פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

כשפים למצרים

פרשת וארא, תשפ"ב

עדכון אחרון: 30/12/2021

מים ראשונים: הצורך והטעם בעשיית אותות ומופתים בגאולת מצרים, מחד גיסא לבני ישראל ומאידך גיסא לפרעה, הוא נושא נכבד שנדרשו לו רבים וטובים, ראה דברינו למי האותות האלה בפרשה זו. מצד בני ישראל: מדוע לא מספיקה הקריאה "פקוד פקדתי" וכן "אהיה שלחני אליכם"? – לכך הקדשנו את הדף פקוד יפקוד – פקוד פקדתי בפרשת שמות. ומצד פרעה, מה טעם עשיית אותות ומופתים במצרים (למצרים) שהיא ארץ שכל אומנותה עשיית כשפים וניחושים וכיוצא באלה? האם אין סכנה 'לשחק במגרש של פרעה'? האם המטרה היא להראות לו ולמצרים ש"מעשי אלוהינו" ומופתיו גדולים וחזקים מכישופיהם? גם לנושא זה כבר נדרשנו מעט בדברינו תנו לכם מופת בפרשה זו, אך נבקש להוסיף בו נופך ולחדד דברים. ואם חזרנו על דברים שכבר כתבנו בעבר, הלוא כבר אמרו חכמים "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א) והוסיפו ואמרו: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג ה).1

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: (שמות ז ח-יא).2

 

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק כח – אין ככשפים של מצרים

רבי נתן אומר: אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של ארץ ישראל. ואין לך יופי כיופיה של ירושלים. ואין לך עושר כעושרה של רומי. ואין לך גבורה כגבורה של פרס. ואין לך זנות כזנות של ערביים. ואין לך גסות כגסות של עילם. ואין לך חנופה כחנופה של בבל … ואין לך כשפים ככשפים של מצרים.3

שמות רבה (שנאן) ט ו פרשת וארא – מביאים דגים לעכו?

"ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן" (שמות ז יא). באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואמר להם: כך היא אומנותו של אלהיכם? בנוהג שבעולם, בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה. כלום מביאין מוריאס לאספמיא? דגים לעכו? אי אתם יודעים שכל הכשפים ברשותי?4 מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא אף לאשתו קרא לה ועשתה: ויעשו גם הם חרטומי מצרים – מהן אלו? אף התינוקות של חמש וארבע שנים קרא ועשו כך.5

כל רוחו יוציא כסיל – זה פרעה, שהיה מלעיג על דברי המקום, שהיה סבור מעשה כשפים הם, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותן. הוי: כל רוחו יוציא כסיל – זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה – זה הקב"ה, שנאמר בו: חכם לבב (איוב ט). באותה שעה אמר הקב"ה: אם בולע תנין את התנינין של מצרים, מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש. אלא יחזור לברייתו ויבלע אותם. מהו: "ויבלע מטה אהרן את מטותם"? אמר ר' אלעזר: נס בתוך נס. מלמד שחזר המטה לברייתו ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: מה אני עושה? ומה אילו יאמר למטה: בְּלַע לפרעה ולכסאו – עכשיו בולע אותי? אמר ר' יוסי בר' חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהם עמודים, לא הועבה. וכל מי שהיה רואה אותו היה אומר: זה מטה אהרן. ומכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות.6

בראשית רבה בפרשת וישב – אצל יוסף

"וירא אדוניו כי ה' אתו" – ר' הונא בשם ר' אחא אמר: מלחש ונכנס, מלחש ויוצא. היה אומר לו: מזוג רותחים! והיו רותחים. מזוג פושרים! והיו פושרים.7 אמר (פוטיפר): מה, יוסף, תבן לעפרים אתה מכניס? קדרים בכפר חנינא, גיזות בדמשק, כשפים במצרים? במקום של מכשפי כשפים? עד היכן?8 אמר ר' חייא: עד שראה שכינה עומדת על גביו. זהו שכתוב: "וירא אדוניו כי ה' אתו".9

