פרשות השבוע

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: (בראשית כט, טז-יז).¹

בראשית רבה פרשה ע סימן טו

"וללבן שתי בנות" – כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו:² זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים;³ זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים; מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות.⁴ מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים;⁵ מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים;⁶ מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות.⁷ מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות,⁸ קרבן בנה של זו דוחה שבת, וקרבן בנה של זו דוחה שבת.⁹ מלחמת בנה של זו דוחה שבת, ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת.¹⁰ לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות: לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו).¹¹

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ: (בראשית לא ד).¹²

בראשית רבה פרשה עא סימן ב

ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב שרימתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה.¹³ וכיון שפקדָהּ הקב"ה בבנים, אמר: לְאִמָּן של אלו אני מגרש? ובסוף הוא מודה על הדבר, זהו שכתוב:  "וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז) – מי היה ראש מיטתו של אבינו יעקב? לא לאה?¹⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יא

"וירא ה' כי שנואה לאה". לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו. שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בראשית כז מד) וישב שם שבע שנים. "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו', ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו' " (שם כט כא כב). כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה: בת הרמאי! למה רמית אותי? אמרה לו: ואתה למה רמית אביך כשאמר לך האתה זה בני עשו ואמרת לו אנכי עשו בכורך? ואתה אומר: למה רימיתני? ואביך לא אמר: בא אחיך במרמה? ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו, התחיל שונאה. אמר הקב"ה: אין רפואתה של זו אלא בבנים ובעלה נכסף לה. לפיכך: "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", ודוד מקלס: "עושה משפט לעשוקים" (תהלים קמו ז).¹⁵

רות רבה (לרנר) פרשה ז

"ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד יא). א"ר יצחק: רחל היתה עיקרו של בית, לפיכך: "ורחל עקרה" (בראשית כט לא) – עיקרה של בית. א"ר ברכייה: רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה.¹⁶ תני ר' שמעון בן יחאי: לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנאמר: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים: "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל א יז יב), "וירבעם בן נבט אפרתי" (מלכים א יא כו), "מחלון וכליון אפרתים" (רות א ב).¹⁷

"ישימך אלהים כשרה, רבקה, כרחל ולאה".¹⁸

רש"י בראשית פרק לא פסוק לג

באהל יעקב – הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב.¹⁹

אבן עזרא הושע פרק ה פסוק ג

דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומה. גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה נתנה לו גם השפחה האחרת. על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר: "שלחני" ויעקב אמר אל אפרים ומנשה: "ויקרא בהם שמי". על כן יקראו כל ישראל אפרים.²⁰

בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג).²¹

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי … בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: (בראשית מט כט-לא).²²

שבת שלום

מחלקי המים