וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (ויקרא כה יד).1
ויקרא רבה פרשה טז סימן ו – עבירה על חמישה חומשי תורה
אמר ר' יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע: "זאת תורת נגע צרעת" (ויקרא יג נט), "זאת תורת אשר בו נגע צרעת" (שם יד לב), "זאת התורה לכל נגע הצרעת" (יד נד), "זאת תורת הצרעת" (יד נז). והקיף: "זאת תהיה תורת המצורע" (יד ב) – תורת המוציא שם רע. ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצורע".2
ספרא בהר פרשה ג פרק ד – הונאת ממון והונאת דברים
"אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה יד) – זו הניית ממון. יכול זו הניית דברים? וכשהוא אומר "לא תונו איש את עמיתו" – הרי אוניית דברים אמורה, הא מה אני מקיים "אל תונו איש את אחיו" – זו אונאת ממון.
"ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה יז) – זו הונאת דברים. יכול זה הונאת ממון?3 כשהוא אומר "אל תונו איש את אחיו" – הרי אונאת ממון אמורה, הא מה אני מקיים "ולא תונו איש את עמיתו"? הרי הונאת דברים. כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים מה היו. ואם היה בן גרים לא יאמר לו: זכור מה היו מעשה אבותיך.4
רמב"ם הלכות מכירה פרק יב הלכות א-ד – דיני הונאת ממון
אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו". ואע"פ שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להישבון. ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה, חייב לשלם. וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב? שְׁתוּת בשווה.5 כיצד? הרי שמכר שווה שש בחמש, או שווה שבע בשש, או שוה חמש בשש, או שווה שש בשבע, הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה.6 היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה ששים דינר בחמישים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו. היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמישים פחות פרוטה בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל.7
ויקרא רבה פרשה לג סימן א – לשון טובה ורכה ולשון רעה וקשה
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך" – זהו שכתוב: "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח כא);8 תרגם עקילס: מיצטֵרון-מָכֵירין: מוות מכאן והחיים מכאן.9 בן סירא אמר: היתה לפניו גחלת, נפח בה – בערה, רקק בה – כָּבַת.10 אמר ר' ינאי: היה ככר טָבוּל.11 אכלו עד שלא עישרו – מות ביד לשון, עישרו ואכלו – חיים ביד לשון.12 אמר ר' חייא בר אבא: היתה לפניו כלכלה של תאנים, אכלה עד שלא עִישׂרָהּ – מות ביד לשון, עִישׂרָהּ ואכלה – חיים ביד לשון.13
רבן גמליאל אמר לטבי עבדו: צא, קנה לנו ציב [חתיכת בשר] טוב מן השוק. יצא והביא לו לשון. לאחר ימים אמר לו: צא, קנה לנו ציב רע מן השוק. יצא והביא לו לשון. אמר לו: מהו זה? כשאמרתי לך צא קנה לנו ציב טוב מן השוק, הבאת לנו לשון; וכשאמרתי לך צא קנה לנו ציב רע מן השוק, הבאת לנו לשון! אמר לו: אדוני, ממנו הטוב וממנו הרע. כשהוא טוב – אין טוב ממנו, וכשהוא רע, אין רע ממנו.
רבי עשה סעודה לתלמידיו. הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים. התחילו בוררים את הרכים ומניחים את הקשים. אמר להם: בני, דעו מה אתם עושים. כשם שאתם בוררים את הרכין ומניחים את הקשים, כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו. לפיכך משה מזהיר את ישראל: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך .. אל תונו איש את אחיו".14
רי"ף מסכת יומא דף ה עמוד ב – דיבור בנחת ומשא ומתן באמונה
תנו רבנן: בזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ודיבורו בנחת עם הבריות ומִקְחוֹ ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו? אשרי איש פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלמדוהו תורה. אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה. פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט ג).15
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז – בין יוסף לאחיו
כיון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס, התחיל לומר לאחיו: מה אנו עומדים? מִזֶּה נתחיל ובפרעה נסיים. והם לא היו יודעים שיוסף מבין לשונם, שנאמר: "והם לא ידעו כי שומע יוסף" (בראשית מב כג). כיון שראה יוסף כך, התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה. אמר להם: איני רוצה לידע אלא לבנימין הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע? שמא אתם נתתם לו עצה לגנוב את הגביע? כיון ששמע בנימין כך, אמר: לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע. אמר לו: השבע לי, התחיל לישבע לו … 16
ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רעו – במתן תורה ומצוות
"כה תאמר" – אמור בלשון רכה ראשי הדברים לנשים ותגיד לבני ישראל ותדקדק עמהן. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, לא במסורת אני אומר לכם, לא כתבים אני משגר לכם ולא עדים אני מעמיד עליכם. אלא "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים". ראו על כמה חייבין לי: על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים לשעבר ולא נפרעתי מהן אלא על ידכם.17
שמות רבה פרשה מב סימן ב – הקב"ה רומז למשה
התחיל הקב"ה ליתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים. מנין? אמר ר' יוחנן: למעלה כתוב: "וידבר ה' אל משה לך רד" – לשון קשה, ואחר כך הוא אומר: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא (שמות לב ט) – ואין אמירה אלא לשון רך, כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו והוא אומר לו: אמור לי מה עשיתי לך שכן עשית לי? כיון ששמע משה מן הקב"ה דברים רכים, התחיל מבקש עליהם רחמים, שנאמר: "ויחל משה".18
רמב"ן בראשית פרק כז פסוק יב – קולו של יעקב הסגירו
ואני תמה, איך לא פחד מהיכר הקול, וכל בני אדם נכרים בקולם, כמו שאמרו רבותינו (גיטין כג א) היאך סומא מותר באשתו, והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא. ואם סתם בני אדם מכירין כן, מה יהיה ביצחק, החכם והבקי להכיר בין בניו, שתהיה לו באמת טביעות בקול. אולי היו האחים האלה דומים בקולם. ולכך אמרו (בראשית רבה סה יט) כי הקול קול יעקב, דבריו, שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם שמים. או שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו, כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן.19
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אם נחזור לפסוקי המקרא שכופלים את איסור ההונאה ומזהירים אותנו הן מאיסור הונאת דברים והן מאיסור הונאת ממון, בא ירמיהו וכורכם בפסוק אחד: "כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו פרק כב פסוק ג). ראו פירוש מצודת דוד על הפסוק: "אל תונו – זהו אונאת דברים של עגמת נפש: אל תחמוסו – אל תעשו להם חמס וזהו עושק הממון".