 

מים ביניים הבאים בסעודה: כאן אולי המקום להזכיר שבכל החצי השני של ספר בראשית, מאמצע פרשת וישלח ובפרט בכל סיפור פרשת יוסף ואחיו, אין שם הווי"ה במקרא, רק אלוהים, להוציא יוסף בבית פוטיפר (וכן יהודה ותמר וסיפור יוסף בבית הסוהר ושרי פרעה). שם הוויה חוזר בספר שמות בשליחות משה: בהתגלות בסנה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה … כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג יד) ובראש פרשתנו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב … וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם … לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וכו' " (שמות ו ג-ו). שם הווי"ה שנעלם בשלב מסוים מהאבות (הוא מצוי הרבה בחלק הראשון של ספר בראשית) חוזר וניעור בגאולת מצרים וכנגד כשפי מצרים! וניצניו ניבטים כבר בסיפור ירידת יהודה וירידת יוסף שאפשר לראות אותם כחלק מסיפור שעבוד מצרים.

 

שמות רבה ט יא פרשת וארא – מלאכי החבלה בגירוש מגן עדן

"ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם" (שמות ז כד)10 – מלמד שהיו סבורים שהיו מעשה כשפים.11 "בלטיהם", א"ר איבו בר נגרי א"ר חייא בר אבא: "בלטיהם" – אלו מעשה שדים. "בלהטיהם" – אלו מעשה כשפים.12 וכן הוא אומר: "את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג כד), לפי שמעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה נעשים.13

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) יח – נפלאות גלויות מול דבר מכוסה ונסתר14

ואם תאמר: הרי חרטומי מצרים עשו כמשה, שכתוב בהם בתנין ובדם ובצפרדעים: "ויעשו כן החרטומים בלטיהם" (שמות ח, ג)! יש להשיב ולומר שלא כתבה תורה על החרטומים: "ויעשו כן" להשוות מעשיהם למעשה משה, אלא להפריש מעשיהם ממעשיו. שאילו כתוב בהם: "ויעשו כן" בלבד, היה אפשר לומר כן. ומתוך שכתבה "בלהטיהם", "בלטיהם", דבר מכוסה ומסותר15 … למדנו שעשה משה נפלאות גלויות דוגמת מעשיו שלהקב"ה … ועשו הם דברי עימעום, כשהן נגלים נראה קלונם.16

גמרא מנחות דף פה עמוד א – לשוק ירקות מביאים ירקות 

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?17

אמר להו: אמרי אינשי: למתא ירקא ירקא שקול.18

שמות רבה כ יט, פרשת בשלח – שיתוק הכשפים ביציאת מצרים

"חכם לבב יקח מצות" (משלי י ח) – שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף… אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עליך נתקיים "חכם לב יקח מצות", יוסף היה חייב לאביו לקברו מפני שהוא בנו ואתה לא בנו ולא בן בנו ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו …19

ומנין היה משה ידע היכן היה יוסף קבור? יש אומרים: סרח בת אשר הראה אותו, והיה קבור בנילוס.20  … בתוך קפיטולין היה קבור, כדרך שהמלכים קבורים. ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבוא אדם לשם, יהיו נובחים וקולם הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום – וְשִׁתְּקָם משה, שנאמר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו … אמר: כלבים של אמת אינם נובחים, כלבים של שקר נובחים.21

מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב – אין עוד מלבדו

"אין עוד מלבדו" (דברים ד לה) – אמר רבי חנינא: אפילו לדבר כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא. אמר לה: אי מסתייעת – זילי עבידי, "אין עוד מלבדו" כתיב.22

מסכת שבת דף קד עמוד ב – עדיין יוצאים כשפים ממצרים

המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים.23

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ח הלכה א – גם אותות אמיתיים אינם בסיס לאמונה

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים – קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון – הוריד לנו את המן … וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר …24

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש רמב"ן בראשית יא כח שמסביר מדוע נס הצלת אברהם מכבשן האש לא נזכר בתורה, גם לא בכתבי העמים, משום שנראה כמעשה כישוף בדומה למה שעשה משה במצרים. אז למה של משה נכתבו? משום ש"דברי משה נתבארו" אל מול החרטומים וסופם שהוכחו באמת ואילו "דברי אברהם לא נתבארו" אל מול "החולקים עליו". ראוי פירוש זה לעיון מיוחד ונשמט מדברינו החרטומים.

הערות שוליים

  1. ואנו נוסיף: אינו דומה השונה מדרשו מאה פעמים לשונה מאה ואחת (עפ"י חגיגה ט ע"א).
  2. אחרי שנצטווה משה ועשה כן לעיני בני ישראל, כפי שקראנו בפרשת שמות אחר כותלנו, בתחילת פרק ד פסוקים ב-ה: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ ... וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' וכו' ", ואושר ביצוע הדבר, גם אם בלשון כללית, בסוף הפרק, ככתוב: "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וכו' " - חוזר משה בתחילת פרשת השבת ומצטווה לעשות באופן דומה לעיני פרעה ועבדיו. הנחש הופך כאן לתנין ואות הצרעת לא חוזר כאן (לדעת פרשנים ומדרשים רבים כבר אצל בני ישראל לא נעשה אות הצרעת, כי היה עונש למשה. ומה שכתוב "ויעש האותות לעיני העם" בלשון רבים, הוא בשל מכת (אות) הדם שמצטרפת אצל פרעה ואין לה זכר במקרא אצל בני ישראל). האומנם הפיכת המטה לתנין או נחש זה מה שישכנע את פרעה לשלח את בני ישראל? זה מה שירשים אותו ש"אלוהי העברים" גדול וחזק מכל "אלוהי מצרים" ומוטב שישמע בקולו? מה שגרם לבני ישראל להאמין (ג"כ לא לזמן רב) הוא שיפעל על פרעה? זה מה שישכנע אותו?
  3. ושם בנוסח ב פרק מח: "עשרה חלקים של כשפים בעולם: ט' במצרים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של זנות בעולם: ט' באלכסנדריא ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של נוי בעולם: ט' בירושלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של יסורין בעולם: ט' בירושלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של שטות בעולם: ט' בבבליים ואחד בכל העולם ... עשרה חלקים של חכמה בעולם: ט' בירושלים ואחד בכל העולם ... עשרה חלקים של חנופה בעולם: ט' בירושלים ואחד בכל העולם ... עשרה חלקים של תורה בעולם: ט' בירושלים ואחד בכל העולם ...". שים לב מה נטלה ירושלים: נוי, חכמה ותורה, אבל גם חנופה (צביעות?). ראה מקבילות בגמרא קידושין מט ע"ב בשינויי נוסח וכן באסתר רבה א יז (בשם רבי נתן). מה שחשוב לעניינינו הוא שמצרים היא בירת הכשפים בעולם "אין לך כשפים ככשפים של מצרים", ולשם בא משה עם האותות והמופתים!
  4. ובנוסח מדרש תנחומא המודפס פרשת וארא סימן ג: "אמר פרעה: כך כוחו של אלהיכם? מכאן יוצאים כשפים לכל העולם".
  5. ובמקבילה במדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן יב: "כיון שהלכו אצל פרעה, אמר: תנו לכם מופת, מיד: וישלך אהרן את מטהו (שמות ז י). באותה שעה שחק פרעה עליהם, אמר להם: משה ואהרן מה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי? אלא איני מתיירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים. יש מוליכין תבן לעפרים, כתם לרקם?! "ויקרא פרעה" אין כתיב כאן, אלא "ויקרא גם פרעה" (שם יא), אמר ר' לוי: שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי". "תבן לעפריים" הוא אולי הביטוי השכיח יותר שנראה להלן בבראשית רבה.
  6. חלק זה של המדרש, מדגיש את יתרון מעשה משה ואהרון על פני מעשי החרטומים: נס גדול, נס בתוך נס, שלא כמנהגו של עולם וכו', עד שפרעה שבתחילה שחק על משה ואהרון, כעת חושש שהנחש (התנין) יבלע אותו ואת כסאו. רמז ברור לנפילת המלכות. אך נראה שהערת המדרש, בחלקו הראשון, על עצם השימוש ב"אותות ומופתים" ועוד במצרים שהיא ממלכת הכשפים, בעינה עומדת: מדוע בכלל צריכים היו משה ואהרון לעשות "מעשה כשפים" על מנת להרשים את פרעה? האם זו הדרך לשכנע אותו שבשליחות מלך מלכי המלכים הקב"ה הם באים? הזו מידת כוחו וגבורתו של אלהי ישראל שהוא עושה מופתים גדולים מאלה של מכשפי מצרים? האם כל זה בגלל שזלזל ב"אלוהי העברים" ואמר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה ב). סתם כעונש? עונש חינוכי?
  7. נושא הכשפים והלחשים כבר עלה אצל יוסף בבית פוטיפר. עברי שבא מארץ כנען עושה לחשים ומיני קסמים במצרים! עפ"י המקרא אפשר לומר שכך רק טען יוסף כנגד אחיו בפרשת הגביע: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (בראשית מד טו, ועוד קודם לכן דברי שלוחו של יוסף בפסוק ה שם: "וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ"). כך גם בעת שיוסף מושיב את האחים: "הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו" והאחים תמהים כיצד עשה זאת, מסביר מדרש בראשית רבה צב ה: "נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע". נראה כמנחש. אך עפ"י המדרש כאן, יוסף עושה 'מעשה פלאים' שנראים בעיני פוטיפר כלחשים וכישופים, והוא מעיר ליוסף על כך!! באת מארץ כנען ללמד אותנו לחשים וכשפים?! ומה התשובה?
  8. עפריים או חפריים הוא מקום בעמק בנחלת יששכר או בגב ההר בין נחלת אפרים ובנימין (היו כנראה שני עפריים) שהיה כנראה עשיר בתבואה, ראו אודותיה כאן. – לשם אתה מביא תבואה למכור? וביחד עם שמות רבה ומדרש תנחומא לעיל, יש לנו רשימה ארוכה של: תבן לעפריים, כתם לרקם (ראה בבא קמא לח ע"ב), קרוזים או קדרים (כדים) לכפר חנניא, גיזות לדמשק, מורייס (רוטב דגים) לאספמיא (היא ספרד), דגים לעכו. (ובימינו: נפט לסעודיה, קרח לאסקימוסים ועוד). נשמח להסברים היסטוריים-ארכיאולוגיים משואבי המים באשר למקומות, סחורות ודוגמאות אלה. לעצם הנושא, הנה קדם יוסף למשה! כבר אצל יוסף בבית פוטיפר עולה השאלה. אמנם, יוסף לא עושה זאת בשליחות הקב"ה ולא על מנת להרשים את פוטיפר, אבל הנושא שמעשה ניסים עשויים להיחשב כמעשי כשפים, גם אם בעיני אנשים זרים, עמך פשוט וכו', נזכר כבר כאן. ומה התשובה?
