זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (ויקרא יד ב).1
ויקרא רבה פרשה טז סימן ו2
אמר ר' יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע:3 "זאת תורת נגע צרעת" (ויקרא יג נט), "זאת תורת אשר בו נגע צרעת" (שם יד לב), "זאת התורה לכל נגע הצרעת" (יד נד), "זאת תורת הצרעת" (יד נז). והקיף:4 "זאת תהיה תורת המצורע" (יד ב) – תורת המוציא שם רע. ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצורע".5
ויקרא רבה פרשה טז סימן א
"זאת תהיה תורת המצורע" – זהו שכתוב: "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תועבות תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ" (משלי ו טז) – ר' מאיר ורבנן. ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג. ורבותינו אומרים: שבע.6 מה מקיימים רבותינו "ושבע"? זו שביעית שקשה כנגד כולם. ואיזה זה? "משלח מדנים בין אחים". ואלו הן: "עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי. לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים" (שם יז-יט). ואמר רבי יוחנן וכולן לקו בצרעת. "עיניים רמות" מבנות ציון … "לשון שקר" ממרים … "ידים שופכות דם נקי" מיואב … "לב חורש מחשבות און" מעוזיהו … "רגלים ממהרות לרוץ לרעה" מגיחזי … "יפיח כזבים עד שקר" מישראל … "ומשלח מדנים בין אחים" מפרעה … 7
לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצורע" – המוציא רע.8
ויקרא רבה פרשה טז סימן ג
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש. ר' יוחנן אמר: אסור להלך למזרחו של מצורע ארבע אמות. ור' שמעון אמר: עד מאה אמות. ואינם חלוקים. מי שאמר: עד ארבע אמות – בשעה שאין הרוח יוצא. ומי שאמר: עד מאה אמה – בשעה שהרוח יוצא, אפילו עד מאה אמה אסור להלך.9 ר' מאיר לא היה אוכל ביצה ממבוא של מצורע. ר' אמי ור' אסי לא היו נכנסים למבוא של מצורע. ור' שמעון בן לקיש כשהיה רואה אחד מהם במדינה,10 היה רוגמו באבנים. אמר לו: צא למקומך, אל תזהם את הבריות. שנה ר' חייא: "בדד ישב" (ויקרא יג, מו) – בלבדו ישב. ור' אלעזר בר' שמעון כשהיה רואה אחד מהם, היה מִטַּמֵּן ממנו, על שום שכתוב בו: "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא רע.11
ויקרא רבה פרשה טז סימן ד
ר' לעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר: רמ"ח איברים יש בו באדם, מהם רבוצין מהן זקופין. ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות. בוא וראה כמה שריפות הוא שורף! אילו היה זקוף ועומד – על אחת כמה וכמה. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" – המוציא שם רע.12
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע סימן ד
ראה מה קשה לשון הרע, שהוא קשה מגילוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה, מגילוי עריות, דכתיב: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים" (בראשית לט ט).13 משפיכות דמים, דכתיב: "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג). עבודה זרה, דכתיב: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה" (שמות לב לא). וכשהוא מזכיר לשון הרע אינו אומר לא "גדול" ולא "גדולה", אלא "גדולות", שנאמר: "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" (תהלים יב ד), לכך נאמר: "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח כא).14
דבר אחר: "מות וחיים ביד לשון" – אל תאמר הואיל וניתנה לי רשות לדבר, הרי אני מדבר כל מה שאני מבקש. הרי כבר הזהירה התורה אותך: "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהלים לד יד). שמא תאמר שאתה מְחַסֵר15 – אין אתה אלא מִשְׂתַּכֵּר! ורוח הקודש מצווחת: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא כג), אל תהי קורא כן, אלא: שומר מצרעת נפשו.16
