איפה יצחק בעקידה – חלק ב' | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

איפה יצחק בעקידה – חלק ב'

פרשת וירא, תשפ"א

עדכון אחרון: 14/09/2025

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף ראשון לנושא איפה יצחק בעקידה, היינו מה חלקו או קולו של יצחק בפרשת העקידה. שם הראינו שלמרות שעפ"י המקרא היה יצחק כמעט פאסיבי לחלוטין בכל מהלך העקידה (ואולי דווקא בגלל זה היא קרויה על שמו 'עקידת יצחק'), במדרשים, וגם קצת בפרשני המקרא נשמע קולו. בדף הראשון הגענו עד העקידה עצמה. נחזור על הדברים בקצרה כאן ונמשיך ממקום שפסקנו – העקידה עצמה ולאחריה.

 

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (בראשית כב ו-ח).1

 

רש"י בראשית כב ח – וילכו שניהם יחדיו2

אלהים יראה לו השה – כלומר יראה ויבחר לו השה. ואם אין שה – לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה.3

בראשית רבה נו ד-ה פרשת וירא – אבי אבי!4

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר: אבי" (כב ז) … למה "אבי" "אבי" שתי פעמים?5 כדי שיתמלא עליו רחמים. "ויאמר הנה האש והעצים" – אמר לו: יצער לאותו שיגער בו.6 מכל מקום: "אלהים יראה לו השה", ואם לאו – "שה לעולה בני". "וילכו שניהם יחדו" – זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט.7

בראשית רבתי פרשת וירא כב ז-ח – יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח?

"ויעקד את יצחק בנו". ר' יוסי אמר: יצחק אמר לאברהם: קשור ידי ורגלי שלא אבעוט בך ונמצאתי מחלל מצות כבוד אב מפני שהנפש חצופה היא, שלא אראה המאכלת באה עלי ואבעוט בך ואזדעזע ואפסל מן הקרבן ונמצאתי מתחייב כל מיתות לשמים.8 א"ל: אבא, מהר ועשה רצון יוצרך. גלול בגדיך וחגור מתניך ושרפני יפה. אבא, דמי זְרוֹק וחלבי ואפרי ואברי שְׂרוֹף, והאפר שלי קח והולך אותו לאמי והניחנו באוצר שלה וכל זמן שתראנו תאמר זהו בני. עכשיו תשחטני ותבדל ממני. איך תגיד לשרה אמי? לא תודיע את אמי כשעומדת על הבור או על הגג שמא תפיל עצמה ותמות. צר לי עליכם, מה תעשו עלי לזקנותכם? א"ל (אברהם ליצחק): יודעים אנו שמיתתנו קרובה, מי שנחמנו עד עכשיו ינחמנו עד יום המיתה.9

מדרש תנחומא פרשת וירא כג – נפל פחד על יצחק – אוסרני – ומה עם אמא שרה

"ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים … ויעקד את יצחק בנו", כשבא לשחוט, א"ל: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן … מיד "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט", א"ל: אבא, לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג שמא תפיל את עצמה ותמות.10

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) עמוד סו – יצחק חס ולא חס על אברהם

… מיד היה אברהם מלקט אבנים למזבח. וכיון שבנה מזבח ועקד את יצחק עליו, מיד אמר לאביו: המתין לי, אומר לך דבר אחד. אמר לו: כפתני יד ורגל, שמה אבעט בך ואתחייב מיתה. כפתו יד ורגל.11 – בבקשה ממך שלא תלך ותאמר לה לשרה אמי כשהיא עומדת על הגג, שלא תיפול ותמות. והיה אברהם בוכה ומלאכי שרת בוכין.12 והיה יצחק מצפה אל ההרים, שנאמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" (תהלים קכא א). אמרו מלאכי שרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תכלה זרעו שלאברהם. אמר להם: אתם חרשתם לדמו של יצחק,13 אין אני קורא לאברהם, אילא קראו אתם לו. מיד קרא מלאך לאברהם, שנאמר: "ויקרא אליו מלאך ה' וגו' " (בראשית כב יא).14

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ (בראשית כב יג-יט).15

 

