פרשות השבוע

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: (ויקרא כו ג-ה).¹

וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: (ויקרא כה יח-יט).²

וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: (דברים יב י).³

ספרא בהר פרשה ג פרק ד סימנים ג-ד

"ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם" – ליתן שמירה ועשייה לחוקים, ושמירה ועשייה למשפטים.⁴

"וישבתם על הארץ" – ולא גולים, "לבטח" – ולא מפוזרים.⁵

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנב

"ישכון לבטח עליו" (דברים לג יב)⁶ – אין בטח אלא רחצן [רוחצן] וכן הוא אומר: "וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים" (יחזקאל לד כה).⁷

שיר השירים רבה פרשה א

דבר אחר: "אף ערשנו רעננה" – מה מיטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מטלטלת ממקום למקום, הדא הוא דכתיב: "ואהיה מתהלך באהל ובמשכן" (שמואל ב' ז'), משנבנה בית המקדש: "זאת מנוחתי עדי עד" (תהלים קלב). דבר אחר: "אף ערשנו רעננה" – מה מיטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום, "ויסעו ויחנו". משנבנה בית המקדש: "וישב יהודה וישראל לבטח". (מלכים א ה ה).⁸

מסכת סנהדרין דף קו עמוד א

אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב", אינו אלא לשון צער, שנאמר: "וישב ישראל בשטים – ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה א). "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען – ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז).⁹ ונאמר: "וישב ישראל בארץ גושן…. ויקרבו ימי ישראל למות" (בראשית מז כח-כט). "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א ה) – "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום" (מלכים א יא).¹⁰

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מג

וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל. התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק. אמרו לו: עקיבה, מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק? אמר להם: אתם למה בכיתם? אמרו לו: ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן, ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה! אמר להם: אף אני לכך צחקתי. אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.¹¹

איכה רבה (וילנא) פתיחתות יא

אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כו ה), ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים: "גלתה יהודה מעוני".¹²

במדבר רבה י ג, פרשת נשא

"איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר" (במדבר ו ב). זהו שכתוב: "הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן" (עמוס ו א). "הוי השאננים בציון" – זה שבט יהודה ובנימין שהיו מסובין בהיכלי עונג. "והבוטחים בהר שומרון" – אלו עשר השבטים שיושבים לבטח בְּסֶבַּסְטֵי.¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תרומה סימן ו

ובזכות מה נמשל מלך המשיח באבן? בזכות יעקב, שנאמר: "משם רועה אבן ישראל" (בראשית מט כד), "די מטורא אתגזרת אבן" (דניאל ב מה),¹⁴ שהוא מכלה את העולם כולו, שנאמר: "והכה ארץ בשבט פיו" (ישעיה יא ד), באותה שעה ישראל יושבין בהשקט ובטח, שנאמר: "וישבו עליה לבטח" (יחזקאל כח כו).¹⁵

ספרא בחוקותי פרשה א, סוף פרק א¹⁶

והשיג לכם דיש את בציר – שתהו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר, ובציר ישיג את זרע שתהו עסוקים בבציר עד שמגיע הזרע.¹⁷ ואכלתם לחמכם לשובע – אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע,¹⁸ אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו.¹⁹ כעניין שנאמר: "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך". "וישבתם לבטח בארצכם" – בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.²⁰

שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה!²¹ אם אין שלום אין כלום! תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ", מגיד שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר: "עושה שלום ובורא רע" (ישעיהו מה ז), מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.²²

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

ומברכים סיוון בזיוון²³

מחלקי המים

מים אחרונים: פתרון החידה:

א"ר יצחק: ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם תורה מיד. אלא אמר הקב"ה: עדיין לא בא זיוון של בני, משעבוד טיט ולבנים יצאו ואין יכולין לקבל תורה מיד. משל למה הדבר דומה? למלך שעמד בנו מחוליו ואמרו לו: ילך בנך לאיסכולי שלו. אמר (המלך): עדיין לא בא זיוו של בני, ואתה אומר ילך בנך לאיסכולי שלו? אלא יתעדן בני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא, ואחר כך ילך לאיסכולי שלו. כך אמר הקב"ה: עדיין לא בא זיוון של בני. משעבוד טיט ולבנים יצאו ואני נותן להם את התורה? אלא יתעדנו בני ב' וג' חדשים במן ובאר ושליו ואח"כ אני נותן להם את התורה. אימתי? בחדש השלישי" (קהלת רבה ג ח, שיר השירים רבה פרשה ב).