- שני לא"ווים יש כאן: לא תכירו פנים במשפט – עליו נדרוש הפעם, ולא תגורו מפני איש, עליו כבר זכינו לכתוב בפרשה זו בשנה האחרת. ובפסוק הקודם בלשון חיובית של מצוות עשה: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ", ציווי שנאמר בהקשר לפרשת מינוי הדיינים שיסודה בפרשת יתרו, וכאן משה חוזר עליה (בלי להזכיר את חלקו של יתרו!). ראו דברינו פרשת מינוי הדיינים בפרשת יתרו. במקומות רבים מצווה התורה על ניקיון המשפט ותקינותו, הן בלשון עשה והן בלשון לא תעשה. בפרשת משפטים, שמות כג ב: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" ... "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" ... "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" (ראו דברינו אחרי רבים להטות בפרשת משפטים). וכמו כן בפרשת קדושים, ויקרא יט טו: "׳לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" – שלושה לא"ווים בפסוק אחד. כל נושא מצוות המשפט והדיינים הוא רחב ומורכב ונמנו בו מצוות עשה ולא תעשה רבות. ראו בפתח הלכות סנהדרין לרמב"ם שהוא מונה שם שלושים מצוות: עשר מצוות עשה ועשרים מצוות לא תעשה. ראו גם דברינו מלך במשפט יעמיד ארץ בפרשת משפטים. הפעם אנו רוצים לדון בפסוק "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט".
- הנה מקור רביעי בתורה, השני בספר דברים - פרשת שופטים, לדיני עשיית המשפט. זו הקבלה ברורה לציווי בפרשה שלנו, לא רק בשילוב ובאיזון של חלק של לא תעשה כנגד החלק של מצוות עשה, אלא גם בהקבלה הלשונית: "לא תכירו פנים", "לא תכיר פנים". באילו פנים מדובר? של בעלי הדין? מהי הכרת פנים זו? מה מחדשים פסוקים אלה מעבר למה שכבר למדנו בספר שמות ובספר ויקרא?
- מתחיל בבית המדרש וממשיך בבית הדין. מה שאולי מעיד על הקשר ההדוק בין שני מוסדות אלה. יושבים ולומדים תורה באופן עיוני, ואם בא לפניהם דין עוברים לצד המעשי והתלמידים לומדים מפי רבותיהם "הלכה למעשה".
- ובהמשך שם: "היה רבי מאיר אומר מה ת"ל כקטן כגדול תשמעון? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ואחד [אתה] אומר לו קצר דבריך. אמר ר' יהודה: שמעתי שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיבין. אי זה אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב: יהא עליך דין קטן כדין גדול דין של פרוטה כדין של מאה מנה". עוד באבות דרבי נתן נוסח ב פרק כ: "היה אחד עני ואחד עשיר, אל תאמר זה שהוא עני דבריו נאמנים וזה שהוא עשיר אין דבריו נאמנים. אלא, כשם שאתה שומע דברי עני, כך תשמע דברי עשיר וכשם שאתה שומע דברי עשיר, כך תשמע דברי עני, שנאמר: לא תכירו פנים במשפט". לפי שיטה זו, אין כאן חידוש מיוחד, אלא בדגשים ודקויות. הפסוק שלנו מצטרף לפסוקים הרבים שדנים בניהול תקין של סדרי הדין והנהגת בית המשפט וכך גם "לא תכיר פנים" שבפרשת שופטים. וקדם לכולם ודל לא תהדר בריבו בפרשת משפטים. החידוש הוא אולי במעמד ובדובר. הדברים כאן נאמרים מפיו של משה שמדבר אל הדור החדש בערבות יריחו וחוזר על הלכות אלה. ובאשר לדרשה עצמה, אי הכרת הפנים בבית הדין מתחילה בדיון מתון ושקול בבית המדרש! לא כל תלמיד חכם הופך לדיין ("עורך דין" בלשון חז"ל) – רבים נמנעו מכך וברחו מהדין. אבל דיין, אוי לו אם לא למד את אי הכרת הפנים בבית המדרש בדיון ההלכתי העקרוני.
- אל תכיר בו (אל תנהג בו כמכר וידיד) ואל תתנכר לו (אל תנהג בו כנכרי ושונא), כפל לשון ומשחק מילים בפשט הפסוק: התנכר והכיר - שניהם מהשורש נכ"ר. ("ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ... ויתנכר אליהם", ראו דברינו ויכר ויתנכר בפרשת מקץ). ראו פירוש רס"ג בפרשתנו: "לא תכירו – להטות דין לאדם המוכר וידוע לכם". כמו כן פירש אבן עזרא: "להכריח הדין למי שמכיר". ובפרשת שופטים, על הפסוק המקביל "לא תכיר פנים" אומר אבן עזרא: "פירשתיו בפסוק לא תכירו פנים במשפט (דברים א, יז)", היינו הוא מקשר בין שני הפסוקים שהבאנו ורואה בהם חזרה. לא רק חזרה בין ספר דברים לספרים שמות וויקרא, אלא גם חזרה בתוך ספר דברים עצמו. שיטות אלה, מלוות בפשט הפסוקים, מצטרפות לקו שכבר ראינו במדרש הקודם: לא תכירו פנים במשפט – במהלך עריכת הדין וקיום מהלך המשפט.
- תרגום והסבר: "בעל האכסניה בה התגורר רב בא לפניו לדין. אמר לו רב: האין אתה בעל האכסניה שלי? אמר לו: כן. אמר לו: דין יש לי. אמר לו רב: פסול אני לשבת בדינך (ראו פירוש רש"י שם: "שהזכרתני טובתך"). אמר רב לר' כהנא (שהיה תלמיד חבר שלו, שטיינזלץ): צא ודון אותו. ראה ר' כהנא שגסה רוחו של אותו בעל אכסניה (שזלזל בו בהשוואה עם רב). אמר ר' כהנא לאותו האיש: אם תציית לי – תציית, ואם לא, אוציא לך את רב מאוזניך (אדון אותך בעונש קשה ותדע שאין אתה יכול לסמוך עליו, שטיינזלץ. אנדה אותך, רש"י). הבאנו סיפור המשך זה, לא רק בגלל עניינו, אלא משום שהוא יוצר יחד עם הפסקה הקודמת סימטריה מקבילה לפסוק. הפסוק מדבר על "לא תכירו פנים" ועל "לא תגורו מפני איש" ואלה בדיוק שתי הפסקאות בגמרא: הפסקה הדנה בפירוש של "לא תכירו" (דברי רבי יהודה ורבי אלעזר) והסיפור של בעל האכסניה בו ר' כהנא מקיים את "לא תגורו". ראו ספר החינוך שאלה שתי המצוות היחידות בפרשתנו שרובה ככולה תוכחת משה וסיפור קורות דור המדבר לבנים. בכל זאת, שתי מצוות נזכרו בפרשה: "לא תכירו" ולא "תגורו". וכבר זכינו כאמור להשלים דף על מצוות לא תגורו מפני איש בפרשה זו.
- כאן יש חידוש מסוים. מכלל לאו אתה שומע הן. מלשון האיסור "לא תכירו פנים", אנו לומדים על הכרת הפנים שמותרת לטובת מי שעומד להפסיד בדין. מעין דין זה הובא להלכה ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק כא הלכה יא, שמדגיש שם שזו הלכה מאד גבולית וגם בהכרת פנים זו כדאי להיזהר. שהרי הדיין עוד לא פסק את הדין, רק ראה להיכן הדין נוטה ושמא עוד ישנה את דעתו (ראו סנהדרין ו ע"ב ז ע"א לגבי מחויבויותיו של הדיין מרגע שיודע להיכן הדין נוטה). למרות חידוש זה, נראה שגם מדרש זה מצטרף לקו של שני המדרשים הקודמים. אגב, המגיהים והמדייקים מצביעים על כך שהנוסח שהבאנו לעיל (וילנא) אינו מדויק. מדרש זה הוא בפרשת שופטים ולא בפרשת דברים. הוא דורש את הפסוק השני שהבאנו בפתח דברינו "לא תכיר פנים", לא את הפסוק הראשון: "לא תכירו פנים במשפט". צריך לתקן את הפסוק שבתחילת המדרש מ"לא תכירו" ל"לא תכיר". אם כך, אנו עדיין מחפשים את הייחודיות והחידוש של הפסוק בפרשתנו: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט".
- יש חידוש ייחודיות בפסוק שלנו, אומר מדרש ספרי. בפרשות הקודמות כבר נאמר כל מה שניתן לומר על הצורך בסדרי דין תקינים. כל הפסוקים שכבר ראינו בפרשת משפטים, קדושים ועוד נראה להלן בפרשת שופטים עוסקים בכך. אז מה בא הפסוק בפרשתנו ללמדנו? לא על סדרי הדין בתוך בית המשפט, אלא על סדר סדרי הדין, נכון יותר על סדרי הדיינים ודרך מינוים. שאין לך סדר דין חשוב יותר ממינוי דיינים הולמים ומתאימים! וזה החידוש בפרשתנו לדעת מדרש ספרי. ואיך הדברים מתקשרים ל"לא תכירו פנים במשפט"? אולי כמו הגמרא בסנהדרין לעיל: אל תמנה מישהו לדיין (פנים למשפט) רק משום שהוא מכר שלך ואל תמנה מישהו שהוא נכרי ומנוכר לנושא (כמו במינוי מלך "לא תוכל לתת עליך איש נכרי"?). ומה נעשה עם הפסוק המקדים שם ואומר: "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא"? האם משה רומז כאן שההיררכיה שלימד אותו יתרו של שרי אלפים, שרי עשרות וכו' היא לא רק היררכיה של הבאת הדבר הקשה לפני מי שגדול ממנו (ראו במדבר רבה כא יב, מובא בדברינו בנות צלפחד בפרשת פנחס), אלא גם היררכיה של מינויי הדיינים? אלה ממנים את אלה מלמעלה למטה (או שמא מלמטה למעלה?). אם אכן כך, חידוש גדול הוא בפשט המקרא.
- נראה שהמקור לרמב"ם זה הוא מדרש ספרי שהבאנו וכך גם מפרש רש"י בפרשתנו. למרות שיש כאן סמך מפסוק בתורה: "לא תכירו פנים במשפט", הרמב"ם נוקט בלשון "מפי השמועה", אולי משום שהוא סובר שמדרש ספרי אינו דורש את פשט הפסוק ואסמכתא בעלמא היא. אך ראו דבריו בספר המצוות מצות לא תעשה רפד, שם משמע שזה סמך כגמור מהפסוק: " ... והאזהרה ממנוֹת ממונה בעבור מעלות אחרות, הוא אמרו יתברך (דברים א) לא תכירו פנים במשפט". והמאיר עינינו בדברי הנשר הגדול יבורך. על מינוי דיינים שאינם הגונים, כולל ביקורת קשה על "מינויים פוליטיים" של בית הנשיאות, ראו סנהדרין ז ע"ב: "דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר, אמר ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש: קום עליה באמורא. קם, גחין עליה, ולא אמר ליה ולא מידי. פתח ואמר: (חבקוק ב) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו". ובהמשך שם דברים הרבה בגנות דיינים שאינם הגונים ומתאימים, דוגמת: "כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל". מנגד, בספרי דברים שופטים קמד, דברים בשבח מינוי דיינים כשרים: "למען תחיה וירשתה את הארץ, מלמד שמנוי הדיינים כדיי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב". עוד שם: "ושפטו את העם, בעל כרחם. משפט צדק, והלא כבר נאמר: לא תטה משפט. מה תלמוד לומר משפט צדק? זה מנוי הדיינים". ראו שוב דברינו מלך במשפט יעמיד ארץ בפרשת משפטים.
- ומדרש דברים רבה ה ו: "א"ר אחא: בוא וראה שש מעלות היה לכסא של שלמה ... והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה. כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז: לא תטה משפט. מעלה השנייה היה כורז: לא תכיר פנים. שלישית היה כורז: לא תקח שוחד. רביעית: לא תטע לך אשרה. חמישית: לא תקים לך מצבה. ששית: לא תזבח לה' אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום". נוסחאות רבות למדרש זה על כסא שלמה (המושתת על הפסוק בדברי הימים ב ט יח: "ושש מעלות לכסא"), כולל סדר המעלות והפסוקים. ראו במדבר רבה יב, אסתר רבה א יב, אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תקכו ועוד. רוב המדרשים הם בשיטת הפסיקתא (שהוא כנראה הקדום מכולם ומתאים למלך) ודברים רבה (שקצת קשה מה שייך כאן עבודה זרה וזביחת בעל חיים עם מום, אלא כמין סמלים). אך בין שניהם הפסוק המצוטט הוא: "לא תכיר פנים" והשיוך הוא בברור לפרשת שופטים, בה נמצאת בסמוך מצוות המלך. עם זאת, מצאנו גם נוסח לפיו הפסוק שהכרוז היה מכריז לפני שלמה הוא זה שבפרשתנו: "לא תכירו פנים במשפט". אפשר שזהו שיבוש המעתיקים (ראו דברים רבה ה ו לעיל) ואולי לא. אולי הנוסח "לא תכירו פנים במשפט" מתאים לספרי שראינו לעיל שרואה בפסוק את עניין מינוי הדיינים. לא את סדרי הדין, כפי שאמרנו, אלא את סדר סדרי הדין - מינוי דיין הגון. הקמת מערכת משפט של "משפט צדק". ראו מדרש ספרי שהבאנו בסוף הערה 9 על דברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין. והלוא זה אחד מתפקידי המלך (ובית הנשיא) וכל שלטון שיעמוד לישראל: למנות דיינים ולהקים מערכת בתי משפט ראויה. אם כך, אז יש לפנינו שתי נקודות השקפה מעניינות מה בדיוק הכריזו לפני שלמה בעת עלותו לכסא המשפט: שהוא, כשופט, לא יכיר פנים וישפוט בצדק, או שהוא כמלך, ידאג להקמת מערכת בתי דין מסודרת שתעמיד שופטים ראויים שישפטו בצדק.
- הרי לנו סיוע לדעה שמדובר במינוי הדיינים, כשיטת ספרי. יהושפט המלך מנחה את השופטים שהוא ממנה ומזכיר להם את הפסוק מפרשתנו דווקא. ולגבי תקופת בית שני, כשלא היה מלך אבל היה נשיא, ראו ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב: "בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי. ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי. חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין". ראו עוד בספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רפד שהסמכות עוברת גם לראש הגלות: "שהזהיר בית דין הגדול או ראש גלויות שלא למנות דיין אדם שאינו חכם וכו' ".
- הדרשן עומד בפרשת שופטים ושואל: מה החידוש של "לא תכיר פנים" שנאמר בפרשת משפטים לעומת "לא תכירו פנים במשפט" שכבר נאמר בפרשת דברים? גם הוא, כמדרש ספרי שודאי קדם לו, מחפש חידוש בפסוק: "לא תכירו פנים". החידוש שהוא מוצא הוא לא במינוי הדיינים (את זה כבר חידש הספרי), אלא בלימוד (הוראת) התלמידים. לא תכירו פנים - כמחנכים ומורים. לא להתמקד בתלמיד אחד ולהזניח את השאר. ראו המשנה בראש פרק שני במגילה: "אין דורשין בעריות בשלושה" ובהסבר הגמרא שם שהחשש הוא שהרב יתמקד בתלמיד אחד (המתקדם יותר?) ויזניח את השאר שילמדו בעצמם ושלא כהוגן. שני הנושאים אינם רחוקים זה מזה, בפרט אם מדובר בתלמידי חכמים שעתידים להיסמך ולהיעשות דיינים ומורי הוראה בישראל, כפי שכבר ראינו באבות דרבי נתן בו פתחנו (הערות 3, 4 לעיל). הקשר בין מדרש תנאים הדן בלימוד התלמידים ובין מדרש ספרי הדן במינוי הדיינים, יכול לקבל חיזוק גם מדרשות הפסוקים. את שניהם לומדים (גם) מסמיכות הפסוקים: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף ... לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמעלה הרביעית במדרש דברים רבה, בהערה 10 לעיל). ראו גם מסכת סנהדרין דף ז עמוד ב: "אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך, וסמיך ליה: לא תטע לך אשרה כל עץ. אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: אצל מזבח ה' אלהיך. כתיב: לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב".
- הדפים האחרונים של מסכת סוטה מתארים את ההתדרדרות בדורות שלאחר החורבן, דורות התנאים והאמוראים עצמם: "משרבו לוחשי לחישות בדין - רבה חרון אף בישראל, ונסתלקה השכינה ... משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע - רבו הוי הוי בעולם ... משרבו היהירים - התחילו בנות ישראל להינשא ליהירים, שאין דורנו רואה אלא לפנים ... משרבו מקבלני טובתך ומחזקני טובותיך - רבו איש הישר בעיניו יעשה ... משרבו מקבלי מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים ... משרבו זחוחי הלב - רבו מחלוקת בישראל. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות". וממילא בָּטֵל גם: "לא תגורו" וּפָּסַק "לא תכירו". והכל בעקבות המשנה שם, הדנה בהלכות רוצח ועגלה ערופה: "משרבו הרוצחנין - בטלה עגלה ערופה". אז אחרי כל ההידרדרות הזו, מה תקנתנו?
- כאשר ייבטלו היהירים – ייבטלו הכמרים הפרסיים. וכאשר ייבטלו הדיינים הרעים – ייבטלו שוטרי האומות. מכאן משמע שגם בתקופות של שעבוד ישראל ע"י מעצמה חיצונית (הפרסים, למשל), עדיין היה כח שלטון ומשפט פנימי.
- ראו שם גם: "אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר: ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ... ואשיבה שופטיך". זה הפסוק בו אנו מסיימים את הפטרת השבת, שבת חזון: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה". יש כאן חיבור נאה של פרשת הדיינים שבקריאת התורה עם ההפטרה בפרק א בישעיהו. והרוצה לחבר את מכלול דברינו, לא רק לתשעת הימים בהם אנו עומדים, אלא לענייני דיומא אחרים של מציאות חיינו כאן במדינת ישראל – אפשר שאין הוא טועה כל כך, אבל זה כבר מעבר לנושא שלנו.