אבן עזרא בראשית כב יט – יצחק ברשותו של אברהם

"וישב אברהם" ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב.16

תנחומא פרשת שלח סימן יד – קולו של אברהם לאחר העקידה

באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם חס וחלילה לא הייתי שומע לך, אבדתי את כל מה שיגעתי מימי. אמר רבי חנין: א"ל הקב"ה: חייך, כך הוא, שאילו לא שמעת לי לא היה בידך כלום, באותה שעה נשבע לו הקב"ה שלא ינסהו עוד לעולם שנאמר: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' וכו' " (בראשית כב טז).17

בראשית רבתי בראשית כב יד – אברהם מתפלל וגם יצחק

"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (כב יד). אמר ר' שמלאי: נתעטף אברהם בתפילה ויצחק בנו.18

אמר אברהם: גלוי וידוע לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי להקריב את יצחק. ואילו השיבותיך, לא היה לך מה להשיבני. ולא השיבותי לך אלא עשיתי את עצמי כאלם וכחֵרֵש. כך כשיהיו בניו של יצחק נדונים ביום הזה אפילו יש להם כמה קטרוגים מקטרגים אותם, כשם שדוממתי ולא השיבותי אותך, אף אתה לא תקבל מהם.19 הדא הוא דכתיב: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" – היאך דממתי ולא השיבותי. אף הוא ידום ולא ישיב למקטרגים.20

"בהר ה' יראה", אמר יצחק: גלוי הוא לפניך שלא שור העליתי לפניך אלא עצמי ובשרי. אף כשיבואו בָּנַי לידי צרות וצוקות שיש להם כמה קטיגורים, תזכור להם עקדתי, ויראה לפניך כאלו עפרי צרור ע"ג המזבח, הוי: "בהר ה' יראה" – עקדתי שנעשית כבר ה' יראה לפניך לדורות.21

בראשית רבה נו יא פרשת וירא – יצחק נשלח לשם ועבר ללמוד תורה

"וישב אברהם אל נעריו". ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן שָׁם: שְלָחוֹ אצל שֵׁם ללמוד ממנו תורה… רבי חנינא אמר: שלחו בלילה מפני העין. שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן.22

מדרש אגדה (בובר) בראשית כב יט פרשת וירא – הנערים שואלים איפה יצחק

"וישב אברהם אל נעריו". ישמעאל ואליעזר שהיו מדיינין זה עם זה … כיון ששב אברהם אל נעריו אל המקום אשר הניחם, ולא ראו יצחק, היו סבורים ששחטו. אמרו לו: יצחק היכן הוא? אמר להם: לבית עבר רבו הולכתיו ללמוד תורה. לכך נאמר: "וישב אברהם", כלומר לבדו ולא הזכיר יצחק:23

עקידת יצחק בראשית שער כא (פרשת וירא) – העקידה היא פעולת יצחק היחידה24

והנה גם כן נתבאר מכל מה שאמרנו למה לא נתיחס זה הניסיון ליצחק עם היותו הוא הקרבן וכבר היה בן שבע ושלשים שנים … וזה כי הוא לא בא אל זה המעשה בכל הבחינות הנזכרות אשר עליהם נקרא שם הפועל. אבל הלך שם לתומו עד ששאל: "איה השה לעולה", ובפתע נשמע אל דברי אביו וסבל העקידה. ואחר שנעקד, הנה לא היה בידו לשוב. והוא הטעם עצמו במה שנקרא זה הענין כולו עקידת יצחק, כי העקידה לבדה הוא הפועל המיוחד אשר ראוי שתחשב ליצחק.25

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: (בראשית כז א).

 

בראשית פרשת תולדות פרק כו – יצחק איש המעשה

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: … וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: … וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:26

פרקי דרבי אליעזר פרק לב – בסוף ימיו של יצחק חוזרת העקידה

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה, וּכְתִיב: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" [שמות לג כ].27 אֶלָּא תַּחַת הַמִּיתָה כָּהוּ עֵינָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כז א] וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת.28

שבת שלום

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. זה האזכור היחידי בכל פרשת העקידה במקרא בו יש נוכחות פעילה של יצחק, לפחות בדיבור, בשאלה: אבא, איזה קרבן אנחנו עומדים להקריב? בכל שאר הסיפור, אין קולו של יצחק נשמע. אבל את מה שכיסה והעלים המקרא, מנסים המדרשים ופרשני המקרא לחשוף ולהשמיע. בדף הראשון של נושא זה התמקדנו בהליכה לעקידה, ובדף זה נתמקד בעקידה ולאחריה, אבל לא לפני שנחזור על מקצת מהמקורות שהבאנו בדף הראשון.
  2. שאלת יצחק: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" ותשובת אברהם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה" הם קו פרשת המים בין 'ההליכה לעקידה' ובין העקידה עצמה.  ואת סוף פסוק ח: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" נראה לחבר עם פסוק ט: "וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וכו' ".
  3. פעמיים "וילכו שניהם יחדיו" בסיפור העקידה, וזה השני. אם בראשון מפרש רש"י (בראשית כב ו): "וילכו שניהם יחדיו - אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה, כיצחק שלא היה מרגיש בדבר", כאן הטון הוא אחר לגמרי, ויצחק כבר מבין ומקבל זאת על עצמו בלב עקב יראת אב, או יראת אלהים. את שרש"י אומר בלשון קצרה מפתחים פרשנים אחרים, נזכיר בקצרה את פירוש רד"ק שתשובת אברהם ליצחק: "אלהים יראה לו השה לעולה בני" הייתה דו-משמעית וניתנת לקריאה: בני, אלהים יראה לו השה שעוד יזדמן לנו, או: אלהים יראה לו השה לעולה, שהוא אתה בני. ובלשונו של רד"ק: "ויצחק הבין כי הוא יהיה השה, לפיכך אמר: וילכו שניהם יחדיו, כלומר בלב אחד, כי קבל הבן מאהבה למסור נפשו לאל ולהקריבו לפניו".
  4. עוד 'עצירה קלה' ותזכורת לפני שנעבור מ"וילכו שניהם יחדיו" אל העקדה עצמה ומה שאחריה ונמשיך ממקום שעצרנו בחלק א של הדף. נישען בעיקר על המדרשים. פרשני מקרא מובילים כרשב"ם ורמב"ן ממלאים פיהם מים בקטע זה. את רש"י ואבו עזרא ראינו בחלק א.
  5. לא כתוב בפסוק "אבי אבי" (שלא כאלישע שצעק: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"), אלא שהדרשן סופר גם את המילה "אביו" שבפסוק. ובאמת המילה "ויאמר" כתובה שתי פעמים בפסוק והיא דווקא נדרשת כפניה שקטה וכנועה.
  6. הקב"ה יצער את השטן (ראו זכריה ג ב) וכבר ימצא לו קרבן.
  7. כבר הרחבנו לדרוש בדרשה זו בדברינו בחלק א של הדף וכאן נביא רק הדרוש לעניינינו. המדרש מתאר את ניסיונות השטן לעכב את אברהם מלשחוט את יצחק בטענות מטענות שונות, וחוזר בסופו אל מוטיב ההשלמה, מאהבה או מיראה, של יצחק ואברהם עניינינו כאן היא דווקא זעקת יצחק: אבי, אבי! שבאה לעורר את רחמי אברהם. לרגע נשמע קולו האנושי של יצחק שמבין כבר היטב מה מטרת המסע, אבל קול זה משתתק מיד ומקבל עליו את הגזירה. קשה שלא להתרשם מהתפרצות אנושית זו של בן שמבקש מאביו שיחוס עליו גם אם זו באה בהשפעת השטן. ראו בהקשר זה פירוש כלי יקר בראשית כב ז: "ויאמר אבי ... לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו להעלותו לעולה, וחשב אם כן אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר. כי לא ידע עדיין שזה רצון בוראו. על כן קראו אבי לנסותו אם יעננו. שעדיין קבוע בלבו שהוא אביו, או אם כבר הסיחו מלבו כאילו אינו בנו". בדומה למדרש לעיל, גם כלי יקר מסיים שם בשבח צדקתו של יצחק שהסכים ליעקד ומחזק גם הוא את שגב "וילכו שניהם יחדיו" השני. אבל העלאת הפקפוק של יצחק שאביו הוא אולי אכזר ו"אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים", מציג קול שונה בתכלית מקולות הרצון והאהבה והשמחה הנשמעים תדיר בקשר לעקידה. התפנית החדה של יצחק, לאחר שהשתכנע שאביו הוא עדיין "אבי" ואוהבו, והשכנוע המהיר למסור את נפשו משום שמדובר בציווי אלוהי ולא באכזריות של אברהם, באים כאמור לשבח את יצחק, להראות שהעקידה הייתה בבחירתו הוא וליישר קו עם כל המדרשים הנ"ל. אבל החלק הראשון בפירוש כלי יקר מהדהד ולא נעלם. אם אב צריך לרחם על בניו ולא להתאכזר עליהם, למה הוא משלים עם ציווי כזה? ולמה שהקב"ה יצווה עליהם לעשות כן? איפה רחמיו של בורא עולם על יצוריו? נראה שזה אחד מהקולות החזקים של יצחק עד כאן.
  8. אפסל מקרבן ואתחייב מיתה בידי שמים, נשמע קצת טאוטולוגי, אבל ההסבר הדתי הוא כך: קרבן עולה שהוא נדבה הוא דבר רצוי ומסמל מסירות נפש 'לשמה'. מיתה בידי שמים היא עונש על חטא.
  9. כמו במדרש הקודם, גם כאן יש שילוב של מסירות נפש גדולה בעקידה עצמה, יחד עם דברים בוטים כמדקרות. נראה שהמדרש מבקש לאחוז את החבל בשני ראשים: באחד, להציג את העקידה כסמל ומופת לקידוש השם (אולי כמתאים לתקופת חיבור המדרש); ובשני, לא להתעלם מהפן האנושי (גם זה 'ברוח התקופה'). לאזהרה של יצחק לאברהם על אופן ההודעה לאמא-שרה, נוסף כאן התיאור המצמרר (שמעניין מאיפה נלקח) של אפרו של יצחק המונח מול עיניה של האם. בשוך העקידה, יאסוף אברהם את אפרו של יצחק וישים אותו בכד ויביא לשרה!! הכירי נא אפר בנך זה אם לא?! והתוספת: מה תעשו לעת זקנותכם כשלא יהיה לכם בן לסעוד אתכם? ומה תשובה אברהם? גם מותנו קרוב!! נראה שגם הסוף הטוב של העקידה בדמות המלאך או בת הקול שמונעים את שליחת היד אל הנער, אינו יכול למחוק משפטים כמו: "יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח?", "והאפר שלי, קח והולך אותו לאמי והניחנו באוצר שלה וכל זמן שתראנו תאמר זהו בני", "צר לי עליכם, מה תעשו עלי (בלעדי) לזקנותכם".
  10. מתוך הכניעות וההשלמה, עולה ובוקע קול תמים וקורע רקיעים ולבבות. תקפיד אבא, אומר יצחק לעקוד אותי היטב כך שלא ייפסל חו"ח הקרבן. ובה בעת, בבקשה גם תקפיד לספר את שאירע לאמא-שרה (שהרי תהיה מוכרח להסביר לה למה לא חזרתי אתך) באופן שלא תפגע בעצמה לנוכח הבשורה המרה. "משפט תמים" זה חייב היה לזעזע את אברהם עד עמקי הנפש. מה תעשה רגע אחרי השחיטה, אברהם? חשבת על הרגע שאחרי? העקידה איננה רק במשולש: אלהים-אברהם-יצחק. יש כאן עוד 'נפשות פועלות'. יש אמא. העקידה איננה רק במישור האלוהי – ביחסי האדם עם אלוהיו, יש לה השלכות ברורות גם במישור האנושי – ביחסי אדם עם חברו, אדם ואשת נעוריו ואפילו אברהם ורעיו (בעלי בריתו) כענר, אשכול וממרא. במקרה זה. נראה ש"משפט תמים" זה של יצחק הוא קול בעל עוצמה גדולה מכל וקול ששמענו עד כאן.
  11. ראו מדרש ויקרא רבה ל י בדרשה סימבולית על ארבעת המינים שיצחק הוא הלולב: "כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח". ראו שם מי האתרוג (פרי עץ הדר) ומי ההדס והערבה.
  12. בכיו של אברהם כבר נזכר בבראשית רבה נו ח: "וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו". רגשותיו וקולו של אברהם וודאי ראויים לדף בפני עצמו, על מקצתם התעכבנו בדברינו איזה קול אתה שומע בפרשה זו. הפעם אנחנו עם קולו של יצחק.
