דברים קל וחומר: ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בושת, ביקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים, המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו, על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה עלבונו.19

משנת רבי אליעזר פרשה ט

ר' אלעזר בן פרטא אומר: קשה היא לשון הרע יתר מעשרה ניסיונות שניסו אבותינו את המקום, ובכולן לא נחתם עליהן גזר דין אלא על לשון הרע. ואלו הן עשרה נסיונות: שנים בים, אחת בירידתן, אמרו: "המבלי אין קברים", ובעלייתן אמרו: כשם שעלינו מצד זה, כך עלו המצרים מצד אחר, שנאמר: "וימרו על ים בים סוף". ושתים במרה,20 שנאמר: "וילנו העם", וברפידים: "וירב העם עם משה". ושתים במן: "אל יצא איש ממקומו",21 "איש אל יותר", ויותירו. ושנים בסליו: ראשון במדבר סין: "בשבתנו על סיר הבשר", שני: "והאספסף אשר בקרבו וגו' ". ואחת בעגל. ואחת במרגלים. ולא נחתם גזר דין לכלותן אלא על לשון הרע, שנאמר: "וינסו אתי זה עשר פעמים".22

אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד

עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה במדבר ואלו הן: במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן, ובין תפל, ולבן, וחצירות, ודי זהב (דברים א א). במדבר שעשו את העגל … בערבה על המים … ויש אומרים זה פסלו של מיכה. מול סוף על שהמרו על ים סוף. רבי יהודה אומר: המרו על הים, המרו בתוך הים … בין פארן – במרגלים … ובין תופל אלו דברי תפלות שתפלו על המן. ולבן – זה מחלוקותו של קרח. וחצירות על השליו, הרי שבעה.23 ובמקום אחר הוא אומר: "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה" (דברים ט כב). ודי זהב … שהבאתם לעגל. רבי אליעזר בן יעקב אומר: די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים.24

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח

עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב). מה תלמוד לומר "זה"? אלא זה האחרון קשה מכולם היה.25 רבי יהודה אומר: אחת עשרה הוא.26 רבי אלעזר בן יהודה אומר: אמר הקב"ה: אילו עשו ישראל תשובה לפני הייתי מוחל להם על עשרה ניסיונות. ואלו הן: הראשון ב"מאז", שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" (שמות ה כג).27 ואחר על הים, שנאמר: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז). רבי יהודה אומר: אחד על הים ואחד בים סוף.28 ואחד ברפידים, שנאמר: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' " (שמות יז ב).29 ואחד במרה, שנאמר: "שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" (שם טו כה).30 ואחד בשליו, שנאמר: "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים" (שם טז ג) ואחד במן, שנאמר: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (במדבר כא ה). ואחד בתבערה ואחד במסה ואחד בקברות התאוה, שנאמר: "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וגו' " (דברים ט כב). ואחד במדבר פארן שמרגלים את הארץ.31

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צה

"אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר אשר נסוני אבותיכם". אתה מוצא, עשר ניסיונות ניסו ישראל להקב"ה, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב). שנים בים סוף, שנאמר: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהלים קו ז).32 ושתים בשליו, ואחד במן, ואחד בעגל, ואחד בפארן, (ואחד במרגלים), והוא קשה שבהן. עשר ניסיונות אמרת והן אינן אלא שבע, והיכן עוד שלוש? "בתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' " (דברים ט כב). ולמה לא סמך אלו לאלו? לפי שאלו שלושה היו קשים יותר משבעה ראשונים, לכך נאמר: "אשר נסוני אבותיכם במדבר בחנוני גם ראו פעלי. ארבעים שנה אקוט בדור … אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי". זה ארץ ישראל, שנאמר: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (דברים יב ט), וכתיב: "זאת מנוחתי עדי עד" (תהלים קלב יד).33

רשב"ם במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כב

עשר פעמים – הרבה. כמו עשרת מונים, ואפו עשר נשים, עשר פעמים תכלימוני.34

פירוש מגן אבות לרשב"ץ על המשנה במסכת אבות35

עשרה ניסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר … הודיענו שהוא מספר מדוקדק ולא נאמר שלא בדקדוק, כמו: "זה עשר פעמים תכלימוני" [איוב יט ג], שהוא שלא בדקדוק, אלא לשון ריבוי, כלומר הרבה פעמים תכלימוני.36

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ה משנה ג

ואמנם עשרה ניסיונות שניסו אבותינו את המקום – הרי כולם כתובים גם כן. הראשון – על ים סוף, באומרם: "המבלי אין קברים במצרים וכו' " (שמות יד יא). והשני – במרה, הוא אומרו: "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" (שמות טו כד). והשלישי – במדבר סין, כשביקשו המן, הוא אומרם: "מי יתן מותנו ביד ה' וכו' " (שמות טז ג). והרביעי – מרותם בהנחת המן לבוקר, כמו שאמר: "ולא שמעו אל משה ויותירו וכו' " (שמות טז כ). והחמישי – מרותם בבקשם אותו ביום השבת, "יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" (שמות טז כז). והשישי – ברפידים, על המים גם כן. והשביעי – בחורב, במעשה העגל. והשמיני – בתבערה, בעוררם במקום ההוא ספק באמיתות ובמרדם, והוא אומרו: "ויהי העם כמתאוננים וכו' " (במדבר יא א). והתשיעי – בקברות התאוה, בבקשת הבשר, אמר: "והאספסוף אשר בקרבו התאווה תאווה וכו' " (במדבר יא ד). והעשירי – במדבר פארן, במעשה המרגלים, ושם נאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב).37

