פרשות השבוע

מים ראשונים: איזהו מת מצווה? כל אדם מת שנמצא מוטל במקום כלשהוא ואין מי שמכיר אותו ויודע עליו ואין מי שדואג לקבורתו. וכלשון הגמרא במסכת נזיר מג ע"ב: "איזהו מת מצוה? כל שאין לו קוברין". ובמשנה נזיר ט ג: "המוצא מת מתחילה" – "שלא היה ידוע שהיה שם קבר. והיינו דאמרינן בגמרא המוצא ולא שהיה מצוי" (ברטנורא). לא נוכל לסקור באופן מלא נושא זה, רק נביא מספר מקורות. (הנושא נסקר חלקית באנציקלופדיה התלמודית ובויקיפדיה).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו … לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ: (ויקרא כא א, ב, ד).¹

 

ספרא (תורת כהנים) פרשת אמור פרשה א – אם אין עמיו שם

"לנפש לא יטמא בעמיו" – בזמן שעמיו שם אינו מיטמא, מיטמא הוא למת מצוה.²

ויקרא רבה כו ח פרשת אמור – אמירות הרבה

וזה: "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם" – מהו אמור ואמרת שתי פעמים? אלא באמירה ראשונה אמר לו: "לנפש לא יטמא בעמיו". באמירה שניה אמר לו: אם בא מת מצוה לידיך, היזקק לו.³ לפי שבעולם הזה הכהן מטמא למת מצוה, אבל לעתיד לבוא מה כתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כה, ח). סליק פרשתא.⁴

מסכת מגילה דף ג עמוד ב – מה עדיף?

תלמוד תורה ומת מצוה – מת מצוה עדיף, מדתניא: מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה.⁵ עבודה ומת מצוה – מת מצוה עדיף … בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף – משום כבוד הבריות? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף. דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.⁶

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רלא – מצוות קבורה הכללית

והמצוה הרל"א היא שצונו לקבור הרוגי בית דין ביום שייהרגו. והוא אמרו יתעלה: "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא כג).⁷ ולשון ספרי: "כי קבור תקברנו מצות עשה". והוא הדין בשאר המתים, כלומר: שייקבר כל מת מישראל ביום מותו. ולכן ייקרא המת שאין מי שיתעסק בקבורתו מת מצוה, כלומר: המת שמצוה על כל אדם לקברו לאמרו יתעלה: "קבור תקברנו".⁸

מסכת שמחות פרק ד הלכה טז⁹ – צעק ולא נענה

מצא מת מצוה הרי זה מטפל בו וקוברו. איזהו מת מצוה? כל שהוא צווח ואין בני העיר שומעין קולו. אבל היה צווח ובני העיר שומעין קולו, אין זה מת מצוה.¹⁰ רבי אומר: לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה. אבל אם יש שם כדי נושאי המטה וקובריה, אין זה מת מצוה.¹¹

מסכת נזיר פרק ז משנה א – כהן גדול מול נזיר במת מצווה

כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן אבל מיטמאין למת מצוה. היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, רבי אליעזר אומר: יִטָמָא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים: יִטָמָא נזיר ואל יטמא כהן גדול. אמר להם רבי אליעזר: יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו: יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם.¹²

מסכת בבא קמא דף פא עמוד א – תקנת יהושע

תנו רבנן: עשרה תנאין התנה יהושע: שיהו מרעין בחורשין, ומלקטין עצים בשדותיהם, ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ מתלתן, וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית, ומעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין ממנו, ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה, ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום, ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה, ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים, והתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד, ומת מצוה קונה מקומו.¹³

מסכת עירובין דף יז עמוד א – מת מצוה קנה מקומו, אבל מפנים לצורך      

תנו רבנן: מחנה היוצאת למלחמת הרשות – מותרין בגזל עצים יבשים. רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום, ובמקום שנהרגו שם נקברין. … פשיטא, מת מצוה הוא, ומת מצוה קונה מקומו!¹⁴ – לא צריכא, אף על גב דאית ליה קוברין, דתניא: איזהו מת מצוה – כל שאין לו קוברין. קורא ואחרים עונין אותו – אין זה מת מצוה.¹⁵

ומת מצוה קנה מקומו? והתניא: המוציא מת מוטל בסרטיא – מפניהו לימין אסרטיא או לשמאל אסרטיא.¹⁶ שדה בור ושדה ניר – מפניהו לשדה בור. שדה ניר ושדה זרע – מפניהו לשדה ניר. היו שתיהן נירות, שתיהן זרועות, שתיהן בורות מפניהו לכל רוח שירצה!¹⁷ – אמר רב ביבי: הכא במת מוטל על המיצר עסקינן, מתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר – מפניהו לכל רוח שירצה.¹⁸

מסכת דרך ארץ פרק ז – תחילתו של רבי עקיבא

אמר ר' עקיבא: כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצוה, ונטפלתי בו כארבעת מילין, עד שהבאתיו למקום קברות, וקברתיו. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' אליעזר ור' יהושע, אמרו לי: על כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו שפכת דם נקי. אמרתי להם: רבותיי, למה? אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים. הוא היה אומר: די לא שימש תלמידי חכמים קטלא חייב.¹⁹

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק כא – אין טומאה לצדיקים

אמור אל הכהנים. ומפני מה שני אמירות נאמרו אל הכהנים? אלא אמירה ראשונה שלא יטמא למת, "ואמרת" – אעפ"י שאמרתי להם לא יטמאו, למת מצוה יטמאו. ולצדיקים גם כן, לפי שהצדיקים במיתתם הם חיים: ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים, והיה ר' יהושע הגרסי משמשו.²⁰ פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו. בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אליהו אני. אמר לו: מה תרצה? אמר לו: באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת. מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח, נתחזק אליהו ונטפל בו, אמר לו ר' יהושע: ולאו כהן אתה? אמר לו בני אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים, …²¹ וכשבאו, אמר אליהו לר' יהושע הגרסי: לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידיהם כי אין טומאה לצדיקים. ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו, אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה.²²

שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קלז²³ – מפנים מת מצווה לקבר ישראל

אמנם בָּנוֹתי בדעתי בדין מת מצוה דקנה מקומו אם הפירוש דאין לפנותו אף לקבר אבותיו וכדומה, ומצאתי לגדול אחד שעמד בזה, וכתב דפשוט הוא דמה דמת מצוה קנה מקומו הוא דהוי כקבור שם, אבל לא עדיף משאר מת הקבור דשרי לפנותו למקום אבותיו הגם דלא קברוהו על תנאי דלפנותו. והא דאמרינן בסנהדרין (מז ע"ב) דילמא מת מצוה ואסור לפנותו, זהו לפנותו שלא למקום אבותיו. אבל למקום אבותיו מותר לפנותו, וממילא הוא הדין לתוך קברות ישראל דזהו מקרי לתוך שלו. כך נראה לומר.²⁴

רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה א

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.²⁵

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא מעניין, שלא מצאנו מי שדן בו, הוא ההשוואה של דין מת מצווה עם דין עגלה ערופה, היינו מציאת אדם הרוג בשדה שלא נודע איך מת ומי הכהו (ראה דברינו בנושא דין עגלה ערופה בפרשת שפטים). איך מבדילים בין שני מקרים אלה? בודקים תחילה אם יש חשש לרצח ואז הולכים על דין עגלה ערופה (וקוברים את ההרוג, כדין מת מצווה?) ואם אין חשש לרצח, אז זה דין מת מצווה. מי מחליט? האדם שמוצא את הגופה בשדה? בית הדין שבא למקום?²⁶ האם שני דינים אלה, עגלה ערופה ומת מצווה, הם דינים סותרים או משלימים? אולי המשותף לשניהם הוא שקוברים את המת במקום בו מצאו אותו, על מנת להתריע ולציין קבל עם ועדה שהיה כאן מקרה קשה של אדם אנונימי שמת בנסיבות קשות, דוגמת הציון שעושים היום לצמתים בהם נהרגו אנשים או למקומות בהם אירע פיגוע חבלני, תאונה קשה וכדומה. אח"כ, כששקט הדם, וחלף הזמן, מביאים את המת לקבורה בקבר ישראל בכבוד. והמאיר עינינו בנושא זה יבורך בכל מילי דמיטב.