ויקרא רבה פרשה טז סימן ב
"זאת תהיה תורת המצורע" – זהו שכתוב: "מי האיש החפץ חיים" (תהלים לד יג). מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי. והיה מכריז ואומר: מי שמבקש לקנות סם חיים יבוא ויטול. נכנס לעכברא זו וקרב לביתו של ר' ינאי.17 היה [ר' ינאי] יושב ופושט בטרקלינו.18 שמעו מכריז: "מי שמבקש לקנות סם חיים". אמר לו: בוא עלה לכאן, מכור לי. אמר לו: לא אתה צריך לו ולא שכמותך. הטריח עליו. עלה אצלו.19 הוציא לו ספר תילים,20 הראה לו פסוק זה: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". מה כתוב אחריו? "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" (שם יד-טו). אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,21 עד שבא רוכל זה והודיעו: "מי האיש החפץ חיים". אמר ר' חגי: אף שלמה מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא כג) – שומר מצרעת נפשו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא שם רע.22
ויקרא רבה פרשה ט סימן ג
מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר.23 אמר לו: ישגיח רבי להתקבל אצלנו.24 אמר לו: אעשה מה שיהנה אותך. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא – ולא מצאו, במשנה – ולא מצאו, בתלמוד – ולא מצאו, בהגדה – ולא מצאו.25 אמר לו: ברך! אמר לו: יברך ינאי בביתו. אמר לו: יש בך לומר מה שאני אומר לך? אמר לו: הן. אמר לו: אמור: אכל כלב פיתו של ינאי. עמד, תפסו ואמר לו: מה? ירושתי אצלך ואתה מונה אותי? אמר לו: ומהי ירושתך אצלי? אמר לו: פעם אחת הייתי עובר לפני בית ספר ושמעתי קול התינוקות אומרים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" – "מורשה קהילת ינאי" לא כתוב כאן, אלא: "קהילת יעקב".26 משנתפייסו זה לזה, אמר לו (ינאי לאורח): במה זכית לאכול על שולחני? אמר לו: מימי לא שמעתי מילה רעה והחזרתיה לבעליה. ולא ראיתי שנים שמתכתשים זה עם זה, ולא נתתי שלום ביניהם. א"ל: כל דרך ארץ זו אצלך וקראתיך כלב? וקרא עליו: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) – שִׁי"ן כתוב: הַשָּׁם דרכו שווה הרבה. שאמר ר' ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה. זהו שכתוב: "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג כד). "דרך" – זו דרך ארץ ואח"כ "עץ החיים" – זו תורה.27
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ב
רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין. חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר: ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה, אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה.28
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: כמה דורות אחרי ר' ינאי האמורא (דור ראשון, תלמיד של ר' יהודה הנשיא), קם בעם ישראל יניי אחר, מראשוני וגדולי פייטני ארץ ישראל (המאה חמישית או השישית, סמוך לחתימת התלמוד), שעיטר כמעט את כל סדרות הקריאה בתורה (לפי מנהג ארץ ישראל) בפיוטיו. וזה פיוטו לפרשת מצורע:
יָהּ טַהֵר טֻמְאַת טִנּוּף דָּמֵינוּ / וְתַלְבּין וְתַצְהִיר צוֹאַת אָדְמֵנוּ
נִטְמֵאנוּ בְכָל טֻמְאָה / טַהֲרֵנוּ בְכָל טָהֳרָה // טֻנַּפְנוּ בְכָל מָקוֹם / נַקֵּנוּ מִכָּל מָקוֹם
יְקוֹד בָּאנוּ בָאֵשׁ / כְּכָל אֲשֶׁר יָבוֹא בָאֵשׁ // וְעָבַרְנוּ בַמַּיִם / כְּכָל עוֹבֵר בַּמַּיִם
יְקוֹש דְּמֵי יְרוּשָׁלַיִם / הַדִּיחַ מְשָּׁמַיִם // לְהֵרָחֵץ בַּמַּיִם / בְּנֵי הִרְחַצְתָּ בַמַּיִם
(קרובה לפרשת מצֹרע, פיוטי יניי עמ' קנו, נמצא גם בספרה של שלומית אליצור 'שירה של פרשה', עמ' 183)
למידע נוסף על יניי הפייטן, ראה: http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/reshit7-2.htm