פרשות השבוע

מים ראשונים: חרס מול זהב. החומר השכיח והזול ביותר מול החומר הנדיר והיקר ביותר, החומר השברירי שאם נטמא "אין לו תקנה אלא שבירה" ואם נשבר – שוב אין לו תקנה, מול המתכת העמידה שאם נטמאה יש לה טהרה ואם נפגמה יש לה תיקון. "גם את זה לעומת זה עשה האלוהים" (קהלת ז יד). לשניהם זקוק האדם, משניהם הוא עושה לו כלים ואביזרים חשובים, לכל אחד מהם החשיבות והסמליות שלו. הניגוד והשלמה של שני קצוות אלה לא חמקו מעיניהם של הדרשנים. יפה, אך מה למוטיב זה ולפרשת השבוע קרח?¹

תוספות קידושין לא ע"ב (אליהו רבה) – שירת אסף

יש במדרש שאסף אמר שירה על ש"טבעו בארץ שעריה" (איכה ב ט). משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה. עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם. התחילה הראשונה לשורר ואמרה: עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כַּדִי, שהוא של חרס, מן הבאר, שאינו נחשב. ועכשיו, מי שיוציא אותו של זהב, יוציא כָּדִי עמו. כך, בני קרח שהיו בְּלוּעִים, כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו שירה. אמרו: מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו.² לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח.³

ספרי דברים פיסקא מח פרשת עקב – קיום בירוד שבכלים

מה יין אי איפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס, כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב, אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים ככלי חרס.⁴

דעת זקנים מבעלי התוספות שמות טז לג – מהאדמה הנותנת חיים

"קח צנצנת אחת".⁵ איני יודע של מה היה של כסף או של זהב או של חרס? תלמוד לומר: צנצנת – דבר המציץ מחבירו. כלי חרס, שהיא מאדמה שהזרעין מציצין וצומחין ממנה.⁶

מסכת קידושין דף סו עמוד א – מלוחים בכלי זהב

מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו, והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו.⁷

מסכת יבמות דף צב עמוד ב – המרגלית שמסתתרת מתחת לחרס

א"ר ינאי: בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה. אמר ליה רבי יוחנן: רבי, לא משנתנו היא זו? דתנן: האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך – אינה מקודשת! אמר לו (ר' ינאי לר' יוחנן): אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה.⁸

בראשית רבה כ ז, פרשת בראשית – נר חרס על מנורה של זהב       

"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג טז) … מעשה באשה אחת משל בית טִבְרִינוֹס⁹ שהיה נשואה לְלִסְטֵס אחד, והיה בעלה מצערה. שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו. כיון שבאתה לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".¹⁰

מדרש הגדול בראשית ב כג פרשת בראשית – יצירת האשה

אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו". עפרא בפומיה דקיסר.¹¹ אמרה ליה ברתיה לרבן גמליאל: שתוק שתוק רבהון דיהודאי, אנא מהדרא לאבא.¹² אמרא ליה: אבא, תנה לי דוכוס אחד.¹³ אמר לה: למא ליך? אמרה לו: לסטים באו עלינו ונטלו עלינו קיתון שלחרס והחזירו לנו קיתון שלזהב. אמר לה: ולואי שיבואו עלינו בכל יום. אמרה לו: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ולא טב ליה לאדם שיטלו ממנו עצם אחד ויחזירו לו בריה שלימה והעצם שניטל ממנו בתוכה? הרי נתנו לו אשה משמשתו, היאך גנב יחזיר כזה מדעתו?¹⁴

שמות רבה ה י, פרשת שמות – חרס מצופה זהב

"וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו" (שמות ד כז) … אמרו רבותינו: כל הנשיקות של תִפְלוּת חוץ משלוש: נשיקה של גְדוּלָה, נשיקה של פרישות, נשיקה של פרקים¹⁵,  … אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לְזֶהָבִי שהביאו לו מוֹנֵיטָה אחת וראה אותה מבפנים של חרס ומבחוץ של זהב. לימים הביאו לו מוניטה שכולה זהב, אמר להם: הראשון חרס היה והיה מצופה זהב. אבל זה כולה זהב. כך נשיקה שנשק עשו ליעקב לא היה אלא לְפַסְלוּת, שנאמר: "כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ" (משלי כו כג), ומה היה סופו? "שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע" (סוף הפסוק שם) – שלא בקש לנשקו אלא לנשכו. אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהלים פה יא).¹⁶

אליהו רבה (איש שלום) פרשה כח – הזהב יעלה את החרס

"מזמור לאסף"¹⁷, והלא אינו אלא בכי לאסף, קינה לאסף, נהי לאסף. מה תלמוד למור: "מזמור לאסף", מלמד שהיה אסף ונביאים שמחין בו בדבר.¹⁸ משלו משל, למה הדבר דומה? לבת עניים שהלכה למלאות מים מן הבור ונפסק דלי של חרס ונפל לתוך הבור. והיתה בת עניים בוכה ומצווחת. באתה בת המלך למלאות מים מן הבור, ונפסק דלי של זהב ונפל לתוך הבור. הייתה בת עניים שמחה ומרקדת. אמרו לה: עד עכשיו את בוכה ומצווחת ועכשיו את שמחה ומרקדת?! אמרה להם: מי שמעלה דלי של זהב הוא מעלה דלי של חרס. כך אסף ונביאים, כיון שראו שעתידין שערי ירושלים לבנות, שנאמר: "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב ט), מיד היה אסף ונביאים שמחין בו בדבר. אמר אסף: מי שעתיד לבנות את ירושלים הוא יעלה את אבי אבא מן הקרקע.¹⁹

מסכת חגיגה דף יג עמוד ב – החרס מזקק את הזהב

"וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א יד).²⁰ מאי רצוא ושוב? אמר רב יהודה: כאור היוצא מפי הכבשן. מאי כמראה הבזק? אמר רבי יוסי בר חנינא: כאור היוצא מבין החרסים.²¹

שבת שלום

מחלקי המים