פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נדרשנו לאיסור לא תוסיף ולא תגרע – במדרש, בהיבט של פסוקי המקרא ומדרשי חז"ל שעליהם. גיליון זה הוא המשך והרחבה של הנושא בהיבט של הראשונים ופרשני המקרא שלא הספקנו להביאם שם מקוצר מקום וזמן.

אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: (דברים יג א).¹

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: (דברים ד א-ב).²

תשובות הגאונים שערי תשובה סימן נו – בתפילה³

וששאלתם בענין היה עומד בתפילה, כתבנו בפירוש ברכות: היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק ואפילו באמצע ברכה. עיונא דרבנן די לנא במתיבתא משום לא תוסיפו קאמר, דסבירא להו תפילות כנגד תמידין תקנום. וכי הדר מצלי צלותא אחריתי דחובה עובר משום בל תוסיף. אבל תחנוני דלאו תפילת חובה שפיר דמי.⁴

תשובות הגאונים מוסאפיה (ליק) סימן א – יום טוב שני

ואשר כתבנו אל קאבת, גזרה היא מימות הנביאים הראשונים וכך הופיעו הנביאים את ישראל כך הוא הדבר.⁵ ואשר אמרתם והיאך יבוא המנהג בתוספת על מה שכתוב בתורה, והיאך יאמר הכתוב ז' ואתה תאמר ח'?⁶ אין אלה דברי חכמים כמוכם. כי לא כתבנו מי גזר את הגזרה הזאת, מאחר שהנביאים כך צוו את ישראל לעשות. וכך היה יחזקאל, וכך היה דניאל עושה. היאך יאמרו כי יש בזו משום בל תוסיף? אילו היה בדבר טעות, לא עשוהו הנביאים. והיאך יחשב כי מה שעשו הנביאים טעות? ולא עוד אלא כי במצות הקב"ה עשו מה שעשו.⁷

רש"י דברים פרק יג פסוק א – רשימה סגורה?

לא תוסף עליו – חמישה טוטפות בתפילין, חמישה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים.⁸

ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) דברים ד ב – צמצום בל תוסיף

לא תוסיפו כגון ה' פרשיות בתפילין, ה' מינין בלולב, ה' ציציות וכו'.⁹ פירוש, הוצרך רש"י לכתוב כן משום דליכא משום בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים ואפילו בזה אחר זה. כדאמרינן בירושלמי דראש השנה לא שמע איניש ית חבריה מקל תקועייא, כלומר שהיו תוקעין הרבה אחר יציאתם מידי חובה.¹⁰ וכן לדידן דקא מרבינן בתקיעות יותר מתשע שהן חובה ואפילו הכי לא עברינן משום בל תוסיף.¹¹ וכן נמי ליכא משום בל תוסיף כשהמצוה נעשית ע"י מי שאינו מחוייב בה, דהא אמרינן אשתו של יונה היתה עולה לרגל ומיכל בת שאול היתה מנחת תפילין.¹² ואיכא דאמרי נשים סומכות רשות.¹³ לכך פירש רש"י דלא שייך בל תוסיף אלא בהוסיף דבר אחד יותר על מה שכתוב בתורה אבל לא בכפילתה וגם לא לעשותה ע"י מי שאינו חייב בה וכו'.¹⁴

תוספות מסכת ראש השנה טז ע"ב – אין איסור בעשיית המצווה פעמיים

ותוקעים ומריעין כשהן עומדין – תימה הא קעבר משום בל תוסיף!¹⁵ וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו דלא עבר,¹⁶  הא אמרינן בסוף ראוהו ב"ד (לקמן דף כח: ושם) גבי ברכת כהנים דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה זימניה, כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך להו. הכי נמי אי מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו.¹⁷ ויש לומר דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים, כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור עצמו, או נוטל לולב וחוזר ונוטל. וכן תוקע וחוזר ותוקע. וגבי מתנות בכור נמי אם נותן בקרן אחד ב' פעמים אין זה בל תוסיף.¹⁸

חידושי רשב"א  ראש השנה טז ע"א – בין יחיד לבית הדין

… דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו, כגון כהן שהוסיף ברכה משלו ואי נמי ישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה, ואי נמי במה שאירע במקרה שנתערב מתן אחת במתן ארבע וכיוצא באלו. אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר אמרה תורה: "על פי התורה אשר יורוך".¹⁹

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ט – הבחנה בין דין תורה לדברי חכמים?

הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו זה שהזהירה תורה "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"?²⁰

רש"י בראשית ג ג פרשת בראשית – כל המוסיף גורע

ולא תגעו בו – הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו:²¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן – מוסיף כגורע

לא תוסיפו על הדבר. ולא תגרעו. מה גורע שמחלל מצוה, אף מוסיף שמחלל מצוה. כגון שעשה ירבעם בן נבט בחדש שבדא מלבו:²²

רמב"ן דברים פרק ד פסוק ב – מצוות חדשות ומדברי חכמים

ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם (מלכים א יב לג), עובר בלאו. וכך אמרו (מגילה יד א) לענין מקרא מגילה: "מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? וכו' ". ובירושלמי (מגילה פ"א ה"ה): "שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר, אמרו: כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה, אלו המצות שנצטוו מפי משה, כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם, ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר, לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו' ". הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם, א"כ היא בכלל לא תוסיף עליו! אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר "אלה המצות" אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה:²³

רבי בחיי בן אשר דברים ד ב – עשו סיג לתורה

"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו". יזהיר שלא יתחכם האדם על המצוות לומר: אוסיף על מה שצוה השם יתברך, ויחשוב כי התוספת הזה תהיה עבודה לשם יתברך, לכך אמר: לא תוסיפו, כי התורה שלמה אינה צריכה תוספת ומגרעת, וכל המוסיף בה גורע.²⁴ ורז"ל דרשו (ספרי ראה פב) בתוספת זה: כגון ארבע טוטפות שבתפילין שיאמר: אוסיף עליהן אחד ויהיו חמש, ארבע מינין שבלולב, שיוסיף עליהם ויהיו חמשה, וכן בברכת כהנים שהן שלושה ויוסיף ויהיו ארבעה.²⁵ אבל מה שתקנו רז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר: לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב. אדרבה, העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו: (דברים יז, יא) "דלא תסור מן הדבר", וכן צותה התורה: (ויקרא יח, ל) "ושמרתם את משמרתי", ואמרו רז"ל: (יבמות כא א) עשו משמרת למשמרתי.²⁶

חזקוני דברים פרק ד פסוק ב – הגבלה לשני מקומות בתורה

דבר אחר: "לא תספו על הדבר וגו' " – תשובה למיני ישראל שפקרו על התלמוד ואמרו: איך הוסיפו חכמי ישראל כמה דברים בתלמוד שאינה בתורה? הרי כתיב: "לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו", ימחו ההוספות מספר חיים. הרי תשובה לדבריהם שהרי לשון זה אינו רק בשני מקומות בתורה ואינו רק גבי אלקות ויראה. כלומר אין לך להוסיף ליראה על יראת הקב"ה יראה אחרת ולא לגרוע מיראתו. כאן בפרשת ואתחנן כתיב לא תוסיפו על הדבר וכתיב לאלתר "עינכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור וגו' ".²⁷ ובפרשת ראה כתיב לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וכתיב לעיל בסמוך כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם. אבל במצות דעלמא לא הזהיר הקב"ה שלא להוסיף כדי לעשות סייג וגדר לתורה.²⁸

ספורנו דברים יג א-ג פרשת ראה – עבודת המולך?

לא תוסף עליו. כי אולי תוסיף דבר נמאס אצלו יתברך כמו שיהיה אם תרצה להוסיף מיני עבודות לאל יתברך שלפעמים תהיה העבודה הנוספת דבר נמאס אצלו יתברך כמו שריפת הבנים: ולא תגרע ממנו. אפילו בסוֹר סִבַּת המצוה בעיניך כענין שלמה באמרו: אני ארבה ולא אסור.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: מי שהאריך בנושא שלנו בטוב טעם הוא תורה תמימה בהערותיו לדברים פרק ד הערה א. נביא מקצת מדבריו ובתמצית: "אמנם לכאורה הדבר ייפלא, למה באמת אסור להוסיף על הברכות, אחרי אשר אין ספק שחפץ הקב"ה בטובתם של ישראל?!. ונראה ע"פ … סנהדרין כט א: כל המוסיף גורע … שכיון שירשה האדם לעצמו להוסיף, יאמין כי מה שקצוב בתורה אין זה לעכובא דוקא, וממילא לפעמים ירשה לעצמו גם לגרוע … וזולת זה אין טעם מספיק על איסור בל תוסיף. כי מה איכפת לנו למשל אם יטול שני אתרוגים שני לולבין או כי ילבוש תפילין מה' בתים וכדומה? אבל לפי שהסברנו הענין פשוט, דכשיראה האדם דמה שכתוב בתורה אתרוג אחד וארבע פרשיות בתפילין לאו דוקא הוא המספר, יבא ללמוד היתר גם לגרוע, לצאת באתרוג חסר ובתפילין משלש פרשיות, וכדומה.³⁰

מים אחרונים 2: ובאשר לעימות בין לא תוסיף ובין תוספות ותקנות חז"ל המרובות, נראה שלא מיצינו את הרשימה. ראו למשל, ספר הכוזרי מאמר ג אות מ. אחרי שהחבר משתבח "תורתנו קשורה בהלכה למשה מסיני או מן המקום אשר יבחר ה' … ואנחנו מצווים שנשמע מהשופט הממונה בכל דור ודור וכו' " (אות ט), שואל מלך כוזר את החבר: "איך יתכן זה עם לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"? ותשובתו שם שציווי זה נאמר להמון העם "כדי שלא יחדשו משכלם ויתחכמו מדעתם". ולא נחמה דעתנו מתשובה זו שמנמיכה מאד את מהות הציווי וערכו.