אברהם ונמרוד

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (בראשית יב א).1

וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא־הָיָה גִבֹּר־צַיִד לִפְנֵי ה' עַל־כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': (בראשית י ח-ט).2

בראשית רבה לח יג, פרשת נח

אמר ר' חייא בנו של ר' אדא מיפו: תרח עובד צלמים היה. פעם אחת יצא למקום אחד, הושיב אברהם מוכר תחתיו … עמד הגדול שבהם ונטל את המקל ושברם. אמר לו: מה אתה משטה בי? וכי יודעים הם? אמר לו: ולא ישמעו אוזניך מה שפיך אומר?3

נטלו ומסרו לנמרוד, אמר לו נמרוד: נשתחווה לאש. אמר לו אברהם: נשתחווה למים שמכבים את האש. אמר לו נמרוד: נשתחווה למים. אמר לו: נשתחווה לענן שהוא טעון מים. אמר לו: נשתחווה לענן. אמר לו: נשתחווה לרוח שהוא מפזר את העננים. אמר לו: נשתחווה לרוח. אמר לו: נשתחווה לאדם הסובל את הרוח. אמר לו: דברים אתה מספר, אני איני משתחווה אלא לָאוּר.4 הרי אני משליכך בתוכו, ויבוא אלוה שאתה משתחווה לו ויצילך הימנו.5

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) ד. נוסח של מדרש לבראשית עמוד מב

… בן שנולד היום ינחל את העולם כולו.67 מיד לקח תרח את אברהם אבינו ואת מיניקתו, הטמינן בביתו שלש עשרה שנה.8 לאחר כך יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו שלעולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו.9

נכנס לבית עבודה זרה שלנמרוד וראה אלהי כסף וזהב עצים ואבנים. שברם וכנסם כאחד והצית בהן את האש ויצא. נאכלו קרציו לפני נמרוד.10 שלח והביאו, ואמר לו: למה עשיתה כן? הלא תדע שאני הוא האדון כל הארץ, ושמש וירח ברצוני הן באין וברצוני הן יוצאין. אמר לו אברהם: אם כן, דרכה שלחמה זורחת מן המזרח ושוקעת במערב, למחר אמור לה שתצא מן המערב ותשקע במזרח. מיד נתבייש נמרוד. אמרו: אותו היום היו שלש מאות וששים מלכים יושבין לפני נמרוד בעת שהשיבו אברהם זאת התשובה. אמר להן: מה לעשות בזה שאיבד את יראתנו? אמרו לו: במה איבדם? אמר להן: הצית בהן את האור ויצא. אמרו לו: השליכהו לאור. מיד חבש את אברהם אבינו בבית האסורין עשר שנים. והיו מתנדבין ומביאין עצים ואבנים למדורתו של אברהם. הסיקו את האור והשליכו את אברהם לתוך האור. שלח הקב"ה מלאך, וצינן את האור, ולא נשרף אברהם אבינו. מיד קפץ גבריאל להצילו מן האור. אמר לו הקב"ה: אני יחיד ואברהם יחיד.11

מסכת עירובין דף נג עמוד א

"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל" (בראשית יד א), רב ושמואל; חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל – שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד – שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו.12

בראשית רבה מד ז, פרשת לך לך

"אל תירא אברם" (בראשית טו א)13 – ממי נִתְיָרֵא? ר' ברכיה אמר: מִשֵׁם (בן נח) נתירא, זהו שכתוב: "ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו" (ישעיה מא ה), מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם. "וייראו" – זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה: זה נתיירא מזה: תאמר, שֵׁם יש בלבו עלי שהרגתי את בניו,14 וזה נתיירא מזה: תאמר, אברהם יש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. "קצות הארץ יחרדו" (המשך ישעיהו מא) – זה שרוי בקיצו של עולם, וזה שרוי בקיצו של עולם. "קרבו ויאתיון" – זה קרב אצל זה, וזה קרב אצל זה. "איש את רעהו יעזורו" – זה עוזר לזה בברכות, וזה עוזר לזה במתנות. זה עוזר לזה בברכות: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון", וזה עוזר לזה במתנות: "ויתן לו מעשר מכל".15 "ויחזק חרש" – זה שם שעשה את התיבה, "את צורף" – זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש. "מחליק פטיש את הולם פעם" – שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם בדרך אחת למקום. "אומר לדבק טוב הוא – אלו אומות העולם שהן אומרין מוטב להדבק באלוה של אברהם ולא נדבק בעבודת כוכבים של נמרוד. "ויחזקהו במסמרים" – החזיק אברהם את שֵׁם במצות ומעשים טובים. "ולא ימוט" – אברהם.16

