פרשות השבוע

או – לאיזה קול אתה נשמע

מדרש תנאים לדברים פרק ג פסוק כד (ספרי דברים פיסקא כו) – בין ה' לאלהים

"ה' אלהים"¹ – כל מקום שנאמר ה' – הרי זו מידת רחמים: "ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד ו). "אלהים" – כל מקום שנאמר אלהים, הרי זו מידת הדין: "עד האלהים יבא דבר שניהם", "אשר ירשיעון אלהים" (שם כב ח), "אלהים לא תקלל" (שם כז), "אלהים שופט צדיק" (תהלים ז יב).² אמר משה: בבקשה ממך, תהא מידת רחמים כובשת למידת הדין, לכך הקדים: ה' אלהים.³

מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, פרק שני: שמות ה' והנהגותיו⁴

הנהגות אלוהיות שונות משמשות זו בצד זו בספר בראשית. חכמים כבר אמרו שתחילה עלה על דעת הבורא לברוא את העולם במידת הדין. אח"כ נמלך ושיתף בבריאה את מידת הרחמים (בראשית רבה יב טו). בכך ביקשו להסביר את חילופי השמות האלוהיים שבשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. פרק א המזכיר רק את שם אלוהים .. פרק ב המזכיר תמיד את שם הוי"ה … השפעת שתי המידות האלה, ניכרת גם בהמשך הנהגת העולם … שתי הנהגות האלה היו משמשות זו בצד זו כבר משעת בריאת העולם …⁵

בראשית רבה לג ג פרשת נח –

"ויזכור אלהים את נח" (בראשית ח א) – א"ר שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים, שהם הופכים מידת רחמים למידת הדין. בכל מקום שנאמר: ה' – מידת רחמים: "ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד ו), וכתוב: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" (בראשית ו ה); "וינחם ה' כי עשה את האדם" (ו ו); "ויאמר ה' אמחה את האדם" (ו ז).⁶ אשריהם הצדיקים שהן הופכים מידת הדין למידת רחמים. בכל מקום שנאמר "אלהים" הוא מידת הדין: "אלהים לא תקלל" (שמות כב כז), "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שם שם ח). וכתוב: "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו" (שם ב כד), " ויזכור אלהים את רחל" (ל כב), "ויזכור אלהים את נח".⁷

בראשית פרק כב – סיפור העקדה במקרא

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה'⁸ מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה:

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:⁹

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע – דברי התלמיד כנגד דברי הרב

אמר לו אברהם למלאך: הקב"ה אמר לי לשוחטו ואתה אמרת לא תשחטנו, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? מיד: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ וגו' ".¹⁰

במדבר רבה פרשה כ סימן טו – מאברהם לבלעם

"ועתה אם רע בעיניך אשובה לי" – אמר לו: אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב"ה: "קוּם לֵך אִתָּם". ואתה אומר שאחזור? כך אומנותו! לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואח"כ: "ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך" (בראשית כב יא-יב)? לָמוּד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו. עכשיו הוא אומר לי: "לך אתם". ועכשיו "אם רע בעיניך אשובה לי".¹¹

מורה נבוכים חלק ב פרק מה (בדרגות הנבואה) – דרגת אברהם בנבואה

הדרגה האחת עשרה שהוא רואה מלאך המדבר אליו במראה, כאברהם בשעת העקידה, וזאת אצלי העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בעניניהם. אחרי אשר התישב מה שהתישב משלמות דבריות האיש כפי מה שיחייבהו העיון, ולאחר הוצאת משה רבנו עליו השלום מן הכלל.¹²

בראשית רבה לט ט פרשת לך לך, נה ז פרשת וירא – לך לך החביב פחות

אמר רבי לוי בן חייתא: שתי פעמים כתיב "לך לך" ואין אנו יודעים אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה. ממה דכתיב: "אל ארץ המוריה", הוי השנייה חביבה מן הראשונה.¹³

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) – מדרש על התורה "זו היא שנאמרה ברוח הקודש" 