  9. סיום המדרש מתמודד עם השאלה שהעלינו, בכך שהוא מדגיש את הפסוק: "וירא אדוניו כי ה' אתו", היינו שלא הכשפים הם שעשו על פוטיפר את הרושם האמיתי לגבי הצלחת יוסף. וכבר האריך לדון בנושא זה רמב"ן בפירושו לבראשית לט ג-ד והביא את המדרש לעיל ומסיים שם: "והענין כי בעבור היות אדוניו מצרי לא ידע את ה', אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו. עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק". זכה פוטיפר לראות את השכינה על מנת להוציא מלבו חשד לכשפים של יוסף! האם מתקדים זה של יוסף נוכל ללמוד גם למשה ולפרשתנו? האם גם כאן ייווכחו הכל ש"מאת עליון" מתרחשים כל הדברים האלה שנראים ככשפים? מתי ייווכחו?
  10. במכת הדם.
  11. חרטומי מצרים הבינו (סברו) שמה שמשה ואהרון עשו היה בדרך של כישוף, ואת זה הרי גם הם יודעים לעשות.
  12. המדרש עושה אבחנה בין "בְּלַהֲטֵיהֶם" שכתוב בשמות ז יא על הפיכת המטה לנחש ולתנין שגם חרטומי מצרים עשו, ובין "בְּלָטֵיהֶם" שכתוב שלוש פעמים: בשמות ז כב, במכת הדם, בשמות ח ג במכת הצפרדעים, ובשמות ח יד במכת הכינים. ראו דברי אביי בגמרא סנהדרין סז ע"ב שמעשה שדים הוא בכלי ומעשה כשפים אינו זקוק לכלי כישוף. נראה שחז"ל היו בקיאים באבחנות דקות אלה. ראו בגמרא מנחות סה ע"א: "אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה ... בעלי כשפים".
  13. מדרש זה לוקח אותנו עוד אחורה, אל תחילת ספר בראשית, אל תחילת התורה ומעשה הבריאה, אל אדם וחוה שגורשו מגן עדן. ומי שומר שלא יחזרו לשם? מלאכי חבלה, שעושים כשפים בלהט חרבותיהם או מילותיהם. החרטומים הם התגלמות אותם מלאכי חבלה מחוץ לגן העדן, בחיי היום-יום. אותם צריך לשבור משה, לא בפעם אחת ו'מלמעלה' כיוסף, אלא צעד אחרי צעד 'מלמטה', על מנת להפיל את חומות מצרים ולהוציא את בני ישראל משם. לא חזרה לגן עדן, אלא לארץ המובטחת. וכבר הרחבנו לדון במדרש זה בדברינו החרטומים בפרשה זו.
  14. פירוש אגדתי על ההפטרה ועל המזמור לשבת וארא עמוד קלט.
  15. מלשון "בלט" – בסתר.
  16. בשל ההתייחסות לחרטומים הקדמנו מדרש זה שמן הסתם נשען על מדרשים קדומים יותר שנראה להלן אשר מדגישים את "מעשה אלוהים" מול מעשי הכשפים. מדרש זה שם את הדגש על האמת מול השקר, על הדבר הגלוי והאותנטי מול אחיזת עניים ותרמית, גם אם מתוחכמים ביותר, שנעשים באופן מעומעם ונסתר, אך סופם להתגלות. מכשפים למיניהם הם מלאכי חבלה שאולי בכוחם למנוע חזרה אל גן העדן, אבל אין בכוחם לעמוד מול האמת. הם יכולים להסתיר דברים ולעמעם, אבל לא לבנות. "סוף האמת לצאת לאור". האם זו מטרת העימות של האותות והמופתים אל מול כשפי מצרים? את מי מנסים כאן לשכנע באמת מול השקר? את פרעה והמצרים או שמא את בני ישראל? בין כך ובין כך, כדאי לחזור ולהזכיר את המכה שבה הרימו החרטומים ידיים ולא יכלו לעשות גם בלהטיהם ואמרו לפרעה: "אצבע אלוהים היא". היא מכת כינים לה הקדשנו את הדף אצבע אלהים היא. מה מיוחד במכה זו בה כביכול החלה האמת לצאת לאור אבל עדיין פרעה במריו.
  17. אנחנו חוזרים למדרשי בראשית רבה ושמות רבה לעיל על "דגים לעכו, תבן לעפריים", אך כאן יש התמודדות עם השאלה.
  18. תשובת משה למכשפים יוחנא וממרא (ראה כתר יונתן שמות מכשפים אחרים: יניס וימבריס) היא: כן, דווקא למצרים, למקום כשפים אני מביא מה שנראה בעיניכם ככשפים. למקום שמוכרים בו ירק, לשם מביאים ירקות. לעפריים שהוא לא רק מקום גידול עשיר בתבואה, אלא גם מקום מסחר בתבואה, מביאים תבואה ונראה תבואתו של מי תימכר ובאיזה מחיר. ראה מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק י: "כי כשנהפך המטה לנחש היו סבורין שמשה ואהרן כשפנים הם. אמר להם פרעה: וכי תבן אתם מכניסין לעופרים ... מה אתם באים לעשות כשפים במצרים מקום שמלא כשפים? אמר לו משה: למתא דירקא ירקא שקיל. כלומר, לעיר שהיא מלאה ירקות לשם הולך ירקות, שאין הדבר נמכר בטוב אלא במקום שרגילין בו, ואף על פי שארץ מצרים מלאה כשפים, מעשי אלהים גדולים מהם". וכן הוא בלשון דומה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק י. שים לב לסיפא שם: "אין הדבר נמכר בטוב אלא במקום שעושין אותו, ואם ארץ מצרים מלאה כשפים, המעשים של הקב"ה גדולים מהם". אך גם אחרי תשובה זו ודומותיה שראינו לעיל, נוסיף ונשאל: את מי מנסים האותות והמופתים לחנך ולהראות שמעשה אלהים שנראה לכתחילה כעוד כישוף הוא דבר אחר לגמרי? את פרעה? את המצרים? או שמא את בני ישראל!
  19. ובזכות זה זכה משה שהקב"ה עצמו התעסק בקבורתו, ראה במדרש שם.
  20. ראה במקבילה בגמרא סוטה יג ע"א: "ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו". בדיוק מה שחשש יעקב שיעשו ממנו עבודה זרה וביקש למהר לקוברו בארץ. וכבר הקדשנו דף מיוחד לדמותה הפלאית של שרח (סרח) בת אשר בפרשת פנחס.
  21. בני ישראל עסוקים בכסף וזהב ובניצול מצרים ואילו משה עסוק בעקירת העבודה זרה שעשו המצרים מיוסף, בגאולת עצמותיו מהכשפים של מצרים, בהשתקת כלבי הכישוף המוזהבים שהתקינו חרטומי מצרים סביב מקום שקיעת ארונו של יוסף בנילוס. בני ישראל אינם שותפים למעשה סימבולי זה החותם את היציאה ממצרים, הם עסוקים בכסף וזהב. אולי גם מכאן שורש חטא העגל. ועניין כלבי האמת שאינם נובחים מול כלבי השקר שנובחים צריך עיון ונשמח לשמוע דברי חכמים.
  22. תרגום: אשה אחת הייתה מחזרת לקחת עפר מתחת רגליו של רבי חנינא (לעשות לו מכשפות, רש"י) ואמר לה רבי חנינא: אם תצליחי – עשי, שאיני חושש. "אין עוד מלבדו" ואין בכשפים שום ממשות. כבר הקדשנו דף לנושא אין עוד מלבדו בפרשת וכאן רק נחזור על דברי פירוש תורת חיים (ר' אברהם חיים ב"ר נפתלי צבי הירש שור, גליציה, מאה 16-17) שמקשר את כל העניין עם הנושא שלנו ואלה דבריו: "לפי שמצרים היתה מלאה כשפים כדאמרינן גבי יוסף תבן אתה מכניס לעפריים וכו' ואין עבד היה יכול לצאת ממצרים מפני כשפים. ועתה יצאו ששים רבוא שלא הועילו הכשפים לכך אמר אין עוד מלבדו אפילו כשפים". כל תהליך יציאת מצרים הוא "גמילה" של עם ישראל מהאמונה בכשפים לה הורגל במצרים. ואת זאת יש לעשות בהתנגשות חזיתית עם כשפי מצרים ואמונותיה האליליות. וכדברי מדרש משלי (בובר) פרשה כז: "ברזל בברזל יחד. זה משה ופרעה הרשע, שהיו מתנקשים זה עם זה בדברים. דבר אחר: זה מקלו של אהרן וחרטומי מצרים שהיו מתנקשין זה עם זה בכשפים". ובהדרגה, תצא ידו של אלהי ישראל על העליונה ויראו כולם ש"מעשי אלהים גדולים מהם" – כפי שכבר ראינו לעיל במספר מקורות. כניעתו של רבי חנינא לחשש כישוף של האשה, כמוה כהכחשת יציאת מצרים! ועל סיום תורת חיים "אפילו כשפים", יש עוד לדרוש ולחקור.
  23. ובירושלמי שבת פרק יב הלכה ד: "הרושם על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין". (בשל הגמרא בסנהדרין סז שתלו את בן סטדא בערב פסח היו שזיהו אותו עם ישו הנוצרי וניסו להחזיר כאן את השמטת הצנזורה, אבל נראה שאין זה כך כי מדובר בתקופתו של ר' עקיבא בשבת שם). עכ"פ, הרי לנו שגם בתקופת חז"ל והרבה אחרי החורבן יש יבוא של כשפים ממצרים. אגב, זה שבן סטדא שרט את הכשפים על בשרו הוא משום שהמצרים אסרו לייצא את סודות הכישוף. תעשייה שלימה עדיין סובבת סביב נושא הכישוף.
  24. דברים נחרצים אלה של הרמב"ם כתובים בנושא קבלת נביא או דחייתו, בעיקר בהשוואת דבריו עם נבואת משה שהיא מעל לכל. ובספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לז הוא כותב: "והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההיקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל". ראה גם ספר העיקרים מאמר שלישי פרק יט כשהוא דן באופן קבלת נביא אמת (אימות בלשונו), דוגמת אליהו, לאחר משה: " ... והאימות הזה אי אפשר שיהיה מצד עשית אותות ומופתים, אחר שנמצא אנשים הרבה זולת הנביאים עושים אות או מופת אם בלהט ואם בכשוף כחרטומי מצרים או באיזו ידיעה אחרת. ועוד שאחר שנמצא הנביאים שאינם שלוחים לתת תורה על ידם עושים אותות ומופתים, מי יאמר שהאות או המופת הנעשה על יד האיש הזה הוא להורות על שליחותו להינתן דת על ידו ... ולזה הוא מבואר שאין האות או המופת ראיה על שליחות השליח". איזה אות מציע הקב"ה למשה בתחילת דבריו עמו בסנה? רק זה: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה". ראה איך מפתח רעיון זה רמב"ן בפירושו לשמות ג יג! פסוקים אלה, וכן מדרש שמות רבה ה יג הקודם, הם סיוע עצום לשיטת הרמב"ם לעיל בדבר ההאמנה של מעמד הר סיני. אך נשאל: האם אכן במעמד הר סיני נעקרו כליל כשפי מצרים ושאר אמונות אליליות של אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה? כשעם ישראל חוטא בעגל, מיד לאחר מתן תורה, מסנגר עליו ר' יודן בר גוריאי בשם ר' אחא ואומר: "חרטומי מצרים עשו להם כשפים והיה נראה כמרטט לפניהם" (שמות רבה (שנאן) פד ג). אבל אי אפשר להאשים את הערב רב ואת חרטומי מצרים לאורך דורות ושנים. נראה שתהליך ההשתחררות מכשפי מצרים הוא ארוך ונמשך עד זמן בית שני, המשנה והתלמוד, ימי הביניים, אם לא מאוחר יותר, ואולי גם עד ימינו.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה