פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: (במדבר כז טו-יז).¹

וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף: (במדבר טז כב).²

 

במדבר רבה יח יא – היודע מי חטא ומי לא חטא

"ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלוהי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" – אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה ועמדו וקללו את המלך או שלוחיו, עשרה או עשרים מהם, משלח שם לגיונותיו ועושה בהם אנדרולומוסיא ומסייף הטובים עם הרעים, לפי שאינו מכיר בהם מי מרד ומי לא, מי כבד את המלך ומי קלל. אבל אתה היודע מחשבותיו של אדם ומה שהלבבות והכליות יועצות ויצרי בריותיך, אתה מבין ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא, מי מרד ומי לא מרד. אתה יודע רוח של כל אחד ואחד מהם, לכך נאמר: "אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף". אמר להם הקב"ה: יפה אמרתם, אני מודיע מי חטא ומי לא חטא.³

רמב"ן במדבר טז כא – היודע מי הסית ופיתה ומי ניסת והתפתה

"הבדלו מתוך העדה הזאת" – יש לשאול, אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם, למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע? ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו, איך יאמרו משה ואהרן: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" וכתב רבינו חננאל:⁴ הבדלו מתוך העדה הזאת – עדת קרח ולא עדת בני ישראל. ויאמרו: אלהי הרוחות לכל בשר וגו', מיד הודיע הקב"ה למשה כי לא כל עדת בני ישראל בקש לכלות אבל עדת קרח בלבד … אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו, אלו דבריו. ואינם נכונים, כי לא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם שלושה אנשים "הבדלו מתוך העדה" כי אינם עדה. ואין ישראל בתוכם. ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה בתוכם בבואם …⁵

אבל הטעם, כי מתחילה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטורת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם⁶ … והם כמהרהרים אחרי השכינה … וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים. וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים. וכן אמר דוד: "הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי" (שמואל ב כד יז).⁷

אבן עזרא במדבר טז כב – דגש על "אל – אלוהי הרוחות"

"ויפלו על פניהם" – להתפלל. וטעם "אל" – מורה שיש לו כח לכלותם כרגע, והוא אלהי הרוחות. והטעם פירוש "אל" כי יוכל לכלותם, כי הרוחות בידו הם.⁸

ספרי זוטא פיסקא כז סימן טז – איש אשר רוח בו

"יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר" – האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד, איזו בגבוה איזו בנמוכה, איזו הֵימָנִית⁹ ואיזו קפדנית וכן הוא אומר: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו) ואומר: "ותוכן לבות ה' " (משלי כא ב). "איש" – שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס.¹⁰ "על העדה" – שלא יהא תומהן כמו שנאמר: "מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים" (שמואל א י יא).¹¹

במדבר רבה כא טו – יודע להלוך ומכיר כל אחד ואחד

"איש אשר רוח בו" (במדבר כז יח)¹² – לפי שאמר אלוהי הרוחות שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל בריה ותמנה אדם שידע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו.¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת פינחס סימן א – סובל כל אחד לפי דעתו

הרואה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שככה ברא לו בעולמו.¹⁴ אבל אם ראה אוכלוסין של בני אדם, אומר ברוך חכם הרזים, כשם שאין פרצופותיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שוה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו. וכן הוא אומר: "לעשות לרוח משקל" (איוב כח כה) – משקל של כל אחד ואחד. תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה ואומר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד מהם, ואין דעתו של זה דומה לדעתו של זה, ובשעה שאני מסתלק מהם בבקשה ממך אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, מנין? ממה שקראו בענין: "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה וגו' " (במדבר כז טז).¹⁵

שיר השירים רבה פרשה א (וילנא סימן ב, דונסקי סימן מד) – איך יהיה לדורות

"הגידה לי שאהבה נפשי" – רבי ברכיה פתר לה בקרייה הדין (בפסוק הזה): יפקד ה' אלהי הרוחות. יפקד ה' – אמר לפניו: רבש"ע, הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך. איכן פירושו של דבר? כאן: "הגידה לי שאהבה נפשי", אומה שאהבם נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה, "איכה תרעה" בימי מלכיות? "איכה תרביץ בצהרים" בשעבוד מלכיות?¹⁶

רמב"ן דברים ג כג – ערב הפקדת רוח משה

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" … בעת הנזכרת שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל וחלקתי הארץ לשני השבטים, ויהיה זה כאשר נאמר לו: "עלה אל הר העברים הזה" (במדבר כז יב), כי אז בקש רחמים על הדבר והתחנן התחינה הזאת. וכאשר לא שמע השם בקולו, חזר והתפלל: "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה", כמו שנזכר שם. וזהו: "וצו את יהושע" (להלן פסוק כח).¹⁷

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד – עונש מי שנוטל רוח חיים

וכל מי שיש בידו עון זה,¹⁸ הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין, שנאמר: "אדם עשוק בדם נפש וגו'. ".¹⁹ צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה, שהרי נאמר בו: "רק לא היה כאחאב"²⁰ וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות, לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות, שנאמר: "ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' " – זו רוח נבות. ונאמר לה: "תפתה וגם תוכל" והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו.²¹

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הביטוי "אלוהי הרוחות" נכנס כידוע גם לעולם הפיוט, לא רק להקפות בשמחת תורה (ראו סידור רש"י סימן שח), אלא גם לפיוטי חתן וכלה. ראו מחזור ויטרי סימן תצב: "חי לעד בורא גילים ושמחות. יחדש עולמו אלהי הרוחות. וינוסו אנחות. וישיגו הנחות. להשמיע קולות בשירות ותשבחות. וקול מבשר סולו. סולו המסילה. ברוך משמח חתן עם כלה".

מים אחרונים 2: ראו שוב מדרש תנחומא בפרשה: "כשם שאין פרצופותיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שוה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו". ואמר מי שאמר: אם אנחנו לא מתרגזים על כך שלכל אחד מאיתנו יש פרצוף שונה, למה לעיתים אנחנו כועסים על כל שלמישהו יש דעה שונה מזו שלנו?