פרשות השבוע

יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי־שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (בראשית ט כז).¹

רש"י בראשית פרק ט פסוק כז – מה ליפת ומה לשם

יפת אלהים ליפת – מתורגם יפתי ירחיב.² וישכון באהלי שם – ישרה שכינתו בישראל.³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה לה – בין בית ראשון לבית שני 

"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז\, (שיר השירים ח ט) – כנגד מי אמר שלמה למקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, שבשעה שנבנה הבית האחרון לא שרתה בו שכינה, שכך אמר הקב"ה: אם עולים ישראל כולם, תשרה שכינה; ואם לאו, לא ישתמשו אלא בבת קול, שנאמר: "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל" (עזרא ג יב).⁴ ואומר: "מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו היום ועתה הלא קטן הוא בעיניכם". (חגי ב' ג'). מפני מה מחצה בוכים ומחצה שמחים? אלא, זקנים שראו בכבוד הבית הזה ששרתה בו שכינה וראו הבית האחרון שלא שרתה בו שכינה היו בוכים.⁵ אבל בניהם שלא ראו בכבוד הבית הראשון וראו בבניין של בית האחרון, היו שמחים. לכך נאמר: "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות … אשר ראו את הבית הראשון … בוכים בקול גדול … ורבים בתרועה בשמחה להרים קול" (עזרא שם).

אמר רבי יצחק: מפני מה לא שרתה שכינה בבית האחרון שבנו בני הגולה? מפני שבנאו כורש מלך פרס שהוא מזרעו של יפת. לפי שאין שכינה שורה במעשי ידיו של יפת. אבל בית הראשון שבנו בני ישראל בני בניו של שם, שרתה בו שכינה, שנאמר: "יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט כז), עליהם אמר שלמה ומשבח את כנסת ישראל ואומר: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה" (משלי לא י).⁶

מסכת יומא דף ט עמוד ב – מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן

ריש לקיש הוי סחי בירדנא. אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. אמר ליה: אלהא! סנינא לכו, דכתיב: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח ט). אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא – נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו …⁷

כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה: לאו היינו טעמא. אי נמי סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב: "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" – אף על גב דיפת אלהים ליפת – אין השכינה שורה אלא באהלי שם.⁸

דברים רבה א א – ספרי תורה בכל לשון?

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" – הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון? כך שנו חכמים⁹: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא אשורית.¹⁰ רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. ומה טעמו של רשב"ג שאומר: "מותר לכתוב ספר תורה יונית"? כך לימדונו רבותינו, אמר בר קפרא: שכתוב: "יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט כז) – שיהיו דבריו של שם נאמרים בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית.¹¹

מסכת מגילה דף ט עמוד ב – רק יוונית

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל – אמר קרא: "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" – דבריו של יפת יהיו באהלי שם. – ואימא גומר ומגוג! אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא דכתיב: "יפת אלהים ליפת" – יפיותו של יפת יהא באהלי שם.¹²

בראשית רבה פרשה לו סימן ח – סיכום   

"ויאמר ברוך ה' אלהי שם" – אמר ריש לקיש: אף מיפת עמדו באהלי שם: "ויאמר ברוך ה' אלהי שם".¹³

"יפת אלהים ליפת" – זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אעפ"כ: "וישכן באהלי שם" – אין שכינה שורה אלא באהלי שם.¹⁴ בר קפרא אמר: יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם. רבי יודן אמר: מכאן לתרגום מן התורה, זהו שכתוב: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח ח). "ויקראו בספר תורת האלהים" – זה המקרא, "מפורש" – זה תרגום, "ושום שכל" – אלו הטעמים, "ויבינו במקרא" – אלו ראשי הפסוקים.¹⁵

שבת שלום וחודש טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: אנו עומדים, כאמור, בתחילת (חידוש) הקריאה בתורה, ספר בראשית. נחזור לרגע לסיום הקריאה בתורה, פרשת וזאת הברכה אחר כותלנו, ונסגור מעגל. ראו מדרש תנחומא בפרשת וזאת הברכה סימן א: "וזאת הברכה … זו ברכתו של משה. שהרי האבות ראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו ולא היתה בהן כברכתו של משה. שהרי נח ברך את בניו והיה בה מחלוקת שברך אחד וקלל אחד, שנאמר: יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו (בראשית ט). יצחק ברך את יעקב והיתה בברכתו קטטה, שנאמר: (בראשית כח) ויתן לך את ברכת אברהם, ואמר לעשו: בא אחיך במרמה, דכתיב (בראשית כז): וישטום עשו. יעקב ברך את השבטים והיתה בהם קטטה שהוכיח ראובן, שנאמר (בראשית מט): פחז כמים. וכן שמעון ולוי …". משה הוא המברך האחרון החותם את התורה ואילו נח הוא המברך (האנושי) הראשון בתורה. נח הוא הראשון שאמר: "ברוך ה' " (בשם הווי"ה). בברכת משה אנו מקווים שאין יותר מחלוקת, לפחות לא בתוך עם ישראל. בברכת נח יש מחלוקת או לפחות הפרדה והליכה בדרכים שונות: "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם". לזכותו של נח יש לומר שהוא אבי האנושות כולה ואילו משה מברך רק את עם ישראל. אך מה שחשוב לנו הוא שהמחלוקת בין שם ליפת, לפחות, תישאר מחלוקת בדרכי הפירוש והמדרש על הפסוק: "יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" ושיתקיים בנו גם הפירוש המחמיר של הפסיקתא, מסכת יומא ומדרש תנחומא וגם הפירוש הליברלי של הגמרא במגילה ומדרש דברים רבה. ועל משה מול נח כבר זכינו לדרוש, בדברינו נח ואברהם, נח ומשה בפרשה זו.