פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף לנושא לא חמור אחד מהם נשאתי שבפסוק שלהלן. הפעם נרצה להתעכב על דברי משה בפסוק: "אל תפן אל מנחתם". מאיזו מנחה של דתן ואבירם חושש משה ומבקש שהקב"ה לא ישעה אליה? מה פשר חשש זה? האם נהג כהוגן?

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: (במדבר טז טו).¹

במדבר רבה יח י – מנחת התמיד

"אל תפן אל מנחתם" … היה צריך למקרא לומר: אל תפן אל עבודתם, מהו אל מנחתם?² כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר: "מלבד עולת התמיד ומנחתה", והיתה של כל ישראל קריבה.³ הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה.⁴

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח – לא לרצון

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם. שלא יקבל מנחתם לרצון.⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח – אל תקבלם בתשובה

ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם – אל תקבלם בתשובה.⁶

רש"י במדבר טז טו – מנחתם היא הקטורת

אל תפן אל מנחתם – לפי פשוטו הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר, אל תפן אליהם. והמדרש אומר: יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו:⁷

אבן עזרא במדבר טז טו – המנחה מגינה גם על הרשעים

ויחר זה הדבור.⁸ כבר פירשתי, כי העולה והמנחה מארכת האף על הרשעים. ודתן ואבירם היו אנשים גדולים והקריבו מנחה קודם זה המעשה. וזה טעם "אל תפן אל מנחתם", וּפְּנֵה אלי, כי לא נשאתי חמור אחד מהם.⁹

רמב"ן במדבר טז טו – לא לקרבן ולא לתפילה

…¹⁰ ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטורת, לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן שחרה לו על דבריהם. והם לא היו בתוך העדה הנועדים להקטיר קטורת.¹¹ אבל פשוטו, כי בעבור שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן, אמר משה "אל תפן אל מנחתם" – אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך. כי כל הקרבנות גם התפילה יקראו מנחה בכתוב. וגם אמר אונקלוס קרבנהון, איזה דבר שיקריבו לפניך.¹²

רבי בחיי בן אשר במדבר טז טו – קרבנות הנשיאים וזכותם

… על כן נראה לי לומר כי "מנחתם" יחזור לנשיאים, על הקרבן שהקריבו בחנוכת המזבח, כל אחד מהם קערה ומזרק שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה, וזה טעם "מנחתם". ומשה לא חשש שיתפלל על דתן ואבירם שלא היו עיקר ולא נודע להם זכות, ועוד כי מעת שאמרו "לא נעלה" ידע בהם כי פיהם הכשילם והיו אבודים בעיניו. אך התפלל על הנשיאים שהיו עיקר החמשים ומאתים ומכללם ואירע להם זכות גדול ביום החנוכה, הוצרך להתפלל שלא תעמוד להם זכות אותו קרבן ושיכלו בעונשם.¹³

ספורנו במדבר טז טו – בין אדם לחברו

אל תפן אל מנחתם. אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם על הפך "ירח מנחה" (שמואל – א כו יט).¹⁴ וזה, כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה. כאמרם: "עונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו" (יומא פה ב במשנה). וכן ירמיהו (יח כ-כג) אמר: "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם … אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי".¹⁵

רש"ר הירש במדבר פרק טז

נראה לנו שיש להבין כך את המנחה האמורה כאן: קרח ומאתיים וחמשים האיש התקוממו במישרין כנגד ה', שהרי חלקו על עבודת הקרבנות שבמקדש הנעשית על ידי אהרן במצות ה'. ביהירות ליבם פרשו מאותה עבודת הקרבנות שיש בה באמת משום כניעה לה', ובגאוותם היו מוכנים להקריב לה' קטורת מליבם. דתן ואבירם לא השתתפו בצד זה של המרד, הנוגע לענייני כהונה. הם לא חטאו ב"מנחתם". הם עמדו במנחתם על היסוד המשותף לכלל האומה; במנחתם המסמלת את כניעתם לה' הם היו קשורים כהלכה לקרבן הציבור של האומה במקדש. הם לא ביקשו ליטול כהונה לעצמם ולעשות מעשה כהן.¹⁶

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

"רב לך" (דברים ג כו),¹⁷ א"ל הקב"ה: משה, גומל גומלין אנא, מה דעבדת מתעביד לך.¹⁸ אתה אמרת: "רב לכם בני לוי" (במדבר טז ז), אף אנא אמרית: "רב לך". אתה אמרת: "אל תפן אל מנחתם" (במדבר טז טו), אף אנא אמרית: "אל תוסף דבר אלי עוד" (דברים ג כו).¹⁹

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים