פרשות השבוע

מים ראשונים: הצורך והטעם בעשיית אותות ומופתים בגאולת מצרים, מחד גיסא לבני ישראל ומאידך גיסא לפרעה, הוא נושא נכבד שנדרשו לו רבים וטובים, ראה דברינו למי האותות האלה בפרשה זו. מצד בני ישראל: מדוע לא מספיקה הקריאה "פקוד פקדתי" וכן "אהיה שלחני אליכם"? – לכך הקדשנו את הדף פקוד יפקוד – פקוד פקדתי בפרשת שמות. ומצד פרעה, מה טעם עשיית אותות ומופתים במצרים (למצרים) שהיא ארץ שכל אומנותה עשיית כשפים וניחושים וכיוצא באלה? האם אין סכנה 'לשחק במגרש של פרעה'? האם המטרה היא להראות לו ולמצרים ש"מעשי אלוהינו" ומופתיו גדולים וחזקים מכישופיהם? גם לנושא זה כבר נדרשנו מעט בדברינו תנו לכם מופת בפרשה זו, אך נבקש להוסיף בו נופך ולחדד דברים. ואם חזרנו על דברים שכבר כתבנו בעבר, הלוא כבר אמרו חכמים "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א) והוסיפו ואמרו: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג ה).¹

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: (שמות ז ח-יא).²

 

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק כח – אין ככשפים של מצרים

רבי נתן אומר: אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של ארץ ישראל. ואין לך יופי כיופיה של ירושלים. ואין לך עושר כעושרה של רומי. ואין לך גבורה כגבורה של פרס. ואין לך זנות כזנות של ערביים. ואין לך גסות כגסות של עילם. ואין לך חנופה כחנופה של בבל … ואין לך כשפים ככשפים של מצרים.³

שמות רבה (שנאן) ט ו פרשת וארא – מביאים דגים לעכו?

"ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן" (שמות ז יא). באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואמר להם: כך היא אומנותו של אלהיכם? בנוהג שבעולם, בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה. כלום מביאין מוריאס לאספמיא? דגים לעכו? אי אתם יודעים שכל הכשפים ברשותי?⁴ מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא אף לאשתו קרא לה ועשתה: ויעשו גם הם חרטומי מצרים – מהן אלו? אף התינוקות של חמש וארבע שנים קרא ועשו כך.⁵

כל רוחו יוציא כסיל – זה פרעה, שהיה מלעיג על דברי המקום, שהיה סבור מעשה כשפים הם, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותן. הוי: כל רוחו יוציא כסיל – זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה – זה הקב"ה, שנאמר בו: חכם לבב (איוב ט). באותה שעה אמר הקב"ה: אם בולע תנין את התנינין של מצרים, מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש. אלא יחזור לברייתו ויבלע אותם. מהו: "ויבלע מטה אהרן את מטותם"? אמר ר' אלעזר: נס בתוך נס. מלמד שחזר המטה לברייתו ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: מה אני עושה? ומה אילו יאמר למטה: בְּלַע לפרעה ולכסאו – עכשיו בולע אותי? אמר ר' יוסי בר' חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהם עמודים, לא הועבה. וכל מי שהיה רואה אותו היה אומר: זה מטה אהרן. ומכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות.⁶

בראשית רבה בפרשת וישב – אצל יוסף

"וירא אדוניו כי ה' אתו" – ר' הונא בשם ר' אחא אמר: מלחש ונכנס, מלחש ויוצא. היה אומר לו: מזוג רותחים! והיו רותחים. מזוג פושרים! והיו פושרים.⁷ אמר (פוטיפר): מה, יוסף, תבן לעפרים אתה מכניס? קדרים בכפר חנינא, גיזות בדמשק, כשפים במצרים? במקום של מכשפי כשפים? עד היכן?⁸ אמר ר' חייא: עד שראה שכינה עומדת על גביו. זהו שכתוב: "וירא אדוניו כי ה' אתו".⁹

 

