מים ראשונים : הפטרות פרשות תזריע ומצורע מכסות חלק מסיפורי אלישע הנביא בתחילת ספר מלכים ב, לאחר עליית אליהו רבו בסערה השמימה המתוארת בתחילת הספר. אנחנו קוראים הפטרות אלה כסדרם בתנ"ך, אך לא ברצף (כמו הפטרות כי תשא ופנחס למשל, אליהו בהר חורב כהמשך לאליהו בהר הכרמל). בפרשת תזריע, שלמרות שמה עוסקת ברובה בדיני הצרעת באדם ובבגד, אנו קוראים במלכים ב פרק ה, את סיפור נעמן שר צבא ארם שבא לחפש מזור לצרעתו אצל אלישע ונתרפא במימי הירדן. (זו אגב הפטרה נדירה שנקראת רק בשנים מעוברות וגם בהן היא נדחית לעיתים קרובות בשל פרשת החודש). ואילו בפרשת מצורע, בה עוסקת התורה בטהרת המצורע (וחוזרת ודנה בדין המיוחד של צרעת הבית לה הקדשנו דף מיוחד) אנו קוראים במלכים ב פרק ז, את סיפור ארבעת המצורעים. בין שתי ההפטרות, מצויה פרשת גיחזי שהצטרע, שמחד גיסא קשורה להפטרת תזריע – טהרת נעמן, ראו דברינו צרעת נעמן וגיחזי; ומאידך גיסא, קשורה, כפי שנראה להלן, גם להפטרת פרשת מצורע בה אנו עוסקים: "וארבעה אנשים היו מצורעים".
וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ: אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ: וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ: (מלכים ב ז ג-ד).1
סדר טרוייש סימן ה – היפוך הפטרות תזריע ומצורע
מנהג א"ו אבי זצ"ל להפטיר "וארבעה אנשים" לתזריע, "ואיש בא מבעל שלישה" למצורע. טהרת נעמן כנגד טהרת המצורע. כי "וארבעה אנשים" לא שייכי כלל למצורע ואף כי ברוב חומשים נרמזו להיפך לא הנחתי מנהגו וכל שכן כשהן מחוברות דמיניה קא סליק.2
מסכת סוטה דף מז עמוד א – מי הם ארבעה המצורעים
"וארבעה אנשים היו מצורעים" (מלכים ב ז ג) – אמר רבי יוחנן: זה גחזי ושלשת בניו.3 "וילך אלישע דמשק" (שם ח ) – למה הלך? אמר ר' יוחנן: שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר.4 אמר לו: חזור בך, אמר לו, כך מקובלני ממך: כל מי שחטא והחטיא את הרבים – אין מספיקין בידו לעשות תשובה.5 מאי עבד? איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שם חקק לה אפומה, והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך.6
מסכת בבא קמא דף ס עמוד ב – רעב של מוות
תנו רבנן: רעב בעיר – פַּזֵר רגליך, שנאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם", ואומר: "אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם". מאי ואומר?7 וכי תימא, הני מילי היכא דליכא ספק נפשות, אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא, תא שמע: "לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה".8
דעת מקרא על פסוקים ג-ד – מוטיב "ומתנו"
… ומכיוון שדברו בהתרגשות, יצאו דבריהם כערוכים במקצב ובצלעות מקבילות:
מה אנחנו יושבים פה עד מתנו /
נבוא העיר ומתנו שם /
אם ישבנו פה ומתנו /
אם יחיונו ונחיה / ואם ימיתונו ומתנו.9
מדרש תנחומא פרשת וארא סימן טז – שאריות מכת הברד
כששמע משה כך, "ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה' ומטר לא נתך ארצה" (שמות ט לג) – תלאן ברפיון.10 ואימתי ירד? בימי יהושע על האמורים, שנאמר: "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו' " (יהושע י יא). והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח. והקולות היו תלוין. ואימתי ירדו? בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר: "וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל (מלכים ב ז ו).11
פירוש אברבנאל מלכים ב פרק ז פסוקים ח-ט – יום בשורה הוא
והנה המצורעים אחרי שאכלו ושתו ולקחו כסף וזהב וילכו ויטמינו קודם שיוודע הדבר בעיר, אמרו ביניהם: לא כן אנחנו עושים, רצה לומר: לא כראוי אנחנו עושים, לפי שהיום הזה יום בשורה הוא ואנחנו שותקים מִתֵּת הבשורה בעיר. ואם חכינו עד אור הבקר שיודע הדבר בעיר מעצמו ומצאנו עון, והוא שיאמר המלך ששללנו הרבה ויקצוף עלינו. ולכן ראוי שנבוא להגיד זה לבית המלך ובה נמצא חן בעיניו. ובאו עד שער העיר והגידו הדבר לשוערים שהיו שם והם הגידו אותו בבית המלך.12
פירוש אלשיך מלכים ב פרק ז פסוק ט – תיקון למה שחמד גיחזי מנעמן
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ".13 ראוי לשים לב, למה הטילו שני ווי"ן במילת עוון מה שאין כן בכל המקרא.14 אך הנה ידענו מרז"ל כי ד' אנשים אלו היו, גיחזי ושלשת בניו. והנה עון שהביא צרעת זו עליו ועל בניו, היה מה שחמד מנעמן שר צבא מלך ארם כסף ובגדים, שעל כן אמר לו אלישע הנביא: "וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך". ועל כן עתה אמרו הנה נתעסקנו עד כה להטמין כסף וזהב ובגדים שחמדנו, ולא כן אנחנו עושים להתעסק בזה. … כי עבירת חמדת כסף ובגדים של נעמן יתוסף ויגרור לנו מאור הבקר והלאה לעשות כן גם פה, לחמוד ולהטמין יותר. ואולי יש נוטים למות בעיר מהרעב, ואם נתמהמה ימותו טרם יאכלו מלחם ארם וישיבו את נפשם:15
פירוש אלשיך מלכים ב פרק ז פסוק יז – אלישע מנבא וגיחזי ובניו מבשרים
"והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו וכו' ".16 הנה מה שאמר שהיה ברדת המלך יראה מיותר… כי אשר דבר השליש הנזכר היה ברדת המלך אליו … והשפיל גאותו להתנצל על אשר אמר: "אם יעמד ראש אלישע עליו", כאשר כתבנו:17
רש"י מסכת תענית דף יד עמוד ב – מלך רשע שנענה
אלא אם כן נענה – שיודעין הן שנענה כיהורם, יהורם רשע היה, אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה, דכתיב (מלכים ב' ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל.18
מסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה – גיחזי ובניו זיכו את הרבים?
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין זכות בא על ידו.19
רחל, יום בשורה
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא,
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה,
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.
כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.
הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.20
מסכת ברכות דף נד עמוד א – מצורעי נחל ארנון בכניסה לארץ
תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון וכו' – על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. … מעברות נחלי ארנון מנלן? – דכתיב: "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" (במדבר כא יד). תנא: את והב בסופה – שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל,21 …22 כאשר באו אֶת וְהֵב, ראו חזו את הדם היוצא מההרים. באו ואמרו להם לישראל ואמרו שירה, היינו דכתיב: "ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב".23
את והב בסופה
על בסיס המקורות הנ"ל, כך נראה, כתבה משוררת שחתמה בשם פַּסְבְּדוֹנִים "את והב בסופה", את השיר הבא שעונה לשיר של רחל:
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶל חַדְרֵי לִבִּי הִתְגַּנֵּב;
חִכִּיתִי, יִיחַלְתִּי לְיוֹם הַבְּשׂוֹרָה,
הַיּוֹם בּוֹ יִשְׁכַּךְ הַכְּאֵב.
פָּשַׁט הָאוֹיֵב מִמַּעֲמָקֵי הַתּוֹהוּ
וְכֹה בּוֹדֵדָה הוֹתִירָנִי בַּמַּעֲרָכָה.
אָז גַּם אִם מְצוֹרָעִים לְהוֹשִׁיעַ יָבוֹאוּ,
מַבְטִיחָה – אֲקַדְּמֵם בִּבְרָכָה.
בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר לֹא אֶטְרַח לְהַבְחִין,
אֵין זֶה זְמָן לְהַבְחָנוֹת מִסּוּג זֶה!
כֹּל שְׁלוּחָיו שֶׁל מָקוֹם בְּעֵינַי רְאוּיִים,
גַּם בְּיוֹם בְּשׂוֹרָה שֶׁכָּזֶה — 24
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: ראו חתימת מסכת עדויות, פרק ח משנה ז: "אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר: לקרב אבל לא לרחק. רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת. וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: "הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג')".