פרשות השבוע

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: (בראשית כט, טז-יז).¹

בראשית רבה פרשה ע סימן טו – כשתי קורות מפולשות

"וללבן שתי בנות" – כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו:² זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים;³ זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים; מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות.⁴ מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים;⁵ מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים;⁶ מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות.⁷ מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות,⁸ קרבן בנה של זו דוחה שבת, וקרבן בנה של זו דוחה שבת.⁹ מלחמת בנה של זו דוחה שבת, ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת.¹⁰ לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות: לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו).¹¹

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ: (בראשית לא ד).¹²

בראשית רבה פרשה עא סימן ב – חשב לגרש וסופו שהתרצה?

ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב שרימתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה.¹³ וכיון שפקדָהּ הקב"ה בבנים, אמר: לְאִמָּן של אלו אני מגרש? ובסוף הוא מודה על הדבר, זהו שכתוב:  "וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז) – מי היה ראש מיטתו של אבינו יעקב? לא לאה?¹⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יא – לאה מוכיחה את יעקב

"וירא ה' כי שנואה לאה". לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו. שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בראשית כז מד) וישב שם שבע שנים. "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו', ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו' " (שם כט כא כב). כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה: בת הרמאי! למה רמית אותי? אמרה לו: ואתה למה רמית אביך כשאמר לך האתה זה בני עשו ואמרת לו אנכי עשו בכורך? ואתה אומר: למה רימיתני? ואביך לא אמר: בא אחיך במרמה? ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו, התחיל שונאה. אמר הקב"ה: אין רפואתה של זו אלא בבנים ובעלה נכסף לה. לפיכך: "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", ודוד מקלס: "עושה משפט לעשוקים" (תהלים קמו ז).¹⁵

רות רבה (לרנר) פרשה ז – רחל היא עיקר הבית

"ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד יא). א"ר יצחק: רחל היתה עיקרו של בית, לפיכך: "ורחל עקרה" (בראשית כט לא) – עיקרה של בית. א"ר ברכייה: רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה.¹⁶ תני ר' שמעון בן יוחאי: לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנאמר: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים: "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל א יז יב), "וירבעם בן נבט אפרתי" (מלכים א יא כו), "מחלון וכליון אפרתים" (רות א ב).¹⁷

"ישימך אלהים כשרה, רבקה, כרחל ולאה".¹⁸

רש"י בראשית פרק לא פסוק לג – אוהל יעקב הוא אוהל רחל

באהל יעקב – הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב.¹⁹

אבן עזרא הושע פרק ה פסוק ג – אשת יעקב, ישראל הוא אפרים

דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומה. גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה נתנה לו גם השפחה האחרת. על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר: "שלחני" ויעקב אמר אל אפרים ומנשה: "ויקרא בהם שמי". על כן יקראו כל ישראל אפרים.²⁰

בראשית רבתי פרשת וישלח – כי תהיינה לאיש שתי נשים

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג).²¹

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי … בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: (בראשית מט כט-לא).²²

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: (בראשית ל א-ג).

כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ:  כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: … הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה': (ירמיהו פרק לא).²³

שבת שלום

מחלקי המים