מים ביניים הבאים בסעודה: כאן אולי המקום להזכיר שבכל החצי השני של ספר בראשית, מאמצע פרשת וישלח ובפרט בכל סיפור פרשת יוסף ואחיו, אין שם הווי"ה במקרא, רק אלוהים, להוציא יוסף בבית פוטיפר (וכן יהודה ותמר וסיפור יוסף בבית הסוהר ושרי פרעה). שם הוויה חוזר בספר שמות בשליחות משה: בהתגלות בסנה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה … כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג יד) ובראש פרשתנו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב … וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם … לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וכו' " (שמות ו ג-ו). שם הווי"ה שנעלם בשלב מסוים מהאבות (הוא מצוי הרבה בחלק הראשון של ספר בראשית) חוזר וניעור בגאולת מצרים וכנגד כשפי מצרים! וניצניו ניבטים כבר בסיפור ירידת יהודה וירידת יוסף שאפשר לראות אותם כחלק מסיפור שעבוד מצרים.

 

שמות רבה ט יא פרשת וארא – מלאכי החבלה בגירוש מגן עדן

"ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם" (שמות ז כד)¹⁰ – מלמד שהיו סבורים שהיו מעשה כשפים.¹¹ "בלטיהם", א"ר איבו בר נגרי א"ר חייא בר אבא: "בלטיהם" – אלו מעשה שדים. "בלהטיהם" – אלו מעשה כשפים.¹² וכן הוא אומר: "את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג כד), לפי שמעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה נעשים.¹³

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) יח – נפלאות גלויות מול דבר מכוסה ונסתר¹⁴

ואם תאמר: הרי חרטומי מצרים עשו כמשה, שכתוב בהם בתנין ובדם ובצפרדעים: "ויעשו כן החרטומים בלטיהם" (שמות ח, ג)! יש להשיב ולומר שלא כתבה תורה על החרטומים: "ויעשו כן" להשוות מעשיהם למעשה משה, אלא להפריש מעשיהם ממעשיו. שאילו כתוב בהם: "ויעשו כן" בלבד, היה אפשר לומר כן. ומתוך שכתבה "בלהטיהם", "בלטיהם", דבר מכוסה ומסותר¹⁵ … למדנו שעשה משה נפלאות גלויות דוגמת מעשיו שלהקב"ה … ועשו הם דברי עימעום, כשהן נגלים נראה קלונם.¹⁶

גמרא מנחות דף פה עמוד א – לשוק ירקות מביאים ירקות 

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?¹⁷

אמר להו: אמרי אינשי: למתא ירקא ירקא שקול.¹⁸

שמות רבה כ יט, פרשת בשלח – שיתוק הכשפים ביציאת מצרים

"חכם לבב יקח מצות" (משלי י ח) – שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף… אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עליך נתקיים "חכם לב יקח מצות", יוסף היה חייב לאביו לקברו מפני שהוא בנו ואתה לא בנו ולא בן בנו ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו …¹⁹

ומנין היה משה ידע היכן היה יוסף קבור? יש אומרים: סרח בת אשר הראה אותו, והיה קבור בנילוס.²⁰  … בתוך קפיטולין היה קבור, כדרך שהמלכים קבורים. ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבוא אדם לשם, יהיו נובחים וקולם הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום – וְשִׁתְּקָם משה, שנאמר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו … אמר: כלבים של אמת אינם נובחים, כלבים של שקר נובחים.²¹

מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב – אין עוד מלבדו

"אין עוד מלבדו" (דברים ד לה) – אמר רבי חנינא: אפילו לדבר כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא. אמר לה: אי מסתייעת – זילי עבידי, "אין עוד מלבדו" כתיב.²²

מסכת שבת דף קד עמוד ב – עדיין יוצאים כשפים ממצרים

המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים.²³

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ח הלכה א – גם אותות אמיתיים אינם בסיס לאמונה

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים – קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון – הוריד לנו את המן … וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר …²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש רמב"ן בראשית יא כח שמסביר מדוע נס הצלת אברהם מכבשן האש לא נזכר בתורה, גם לא בכתבי העמים, משום שנראה כמעשה כישוף בדומה למה שעשה משה במצרים. אז למה של משה נכתבו? משום ש"דברי משה נתבארו" אל מול החרטומים וסופם שהוכחו באמת ואילו "דברי אברהם לא נתבארו" אל מול "החולקים עליו". ראוי פירוש זה לעיון מיוחד ונשמט מדברינו החרטומים.