תורה תמימה הערות שמות פרק יד הערה ה

בגיליון פירוש רש"י בעין יעקב כתב וזה לשונו: ניסיונות לשון נסיון, ואית דמפרש לשון כעס כמו: "והנם זועפים" (פ' וישב) כתרגומו נסיסין, עכ"ל.38 ופירוש זה נראה, יען דלשון ניסיון כפשטיה לא יונח בפסוק שלפנינו שלא ניסו רק דאגו מפחד הבא, וכן לקמן בפסוק: "מי יתן מותנו ביד ה' וגו' ". א"כ לא היה שם ניסיון רק צער ודאגה וכו'.39

מסכת סנהדרין דף קי עמוד ב

תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יִתַּמּוּ ושם ימותו" (במדבר יד לה). יִתַּמּו – בעולם הזה, ושם ימותו – בעולם הבא. ואמר: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי" (תהלים צה יא), דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ ה), אלא מה אני מקיים "אשר נשבעתי באפי" – באפי נשבעתי וחוזרני בי. …

רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה" (ישעיהו לה י). אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה,40 שנאמר: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר… זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב ב). ומה אחרים באים בזכותם – הם עצמן לא כל שכן?41

שבת שלום

מחלקי המים

 

רשימת עשרה הניסיונות של עם ישראל במדבר – טבלה השוואתית

1 2 3 4 5 6 7 8 9
רשימת הניסיונות ערכין דף טו עמוד א אבות דרבי נתן נוסח א פרק ט אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ד משנת רבי אליעזר פרשה ט אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח לשיטת רבי יהודה מדרש תהילים (שוחר טוב; בובר) מזמור צה פירוש המשנה לרמב"ם אבות פ"ה מ"ג
מאז – במצרים אצל פרעה 1 1
על הים בירידתם 1 1 1 1 3 2 2 1 1
בים או בעלייתם 2 2 2 3 2
על המים במרה 3 6 3 3 4 5 2
שליו – בשבתנו על סיר הבשר 7 4 7 7 5 6 3
מן – מי יתן מותנו 5 2 5 5 6 7 5 3
מן – ולא שמעו ויותירו 6 3 6 6 4
מן – ליקוט המן בשבת 5 5
על המים ברפידים 4 7 4 4 2 3 4 6
מסה (רפידים?) 9 8 9 9
עגל  – חורב 9 8 9 9 1 6 7
תבערה – המתאוננים 8 7 8 8 8
שליו – האספסוף, קברות התאווה 8 5 8 8 10/7 9 10 4/10 9
מרגלים – מדבר פארן 10 9 10 10 4 10 11 7 10
מחלוקת קורח ועדתו 6
סה"כ 10 9 10 10 10   10 11 10 10

 

הערות לטבלה:

  • מספור הניסיונות בכל שיטה (טור): 1, 2, 3 וכו' הוא בסדר שהם מנויים ונזכרים עפ"י אותה שיטה. אין זה אומר שהם סבורים שכך היה הסדר ההיסטורי. זו בדיוק הייחודיות של שיטת הרמב"ם בטור מס' 9. שאר השיטות מונים לפי סדר ענייני, כל אחת ועניינה.
  • הטור הימני ביותר, 'רשימת הניסיונות' הוא הסידור שלנו, שגם הוא בסדר ההיסטורי, הוא 'הסרגל' מולו בנינו את השיטות השונות. הוא מכיל 15 אירועים, איחוד של כל השיטות.
  • הגמרא במסכת ערכין, טור מס' 1, מבוססת על כמה מקורות ובעיקר על ספרי ומדרש תנאים על ספר דברים (לא על פרשתנו). מתבקש לשים לב לדמיון ולהתאמה שיש בין טורים 2-4 לנוסח הגמרא בערכין בטור 1. סימנו את טורים 1-4 כקבוצה אחת.
  • במקור של טור 2 ישנם רק תשעה ניסיונות ולא עשרה אבל סביר להניח שמדובר בטעות שטור 3 מתקן. טורים 3, ו-4 חוזרים כמעט לגמרי לנוסח הגמרא.
  • טור 5 הוא המקור הפותח של הקבוצה השנייה, טורים 5-8, המתבססים על הפסוק בדברים (א א): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב". הוא לומד על ניסיון בכל מקום אשר מוזכר בפסוק. ומאחר שמוזכרים בפסוק רק שבעה מקומות הוא משלים מפסוק נוסף בספר דברים (ט כב, פרשת עקב): "וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה' " – משם הוא לומד על שלושה ניסיונות נוספים. (אנחנו החלטנו שקברות התאווה והש‎ליו של פרשת בהעלותך שקראנו בשבת שעברה הם היינו-הך למרות שזוהי לא ההבנה הפשוטה כל כך לפי חלק מהמקורות שמביאים את זה כשני ניסיונות שונים, וצריך עוד עיון). לגבי זיהוי מסה, ראה הערה 8 להלן.
  • המקור בטור מס' 5 מיוחד גם בחידוש של חטא המתאוננים בתבערה, בניסיון מסה, במניית מחלוקת קורח ועדתו כחלק מעשרה הניסיונות (!) ובעיקר, במקום המרכזי שהוא נותן לחטא העגל.
  • טורים 6 ו-7, שהם בעצם אותו מקור, משונים מאוד. החל בשיטתו של רבי יהודה שהיו אחד עשר ניסיונות, וכלה בניסיון הראשון, שהיה לשיטתם כבר במצרים אצל פרעה (שמות ה כג). הכבדת נטל השעבוד בעקבות פגישתו הראשונה של משה עם פרעה היא לשיטה זו הניסיון הראשון. אבל יש לומר, גם ניסיון של משה.
  • בקשר לקבוצה השנייה, טורים 5-8 אשר מונים את מסה ותבערה, יש אפשרות שהניסיון על המים ברפידים והניסיון הנקרא במדרשים אלה מסה הם בעצם אותו ניסיון. אך מקור 6-7 מתייחס לזה כאל שני ניסיונות נפרדים.
  • ילקוט שמעוני, שלא הקדשנו לו טור, מתחלק בין המקורות האחרים. ילקוט שמעוני על התורה: פרשת בשלח רמז רכה ודברים רמז תשצב הם בשיטת הגמרא בערכין (טור 1). ילקוט שמעוני בתהלים רמז תתנב הוא מקרה מיוחד שמונה רק שמונה ניסיונות.
  • אחרי כל זאת מצאנו שיטה נוספת במדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח יד כב: "וינסו אותי זה עשר פעמים. ואלו הם: שנים בים סוף … אחד על מי מריבה … ואחד בעגל. ואחד במתאוננים. ובשליו. ובמחלוקתו של קרח … ואחד: וילונו כל עדת בני ישראל וגו' (בסוף מחלוקת קרח) … ובמרגלים, הרי לך עשרה". ואנחנו ספרנו שם רק תשעה ונראה שזו שיטה שונה מכל הנ"ל ולא הספקנו להכניסה לדף ולטבלה.
  • האם כיסינו את כל המקורות המתעסקים בנושא? לא בטוח. כל היודע אודות מקור שהשמטנו, אנא יודיענו בהקדם ויבוא על שכרו מן השמים.
  • הערה חשובה אחרונה: "החורים", המשבצות הריקות בטבלה, חשובים לא פחות מהמשבצות המסומנות. אי הכללת אירוע ברשימה יכול להיות לקולא ולחומרה. לקולא, משום שלפי שיטה זו לא היה שם ניסיון, כי אם דאגה, חשש או חרדה אנושיים מוצדקים, כפי שמעיר בעל תורה תמימה. ולחומרא, משום שמעשה זה היה בגדר הכעסה במכוון, הקצפה כדברי משה או אפילו מרי והמריה, לא ניסיון.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
רשימת הניסיונות ערכין דף טו עמוד א אבות דרבי נתן נוסח א פרק ט אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ד משנת רבי אליעזר פרשה ט אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח לשיטת רבי יהודה מדרש תהילים (שוחר טוב; בובר) מזמור צה פירוש המשנה לרמב"ם אבות פ"ה מ"ג
מאז – במצרים אצל פרעה 1 1
על הים בירידתם 1 1 1 1 3 2 2 1 1
בים או בעלייתם 2 2 2 3 2
על המים במרה 3 6 3 3 4 5 2
שליו – בשבתנו על סיר הבשר 7 4 7 7 5 6 3
מן – מי יתן מותנו 5 2 5 5 6 7 5 3
מן – ולא שמעו ויותירו 6 3 6 6 4
מן – ליקוט המן בשבת 5 5
על המים ברפידים 4 7 4 4 2 3 4 6
מסה (רפידים?) 9 8 9 9
עגל  – חורב 9 8 9 9 1 6 7
תבערה – המתאוננים 8 7 8 8 8
שליו – האספסוף, קברות התאווה 8 5 8 8 10/7 9 10 4/10 9
מרגלים – מדבר פארן 10 9 10 10 4 10 11 7 10
מחלוקת קורח ועדתו 6
סה"כ 10 9 10 10 10   10 11 10 10

עדכון אחרון: 16/01/2019

הערות שוליים

  1. התורה מציינת שכבר עשר פעמים ניסו בני ישראל את הקב"ה (והמרגלים הוא היא הפעם העשירית או שמא האחת עשרה?), אבל לא מפרטת מה הם. ראה בהשוואה את אזכור "עשרת הדברים" (הדברות) בדברים ד יג וכן בדברים י ד, ומנגד, אין למשל שום מנייה בתורה של עשרת המכות, רק חז"ל הם שמנו (וחז"ל מצדם נוקבים במספר תרי"ג מצוות ולא חשו למנות אותם). האם התורה מסתמכת על כך שאנו נדע למנות, שהרי אירועי ניסיון כאלה מפורשים בתורה. האם השאיר המקרא מקום למדרש ולפרשנים להתגדר בו?
  2. לפני שנפליג בדברים, נבדוק בתורה עצמה, בעיקר בספרים שמות ובמדבר, היכן נוקטת התורה בלשון נס"ה בהקשר עם בני ישראל במדבר. ראשון לכולם הוא מי מרה, התחנה הראשונה של בני ישראל לאחר קריעת ים סוף. מאיגרא רמה של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל וכו' ", נופל העם למוראות המדבר, הולך במדבר שלושה ימים ללא מים ובסוף מגיע למקור מים והנה הם מרים. אזכור שני של הפועל נס"ה נמצא בפרשת המן (השלו והמן, בשר ולחם) בשמות טז ד: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". מה בדיוק כאן הניסיון? להלן נראה שיש שמונים כאן שני ניסיונות ואולי יותר. תחנה שלישית היא במדבר סין ברפידים, כאשר שוב העם צמא למים, שמות יז א-ב: "וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה' ". ומה יותר בסיסי מלבקש מים במדבר. ניסיון או מסה אלו גם נותנים למקום את שמו, ככתוב בשמות יז ז: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". וחוזר ונזכר ניסיון מסה גם בספר דברים, להלן. ניסיון רביעי הוא במעמד הר סיני, שמות כ יז: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ". אך דווקא ניסיון זה לא נמנה להלן ובכל מקום שנזכר ניסיון חורב הכוונה למעשה העגל ולא למעמד הר סיני. אחרי כל אלה, בא הניסיון בפרשתנו: "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי".
  3. משה בתוכחתו לעם בספר דברים הוא הראשון למנות את ניסיונות בני ישראל במדבר, חמישה במספר. אך התחלף לשון ניסיון בלשון קשה של הקצפה (הכעסה), מריה והמריה, כמו ההמשך הקשה שם: "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם" (הגם שנענש כבר משה כשאמר: "שמעו נא המורים" בחטא מי מריבה, פרשת חוקת). לרשימה זו שמצויה בעיצומה של פרשת עקב, מוסיפים המדרשים והפרשנים שנראה להלן, את דברי משה מיד בתחילת ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". ואם אנחנו בספר דברים, מן הראוי לציין שמכל הניסיונות (הנזכרים במפורש בתורה) שמנינו לעיל, ניסיון מסה (רפידים) חוזר ונזכר בספר דברים פעמיים: דברים ו טז: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה" וכן בדברים לג ח: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה". אבל זה האחרון מתפרש על חטא מי מריבה של משה בפרשת חוקת.
  4. פרק עח בתהלים מתאר את כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לבני ישראל במדבר ואילו הם גמלו רעה תחת טובה, ככתוב שם: "בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו". כאן נזכר השורש נס"ה, כמו בפרשתנו, אבל לצדו גם השורה מר"ה. ראה שם בהמשך: "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן: וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ" וגם לאחר התנחלתם בארץ: "וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ". אבל גם כאן כמו בתורה, נזכר שבני ישראל ניסו את הקב"ה במדבר, אבל בלי פירוט הניסיונות או מספרם. הניסיון היחידי שנזכר שם הוא חטא המתאווים שקראנו עליו בפרשה שעברה.
  5. גם בתהלים פרק צה, בו אנחנו פותחים את תפילת קבלת שבת, יש אזכור של ניסיונות אבותינו במדבר, וכאן יש התייחסות ברורה לתקופת המדבר ולדור המדבר ולהגדרה מה היא מסה בשל הפסוקים העוקבים: "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי". מדוע נבחר פרק זה לפתוח בו את קבלת שבת? אולי נמצא פתרונים בסוף דברינו.
  6. חוזר תיאור חטאי דור המדבר גם בפרק קו בתהלים והפעם באופן מפורט יותר, כתפילת ווידוי שאולי נאמרה בעצרות ובתעניות: "חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וכו' ". גם כאן נזכר לשון ניסיון: "וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן". בפרק זה נזכרים במפורש: המריה על ים סוף (שחז"ל מבארים ובתורה איננה), חטא המתאווים, מחלוקת קרח, חטא העגל, חטא המרגלים בפרשתנו, חטא פעור ומי מריבה (נזכרים חטאים או ניסיונות נוספים שאינם במדבר אלא בכניסה לארץ). סה"כ שבעה ניסיונות. מספר שחשוב לזכור בהמשך.
  7. זו המשנה היסודית שמתייחסת לפסוק בפרשתנו כבסיס לעשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום, במסגרת מקבץ נוסף של "עשרה", מבריאת העולם ועד הניסים שאירעו בבית המקדש, שאולי קשורים ביניהם ואולי לא (ראה דברינו בדף הכללי). המשנה איננה מפרטת מה הם עשרה הניסים והיות שהיא סוקרת את הנושא לא מנקודת המבט של חטא המרגלים כמו בתורה, אלא מנקודת המבט של בית שני, מאליו מתבקשת השאלה מה היחס לכל מה שאירע לאחר ניסיון המרגלים? האם קרח ועדתו, דתן ואבירם, מי מריבה וחטא פעור אינם נספרים כניסיונות? כך או כך, על משנה זו נתלו המדרשים והפרשנים שניסו למצוא מה הם עשרה הניסיונות. אבל הגמרא דווקא נתלית על משנה אחרת במסכת ערכין שנראה מיד, שמזכירה את הפסוק: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" בהקשר אחר, וממנה נתחיל במנייה.
  8. המשנה דנה בדין מוציא שם רע על אשתו ומצביעה על כך שהקנס של מוציא שם רע גדול מזה של אונס או מפתה. המשנה חותמת בדינם של המרגלים שאמרו לשון הרע על הארץ ועונשם היה גדול מאלה שעשו את חטא העגל. אבל לא מפרטת את החטאים/ניסיונות של דור המדבר. ראה דרשת ריש לקיש בגמרא ערכין טו ע"א על משנה זו: " אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי זה עשר פעמים - על זה נתחתם גזר דין". ראה פירוש תורה תמימה הערות במדבר פרק יד הערה טז: "והראיה מדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי. משמע, דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי וגרם העונש, ולא משום דמנין גורם". עיקר הפסוק בא ללמדנו שחטא המרגלים הוא הניסיון העשירי, הוא "זה" ששבר את גב הגמל. לא מניית עשרה הניסיונות או החטאים של בני ישראל עד כאן חשובה, אלא "זה" – המכה בפטיש. החטא הזה שכולו לשון הרע על הארץ.
  9. "תניא" זה הוא מדרש ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א: "רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו', אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים". הגמרא אינה מסתפקת באזכור הכללי של עשרה הניסיונות במשנה (ובמקרא!), ומביאה מדרש תנאים שנראה לו חשוב לפרט מה היו חטאי עם ישראל במדבר, מרחיבה אותו ומוצאת לו סימוכין. אמנם, רבים מהם נזכרים בתורה שאינה מסתירה אותם, אבל לגמרא נראה חשוב למנותם בדיוק ולהגיע למספר עשר. מדוע זה חשוב? אם התורה והמשנה לא פרטו, למה הספרי והגמרא כן?
  10. בירידה, שסירבו להיכנס לים, ובעלייה (ביציאה), שלא האמינו שהמצרים טבעו ודרשו הוכחה: "מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה, ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר". ובירידה, ראה אבות דרבי נתן נוסח א פרק לג: "בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים נקבים נקבים ... לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים וכו' ". ראה דברינו וימרו על ים סוף בפרשת בשלח.
  11. הכוונה כאן לפסוק כד באותו פרק. בנוסח התורה שבידינו כתוב שם: "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה". הפסוק: "וילן העם על משה" שייך לנושא הבא, לרפידים. וצריך לברר העניין בכתבי היד השונים של התלמוד. ראה פרויקט הכי גרסינן. ודווקא כאן יש פסוק מפורש בתורה שמכיל את המילה נס"ה, כפי שהבאנו בתחילת דברינו ומשום מה הוא לא נכתב (אולי נאמר בדרשה בע"פ).
  12. אלה שני המקומות בתחילת המסע במדבר בהם צמא העם למים. וגם כאן יש פסוק מפורש בתורה שמכיל את המילה נס"ה, כפי שהבאנו בתחילת דברינו ומשום מה הוא לא מצוטט. הצמא השלישי הוא במי מריבה בסוף ארבעים שנות הנדודים, בפרשת חוקת בדור הבנים, ולפיכך לא נספר ב"עשרה". ומה בכל אותם שנים ארוכות במדבר? אף תלונה? ראוי לשבח, לא כן? ראה דברינו בארה של מרים בפרשת חוקת וראה כמו כן דברים ח טו: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ".
  13. אין פסוק כזה בנוסח התורה שבידינו והכוונה לפסוק כה בפרק טז שמות: "הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" או לפסוק כט שם: " שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
  14. פסוק כז שם: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ".
  15. גם כאן אין זה ציטוט מדויק, ראה פסוקים יט-כ שם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה". לאחר כל דקדוקי הפסוקים, מדובר בפרשת המן, בתלונות בני ישראל לא על צמא כי אם על אוכל: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות טז ג). שים לב שהתלונה על חוסר אוכל מצויה בתווך בין התלונה על המים המרים במרה ובין התלונה על חוסר מים ברפידים. ושלושתם מיד לאחר נס קריעת ים סוף. ובאמת, מה ניתן לצפות מעם שיצא ממצרים אל המדבר ואין לו מה לאכול ומה לשתות?
  16. שוב, אין פסוק כזה: "בשבתכם על סיר הבשר" ועל כרחנו חזרנו לפסוק בשמות טז ג שכבר ראינו בהערה הקודמת: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". פרשת המן משולבת עם אכילת בשר השלו והדרשן שמחפש השלמה לעשרה הניסיונות, מונה כאן שני ניסיונות: הבקשה לבשר וללחם, כפי שאכן מופיע בתלונתם. ראה פסוקים ג, ח ו-יב בפרק טז. פרשת שליו ראשון זו דורשת עיון מיוחד בפרשת בשלח. ראה כמקדמה פירוש העמק דבר שמות טז ג שהתלונה על הבשר כאן הייתה "ברמז תלונה על הקב"ה ... אבל לא היתה תלונה זו מפורש יוצא מפיהם כמו שהיתה תלונת המתאוים במדבר".
  17. בעגל, כמו שכתוב בפשטות בתורה ואין צורך לחפש פסוקים והסברים. אבל כמה דרשות ופרשנויות נאמרו על חטא זה ...
  18. מדבר פארן הוא חטא המרגלים בפרשתנו, גם הוא "כדאיתיה", כפי שכתוב בפשטות ובבירור בפרשה. שיטה זו של הגמרא (המבוססת כאמור על מדרש ספרי) מובאת בד"כ במקורות מאוחרים. ראה למשל פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך. כך גם בילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רכה ובילקוט דברים רמז תשצב. אבל לא כולם הולכים בדרך זו.
  19. נראה שמדרש זה צועד בעקבות הגמרא בערכין (שהיא מדרש ספרי שאנו מחשיבים כמקור הראשון), כולל המוטיב של לשון הרע או מוציא שם רע כעיקר חטא המרגלים. אלא שהוא מונה רק ניסיון אחד על הים ולפיכך יש בו רק תשעה ניסיונות וחטא המרגלים יוצא מס' 9. נראה שהשתבש כאן משהו והנוסח באבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ד מתקן חסר זה ונאמן יותר לגמרא ערכין ולספרי: "עשרה ניסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר ולא נענשו אלא על לשון הרע. אלו הן: שנים בים. שנים במים. שנים במן שנים בסליו ואחד במעשה העגל ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה. ואחת בעליה ... שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים ... ב' במן לא תצאו ויצאו ולא תותירו. ויותירו. שנים בסליו. אחת בסליו ראשון. ואחת בסליו שני ... מדבר פארן מנין? זה מעשיהן של מרגלים, שנאמר: ויוציאו דבת הארץ וגו'. זה מרגלים קשה מכולן, שנאמר: וינסו אותי זה עשר פעמים וגו' - אלו עשרה ניסיונות שניסו אבותינו את המקום במדבר".
  20. פה נראה שנשמט קטע וצריך להיות: שנים במרה – במרה וברפידים. במרה וכו'.
  21. וחסרה המילה "ויצאו".
  22. משנת רבי אליעזר מחזיר אותנו במדויק לנוסח הגמרא בערכין. יש שם אמנם שתי השמטות כפי שהרנו, אבל ציטוט הפסוקים מדויק יותר מזה שבנוסח הגמרא בערכין (ראה הערות 10-13 לעיל). אגב, בעל הדרשה רבי אלעזר בן פרטא מוזכר בגמרא ערכין טו ע"א: "תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה", מה שמקרב עוד את שני המקורות האלה. ראה אגב איך מקור זה מלגלג על חסידותם של המרגלים שהסבירו למשה שדרישתם לשלוח מרגלים היא משום שהם צריכים לבדוק היטב איזו עבודה זרה יש בארץ: "וחכמים אומרים: מדברי תורה באין עליו. אמרו לו: למדתנו רבנו עבודה זרה שביטלוה עובדיה מותרת, אם נכנסין אנו סתם, אין אנו יודעין איזו עבודה זרה שנעבדת ואיזו בטילה, אלא צריכין אנו שיתור לנו את הארץ, לידע איזו נעבדת ותהי אסורה, ואיזו בטילה ותהי מותרת. ". כך או כך, בכל המקורות עד כאן, יש אמנם ניסיון למנות את עשרה הניסיונות של עם ישראל, אבל הדגש הוא על "זה עשר פעמים", על הניסיון העשירי שהוא לשון הרע!
  23. ראה השבעה שמנינו בתהלים פרק קו, בהערה 4 לעיל.
  24. למקור זה מצטרפים גם שני המקורות שלהלן (ויוצרים את 'הקבוצה השנייה') שעיקר דרשתם היא על הפסוק הפותח את ספר דברים שהבאנו בפתח דברינו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין  פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". מספרים שמות ובמדבר (אין ניסיונות בספר ויקרא) למדנו רק שבעה ניסיונות, בא ספר דברים במקור נוסף, בפסוק שהבאנו לעיל בפרשת עקב: "וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה' " ומשלים (לאחור) שלושה ניסיונות: תבערה, מסה וקברות התאווה. (מסה הוא המקום בו נזכר הפועל נס"ה הכי הרבה בתורה כפי שהערנו לעיל). ההתבססות על ספר דברים, על דברי משה שהוא הראשון לפרט את ניסיונות העם, הוא מעניין וחשוב. יש כאן גם חידוש של חטא המתאוננים בתבערה, אבל יש מספר בעיות בשיטה זו, כגון: מהו הניסיון במסה? האם אין זו מנייה כפולה? וכן, מה עושה כאן מחלוקת קרח שבאה בפרשה הבאה? (ראה הערה 5 לעיל, אולי דווקא מקור זה שם לב לכך שהמשנה, בניגוד למקרא, מונה עשרה ניסיונות על פני כל תקופת המדבר ולא עשרה עד חטא המרגלים). אבל נראה שהחידוש (השוני) העיקרי של מקור זה הוא העמדת חטא העגל במרכז, נכון יותר, הן בתחילת הדרשה והן בסופה ובדברים הבוטים של רבי אליעזר בן יעקב "די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים". וכדברי הירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה: "ר' יודן בשם ר' יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל". אז איפה חטא המרגלים? איפה הפסוק בפרשתנו: "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי"? הרי פסוק זה נזכר לא רק במשנה ערכין הנ"ל בה פתחנו הדנה בחטא המרגלים, אלא גם במשנה במסכת אבות ה ד: "עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי"! כך או כך, מצאנו באוצר מדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו וכן באוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עקבות ברורים של שיטה זו.
  25. ראה שוב בהערה 6 לעיל הצעת ריש לקיש בגמרא ערכין וכן פירוש תורה תמימה מהו "זה" זה. אבל למדרש גישה משלו.
  26. ראה הערה 1 לעיל. שיטת ר' יהודה, שנראה בפירוט להלן, קוראת פשט אחר בפסוק: עשר ניסיונות עד כאן ולא "ועד בכלל" וכעת בא "זה", שפותח סדרה חדשה!
  27. אלה דברי משה לקב"ה לאחר שבעקבות שליחותו הראשונה, פרעה רק מכביד את עולו על העם, ככתוב: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". האם זה ניסיון לעם או שמא למשה? ראה דברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשת שמות.
  28. נראה שעד כאן דברי ר' יהודה שמוסיף עוד אחד על הים ולכן יוצא לו אחד עשר ניסיונות. מכאן ואילך ממשיכה הדרשה העיקרית של רבי אלעזר בן יהודה.
  29. הנה מקור ראשון שמביא פסוק עם השורש נס"ה. ראה סקירת השורש נס"ה בתורה בעמוד הראשון לעיל.
  30. מכל המקורות שהבאנו עד כאן שמתייחסים לניסיון במרה, בפרט אלה שהביאו פסוקים לתמוך בשיטתם, אף לא אחד הביא את הפסוק הפשוט הזה שמכיל את השורה נס"ה. וגם במקור זה קצרו המעתיקים ואנחנו הרחבנו את הפסוק.
  31. גם כאן, תבערה ומסה (ואי אפשר לומר שמסה זה רפידים כי הוא מונה גם את רפידים, אז מה זה בעצם מסה?) ולשם כך הוא מפנה אחד מהמן ואחד מהים (בהשוואה עם הגמרא בערכין). אבל ראה איך הוא מוסיף את "מאז באתי אל פרעה" שהיה עוד במצרים וקשור במשה לא פחות מבני ישראל! אז את מי נפנה? את חטא העגל! וזו שיטה יחידנית שאינה מונה את חטא העגל בתוך עשרה הניסיונות. אפשר שזה משום שלשיטה זו חטא העגל הוא חמור ומעבר להגדרה של ניסיון. או אז יש לנו עימות מעניין עם המקור הקודם שעם כל חומרתו, ראה בעגל אחד מעשרה הניסיונות ומזכיר אותו פעמיים: בהתחלה ובסוף הרשימה. עוד קבלנו במקור זה את שיטת רבי יהודה שלא מוותר על הניסיון השני בים ומעמיד את מספר הניסיונות על 11 וכבר הערנו על כך לעיל.
  32. טבעי שיביא פסוק מתהלים. הוא קורא את הפסוק: "על ים – בים סוף", משמע שהיו שני ניסיונות.
  33. טבעי שהנושא שלנו ייזכר גם במדרשים על פרק צה בתהלים, אלא שהמדרש כאן כנראה משובש וקצרנו חלקים ממנו. בדומה למדרש באבות דרבי נתן נוסח א פרק לד, גם כאן יש חלוקה לשבעה ניסיונות, אליהם מצטרפים השלושה: תבעירה מסה ומריבה, שהמדרש חושב אותם לקשים יותר מהעגל, כדבריו: "שאלו שלושה היו קשים יותר משבעה ראשונים". האם ההסתכלות של משה בתחילת ספר דברים שונה מדברי הקב"ה אליו בפרשתנו? ובגלל זה נקט לשון "מקציפים" ולא לשון ניסיון כמו דברי הקב"ה בפרשה שלנו? האם במבט של שלושים ושמונה שנים לאחור, כאשר משה מתאר את הדברים לדור הבנים, הוא רואה בתבעירה וקברות התאווה של פרשת בהעלותך את שורש חטא המרגלים? כך או כך, בסיום, חוזר המדרש לחטא המרגלים, כפי שמסיים בעל תהלים: "ארבעים שנה אקוט בדור ... אם יבואון אל מנוחתי". פסוקים שמשמים גם את חז"ל לשפיטה קשה של דור המדבר שלא רצו לעלות לארץ. ואם אנחנו בספר תהלים, מן הראוי להזכיר מקור נוסף (מאוחר), הוא ילקוט שמעוני תהלים רמז תתנב על פרק זה שמונה רק שמונה ניסיונות ונראה שהוא העתקה משובשת של הגמרא בערכין ונשמטו השניים שעל המים: "אתה מוצא עשרה נסיונות נסו ישראל להקב"ה, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים, שנים בים, שנאמר וימרו על ים בים סוף, על ים הרי על הים, בים סוף הרי בתוך הים, ושנים בשלו, ואחד במן, ואחד בעגל, ואחד בפארן, ואחד במרגלים, והיא הקשה שבהן".
  34. לפני שנביא את 'הנשר הגדול' נעשה אתנחתא ונזכיר את השיטות שאינן מתעסקות בפירוט עשרה הניסיונות. ראה הערה 8 לעיל, שיטת ריש לקיש בגמרא ערכין. כך גם בפרשני המקרא רשב"ם ואבן עזרא. עשר הוא מספר טיפולוגי שאינו חייב להיות מדויק, כמו אמא שגוערת בבנה: "כבר אמרתי לך מיליון פעם שלא תעשה כך וכך". ראה פירוש אבן עזרא על הפסוק בפרשתנו שהולך גם הוא בדרך זו: "זה עשר פעמים הטעם - רבים. והזכיר עשר, בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים, וראש העשרות, שהם במחברת השנית".
  35. רבי שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ, ספרד (מיורקה), אלג'יר, מאות 14-15.
  36. כך גם דברי ר"י אבן שועיב (ר' יהושע אבן שועיב, ספרד מאה 13-14, תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר' מנחם בן זרח) בדרשותיו על הפרשה שאולי ראה את דברי רשב"ם ואבן עזרא: "רבותינו ז"ל אמרו כי עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה כמו שכתוב כאן וינסו אותי זה עשר פעמים. והמפרשים פירשו לאו דוקא עשר אלא הרבה כמו עשר נשים וגו'. אבל האמת בדברי רבותינו ז"ל וכבר מנו אותן בערכין. והרמב"ם ז"ל מנה אותם וכו' ". נראה שיש כאן וויכוח מעניין בין פרשני המקרא ופרשני המשנה שצועדים בנתיב שהתוותה הגמרא עפ"י מדרש ספרי. האם וויכוח זה משקף הבדלי גישה ביחס לדור המדבר? כך או כך, בעקבות דברי ר"י שועיב נעבור לשיטת הרמב"ם בפירושו למשנה באבות, שמפרט בדרכו שלו את עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום
  37. היסטורית, הרמב"ם הוא המאוחר מכולם וראה מן הסתם חלק מהשיטות לעיל אם לא את כולם (בוודאי את הגמרא בערכין) ושיטתו היא ברורה: מניית הניסיונות כסדרם ההיסטורי וכסדר שהתורה מספרת עליהם. שיטתו מחזירה אותנו לקבוצת הארבעה הראשונים בראשם הגמרא בערכין, אך הוא מאמץ את ניסיון תבערה, כנראה בהשפעת הקבוצה השנייה, ולשם כך הוא מוותר על אחד מניסיונות המים, על צמאון העם למים ברפידים. כמו כן, אין הרמב"ם מונה את ניסיון השלו של ספר שמות, התלונה: "בשבתנו על סיר הבשר", אבל מונה שלושה ניסיונות במן ואולי כולל את השליו הראשון כלשון הגמרא ערכין בניסיון מס' 3 אצלו: "מי יתן מותנו במדבר". ראה שאלות המהרש"א בפירושו על הגמרא בערכין על שיטת הרמב"ם ונראה שהסברנו אותה כיאות. הרמב"ם מסביר כל זאת, בפירושו למשנה במסכת אבות ונראה שהוא עונה לרשב"ם ולאבן עזרא (ראה אבן שועיב) ואומר: יש חשיבות למנות את הניסיונות ולפרטם ומנייה זו היא כאמור בסדר ההיסטורי עפ"י התרחשות האירועים.
  38. כוונתו כך נראה לפירוש גור אריה על רש"י, במדבר פרק יד כב: "וינסו כמשמעו. פירש רש"י שהיו מנסין להקב"ה אם יכול לעשות בקשתם, ולא היו מאמינים בהקב"ה. ולאפוקי מן המפרשים (חזקוני, בכור שור) שמפרשים אותו לשון כעס, כמו "והנם זועפים" (בראשית מ ו), שמתורגם (שם) 'נסיסין'. ולפיכך פירש כמשמעו ... ובערכין (טו.) מפרש רש"י לשון אחד שהוא לשון כעס בשם יש מפרשים, אבל דעתו בכאן שהוא כמשמעו, לשון נסיון:
  39. והוא חוזר על הדברים גם בפרשתנו, תורה תמימה הערות במדבר פרק יד הערה יז, ומוסיף: "והנה אף כי לא נודע לנו מי הוא בעל הגליון הזה, אבל לדעתנו הפירוש הזה טוב ונכון מאוד וכמעט גם מוכרח, יען כי אם נפרש וינסו כפשוטו מלשון נסיון קשה מכמה ענינים שמביא בזה ואין בהם כל ענין נסיון, וכמו מה שאמרו המבלי אין קברים במצרים וכו' וכן בהתלונה על המים המרים במרה, וכן במה שאמרו מי יתן מותנו בארץ מצרים וכו', שכל אלה ענינם שהתלוננו מדאגה ומפחד ומהעדר אמונה בה' אבל לא בערך נסיון". הבאנו דברים אלה של תורה תמימה על מנת להבליט את כל אותם אירועים שאינן נמנים. שהרי בכל שיטה יש גם ניסיונות שלא נמנים. ראה המשבצות הריקות בטבלה שלהלן. אם נאחד את כל הניסיונות של כל השיטות, נקבל חמישה עשר אירועים ומכאן שכל בחירה בעשרה מסוימים, מותירה חמישה בחוץ, את כל אותם מקרים שבעיני בעל אותה שיטה אינם ניסיון, אלא או חטא חמור שמעבר לניסיון, או אדרבא, מעשה קל יחסית שאינו חטא, אלא הבעת דאגה וצער מצד העם. לא כל קובלנה של עם שהולך במדבר ארבעים שנה צריכה מיד להירשם כניסיון שלא עמד בו. לא כל פניה של עם ישראל למשה ולקב"ה נחשבת בהכרח כניסיון שהם מנסים את המקום (או אי עמידה בניסיון שלהם או כעס או אפילו חטא). חלק מפניות אלה, בפרט בקשה כה פשוטה כמו למים במדבר הגדול והנורא, הם הבעת דאגה אנושית פשוטה, הבעת צער וכו'. ראה פירוש העמק דבר שמות טז ג שהתלונה על הבשר כאן הייתה "ברמז תלונה על הקב"ה ... אבל לא היתה תלונה זו מפורש יוצא מפיהם כמו שהיתה תלונת המתאוים במדבר". יש גם רמז-תלונה ומי שצריך להבין ללב העם – יבין. אל לנו למהר ולשפוט, בפרט לא את דור המדבר ואל לנו להרבות במניית חטאיהם ואפילו ניסיונותיהם. מי יודע איך היינו אנחנו נוהגים במצבים כאלה.
  40. עזב ר' עקיבא את מידת החסידות שלו ודן ברותחין את דור המדבר. זה ר' עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב).
  41. כבר הארכנו לדון במקור זה בדברינו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשה זו בשנה האחרת. ר' עקיבא דן ברותחין את דור המדבר, אולי גם מסיבות ונסיבות הקשורות בדורו וקנאותו הגדולה לארץ ישראל. אבל שאר החכמים חולקים עליו ואף סונטים בו: עזב או שכח ר' עקיבא את מידת החסידות! עם כל הביקורת הקשה על דור המדבר, הם שספגו הכל, הם שעברו בקיצוניות אחת מבית עבדים למעמד הר סיני, הם ועבדיהם ושפחותיהם ראו מה שלא ראה יחזקאל ונביאים אחרים, הם דור ראשון לגאולה שמשלם את מחיר המהפך (מה שתפסו והכירו בו דור החלוצים בימינו, ראה דברינו מתי מדבר גם הם בפרשה זו). ועדיין קשה מדוע נבחר פרק צה בתהלים המסתיים בפסוקים: "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" לקבל בו את שבת מנוחה! האם גם למקובלי צפת שתקנו את קבלת שבת היה חשבון עם הפספוס של ארץ ישראל ע"י דור המדבר (והזדהו עם שיטת ר' עקיבא?). אנו רוצים לחשוב שאדרבא, אזכור זה בא בהפוך, להדגיש את שיטת ר' אליעזר והחכמים האחרים לאפוקי (להוציא) משיטת ר' עקיבא. עכ"פ, ראה פירוש דעת מקרא לתהלים צה, בפרט לפסוק המסיים: "ארבעים שנה אקוט בדור" ודבריו לסיכום הפרק כולו, שם. פרק שראוי לעיון במיוחד בשבת זו.