בעבור נעליים

מים ראשונים: דף זה ממשיך את הדף על מכרם בכסף צדיק שכתבנו לפני מספר שנים.

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: (עמוס ב ו).1

וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (שם פסוק ז).2

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: (תהלים קה יז).3

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה: (בראשית לז כח).4

 

התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל, בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

ויעברו אנשים מדינים בעלי מסחר וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לערבים בעשרים מעות של כסף ויקנו מהם סנדלים ויביאו את יוסף למצרים.5

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב"  פרק לז

ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת, ועברו עליהם אורחת ישמעאלים, ואמרו: בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמע עוד.6 ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף,7 כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנאמר: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים".8 אמרו: נשים חרם בינינו שאין אחד ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו. אמרו ביניהם: ראובן אין כאן, בנימין אין כאן, ואין החרם מתקיים אלא בעשרה ואנו תשעה. אם כן, היאך נעשו? שתפו המקום עמהם והיו עשרה. וחרמו ביניהם שלא יגיד שום אחד מהם סוד זה ליעקב.9

חומת אנך עמוס פרק ב10

על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. היה המנהג דאין עבד לובש מנעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן ז"ל.11

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ב

מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו: לכו ונמכרנו לישמעאלים, הן מוליכין אותו לקצוות המדבר. עמדו מכרוהו בעשרים כסף, לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.12 וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף? אלא כיון שהושלך לבור, מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו, נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות. לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.13

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק לז פסוק כח

"וימשכו ויעלו". מתחילה מכרוהו כשהיה בבור בעשרים כסף בלבד, מפני שהוריקו פניו מפחד הנחשים. ומיד "וימשכו" עד חצי הבור ומיד חזר לו תואר יופיו כשניצל מן הנחשים. וכשראוהו אחיו יפה כבתחילה, לא רצו לתתו בעשרים כסף ואמרו להחזירו לבור. ונתנו להם הישמעאלים בפשרה מנעלים יותר. וזה שאמר הכתוב: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". ומיד ויעלו את יוסף מן הבור לגמרי.14

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק לז

והיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים אצלנו. וטרם באו הישמעאלים אליהם, ויעברו אנשים מדינים סוחרים ומכרוהו אליהן בעודו בבור בעבור נעלים, בספק אם חי אם מת. ובעודם מושכים אותו מן הבור הישמעאלים באו אליהם וימשכו המדנים את יוסף מן הבור וימצאוהו חי.15

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלט

וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך.16 פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב: "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כ"א ט"ז). והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים. ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם: מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו: חייב מיתה. אמר להם: אם כן, אתם חייבים מיתה. קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו: למה? אמר להם: בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף, דכתיב: "וימכרו את יוסף" (בראשית לז כח), וכתיב: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב ו). ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים, כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף, שנאמר: "בעבור נעלים" – בדמי נעלים.17

הפיוט אלה אזכרה – על עשרה הרוגי מלכות18

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה.

כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה.

כִּי בִימֵי הַשָּׂר (נ"א: קֵיסָר) לא עָלְתָה אֲרוּכָה.

לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה:

בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת.

וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת.

וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת.

וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת.

גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים

וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים

וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים

מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים.

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ

וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ

כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ

כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ

וכו'

 

הפיוט אח בנעליכם מכרתם, ר' פנחס הכהן19

אָח בְּנַעֲלֵיכֶם מְכַרְתֶּם

בְּשִׂטְמַתְכֶם עַל דָּמוֹ קַמְתֶּם

גְּדִי עִזִּים בְּמִרְמָה שְׁחַטְתֶּם

דִּאַגְתֶּם לֵב אֲבִיכֶם וְסוֹד הֶעֱרַמְתֶּם

אוֹי לָכֶם מִדִּין חוֹסֵף

אָמַר לָהֶם יוֹסֵף

הֶאָח חָלִילָה לְךָ מְעֻשּׂוֹת זֹאת

וְתָמַהְנוּ כְּשָׁמְעֵנוּ מִמְּךָ כָּזֹאת

זְקוֹף עֵינֶיךָ לַמָּרוֹם וְאַל תְּגַלֶּה רָזוֹת

חוֹבָתֵינוּ גָּרְמָה עַל כֵּן בָּאָה עָלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת

בִּי אֲדוֹנִי בִּדְבָרְךָ הֲמַמְתָּנוּ ברְעָדָה

אָמַר לָהֶם יְהוּדָה

טְרַחְתּוּהוּ בְּיַד עוֹשֵׂי חֲבָלִים

יְעַצְתֶּם לָשׁוּם רַגְלוֹ בִכְבָלִים

כְּאַכְזָרִים מְכַרְתּוּהוּ לָאֲנָשִׁים מְחַבְּלִים

לְיִשְׁמְעֵאלִים בַּעֲבוּר נְעֲלִים

אוֹי לָכֶם מִדִּין חוֹסֵף

אָמַר לָהֶם יוֹסֵף

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/10/2018

הערות שוליים

  1. פסוק זה לקוח מהפטרת השבת (בשנים בהם איננה שבת חנוכה), הפסוק אינו מדבר במפורש על מכירת יוסף ויש לו פירוש פשוט הקשור לתקופתו של עמוס הנביא. ראה פירוש רש"י שם: "על מכרם בכסף צדיק - הדיינין היו מוכרים את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו. ואביון בעבור נעלים - ... מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים וכו' ". ופירוש רד"ק על הפסוק: "בעבור נעלים - אפילו בעבור נעלים שיתנו לשופט יטה דין האביון שהיה זכאי בדינו ונותן השוחד הוא זכאי במשפטיהם". ראה גם חזרה על מוטיב זה בעמוס פרק ח פסוק ו: "לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר". אבל המדרשים "שאלו" אותו לעניין מכירת יוסף ואולי בהשפעתם נלקח להפטרת הפרשה (מי קדם למי? קביעת ההפטרות או המדרשים?).
  2. גם בפסוק זה מוכיח הנביא עמוס את חטאי הדור שהיו פרוצים בעריות כפי שמבארים שם כל הפרשנים. אבל אפשר לקשר גם פסוק זה, על דרך הדרש, לפרשתנו, למעשה יהודה ותמר.
  3. כאן דווקא יש לנו אזכור ברור של מכירת יוסף. פרק קה בתהלים הוא מהפרקים בתנ"ך אשר מציגים סקירה היסטורית של תולדות עם ישראל למן ימי אברהם אבינו ועד ההתנחלות בארץ וכבר הזכרנו פרק זה בדברינו סקירות היסטוריות בתנ"ך בפרשת מסעי (שים לב איזה אירוע מרכזי בתולדות העם, לא נזכר שם). בהקשר מכירת יוסף, זהו האזכור במפורש היחידי בתנ"ך של מכירת יוסף, מחוץ לספר התורה. ראה הפסוקים שם: "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם". בכל זאת, תפסו המדרשים והפרשנים יותר את הפסוק בספר עמוס ופחות את הפסוק בתהלים, ואנו נצעד בעקבותיהם.
  4. בפסוק המתאר את מכירתו של יוסף אין כמובן שום אזכור של נעליים רק של עשרים הכסף שעליהם כבר הארכנו לדון בדברינו על מכרם בכסף צדיק, שמכאן נתחייבו בני ישראל לדורות הן מצוות פדיון בכורות והן מצוות מחצית השקל. כך גם מתרגם אונקלוס, שבד"כ נצמד ללשון המקרא בלי שינויים ותוספות: "ועברו גוברי מדינאי תגרי ונגדו ואסיקו ית יוסף מן גובא וזבינו ית יוסף לערבאי בעסרין כסף ואיתיאו ית יוסף למצרים". אבל לא כך המקור הבא.
  5. ראה המקור בארמית ממנו תורגם חזרה לעברית כפי שהבאנו: "וְעָבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי מָרֵי פְּרַקְמַטְיָא וּנְגִידוּ וְאַסִיקוּ יַת יוֹסֵף מִן גוּבָא וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין בְּעֶשְׂרִין מָעִין דִכְסַף וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם". תרגום יונתן, נכון יותר תרגום התורה המיוחס ליונתן בן עוזיאל, בשונה מתרגום אונקלוס, מרחיב את לשון המקרא ומשלב בו מדרשים ופירושים. ראה ספרו של אביגדור שנאן תרגום ואגדה בו. תרגום זה מכניס את הנעליים של ספר עמוס, כאן סנדלים, לתוך הפסוק עצמו. מה עשו אחי יוסף עם הכסף שקבלו? קנו לעצמם סנדלים! על כל צעד שיעשו מכאן ואילך, כאילו הם דורכים על גופו של יוסף. האם בסנדלים אלה גם ירדו למצרים לשבור אוכל ועמדו לפני יוסף? האם נשחקו הסנדלים ברבות הזמן והושלכו לאשפה? כך או כך, ננסה להתחקות אחר מקורות נוספים לנושא זה, אולי מהם שאב תרגום יונתן את דבריו אלה.
  6. יוסף ייעלם אי-שם במרחבי המדבר הגדול, כפי שהיה קורה לא במעט לאנשים בתקופה הזו (אולי גם בימינו) ויעקב לא ישמע ממנו יותר ובהדרגה יישכח ממנו.
  7. פרשני המקרא, בראשם רשב"ם, מעלים את האפשרות שלא האחים הם שמכרו פיסית את יוסף, אלא המדינים: "וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו". בחז"ל ובמדרשים, אין שום פקפוק והיסוס או התנצלות כל שהיא וברור להם שאחי יוסף מכרוהו, בין ישירות בין בעקיפין. אין זה גורע מאחריותם.
  8. זו התוספת הקשה שאיננה במקרא. היה ייעוד לכסף, נעשה בו שימוש, "נעליכם ברגליכם" כתזכורת יומ-יומית.
  9. איזה סוד? רק זה שמכרו את יוסף, או שמא גם פשר הנעליים החדשות שהצטיידו בהם? כבר הארכנו לדון בחרם זה בדברינו הקולר תלוי בצוואר כולם בפרשת מקץ, כולל העניין הקשה של שיתוף הקב"ה שאולי מסביר מדוע לא נגלתה רוח הקודש ליעקב בכל שנות אבלו על יוסף (אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד, בראשית רבה פד כא).
  10. פירוש לתנ"ך שכתב רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א).
  11. יותר מאשר קניית נעליים לעצמם, היה חשוב בעיני האחים להסיר מיוסף את מנעליו (לצד הפשטת כתונת הפסים) ובכך לתת לו מעמד של עבד עוד לפני מכירתו. עבדים הלכו יחפים. בני חורין הלכו עם נעלים. מה התורה מצווה את בני ישראל כהכנה ליציאת מצרים מעבדות לחרות? "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם" (שמות יב יא). ראה גם בהיפוך, שלא תספיקו לחלוץ נעליים ולהתאבל כשורה, יחזקאל כד כג: "וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ וכו' ". וישעיהו הולך "עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים", כאות על חורבן מצרים הקרוב (ישעיהו כ ג). ראה עוד בגמרא ברכות ס ע"ב שעל נעילת הנעליים כל בוקר אומרים את הברכה: "שעשה לי כל צרכי". זה הביטוי לאדם בן חורין. תחילה: "שלא עשאני עבד" ולאחר מכן: זוקף כפופים, מתיר אסורים, מלביש ערומים ושעשה לי כל צרכי – שנתן נעליים לרגליי. ובגמרא פסחים קיג ע"ב: "המונע מנעלים מרגליו" הוא אחד מהשבעה שמנודים לשמים, לצד מי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ועוד. ושם בדף קיב ע"א: "ואל תמנע מנעלים מרגליך" הוא אחד משבעה דברים שציווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו. ובגמרא שבת קכט ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו".
  12. עד כאן, בדומה למדרש פרקי דרבי אליעזר לעיל.
  13. וכך גם פירוש חזקוני על הפסוק בתורה: "בעשרים כסף - וכי אדם יפה כיוסף לא נמכר אלא בדבר מועט כזה? אלא מחמת שהוריקו פניו בבור מחמת הנחשים לא מכרוהו יותר. וכל אחד מהשבטים נטל שני כספים לחלקו לקנות להם מנעלים שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". נעליים כאן הם במשמעות של דבר מועט, דבר זול. זה מה שיוסף שווה לאחר שזרקו אותו בבור. ראה פירוש הדר זקנים מבעלי התוספות על הפסוק ששואל גם הוא את השאלה: "תימא, אדם יפה כיוסף למה נמכר כל כך בדבר מועט?" ומתרץ שכל אחד מהאחים קיבל "עשרים כסף לכל אחד ואחד מאחיו. והיינו דכתיב ואביון בעבור נעלים, נע"לים עולה ר' (מאתים בגימטריה) והיינו עשרים כסף לעשרה אחיו". האם זה הסבר מניח את הדעת? נעליים יקרות לכל אחד? מאתיים כסף זה כבר מחיר טוב בשביל יוסף?
  14. איזה תיאור נורא. יוסף יפה התואר, זה שיופיו בא לו מאמו רחל (בראשית רבה פו ו), מורד לבור וכל מראהו משתנה לרעה: "הוריקו פניו מפחד הנחשים". אז מה הוא שווה כעת? עשרים כסף, חמישה סלעים (כפדיון בן בכור). אך הנה שלפנו אותו מהבור על מנת למוכרו לישמעאלים והוא חזר להיות יפה תואר ויפה מראה ולכן הוא שווה יותר. אז לא נמכור לכם אותו בעשרים כסף. - לא תמכרו? לא נקנה. אז מחזירים את יוסף לבור. מורידים אותו והוא, שיודע כבר מה מחכה לו שם, שוב 'מת מפחד' ומשתנה כליל מראה פניו לרעה. אז עכשיו הוא שווה לכם עשרים דינרים? מעלים ומורידים, את יוסף ואת מחירו, הלוך ושוב. סוף דבר, אומרים להם הישמעאלים, קחו במחיר הזה גם זוג מנעלים ונסגור עניין. סגרו עניין.
  15. מי אמר שיוסף בכלל חי? שומעים שם גניחות מתחתית הבור, ספק של אדם חי, ספק של מי שכבר הולך למות. אז כמה שווה אדם כזה? זוג נעליים. כבר אין עשרים כסף ואין נעליים לכל אחד ואחד (שלא לדבר על עשרים כסף לכל אחד ואחד).
  16. אם לא היו חכמי ישראל מלמדים תורה לקיסר (לנציב) הרומי, לא היה קורה להם מה שקרה. ראה גמרא בבא קמא לח ע"א על שני הסרדיוטות הרומיים שבאו ללמוד את תורת ישראל והבטיחו שלא כל מה שכתוב בה יספרו ברומא.
  17. אולי קדם למדרש זה מדרש משלי (בובר) פרשה א: "אמר ר' יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות, אלא בחטא מכירתו של יוסף. א"ר אבין: הוי אומר, נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים". מדרשים אלה הם המקור לפיוט אלה אזכרה על עשרה הרוגי מלכות שלהלן. בפיוט כתוב: "וציווה למלא פלטרו נעלים", וכאן, הדביק אותו רשע נעלים על קירות הבית, שיבינו חכמי ישראל מעצמם על מה הם נדונים. אך אין אנו צריכים לאותו רשע שפתאם נעשה 'שופט צדק' שיזכיר לנו את חטא מכירת יוסף לדורות. כבר הזכרנו מספר פעמים שחטא מכירת יוסף נזכר בכל פדיון בכור, במצוות השקל ובשעירי החטאת של ראשי חודשים ומועדים.
  18. "נאמרת אצל הספרדים בסדר הקינות לשחרית של תשעה באב ואצל האשכנזים בסליחות שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף (למנהג אשכנז המזרחי) או מנחה (למנהג אשכנז המערבי) ביום הכיפורים", מתוך ויקיטקסט. שֵׁם הפייטן של 'אלה אזכרה' הוא יהודה. זמנו ומקומו אינם ידועים. כנראה, מאה תשיעית-עשירית.
  19. רבי פינחס הכהן ברבי יעקב, פייטן ארצישראלי, ראש ישיבה שחי בכפרא שעל יד טבריה במחצית המאה השמינית. רוב יצירותיו הגיעו לידינו מהגניזה הקהירית. ותודה לד"'ר עדן הכהן על סיועו בפיוט זה.