  13. חרשתם את הרקיע בתפילותיכם. לחרוש הוא לפלח, ליצור תלמים, להפוך את האדמה וכך בהשאלה גם את הרקיע. ובלשון נופל על לשון: חרשתם ולא החרשתם.
  14. כאן חוזר המוטיב של "מה ואיך תגיד לאמא-שרה" שכבר ראינו בשני המדרשים הקודמים. מה התוספת כאן? הבכי והציפייה. אברהם בוכה למטה לנוכח אזכור שרה והמלאכים מצטרפים מלמעלה. ויצחק? הוא מתפלל בציפייה: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי?" (ראו במדרשים כגון ספרי דברים וזאת הברכה פיסקא שנ ש"ההרים" הם האבות). אם הבכי יכול להיחשב כהשלמה ולהתחבר איכשהו להליכה ליעקד ולעקוד לשחוט ולישחט הנ"ל, באה הציפייה ומסמלת את התקווה, את אי ההשלמה עד הרגע האחרון, את הרצון לחיים ולא לקרבן. כמאמר חז"ל בגמרא ברכות י ע"א: "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", גם לא כאשר מונחת על הצוואר המאכלת החדה שבידי אברהם שנצטווה להעלות את בנו לעולה. ומי מצטרף לבכי אברהם ולציפיית יצחק? המלאכים שכבר ראינו בבראשית רבה כיצד הם חרדים לעולם שבו יִשַּׁמּוּ המסילות וישבתו עוברי אורח כי תיפסק גמילות חסדים והכנסת אורחים של אברהם וביתו. הם המלאכים שכאמור לעיל התנגדו לבריאת האדם ולהורדת התורה לארץ. ובשכר זה, הם שזכו למנוע את העקידה בקריאה: "אל תשלח ידך את הנער". איך ידע אברהם לשמוע למלאך ולא לציווי האלוהי הראשון? ראו דברינו איזה קול אתה שומע בפרשה זו.
  15. כמו בטרום העקידה, גם כאן לאחריה, שוב אברהם במרכז ומלבד "הנער" (שנזכר שם בפסוק קודם) ומלבד "בנו", אין "יצחק". אפילו בהבטחה לריבוי הזרע והמשכיות בית אברהם, לא נזכר יצחק בשמו, כפי שנזכר בפסוק אחר בפרשה בפרק אחד קודם: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא יב). אמנם, מדרש ילקוט שמעוני וירא רמז קב מדגיש שהברכה "כי ברך אברכך" הייתה "ברכה לאב ברכה לבן, והרבה ארבה - רְבוּת לאב רְבוּת לבן", אבל במקרא נזכר רק "אברהם". אברהם מקריב את האיל, אולי גם שם סייע לו יצחק כמו בעקידת עצמו, אבל לא מצאנו מדרשים ברוח זו. אברהם הוא שנותן שם למקום, אברהם הוא שמקבל הבטחה שנייה בשבועה וברכה, אברהם הוא שחוזר עם הנערים לבאר שבע "יחדיו"! הנערים נזכרים, יצחק לא. נעדר "וילכו שניהם יחדיו" השלישי שהיינו מצפים לו יותר מכל. הפעם באמת בשמחה. נעדר "יצחק" גם בפסוק: "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ". בציווי נאמר: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק" ובחזרה / בהצלה: "בנך יחידך" בלי יצחק ובלי אהבה. האם הפרשנים והמדרשים ישמיעו את קולו של יצחק שסוף סוף עברה עליו חוויה קשה עד מאד?
  16. בדומה לחלק א של דף זה, גם כאן, לאחר העקידה, אבן עזרא הוא מהפרשנים היחידים שמזכירים את יצחק. אך גם זה באופן מינורי למדי ואגב ההכחשה של הדעה שיצחק נשחט או שפרחה נשמתו ואברהם עזבו שם ואח"כ חזר לחיות בנס (דעה לה הקדשנו דף מיוחד בפרשה זו האם נשחט יצחק?). עפ"י פירוש אבן עזרא, יצחק חזר עם אברהם מהעקידה אלא שהוא "ברשותו" ותחת חסותו ולכן לא נזכר. בדומה לפירושו של אבן עזרא בהליכה לעקידה שיצחק היה בן יג שנה "והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו" (מובא בדברינו בחלק א). אבל הנערים נזכרים, עד כדי הליכת אברהם איתם "יחדיו" בחזרה מהעקידה. הנערים כן ויצחק לא. אין קול ליצחק. ואם בדרך לעקידה לפחות נזכר יצחק בשמו וגם פנה אל אברהם: "אבי" ושאל: "איה השה לעולה", כאן יש שתיקה מוחלטת! קול דממה, קול דומם, רועם ומדמם. "יגעת ולא מצאת – אל תאמין" אמרו חכמים (מגילה ו ע"ב). ובלשון הלמדנית השגורה: "לא מצאתי אינה ראיה" (מה המקור?), אבל פרשנים רבים שבדקנו: רשב"ם, רמב"ן, רד"ק, רבי בחיי בן אשר, בכור שור, ספורנו וכלי יקר, לא מתעכבים על החזרה מהעקידה ועל אי אזכור יצחק בסופה וחותמים את פירושם לעקידה בשבועת אברהם, הבטחת הקב"ה וכו'. אבל מעט מאד אם בכלל על החזרה מהעקידה.
  17. יצחק נרמז כאן כשאברהם אומר: "שאם חס וחלילה לא הייתי שומע לך אבדתי את כל מה שיגעתי מימי", ותשובת הקב"ה: אכן, "שאילו לא שמעת לי לא היה בידך כלום". ובבראשית רבה נו יא שהוא המקור למדרש זה, נזכר יצחק בשמו: "ויקרא מלאך ה' שנית ויאמר בי נשבעתי, מה צורך לשבועה זו? א"ל הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני". כך גם בתנחומא כג בפרשתנו שמעצים מאד את הדין ודברים שבין אברהם והקב"ה בעת העקידה ולאחריה ומזכיר את יצחק בשמו. ראו שם. סוף דבר, במרכז דרשה זו שחוזרת במדרשים ופרשנים רבים, עומד אברהם אשר עורך דברים נכוחים מול הקב"ה, אולי כ'פיצוי' על כך שלא עשה כן בשעת הציווי וכפי שעשה בסדום, לכתחילה ולא בדיעבד. אבל אין זה קולו של יצחק.
  18. מדרשים רבים, בראשם בראשית רבה נו י דורשים מפסוק זה את מקור השם ירושלים כמכיל את "יראה" של אברהם ואת "שלם" של מלכי צדק ומתמקדים בשני אישים אלה. ראו דברינו מי אתה מלכי צדק בפרשת וירא. מדרש זה נותן מקום ליצחק.
  19. ובמקבילה של דרשה זו בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ - בחודש השביעי: "כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם". ונראה לתקן "לא תשיב להם".
  20. איך לומדים מפסוק זה שהקב"ה לא ישיב למקטרגים? שימו לב לניקוד על המילה יראה פעמיים בפסוק: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה"
  21. מדרש זה נותן קול ליצחק, לאחר העקידה, קול לדורות לצד אברהם אביו. "ה' יראה" לא כשם משלים לעיר שלם ולא ביחד עם מלכי צדק, אלא עם יצחק, כתפילה לדורות. שבכל דור ודור ובכל מקום בו בני אברהם ויצחק יהיו מצויים, אתה ה' תיראה להם ותסלח להם ותושיע אותם מיד כל המקטרגים והמשטינים עליהם. אך זה קול לדורות, אין זה הקול האנושי של יצחק אחרי העקידה.
  22. המדרש ער לעובדה שיצחק לא נזכר אחרי העקידה ושואל: "היכן יצחק?". תשובתו היא שאברהם לקח אותו ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר. כך יוכל גם לומר לשרה שעשה מה שאמר לה עפ"י המדרש שהבאנו בתחילת חלק א של דף זה, שהוא הולך להביא את יצחק למקום שבו "מחנכים את הנערים". ועשה זאת אברהם בחשכת הלילה מחשש לעין הרע בשל הנס וההצלה שאירע להם. האנלוגיה שהמדרש מציע היא עם חנניה מישאל ועזריה שניצלו מכבשן האש ושוב לא שומעים מהם. ראו בהמשך המדרש שם מה עלה בגורלם. ראו דרשה זו גם בילקוט שמעוני וירא רמז קב. ראו עוד בתרגום יונתן, כתר יונתן בראשית כב יט: "ויקחו מלאכי מרום את יצחק והובילוהו לבית מדרשו של שם הגדול והיה שם שלש שנים. וביום ההוא שב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו כאחד לבאר שבע וישב אברהם בבאר שבע". לא אברהם מוליך את יצחק אלא מלאכי השרת! הוא חוזר לנעריו (ישמעאל ואליעזר?) והם שהולכים "כאחד" (תרגום חוזר מארמית לעברית של "יחדיו") לבאר שבע.
  23. הנערים, ישמעאל ואליעזר הם שתמהים היכן יצחק? בין כך ובין כך, אין קול ליצחק אחרי העקידה.
  24. אם זכינו לפרשן אברהם אבן עזרא שיפרש את מעשי אברהם בעקידה וירמוז מעט גם מה אחריה, הנה הפרשן ר' יצחק עראמה (ספרד-איטליה מאה 15) שיפרש את פעולת יצחק בפירושו 'עקידת יצחק'.
  25. עפ"י גישה זו של ר' יצחק עראמה, יצחק אבינו היה פאסיבי לאורך כל מהלך העקידה. גם אם לרגע התעורר בדרך הלוך ושאל "איה השה לעולה?", מיד ("בפתע") נשמע לאברהם אביו, וקיבל עליו לסבול את העקידה. גם אחרי שנעקד ושוחרר שוב לא היה בכוחו לשוב לעצמו. פאסיביות וכניעות זו של יצחק שמסר את כל כוחו ורצונותיו ואישיותו לרצון אבין (ולרצון הקב"ה שאביו ייצג עבורו), הם שהקנו לו את העקידה שקרויה תמיד 'עקידת יצחק' ולא למשל 'עקידת אברהם ויצחק' (זה כעוקד וזה כנעקד). אבל הניסיון הוא של אברהם, לא של יצחק. מי שפאסיבי ומוותר על רצונו אינו עומד לניסיון ולפיכך גם לא נזכר באחריתה. נראה שגם המדרשים ומקצת הפרשנים שנותנים ביטוי כזה או אחר לקולו של יצחק טרום העקידה, בעקידה ומעט מאד אחריה, יסכימו עם פירוש עקידת יצחק שלא היה בכוחו של יצחק לשוב, איך שלא נבין משפט זה. בה בעת, החיים לא עצרו מלכת אחרי העקידה.
  26. המקרא שמעלים את יצחק בסוף סיפור העקידה מתאר את חייו בין עקידה למיתה כפעילים ומלאי עשייה: הוא נושא לאשה את רבקה שלוש שנים לאחר העקידה (אם נאמר שהיה בן 37 בעקידה), הוא מתנחם בהקמת בית אחרי מות אמו, הופך עולמות בתפילה לפרי בטן ביחד עם רבקה אשתו (ראו דברינו עתירה בפרשת תולדות, לא שמענו שאברהם ושרה עתרו), עפ"י המדרש גם דואג להחזיר את הגר לאברהם אביו לאחר מות שרה, (ראו דברינו קטורה) הוא הופך לאיש אדמה ופחות נודד כרועה צאן, חוזר ונאחז בגבול פלשתים וכורת איתם ברית, לא יורד מהארץ בשנות רעב ועוד. ראו דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות. בערוב ימיו (עפ"י המדרש) חוזרת אליו פרשת העקידה. "תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו" מדגיש המדרש להלן. אבל בין העקידה בה ראה את השכינה במו עיניו ובין סוף ימיו בה כהו עיניו, חי יצחק חיים מלאים וקולו נשמע במעשיו כעובד אדמה הראשון בארץ ישראל
  27. על ראיית יצחק את השכינה כשנעקד ראו גם תנחומא (בובר) תולדות סימן כב: "כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו, נגלה הקב"ה על המלאכים ופתח את הרקיע, ויצחק נשא עיניו ורואה חדרי המרכבה וחרד ונזדעזע". שם מקשר המדרש את חרדת יצחק בעקידה עם חרדתו כשמתברר לו שיעקב לקח את הברכות שייעד לעשו: "שתי חרדות חרד יצחק, אחת בהר המוריה כשעקדו אביו ... וכאן (בברכות) חרד חרדה והיתה גדולה מן הראשונה". על חרדה זו הרחבנו בדברינו על חרדה וצעקה בפרשת תולדות. כאן רק נשאל: אלו חיים חי יצחק בין שתי חרדות אלה? האם הפאסיביות שלו בתום העקידה ליוותה את כל חייו?
  28. ובבראשית רבה סה י: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות - מכח אותה ראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת ... ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו". בסוף ימיו חוזר מעשה עקידה ומכחיש את כוחו של יצחק, אולי גם מקצר את ימיו ומכער את זקנתו..

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה