בכורה בנזיד עדשים

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה … וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: (בראשית כה לב-לד).1

בראשית רבה פרשה סג סימן יד

"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" – מה עדשה זו עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו אין לה פה, כך אָבֵל אסור לו לדבר. מה עדשה זו יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה, כך, אֵבֶל – שמת אבינו אברהם, ושמחה – שנטל יעקב את הבכורה. "ויאכל וישת" – הכניס עמו כת של פריצים, אמרו: נאכל משלו, ונצחק עליו. ורוח הקודש אומרת: "ערוך השולחן" (ישעיה כא ה)  – סדר פתורא, "צָפֹה הַצָּפִית" – סדר מנרתא …2 "קומו השרים" – זה מיכאל וגבריאל, "משחו מגן" – כתבו שהבכורה ליעקב. תני בר קפרא: ולפי שהיו משחקים, הסכים הקב"ה ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב. מנין? דכתיב: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שמות ד).3

"ויקם וילך" – רבי לוי אמר: מעולמו יצא. "ויבז עשו את הבכורה" – ומה בזה עמה? א"ר לוי: תחיית המתים בִזָּה עמה, זהו שכתוב: "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה" (משלי יח ג), "בבוא רשע" – זה עשו … "בא גם בוז" – שבא בזיונו עמו, "ועם קלון חרפה" – שנתלוה לו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב … "ויהי רעב בארץ".4

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב

א"ר אבהו: יצא עשו לשדה בן חמש עשרה ובא על נערה מאורסה ושפך דמים …5 כיון שעשה כן, נסתלק אברהם. למה? אמר הקב"ה: אמרתי "ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו טו) – איזה שיבה טובה זו שיהיה אברהם עומד ורואה בן בנו מגלה עריות ושופך דמים? לפיכך, מיד שעשה נסתלק אברהם.6

יעקב היה יושב ומבשל עדשים. בא עשו ואמר לו: מה ראית להיות יושב ומבשל עדשים? ואמר לו: מפני שמת זקני ואני יושב ומתאבל ומצטער, כדי שיהא יודע היאך נצטערתי עליו וכשיחיו המתים לעתיד לבוא יהא אוהבי.7 אמר לו: שוטה! כך אתה סובר משאדם מת וכלה בקבר שעתיד לחיות? והוא כפר בתחית המתים "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כה לב). אמר לו: ועוד, הבכורה שאתה סבור יש בה כלום, תן לי קערה אחת מן העדשים האלו ואני נותנה לך. "ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים", "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כה לד).8

רמב"ן בראשית פרק כה פסוק לד

"ויקם וילך ויבז" – כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעיתם, ולא יחושו ליום מחר.9

ורבי אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי ביזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואלו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים מה טעם יאמר אליו הביאה לי ציד.10

ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה ביזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק.11

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה

"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" – וכי בעד לחם ונזיד עדשים מכר את בכורתו? מלמד שכך מנהג התגרים לאחר שיעשו סחורתם שמאכילים ומשקים לסוחרים.12

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" – אמר עשו ליעקב: בואו ונחלוק העולם. אמר לו יעקב: טול אתה העולם הזה ואני אטול עולם הבא. וכן עשו אמר ליעקב: טול אתה העוה"ב ואני אטול עוה"ז.13 דבר אחר: אמר יעקב לעשו: מכור לי בכורתך. אמר לו: אמכור לך בכורתי. ועל זה נאמר: "מכרה כיום", אמר לו שימכור לו בכורתו, כתנאי שהיה ביניהם כיום שהיו בבטן.14

בראשית רבה פרשה סג סימן יג

"ויאמר יעקב מכרה כיום" – אמר לו: מכור לי יום אחד משלך. אמר רבי אחא: כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.15

דרשות הר"ן הדרוש השני16

… גם המעשים אשר היו ביניהם, היו ראויים לסבב ביניהם שנאה וקנאה. ראשונה, אשר לקח יעקב בכורת עשו בענין זר מאד צריך ישוב, כי איך היה מחוק יעקב איש תם, לאמר לעשו שימכור אליו בכורתו בנזיד עדשים? וכבר כלל זה המעשה תמיהות רבות. ראשונה, כי אין בחוק השלם שיתן עיניו במה שאינו שלו, לומר לרעהו מכרה נחלתך לי. ושנית, איך יונהו לקחת ממנו בכורה נכבדה במחיר בזוי ושסוי? כי עם היות יסכים בזה עשו לסכלותו, כבר היה ראוי ליעקב לתקן עוותו, ולא יונהו אונאה מרובה אין ערוך אליה.17 כי אם שנניח שמכירת הבכורה לא היתה נוגעת לדבר ממון כלל, אבל לקיחת הבכור פי שנים הוא דבר חידשה אותו התורה לא היה כן לעולמים, ושמכירת הבכורה לא היה דבר כי אם לכבוד לבד שיכבד הצעיר הכבוד הראוי לבכור, עדין לא יראה שיאות ליעקב לאמר לעשו שימיר כבודו בלא יועיל.18 ואם שנניח כדברי האומר שמכירת הבכורה לא היה נזיר עדשים אבל כסף רב כערכה, עדין יקשה הסדר והגלגול אשר בו נתגלגל דבר מכירת הבכורה. כי אם היה יעקב נותן עיניו בה, היה ראוי להיות מליץ ביניהם, מעורר עשו מצד יעקב שיתן אליו כבודו בכסף מלא. אבל כשיבוא עשו מצידו עיף מבקש ממנו אוכל להשיב נפשו, ושעל זה יתעורר יעקב לצוד את בכורתו לקחתה, זה מאד צריך ישוב.19

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: המדרש אשר מדגיש את נבזותו ושפלותו של עשו, את עליונותו המוסרית של יעקב מול עשו, לא חושך שבטו גם מיעקב ובניו. ראה תנחומא כי תצא סימן י: "ואמר רבי יוחנן: עומדים כל שרי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם. לפי שלכל אחד ואחד מסלקו בתשובה. לראובן אומר: אתה נחשדת על פילגש אביך, ולשמעון וללוי: אף אתם הרגתם את שכם. לשאר השבטים: אתה מכרתם את אחיכם ובקשתם להורגו. ליהודה: אף אתה נחשדת על תמר כלתך. ולבנימין אמר: אתה נחשדת על פילגש בגבעה. כיון ששרו של עשו [יוסף] בא ומזדווג לו, מיד נופל לפניו שאין לו תשובה להשיבו. הדא הוא דכתיב: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א)".

עדכון אחרון: 01/11/2016

הערות שוליים

  1. בכורה שנמכרה בנזיד עדשים. מכאן התגלגל הביטוי הרווח גם בימינו למשהו שנמכר בזול ואפילו במחיר מבוזה. נראה שזילות זו היא במקרא עצמו כטקסט סמוי. לא מצד המוכר, עשו אשר בז לבכורה ומוכר אותה בנזיד עדשים, אלא המעמד כולו אשר נראה מביך ולא מכובד. וממילא, גם מצד הקונה, יעקב. כדאי אולי לדלג היישר לדרשת הר"ן שבסוף דברינו ולקרוא אותה תחילה.
  2. רוח הקודש צופה קדימה מעבר למה שהאדם רואה כאן ועכשיו. אנשים שיש להם "רוח הקודש", הם אנשים שיכולים לראות הרבה מעבר למצב הנוכחי; או במילים אחרות, לראות בתוך המצב הנוכחי את הנימים הדקים ואת "הזרעים הנסתרים" של מה שעתיד לקרות בטווח הארוך. עשו בא עם חבורת הפריצים שלו לשחוק על יעקב, הם מבקשים לאכול ולזלול כאן ועכשיו. למעשיהם יש השלכות ארוכות טווח שהם אינם חשים בהם, אבל מי שיש לו רוח קודש - כן. רוח הקודש כאילו אומרת: בסדר, תערכו שולחן, תסדרו את הפת ותדליקו מנורה. תשבעו ותתהוללו בזה הרגע. את החשבון והמשמעות לאן כל זה מוביל, אני כבר רואה.
  3. ראה דברינו אנכי עשו בכורך וכן דברינו בחירה בבכורה ומחירה בפרשה זו, בהם הראינו שהעברת הבכורה מעשו ליעקב לא הייתה דבר של מה בכך ורק אחרי שעבוד מצרים וכל שאר התלאות שעבר יעקב, כולל שינוי שמו מיעקב לישראל (ראה מסכת ראש השנה טז ע"ב) - רק אז התקיימה הבכורה בידו של יעקב. ושם ראינו גם דעה שרק במעמד הר סיני אוששה העברת הבכורה, אחרי שהקב"ה פנה לכל האומות, כולל עשו, והם דחו את התורה ורק עם ישראל הסכים לקבלה.
  4. ראה איך הדרשן חורז ומקשר את סוף פרק כה, פרשת מכירת הבכורה, עם תחילת פרק כו, אי-ירידתו של יצחק למצרים וישיבתו בארץ גרר, כציוויו של הקב"ה: "אל תרד מצרימה ... גור בארץ הזאת". רעב (ועוני) הוא חרפה ויכול לגרום לאנשים לעשות דברים מאד קשים, בין בפרט ובין בכלל. בשעת מצוקה ורעב, מה לא מסוגל האדם לעשות בשביל נזיד עדשים. נושא זה מפותח ע"י אבן עזרא ורמב"ן להלן. ולענייננו, נזיד עדשים הוא דבר פעוט ערך ומנמיך ולכאורה מוזיל את ערך הבכורה בעצם היותו התמורה לה. אבל אין הוא אלא המטבע ההולמת לכל המעמד המביך והבזוי הזה של איש שבא עם חבורת פריצים מורעבים וכל מה שמעניין אותו זו ארוחת הרגע. "הלעיטני נא" – אומר עשו. אומר על זה המדרש: "א"ר יצחק בר ר' זעירא: עשו פער פיו כגמל. אמר: אפתח פי ואתה מכניס. התם תנינן: אין אובסים את הגמל ולא דורסים אבל מלעיטין" (במדבר רבה כא כ). ובמדרש תנחומא (בובר) תולדות סימן ד: "א"ל: הלעיטני נתן לו בזיבורית. א"ל: בזיבורית את נותן לי? שפוך את הקדירה לתוך פי! שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה". נזיד עדשים הוא המטבע ההולמת, כמאמר הפסוק: "עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל" (שמואל ב כב כו-כז, תהלים יח כו-כז).
  5. שתיים מתוך שלוש העבירות של "יהרג ואל יעבור" וגם מצוות שבן נח מצווה עליהם. ובמסכת בבא בתרא טז ע"ב, נמנות חמש עבירות: "אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה". ראה שם כל הפסוקים מהם לומד הדרשן את כל העבירות של עשו.
  6. על הקשר המיוחד של יעקב (הנכד) לאברהם (הסבא), ראה בראשית רבה פרשה סג, שאנו מצטטים ממנה הרבה הפעם, סימן ב: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז ו) ... אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב ... אברהם, יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להינצל בזכותו של יעקב. זהו שכתוב: לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב)". וכבר נגענו במקצת בנושא זה בדברינו אברהם יצחק ויעקב בפרשה זו. כאן, הקשר הוא עם עשו והוא קשר שלילי. אברהם נאבק לשמר את יצחק כיורש העיקרי ולשם כך הוא מרחיק בנים אחרים, ישמעאל ובני קטורה, ובלבד שיצחק "חותם ברית קודש" ימשיך את דרכו. והנה, ליצחק קורה מה שקרה לאברהם ואפילו גרוע יותר.
  7. לכאורה מספיק מה שיעקב אומר: "מפני שמת זקני ואני יושב ומתאבל ומצטער". וכל המוסיף גורע. למה שם הדרשן בפיו את תוספת המילים: "כדי שיהא יודע היאך נצטערתי עליו וכשיחיו המתים לעתיד לבוא יהא אוהבי"? אם כך, אין זו גמילות חסדים אמיתית, אלא חשבון לטווח ארוך! אלא שהדרשן רוצה להגיע לעניין של תחיית המתים על מנת להראות שעל זה בדיוק ערער עשו. ומערעור זה הדרך קצרה גם על ערעור ערכה של הבכורה. אך דא עקא, שאת הקשר בין תחיים המתים ובכורה צריך עיון והמטייב מימינו יבורך.
  8. גם מדרש זה, מרחיב בהתנהגותו הנלוזה של עשו. אביו שרוי באבל על אביו והוא לא רק מזלזל בכבוד המשפחה, אלא מתחיל להתפלסף בענייני העולם הבא ומביע, בהזדמנות זו, את חוסר הזדהותו עם כל מה שבית אברהם ויצחק מייצגים וטורחים לבנות בעמל רב. ראה גם מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק כה: "ויאכל וישת. כל צרכו: ויקם וילך. ולא נשתהה אצל אביו לנחמו". ראה גם מדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כה: "כי הבכורה שהבטיח הקב"ה לאברהם, לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית יב ז) והיה לעשו ליטול פי שנים בארץ כנען, וקנאה אבינו יעקב ממנו, כי לא היה עשו מאמין שהקב"ה עתיד ליתן הארץ לזרע אברהם, לפיכך מכרה בנזיד עדשים". זה מה שארץ ישראל וכל הבטחה לאבות היו שווים בעיניו וזה מה שקיבל. לכל המדרשים האלה, ורבים אחרים שלא הבאנו, יש מן הסתם אחיזה במציאות תקופתו של הדרשן וברצון להתמודד עם התופעה, לאורך כל הדורות, שרבים וטובים אינם ממשיכים בדרך האבות. עשו הוא ארכיטיפוס לא רק לצרות לאומיות גדולות כמו אדום, רומי והנצרות, אלא גם לצרות פרטיות "קטנות" של הבית והמשפחה. ואיפה העוגן במקרא לכל הדרשות האלה? "ויבז עשו את הבכורה". ושמא עוד משהו?
  9. זכורני מפי אבא ז"ל שהיה תמיד מדגיש שחמשת הפעלים הקצרים ברצף: ויאכל וישת ויקם וילך ויבז, הם הסמך במקרא לכל היחס המזלזל של עשו בעניין (גם לא כתוב שהוא ברך לפני ואחרי האוכל ...). ובחידוני התנ"ך היו שואלים היכן יש בתורה חמש מילים ברצף שמתחילות בוא"ו. ויש אחת אפילו של שבעה וא"ו. ראה דברי הימים ב כח טו: "וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים ..." (מפי מחותני עמוס חכם) ושם זו דווקא התנהגות חיובית ואצילית. ראה שם.
  10. ואבן עזרא ממשיך ואומר שלפיכך לא היו ליעקב בגדי חמודות ולפיכך גם יצא מבית הוריו בחוסר כל ולא נתנה לו אמו כסף לדרך וגם "לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן". ראה פירושו של אבן עזרא לפרק כה פסוק לד.
  11. לא נכניס את ראשנו בין שני הרים גדולים כאבן עזרא ורמב"ן. נראה שלמרות הדברים החריפים יש ביניהם הסכמה בנושא החשוב לנו. רמב"ן תוקף בחריפות את אבן עזרא על הרעיון שיצחק היה עני גם בסוף ימיו כשברך את יעקב (ולכן שלח את יצחק להביא ציד, כי לא היה אוכל בבית), אבל גם הוא מסכים שבזמן עסקת מכירת הבכורה, הייתה עניות בביתם של יצחק ורבקה ונזיד עדשים לא היה דבר של מה בכך. בתחילת דרכו, איבד יצחק את הרכוש הרב שאברהם הוריש לו ורק אח"כ חזר והתעשר בזכות עצמו. ראה שוב הסיומת של מדרש בראשית רבה בו פתחנו שמקשר את הפרשת עם "ויהי רעב בארץ" שבא מיד אחריה.
  12. וכך הוא גם בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית כה לד: "ויש אומרים מן האדם האדום הזה, כי גם זהובים שאל לו עשו במכירת הבכורה, כי בתבשיל לבד לא היה נותן לו". וכן מפרש רשב"ם על הפסוק בבראשית פרק כה פסוק לא: "מכרה כיום - כלומר לאלתר. מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך בממון אבי, בממון שאתן לך. ואחר כך אתן לך המאכל לעדות ולקיום. כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל לקיום ברית בין לבן ליעקב". היינו, המכירה לא הייתה בעבור נזיד עדשים אלא בכסף מלא. איננו יודעים בכמה, אבל מן הסתם בסכום שהוא סביב תוחלת הירושה שעשו ציפה לקבל בחלקו בירושת יצחק. ונזיד העדשים לא היה אלא האות, ה"מזל וברכה" לקיום העסקה. מדוע חשוב למדרש ולרשב"ם לציין שהייתה כאן מכירה בכסף (מלא)? על מנת להוציא מהעסקה את ההתבזות הכללית שיש בה (מעבר לבוז של עשו)? על מנת לאושש את העסקה ולקיים את הבכורה בידיו של יעקב? (השווה עם מכירת שדה המכפלה שאברהם מתעקש לא לקבל מתנה ולא הנחה כלשהיא מעפרון). או שמא אין כאן שום כוונה נסתרת רק פשט כפשוטו שהרי לא סביר שבאמת עשו ימכור את הבכורה בשביל ארוחה אחת. ואם נשוב ונקרא בעיון פסוקים כט-לד בסוף פרק כה, נמצא שבאמת אין שום אמירה של המקרא שנזיד העדשים היה התמורה במכירה של הבכורה. ורשב"ם פשוט מדייק בפשט המקרא כדרכו בקודש.
  13. השווה עם המדרש על קין והבל שרצו לחלק ביניהם את העולם (בראשית רבה כב ז, תנחומא בראשית ט). איך הסתיימה ההצעה לחלק את העולם שם וכאן. הרצח הראשון מול שטנה לדורות. וכאן יש גם פעולת מכירה כפי שנראה בהמשך.
  14. מכירת הבכורה היא בעצם חלוקה. הסכמה בין עשו ליעקב לחלק ביניהם את העולם בין הצד הגשמי (עשו) והרוחני (יעקב), בין "העולם הזה", ל"עולם הבא". (ראה ילק"ש בפרשתנו רמז קיא שמעצים מאד את עניין העולם הזה כשיעקב אומר שם לעשו: "העוה"ז יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות" – וכי העם היהודי הביע אי פעם נכונות לוותר על דברים אלה?). יש כאן הסכמה שיסודה בעצם הורתם ויצירתם של עשו ויעקב התאומים הלא-זהים! במקום "בבטן עקב את אחיו" (הושע יב ד), בבטן הגיע להסכמה עם אחיו. כיצד נבין את נזיד בעדשים על רקע מדרש זה? כסמל לעולם הזה שיעקב משכנע את אחיו להסכים לקחת? או כמו המדרש והרשב"ם לעיל שהאוכל היה רק סימן להסכמה ו"אכילה על המוגמר" ולא תמורה אמיתית. שהרי הסכימו על חלוקה.
  15. דרשות רבות נאמרו על הפסוק: "מכרה כיום". ראה רש"י (בעקבות אונקלוס): "כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה" (וכך הוא גם במדרש אגדה (בובר)). ובמדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק כה: "מכרה כיום. בפרהסיא כיום שהוא גלוי". ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כה: "מהו כיום? מה היום הולך ואינו חוזר, אף מכירתך קיימת בלא חרטה ובלא חזרה", היינו חיזוק לשבועה. ורשב"ם פירש: "כלומר לאלתר" ובדומה לו רמב"ן: "כעת". אבל כאן, במדרש שלנו, מכרה לי יום. יום אחד. רק יום אחד של שלווה ושקט ביקש או קיבל יעקב. מדרש זה מתבסס, כמובן על הקשר של עשו עם אדום ורומא (ואח"כ הנצרות) – ראה דברינו עשו ויעקב שונאים אחים בפרשה זו – וממנו עולה שמה שנוגע לבכורה הגשמית והכוחנית, באמת לא הועילה מכירת הבכורה. יום אחד של שלווה ושקט, אולי זה השווי של נזיד עדשים. ומעניין מאד אימתי היה יום זה. סתם ר' אחא ולא פירש. רק מי שיודע לחשב ימי הגלות – יודע את היום. שוב מצאנו שבמדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן ד נוסח אחר: "אמר ר' אחא: מי שהוא יודע לחשב כראוי, לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב"ה אלף שנים הן, שנאמר: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ ד)".  וזה משנה מאד את כל הפירוש שהצענו, כי כעת צריך שנזיד העדשים יהיה שווה אלף שנים ...
  16. רבנו ניסים בן ראובן גירונדי, ברצלונה, ספרד 1320 – 1380.
  17. ההתבזות של מכירת בכורה בנזיד עדשים, דבר פעוט ערך וקשור בגרגרנות, איננו רק של המוכר - עשו, כי אם בהכרח גם של הקונה – יעקב. גם אם נהג עשו בטיפשות וסכלות (או בחומו של רגע), מצופה היה מיעקב, איש חוק ותם, שיעמיד את המקח על שוויו וערכו האמיתי. בכך, ימנע לזות שפתיים, יברר את מקחו ויקיים את הבכורה בידו. ראה איך עשו צועק מאוחר יותר על כך שאת יצחק האכיל יעקב בשר ואילו אותו נזיד עדשים: "ר' חנניה ב"ר יצחק אמר כיון ששמע עשו כן התחיל טופח על פניו, אמר אוי לו לאותו האיש, שנאמר: ויצעק צעקה גדולה ומרה וגו' (בראשית כז לד). אמר עשו: נזיד של עדשים האכילני ונתתי לו בכורתי, ולאבא האכיל בשר" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן כג). אילו האכילו כהוגן וקנה בכסף מלא, אולי כל עניין גניבת הברכה היה נראה אחרת.
  18. גם אם נניח, אומר הר"ן, שבחוק של אותה תקופה, לפני שהתורה קבעה שהבכור יורש פי שניים, לא היה בבכורה שום ענין ממוני, אלא רק עניין של כבוד שהאח הצעיר מחויב לכבד את אחיו הבכור, עדיין מדוע יעקב גורם לעשו לוותר על זכות כבוד זו בנזיד עדשים? מדוע הוא מנצל את חולשתו ו\או טיפשותו ברגע של חולשה?
  19. וגם אם נאמר, ממשיך הר"ן שהייתה פה מכירה בכסף (ראה רשב"ם לעיל), עדיין לא כך מנהלים מכירה ביושר. מנהלים מו"מ, רצוי באמצעות מתווך, בזמן רגיעה ולא מנצלים חולשה של רגע של אדם עיף הבא מן הציד, מן השדה. בהמשך דרשתו שם מנסה הר"ן להתמודד עם השאלה הקשה שעורר. לשם יישוב העניין הוא נוקט תחילה בדרך המדרש ובקשר עם מותו של אברהם ומעצים אותה מאד: "ועשו לפי הנראה לא היה בפטירת אברהם כלל, לא דמעה עינו למותו, ולא נשבר לבו לאבל יצחק, אבל בא אליהם כחסר לב בוזה דרכיו, והוא התעסק בשדה בשגעונותיו". בהמשך הוא מציע גם את ההסבר שעשו היה בשעת מכירת הבכורה נער צעיר שלא הבין את מעשיו ורק מאוחר בעת הברכות, כשהיה בן שישים, הבין את טעותו והתחרט: "כי בעת ההיא היה בן ששים שנה ויותר, וכאשר בז אליה היה נער חסר לב בן חמש עשרה שנה, ולזה בז אליה ונתנה בנזיד עדשים". ועדיין השאלה, בעיקר בהקשר עם יעקב, מהדהדת ועולה כפי שהר"ן אומר שם בהמשך שלכן יעקב נזקק לשבועה של עשו: "ויעקב ראה כי מכירת הבכורה לבושתו וכלימתו, ולזה אמר (בראשית כה לג) השבעה לי כיום". ראה דרשת הר"ן שם במלואה.