פרשות השבוע

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (דברים כט ט-י).¹

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה טז – ליתן שכר למביאיהם

כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שָׁבַת שם רבי יהושע. וכשבאו תלמידיו אצלו, אמר להם: מה דברים היה לכם ביבנה? אמרו לו: אחריך רבי.² אמר להם: ומי שָׁבַת שם? אמרו לו: ר' אלעזר בן עזריה.³ אמר להם: אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר? אמרו לו: רבי, כלל זה דרש: "אתם נצבים היום כולכם … טפכם נשיכם" (דברים כט ט) – וכי מה טף זה יודע להבין בין טוב לרע? אלא ליתן שכר למביאיהם, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו וגו' " (ישעיהו מב כא). אמר להם: אי זה דבר חדש יתר על זה?! הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן עזריה יצא מחלציך! אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.⁴

מסכת סופרים פרק יח הלכה ח – בנות ישראל הקטנות

ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה, פתח ואמר: "אתם נצבים היום כולכם … טפכם נשיכם"⁵ – אנשים באים לשמוע, נשים כדי לקבל שכר פסיעות.⁶ טף למה בא? כדי ליתן שכר למביאיהן. מיכן נהגו בנות ישראל קטנות לבוא לבתי כנסיות, כדי ליתן שכר למביאיהן, והן לקבל שכר.⁷

מסכת חגיגה פרק א משנה א – ביד וברגל או על הכתף

הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן … והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, שנאמר: "שלש רגלים".⁸

ירושלמי יבמות פרק א הלכה ו – ר' יהושע כתינוק בעריסה בבית המדרש

מעשה שנכנסו זקנים אצל ר' דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת⁹ … ראה את רבי יהושע וקרא עליו: "את מי יורה דעה" [ישעיהו כח ט].¹⁰ זָכוּר אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה.¹¹

מסכת אבות פרק ב משנה ח – אשרי יולדתו

חמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי … הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה, רבי יהושע אשרי יולדתו, רבי יוסי חסיד, רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא, ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר.¹²

מסכת שבת דף קיט עמוד ב – תינוקות של בית רבן

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי?¹³ – אמר ליה: אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.¹⁴

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ג – הָעָרֵבִים הטובים

בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה, אמר להם: אני נותן לכם תורתי – הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם. אמרו: אבותינו עורבים אותנו. אמר להם הקב"ה: אבותיכם יש לי עליהם. אברהם יש לי עליו שאמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו), יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו, שנאמר: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א), יעקב שאמר: "נסתרה דרכי מה' " (ישעיה מ כז).¹⁵ אלא, הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם. אמרו לפניו: רבש"ע, נביאינו ערבין לנו. אמר להם: יש לי עליהם, שנאמר: "והרועים פשעו בי" (ירמיה ב ח)¹⁶  וכתיב: "כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו" (יחזקאל יג). אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם. אמרו: הרי בנינו עורבים אותנו. אמר הקב"ה: הא ודאי ערבים טובים! על ידיהם אתננה לכם, זהו שכתוב: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח ג).¹⁷

מסכת עירובין דף נג עמוד ב – התינוק והתינוקת שניצחו את ר' יהושע

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא? …¹⁸ תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא? אמרה לי: ליסטים כמותך כְּבָשׁוּהָ. תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? – אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה! – נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם.¹⁹

שבת שלום

ואתם נצבים

בזכות "טפכם"

לימים העתידים

לטובה עליכם

ובזכות הבל פיהם

של התינוקות

תזכו כולכם

לשנים רבות

שכולן בנעימים

ובמים רבים

מחלקי המים

מים אחרונים: לתמיהה שהעלנו בהערה 4 לעיל ששיתוף הטף הוא על מנת "ליתן שכר למביאיהם" (ואיפה הטף עצמו? האם אין לו חלק משלו? ולאן נעלמה מצוות חינוך?), יש להוסיף את יציאת מצרים. לפני מכת ארבה, פרעה כבר מסכים לשלח את העם, אבל בתנאי שרק הגברים ילכו ואילו הטף יישאר במצרים "ואין דרך הטף לזבוח" – מסביר רש"י את דברי פרעה. משה מקדים שם ואומר לפרעה ששואל: "מי ומי ההולכים" – "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ". אין לנו פירוש רש"י על פסוק זה, אבל אבן עזרא אומר: "כי חג ה' לנו לזבח, והיא מצוה על כולנו". ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שם: "ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך. כשם שהיינו בעבודה שלך, כך נהיה בעבודת אלהינו". והכתב והקבלה מוסיף: "כי חג ה' לנו. ולכן צריכים כולנו ללכת, כי איזה שמחה תהיה להולכים בהשאר במצרים זקניהם וטפיהם בחג ה' ". התשובה לשאלת המכילתא והגמרא בחגיגה: "טף למה באין?" היא אם כן פשוטה ביותר, מה גם שתכלית יציאת מצרים היא מעמד מתן תורה והמשכה ב"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם … טפכם נשיכם וגרך וכו' " של משה בערבות מואב, של מצוות הקהל, ושל "הקהל" שבכל דור ודור.