אמר לו יצחק לאביו: אבה,¹⁴  "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" … אמר אברהם ליצחק: גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הוא השה לעולה (שם). מיד הניח יצחק ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה במר נפש. אמר לאברהם: אבה, אבה, זו היא תורה שאמרת לשרה אמי לבית רבו אני מוליכו?¹⁵ … בבקשה ממך שלא תלך ותאמר לה לשרה אמי כשהיא עומדת על הגג, שלא תיפול ותמות. והיה אברהם בוכה ומלאכי שרת בוכין. והיה יצחק מצפה אל ההרים, שנאמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" (תהלים קכא א).¹⁶

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה – הרחמים כבשו

אלהינו ואלוהי אבותינו, זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדנו בפקודת רחמים משמי שמי קדם. וזכור לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה. ותראה לפניך עקידה שעקד את בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם. כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך.¹⁷

מסכת תענית פרק ב משנה ד – אברהם מבקש מענה

… מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה … מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה … מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם … מי שענה את שמואל במצפה … מי שענה את אליהו בהר הכרמל … מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכו'.¹⁸

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ – בחודש השביעי

מלמד שאמר אברהם להקב"ה: אדם אם מנסה את חבירו, אינו יודע מה בלבו. אתה יודע מה בלבבות והיית מנסה אותי?! לא היה גלוי לך שאני שוחטו? אמר לו הקב"ה: גלוי וצפוי לפניי. אפילו נפשך אם אמרתי לך לא הייתה מעכב … אמר לו אברהם: למה עשית לי כך? אמר לו הקב"ה: שהייתי מבקש ליודעך בעולם, שלא על חנם בחרתי בך מכל האומות – "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב יב).¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לא רצינו להפריע לשטף קריאת פסוקי התורה לעיל ולהתרשמות הבלתי אמצעית והישירה מהמקרא עצמו בלי מתווכים. אבל אם יורשה לנו כעת, נוסיף את הדרשה הבאה המשלבת בסיפור גורם נוסף: את השטן. ראו מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כג: " … מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח ונטל את הסכין כדי לשחטו … ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו. וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים: אל תשלח ידך אל הנער ואילולי כן כבר היה נשחט". בעודו תחת הציווי האלוהי להעלות את יצחק לעולה לא נותן אברהם לשום גורם להסיט אותו מלקיים את הציווי. כל הגורמים המעכבים הם בחינת "שטן", כולל השטן שבניסיון אחרון מפיל את הסכין מידו של אברהם, אך הוא ממהר להרימה ולהמשיך בציווי.²⁰ או אז, בדיוק ברגע זה נשמעת בת הקול המצווה עליו שלא לשחוט את יצחק! בקלות רבה, יכול אברהם (עפ"י המדרש) לראות גם בקריאת המלאך "אל תשלח ידך אל הניר" ניסיון נוסף של השטן להדיחו מדרכו. אך לא! בת קול זו לא נחשבת לעוד תעלול של השטן – לה אברהם נשמע! הכיצד? מי הוא שהעביר את הגבול הדק הזה? אברהם! האדם הוא ורק הוא יודע להבחין בין קול של שטן ובין קול של אמת, גם אם שניהם בעצם מורים לו את אותו הדבר: אל תשחט את הנער.

ואם נחזור לפרק מה בחלק ב של מורה נבוכים הדן בדרגות הנבואה השונות, ראו שם המדרגות הראשונות (הנמוכות) דווקא, של מי שזוכה לסייעתא דשמיא שממריצה אותו לעשייה טובה, מי שנחה עליו רוח ה', מי שה' עמו, מי שזכה לרוח הקודש וכו', גם בלי דיבור או התגלות מהשמים. המבחן המרכזי לדרגות נמוכות ופשוטות אלה, הוא שמעשיו הם טובים וראויים ובעלי "השפעת טוב על אנשים רבים". ראו שם שזו הייתה גם דרגת משה בתחילת דרכו, כאשר יצא וראה בסבל אחיו והרג את המצרי. גם אברהם, שלא במקרה המיוחד של העקדה, זכה ביום יום למדרגות פחותות יותר ממדרגה האחת עשרה הנ"ל. אולי גם זה מסודות העקדה, לצרף לקול של מלאך הווי"ה את הקול הפנימי הפשוט הזה, את דרגת הנבואה הנמוכה והאנושית.