- מסכת חגיגה ט ע"ב: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". סנהדרין צט ע"א: "כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה - דומה לאדם שזורע ואינו קוצר".
- כיצד יש להבין את דברי יוסף אלה? האם חס וחלילה מתגאה כאן יוסף? ספרו לי: לי יש קשר עם אלהים, אני כבר אפתור לכם את חלומותיכם. או שמא מידת הענווה כאן: ספרו לי, אולי יתרצה לי האלהים ויגלה לי פשר חלומותיכם. ראו גם דבריו לפרעה בפרשה הבאה טרם שהוא פותר לו את חלומו: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא ט ז); ודבריו של פרעה אחרי מתן הפתרון לעבדיו וליוסף: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (שם לח-לט). כל "אלהים" שבפסוקים אלה הם לשון קודש על פי תיקוני הסופרים ("אלהים" יכול להיות כידוע גם לשון חול במובן של אלוהות כללית, כח, בית דין). אז מה פשר דברי יוסף המשתמעים לשני פנים: לאלהים הפתרון – ספרו נא לי?
- אונקלוס מוסיף 'מילה קטנה' אחת: לפני (מן קדם). "לאלהים פתרונים" – לפני ה' פתרון חלומות. האם 'תוספת קטנה' זו היא משמעותית? האם מטרתה לסלק ספקות ושאלות מהקהל שהבין רק ארמית, או שזו צחות התרגום? (אונקלוס כידוע מרחיק מאד מכל הגשמה) או אולי "לפני" זה יוצר מקום אליו יכול להיכנס פותר החלום. אם אפשר לאכול "לפני האלהים" (שמות יח יב), אולי אפשר גם לפתור חלומות "לפני האלוהים". ויש עוד הרבה "לפני האלוהים" במקרא.
- כל אחד משרי פרעה חלם את חלומו ואת הפתרון של חלום חברו. כך מובא במדרשים ופרשנים רבים, ראו למשל פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מ: "איש כפתרון חלומו. מלמד שכל אחד ואחד ראה חלומו ופתרון חלומו של חבירו, שנאמר: כפתרון חלומו". אם כך, כל שהיו צריכים שר האופים ושר המשקים לעשות הוא לשוחח זה עם זה ולמצוא את פתרון חלומותיהם בכוחות עצמם. האם זה מה שסייע ליוסף לפתור את חלומותיהם? לאו דווקא, שהרי פתר לכל אחד לחוד.
- היינו בקב"ה. למדרש אין ספק שדברי יוסף באים ממקום של ענווה והצטנעות, כמשפט השגור בפי כל יהודי: "בעזרת ה' ". וכך גם מפרש מדרש בראשית רבה פט ט בפרשת מקץ, בדברי יוסף לפרעה: "ויען יוסף את פרעה לאמר: בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה - תלה הגדולה בבעליה" (שם אמנם יש מדרשים שמחברים את "הגדולה" גם עם פרעה, היינו שהאלהים שנתן את החלום ושיסייע בפתרונו הוא בגדר לחלוק כבוד למלכות: "חלום של מלך – של כל העולם הוא", בראשית רבה פט ד). ראו לשון מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ג: "אמר ליה פרעה: חלום חלמתי. אמר יוסף: בלעדי אלהים יענה וגו' - תלה הגדולה בבעליה. אמר הקב"ה: אתה לא רצית להתגדל בעצמך, חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה". אך עדיין ניתן לשאול: מה פשר: "ספרו נא לי"? תלה הגדולה בבעליה ותלה עצמו בה?
- אלה: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה", כפתיחה לפרק ל במשלי, אך עפ"י מסורת חז"ל הוא שלמה: "שאגר חכמה והקיאה" (רש"י שם).
- ראו דברינו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני בפרשת חוקת, על חכמת שלמה. ראו גם הפסוק במשלי כא ל: "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' ", שנדרש בפנים רבות. (ראו דברינו גדול כבוד הבריות וכן והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם).
- תרגום: "ואני, לא בחכמה אשר יש בי מכל החיים נגלה לי רז זה, כי אם על דברת אשר יודיעו את הפתרון למלך, ואת רעיוני (מחשבות) לבבך תדע". אלה דברי דניאל לנבוכדנצר שדרש ממנו לומר לו הן את החלום עצמו והן את פתרונו. על המקבילות בין חלום פרעה וחלום נבוכדנצר ובין יוסף לדניאל כתבו והאריכו רבים. ראו גם דברינו יוסף ודניאל בפרשת מקץ.
- גם מדרש זה הולך בדרך הענווה וההצטנעות ומחבר את הצטנעות יוסף עם הצטנעותם של שלמה, ירמיהו, אסף (ממשוררי תהלים) ודניאל. דא עקא, שההקבלות אינן מושלמות. אצל ירמיהו, שלמה ואסף, האמירה היא פשוטה: אין בי חכמה ודיבור. לא כך אצל יוסף אשר אומר: לאלהים הפתרונים, אבל בכל זאת, או שמא לפיכך: ספרו לי. יוסף גם אינו אומר: "בער אנכי". מכולם, נראה שדניאל הוא הכי קרוב ליוסף, אך גם ביניהם יש הבדלים מעניינים. נשאיר לשואבי המים לדון בהם על שולחן שבת עם הבן והבת עד יֵרָצוּ כמנחה על מחבת ויצא פתרונם ברור כדין וכדת.
- לשיטת אבן עזרא אין איזון בין שני חלקי המשפט. "לאלוהים פתרונים" הוא העיקר. רק הקב"ה יודע העתיד, רק בידיו הפתרון (המפתח) לפשר החלום. כך גם דברי יוסף לפרעה בפרשה הבאה: "בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה", שם מפרש אבן עזרא: "בעבור שאמר לו כי אתה פותר חלום, אמר בלעדי - הוא הפותר, והוא אלהים שיענה את שלום המלך". ובלשון רבי בחיי בן אשר שם: "אלהים יענה את שלום פרעה. הכל בא מכח אלהים שהוא בעל הכוחות כולן, והוא יעזור אותך מצער החלום ופתרונו, והזכיר אלהים כי מאתו המענה בחלומות". מוטיב זה שרק לאלהים הפתרונים מצוי במפרשים רבים, חלקם נראה להלן. ומה עם החלק השני: "ספרו נא לי"? אם הכל בידי ה', מה חלקו של יוסף (או דניאל)? הוא נציגו של הקב"ה? כאן מקטין ומנמיך מאד אבן עזרא: מה שהאדם יפתור לא מעלה ולא מוריד, לא יזיק ולא יועיל, לא יעשה טוב ולא רע. ובכל זאת, או דווקא בשל כך: "אל תחושו שתספרו לי" מציע אבן עזרא. אבל אם כך, מה הטעם שיספרו לו? ראו גם פירוש רס"ג שקדם לאבן עזרא: "הלא לאלהים הם הפתרונים, אבל ספרו נא לי". המילה "אבל" באה לתת הסבר תחבירי למבנה הפסוק, אבל מה משמעותה העניינית? מהו ה"אבל"? מה טעם לספר לאדם אם הכל בידי האלהים?
- ומה נעשה עם הדעה שמצויה בחז"ל שהחלומות הולכים אחר הפה, היינו אחר מה שהפותר יאמר? שיטת יחיד היא, אומר אבן עזרא (מה שלא כל כך משתמע מהסוגיה במסכת ברכות דפים נה נו ומקורות אחרים עליהם הרחבנו בדברינו איש כפתרון חלומו בפרשה זו ועוד נזכיר להלן). כמו שגם בדבריו לעיל: "והראה בחלום מה יהיה למי שירצה" הוא מתנגד לדעה בחז"ל שאומרת: "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה ע"א). אך עיקר הקושי בפירוש אבן עזרא הוא כאמור לעיל: אם "אין בדבורי לכם תועלת או הפסד"? אז מה הטעם בסיפור החלומות ליוסף? ויתירה מזו, איך יוסף פותר להם באופן כה נחרץ ובוטח (ומסכן את שמו) וכך גם לפרעה בפרשה הבאה עד כדי עצות מעשיות איך להתחיל להתארגן לשנות הרעב?
- עד כאן ציטוט דברי אבן עזרא בפי רמב"ן בשינוי לשון מסוים. אבן עזרא אומר: "אל תחושו שתספרו חלומותיכם לי" ואילו רמב"ן מבין קצת אחרת (או שהייתה לו גרסה אחרת בדברי אבן עזרא): שלא תענישו אותי ולא תבזו אותי אם אטעה בפתרון או אם תבוא לכם רעה בעקבות פתרוני, אומר יוסף. נראה שהחשש העיקרי של יוסף יכול היה להיות דווקא מהפתרון לשר האופים שאם לא היה קורה והוא היה שב לגדולתו, היה מעניש את יוסף. (ראיתי באיזה פרשן שבאמת יכול היה יוסף לפרש גם לשר האופים לטובה ונעלם ממני).
- רמב"ן תוקף את פירוש אבן עזרא בשל המילה "הלוא" שבפשטות יוצרת קשר בין שני חלקי המשפט, כמו למשל במשמעות "הרי". בעוד שלפי אבן עזרא אין קשר בין שני חלקי המשפט. רמב"ן יכול אמנם לפרש שהמילה "הלוא" היא במשמעות רכה יותר כמו: "הנה" ולא "משום" או "כיוון" וכיוצא באלה, כפי שהוא עצמו מציין, אבל מציע פירוש אחר משלו.
- לאלהים הפתרונים ללא ספק, הוא היודע ועד, אבל לשיח בני האדם יש ערך והקב"ה מאזין. אולי יעלה רצון מלפניו, אולי כשיראה מצוקתכם ורצוני לסייע לכם, אומר יוסף, אולי תהיה לי 'סייעתא דשמיא' ויישר בעינו לגלות לי את סוד חלומותיכם. (ואולי גם יסייע לי בהזדמנות זו לצאת מבית הסוהר דרככם, אם תראו שאני פותר נכון). בדרך זו הולך גם פירוש רבי בחיי בן אשר שנראה כמשלב את פירוש אבן עזרא ורמב"ן כשהוא אומר: "הלא לאלהים פתרונים. המקרים העתידים לבוא בחלומות - לאלהים הם. כי הוא לבדו המחלים (הגורם לחלום) והמודיע העתיד והוא עושה שלום ובורא רע, ואין בדבורי לכם תועלת והפסד. ועל כן: ספרו נא לי, אולי ירצה ה' לגלותו אלי". לשיטה זו נוכל גם לצרף את פירוש בכור שור שאומר: "הלוא לאלהים פתרונים: מאת הקב"ה החכמה והתבונה, ואם ירצה אני אפתור לכם".
- עד כאן, לכאורה בדומה לרמב"ן ולשיטות הדומות שהבאנו בהערה הקודמת, למרות הלשון הקצת בוטחת: "ועם כל זה ספרו נא לי אולי אוכל לפותרו".
- בהצעת פירוש זו נראה שאלשיך הולך בשיטתו של אבן עזרא לעיל תוך שהוא מדגיש שמצוקתם של שרי פרעה ("וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים ... מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם") היא לא מהחלום עצמו, שלא ידעו לאיזה כיוון הוא הולך, אלא מחוסר הגישה לחכם (לחרטומים) שיפרשו להם את החלום, כפי שהיה מקובל במצרים ובתרבויות רבות, שהרי הם נתונים בבית הסוהר. על מצוקה זו בא יוסף ומנסה להקל עליהם פסיכולוגית בעצם הסיפור: אם תתאוו לספר לי. שום אדם לא יפתור לכם את החלום, אומר להם יוסף, וגם מי שיפתור לכאורה, אין לכם שום ביטחון שזה הפתרון הנכון. אבל ספרו לי על מנת להקל מחרדתכם ועצבונכם גם אם "אין בדבורי לכם תועלת או הפסד". יוסף מתפקד כאן כקואצ'ר אם לא כפסיכולוג, אבל רק אם הם רוצים. איך פירוש זה מסתדר עם ההחלטיות של יוסף בפתרון החיובי לשר המשקים והפתרון השלילי לשר האופים כמתואר במקרא? זה כבר לא קואצ'ינג ופסיכולוג תומך, אלא גזר דין ממש וסיכון עצום של יוסף אם הדברים לא יתקיימו (במיוחד כאמור בהקשר לשר האופים). אפשר שאכן יוסף לא התיימר לכתחילה לפתור להם את החלום, רק שיספרו ויקלו על נפשם הסוערת. אך במהלך הסיפור, שרתה על יוסף הרוח והוא עבר מתפקיד המאזין האוהד לתפקיד הפותר ההחלטי. ויש לפי זה לקרוא את הפסוק מהסוף להתחלה: ספרנו נא לי ואפשר שמסיפור זה יבוא גם הפתרון מאלהים. ואם כך, אזי סיפור זה הוא בהחלט מבוא לסיפור חלום פרעה בפרשה הבאה שם וודאי אין שום מקום לגישה פסיכולוגית ולקואצ'ינג. שם יש ליוסף תקווה וביטחון לכתחילה שיוכל לפתור את חלום פרעה.
- פתחנו בפירוש אבן עזרא ומשם נגררנו לרמב"ן שמעיר עליו ולאלשיך שאולי מחזק אותו. נחזור אחורה לפירוש רד"ק שחי בין אבן עזרא ורמב"ן (הגם שלא ברור כמה ראו אלה את פירושי אלה).
- כי חלום הוא עניין רציני ומקורו באלהים וכלשון אבן עזרא לעיל: "כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה". ויחלים הוא יגרום לו לחלום.
- רד"ק שקדם לרמב"ן לא מוכן להסתפק ב"אולי יישר בעיניו" או "אם ירצה", אלא בהכרח שיימצא מישהו שיפתור את החלום. מי שמחלים את בני האדם (מעניין להשוות עם הפועל להחלים בימינו) הוא זה שבהכרח גם ישכיל מישהו לפתור את החלום, שאם לא כן, יהיו החלומות לבטלה. בחלומות יש מסר. יוסף לא מתפאר אבל גם לא מצטנע ואומר: היות שהחלומות אינן לבטלה (ועל מנת שלא יהיו לבטלה) וחייב להיות להם פתרון בידי איש משכיל (ואנחנו פה תקועים שלושתנו בבית הסוהר), אולי אני אהיה המשכיל לחלומותיכם. כל זה בדומה לפירוש רמב"ן, אבל באופן אסרטיבי יותר (וקודם לו).
- אברבנאל 'עובר הילוך' ומעלה את כח פותר החלום לדרגת אדם ש"רוח אלהים נוססה בו" וב"כח רוח הקודש יגיד הנעלם". "לאלהים פתרונים", היינו למי שרוח אלהים בו וכל הפסוק מדבר על האדם! אז מה נאמר? שיוסף מתגאה במילים: "ספרו נא לי" כי בי מתנוססת רוח אלהים והקודש, כי אני הוא "לאלהים פתרונים"? נראה שיותר ממה שאברבנאל רוצה לקשור כתרים ליוסף, הוא מבקש לנצל אירוע זה, כמו האירוע שיבוא בפתרון חלום פרעה בפרשה הבאה (ומכות מצרים בפרט מכת כינים), על מנת לעקור את האמונה המצרית בחרטומים. ואולי יש כאן גם שבח לשר המשקים שהפנים עניין זה ולא מהסס להציע "עבד עברי" היכן שנלאו החרטומים. בה בעת עדיין מצטנע יוסף כשאומר "אולי" בדומה לרמב"ן וסיעתו ואלשיך לעיל.
- ספורנו ממשיך את הקו של אברבנאל (נולד ונפטר כחמישים שנה אחריו), אך מעדיף את התואר: "צלם אלהים" ולא "רוח אלהים". כל אדם באשר הוא, גם כאן בבית הסוהר הירוד ולא בארמונות הפאר של מצרים שהייתם רגילים להם, גם עבד עברי ולא בן אצולה מצרי או חרטום המסתופף בארמון, יכול בתוקף היותו נברא בצלם אלהים לפתור את חלומות אלהים. חלומות שלכאורה רק "לאלהים פתרונים" להם. ברוח זו נראה לחבר גם את פירוש העמק דבר, הגם שאפשר למצוא בו מקצת גאווה של יוסף. ואלה דבריו על הפסוק: "הלוא לאלהים פתרונים. הודיע להם שאין חכמה זו כשארי חכמות שתלוי רק בשכל ולמוד. לא כן פתרון חלומות שהוא תלוי בסגולת הנפש, ולא הכל יש להם סגולה זו. ומאחר שכן הוא, חכמה זו שייך לאלהים המופיע על הנפש המסוגל לזה ידיעה אמתית וברורה. אם כן, יודע אני בי שיש לי סגולת הנפש נפלאה לזה, אף על גב שלא למדתי הרבה בבתי חכמה: ספרו נא לי. כי למעשה אלקים אין חשבון ודעת עד היכן יופיע כח המסוגל לזה בשעתו". "יש בי את הסגולה הזו" אומר יוסף ללא היסוס, מה שנותן לו את הכח לעמידה בפני חלום פרעה בפרשה הבאה ולומר: "אלהים יענה את שלום פרעה".
- דברים אלה של הכתב והקבלה (ר' יעקב צבי מקלנבורג מאה 19 גרמניה) מכוונים בברור לדברי אברבנאל לעיל. ראו גם פירוש עקידת יצחק בפרשת מקץ, בעת שיוסף פותר לפרעה את חלומו: "ומה שאמר למלך: אלהים יענה את שלום פרעה וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלוהי לא תושג אמיתתו רק אל איש אשר רוח אלהים בו כמוהו". בעקבות ההצלחה אצל שרי פרעה יוסף כבר בטוח שרוח אלהים בו? תמיד? ובדומה לאבן עזרא לעיל, גם הכתב והקבלה מוצא בכך סתירה לדברי חז"ל שבפתרון החלומות: "הכל הולך אחר הפה". ועוד נחזור לעניין זה.
- זו שיטת ר' יוחנן במדרש בראשית רבה פט ח, ור' אבהו תלמידו אומר: "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים". האם הם בעצם אומרים אותו הדבר?
- הכתב והקבלה הולך שם צעד נוסף ומסביר שמילת "הלא" היא כמו הרי לא, או מילת תמיהה ופלא "האם"? פירוש הכתב והקבלה קורא את הפסוק באופן מפתיע ומיוחד: לא לאלוהים פתרונים! אל תחפשו איזה איש אלהים מופלא שימצא לכם פתרון. כל אדם פשוט יכול לפתור את חלומותיכם (שלכם שלא היו ראויים, אבל אולי של פרעה שהוא מלך כן, ראו בראשית רבה פט ד שחלום של מלך הוא של העולם כולו, וצריך לבדוק את פירושו בפרשת מקץ), אין לכם איזה חלום מופלא, אומר להם יוסף. אפילו איש פשוט כמוני, עבד עברי, יכול לפתור לכם את החלום. ולכן, ספרו נא לי. נראה שפרשן זה, הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג, גרמניה מאה ה-19, נלחם כאן בהשקפות מסוימות על חלומות ופותריהם. גם הדעה שחס וחלילה איך אדם האסור בבית הסוהר ייחס עצמו לאיש המעלה ויתפאר בחוסר נימוס, נראית כמשקפת את דורו וסביבתו. לא בכדי הוא מחזיר אותנו אל שיטה המקובלת בחז"ל שהחלומות הולכים אחר הפה, שיטה שפרשני המקרא הקדומים יותר: אבן עזרא ועקידת יצחק מניחים בצד כשיטת יחיד.
- וכן גם בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישב פרק מ: "הלא לאלהים פתרונים. שהקב"ה נותן דעת לבני אדם לפתור חלומות, והן הולכים אחר הפה". מסתבר שכבר קדמו לפירוש הכתב והקבלה מדרשים (אמנם המאוחרים) ופרשנים שמאמצים את הגישה מרובת הפנים והאנושית הפשוטה של חז"ל שבחלומות הכל תלוי בפה, הכל הולך אחר הפתרון. ראו הסוגיה הארוכה הדנה בחלומות ופתרונם בגמרא ברכות דפים נה-נו. משם גם נולד האמצעי הפסיכולוגי של 'הטבת חלום'. אלא שיוסף הטיב לשר המשקים אבל גם הרע מאד לשר האופים. אולי היה זה כתוצאה מהבדל בין שני השרים ביחסם אל יוסף בעבד העברי בבית הסוהר, פרט מעניין שהתורה לא מספרת.
- זו ההצטנעות של יוסף, אבל אין היא מתבססת על המילה "לאלהים", כמדרש "תלה הגדולה בבעליה", או מהפרשנים שאומרים: "אולי אוכל לפותרו" (רמב"ן, אלשיך), אלא דווקא על המילה "פתרונים", מכך שהיא בלשון רבים. הרבה פותרי חלומות יש ואני אחד מהם, אומר יוסף, אז ספרו לי. מה גם שאני כאן אתכם בבית הסוהר, אין לכם מישהו אחר.
- בפירוש השני מעביר אור החיים את לשון ריבוי הפתרונים מהפותרים אל הפתרונות. פותרים רבים בהכרח יציעו פתרונות רבים "וכולם צודקים". מה שבהכרח מתחבר אל המוטיב "הכל הולך אחר הפה או הפתרון". וכך הוא גם מפרש בחלום פרעה, בראשית מא טז: "ומה שאמר הוא: כי אלהים ימציא פתרונים לחלומות על יד בני אדם כמו שמצינו שכן אמר יוסף לשר המשקים ושר האופים הלא לאלהים פתרונים, פירוש: לא יחסרו הפתרונים. ואמר ספרו לי אולי ימצא פתרון ולעולם אינו מייחד עצמו לומר כי הוא מפשר חלומות". שים לב איך גם אור החיים הופך את הפסוק בפרשתנו וקורא אותו מהסוף אל ההתחלה (כאלשיך לעיל הערה 16): "ספרו נא לי", אומר להם יוסף, כי "הלא לאלהים פתרונים". לחלומות יש פותרים ופתרונות רבים ולכן אין סיבה שלא תנסו אותי. נראה עוד שיש כאן דימוי לריבוי הקולות של אלהים במתן תורה ושל חכמים בבית המדרש, ריבוי שנדרש הרבה בחז"ל ומבוסס, בין השאר, על הפסוק בירמיהו כג כט: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (שבת פח ע"ב, סנהדרין לד ע"א ועוד, ראו דברינו קול אחד וקולות הרבה בפרשת בהעלותך). בבית המדרש, בעקבות מתן תורה ומינוי שבעים הזקנים, נחלקים דברי אלהים לניצוצות הרבה ופתרונות רבים בהלכה (ראו חגיגה ג ע"ב), וכך גם בחלום שבא מאלהים.
- לא באנו כאן לדון בדברים עצמם השייכים לפרשת וארא, רק להראות שברבות הזמן נעשה שימוש בביטוי "לאלוהים פתרונים" במובן שכל אחד יכול לדרוש ולפרש. היינו, אלהים נותן כח ותבונה לכל אדם לפרש את התורה ולמצוא פתרונים רבים. כהמשך לדברי אור החיים לעיל והערתנו הקודמת. וכלשון רמב"ן בסיום הקדמתו להשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם: "כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים. לא ימנע טוב להולכים בתמים". ראו גם פירוש כלי יקר במדבר כה יד: "ומלבד מה שדרשו חז"ל בשמות הללו לגנאי, הלא לאלהים פתרונים אענה גם אני חלקי לפותרם בדרך אחר". וכבר מצאנו לשון זו בראשונים, ראב"ד - תשובות ופסקים סימן קלט: "עוד שאל בני שאל כל ספקות שיש לך, כי לאלהים פתרונים ואת הילדים אשר חנן את אברהם עבדו". ובשו"ת הרשב"א חלק ד סימן קה: "ואל יטעך אדם בדמדומי ראיות מוטעות כי לאלהים פתרונים". ורבים כמותם. ואפשר להציע לכל המשתמשים בביטוי מושאל זה להשתמש גם בחצי השני של הפסוק. אם לאלהים פתרונים ויש גם לי מה לומר, אז בבקשה: ספרו נא לי – תנו גם לי להתבטא, אולי תמצאו בדבריי את מה שמתאים לכם. שימוש אחר במטבע לשון זו, עממי יותר ובמשמעות הפוכה (אולי כבר פחות בימינו) הוא במובן של הרמת ידיים ועיניים למרום, כאשר המצב סבוך ולא נראה פתרון באופק - אין לדבר פתרון ורק אלוהים יכול להושיע ולעזור לצאת מהסבך. במקרה זה נראה שאין משמעות להמשך הפסוק: "ספרו נא לי", אלא אם נאמר שהמאזין עונה: אתה מספר לי ...