בראשית רבה פרשה סג סימן ב, פרשת תולדות

"עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז ו) – האבות עטרה לבנים, והבנים עטרת לאבות … רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף. וצפה אותו השלטון באסטרולוגיה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך. אמר: כדאי הוא להינצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד, והיא נשאת למלך. כך, אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להינצל בזכותו של יעקב. זהו שכתוב: "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט כב) – יעקב פדה את אברהם.17

מסכת פסחים דף קיח עמוד א

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול, אנן מאי טעמא אמרינן האי?18 משום שיש בו חמשה דברים הללו: יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח. …19 חזקיה אמר: מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו, ירידתן – דכתיב: "לא לנו ה' לא לנו" – אמר חנניה. "כי לשמך תן כבוד" – אמר מישאל. "על חסדך ועל אמתך" – אמר עזריה. "למה יאמרו הגוים" – אמרו כולן. עלייתן מכבשן האש – דכתיב: "הללו את ה' כל גוים" – אמר חנניה. "שבחוהו כל האומים" – אמר מישאל. "כי גבר עלינו חסדו" – אמר עזריה. "ואמת ה' לעולם הללויה" – אמרו כולן.20

ויש אומרים: "ואמת ה' לעולם" – גבריאל אמרו. בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ארד ואצנן, ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקב"ה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, אמר: תזכה ותציל שלושה מבני בניו.21

מסכת מגילה דף יג עמוד א – אחרית דבר

רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי: כל דבריך אחד הם, ואנו יודעין לדורשן: "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהוּדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד" (דברי הימים א ד יח) …22 וכי מרד שמו? והלא כָּלֵב שמו! – אמר הקב"ה: יבוא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.23

 

שבת שלום וגשמים בעיתם24

מחלקי המים

עדכון אחרון: 22/10/2015

הערות שוליים

  1. כך פותחת פרשתנו, בה עולה על במת ספר התנ"ך אברהם "האדם הגדול בענקים שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, כפי שמכנה אותו המדרש (בראשית רבה יד ו). בשלוש הפרשות: לך לך, וירא, חיי שרה, זו הדמות המרכזית, אבל גם לאחר מכן, בתורה ובתנ"ך כולו זו דמות האב הראשון והקדמון ולא רק לעם ישראל. למעשה, התוודענו לאברהם כבר בפסוקים החותמים את פרשת נח, בתיאור עובדתי "יבש", כאילו היה עוד אחד בשרשרת הדורות שנמנים בספר בראשית פרק ה – ספר תולדות האדם, ובבראשית פרק יא, תולדות שם: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת־לוֹט". אמנם, מתווסף שם בסוף הפרק סיפור הגירת משפחת תרח מאור כשדים לארץ כנען, שנעצר בחרן, אבל הסיפור המרכזי של אברהם, לא של תרח אביו, מתחיל בפרשתנו, עם הגיעו לארץ כנען.
  2. בפרק י, פרק קודם לתולדות שֵם, מפורטים תולדות חם. ושָׁם נזכר נמרוד לא רק בתולדותיו: בנו של כוש, אלא גם במעשיו: "גיבור ציד לפני ה' ". וחוזר תיאור נמרוד בספר דברי הימים א פרק א פסוק י: "וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ" - פרק שמעתיק ממש את פרק ה ופרק יא של ספר בראשית. לכאורה אין קשר בין אברהם ונמרוד, מה לזה אצל זה? אבל חז"ל יוצרים קשר חזק וברור, עליו נשתדל לעמוד ולהבין פשרו.
  3. בחלק הראשון של המדרש שקצרנו מאד מובא הסיפור הידוע על אברהם ש"שמר" על הפסלים של תרח אביו, הבריח את הקונים ושבר את כולם. וכבר הרחבנו עליו בדברינו שבירת פסלים וניתוץ מצבות בפרשה זו בשנה האחרת. כתוצאה ממעשי אברהם אלה, תרח מביאו לפני נמרוד. יש קשר ברור בין הסיפור של שבירת הפסלים ובין ניסיון כבשן האש. תרח מוסר את דינו של אברהם לנמרוד, לא רק כאב שקובל לשלטון על בנו הסורר, אלא כאזרח אוּר שמבין שמעשי אברהם מסכנים את העולם האלילי כולו וזה עניין למלכות.
  4. כאן נמרוד חוזר לאש בה פתח. נמרוד היה השליט של אוּר כשדים ובסופו של דבר סגד, כנראה לאש. האם סתם חברנו אוּר עם אוֹר? פרי דמיוננו? או שמא משחקי מילים ודמיונו של הדרשן שפתח באש וסיים באור?
  5. כאן הדיאלוג הוא עם נמרוד ולהלן נראה שדיאלוג הוא של אברהם עם עצמו. האמונה והתרבות החדשים מתפתחות לעתים קרובות, דווקא בדיאלוג והתנצחות עם "העולם הישן" שאותו מבקשים לקעקע. ועכ"פ, התפנית שאברהם עושה בסוף לאדם: "נשתחווה לאדם הסובל את הרוח", היא מפתיעה ודורשת הסבר. אולי מטרתה להביא את הדיאלוג לאבסורד שהאדם יעריץ את עצמו ובכך אולי מתחברת לתופעה שמלכי אותה תקופה, כולל נמרוד, עשו מעצמם אלוהות. ראה נבואת ישעיהו בפרק יד על מלך בבל: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי ... אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". ודברי הגמרא בפסחים צד ע"א הקושרים את מלך בבל עם נמרוד: "מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון? יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו ... אך אל שאול תורד אל ירכתי בור!".
  6. כך חוזים איצטגניני נמרוד ומזהירים אותו מפני ילד שנולד ועתיד להעביר את נמרוד ממלכותו.
  7. בקטע שהשמטנו החשד נופל על תרח שנולד לו בן באותו היום. תרח מנסה לטעון שהילד מת ואח"כ גם לא נענה לניסיונות לשחד אותו בכסף ולמסור את בנו (בטענה: "אם אתם חותכין את ראשי, שעורים במה אוכלם?" היינו מה שווה לי כסף אם אין לי בן) וסופו שנאלץ להסתיר את אברהם ולהחביאו.
  8. במדרש זה תרח מגונן על אברהם ומתעמת עם מלכות נמרוד! אולי יש בכך סמך לפסוקים בתורה שתרח הוא שיזם את שלב ההגירה הראשון, עוד לפני ציווי הקב"ה לאברהם: "לך לך". ככתוב בסוף פרשת נח: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".
  9. כאן אכן הדיאלוג של אברהם הוא עם עצמו ומזכיר את לשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק א הלכה ג: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו ... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה". וכבר הרחבנו על כך בדברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם בפרשה זו בשנה האחרת.
  10. היינו הלשינו עליו לפני נמרוד. מקור הביטוי שהוא בארמית, הוא מפסוק בדניאל ג ח: "כָּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא". ראה פירוש דעת מקרא שם: "הצירוף באכדית akalu kursi פירשו המילולי אכל חתיכות מגופו של מישהו. והוא משמש במשמעות הלשין עליו, הוציא דבתו רעה". ראה גם פירוש רש"י ורמב"ן על הפסוק "לא תלך רכיל בעמך" – ויקרא יט טז, פרשת קדושים. ראה גם הביטוי בגמרא ברכות נח ע"א על רב שילא ובגמרא גיטין נו ע"א בסיפור על קמצא ובר קמצא.
  11. ואני צריך להציל בעצמי את אברהם. כאן נקטעה כנראה הדרשה, ראה בגמרא פסחים שנביא להלן: "אמר לו הקב"ה (לגבריאל שמתנדב להציל את אברהם): אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד". מדרשים אלה (ויש עוד נוסח באוצר המדרשים (אייזנשטיין) אברהם אבינו עמוד 7, ובילקוט שמעוני הוא כמו זה שבבראשית רבה), מתארים את שיא העימות של אברהם עם נמרוד ומושרשים כ"כ בסיפורי התורה לילדים, עד שחלקם מופתע מאד "לגלות" מאוחר יותר שלסיפור זה אין כל רמז במקרא. אך מה שחשוב לנו, כאמור, הוא שכאן העימות של אברהם הוא עם נמרוד, לא עם תרח אביו. שבירת הפסלים לא מתרחשת בבית תרח, שסיכן עצמו להציל את בנו ונאלץ להגר עם כל משפחתו, אלא בתוך חצר מלכות נמרוד! אברהם מתעמת עם נמרוד ואף מבייש אותו בנוכחות כל המלכים שישבו לפניו וכמשתמע היו סרים לפקודותיו: אם אתה אדון כל הארץ, נראה אותך מצווה על השמש שתזרח מחר במערב ותשקע במזרח (בימי קדם היו סבורים שהשמש נמצאת בלילה מעל לרקיע או מתחת לארץ, ראה פסחים צד ע"ב, מקור הדין של "מים שלנו"). נמרוד ממריד את העולם כנגד מלכות הקב"ה, בא אברהם ומורד כנגדו! והיציאה איננה "לך לך – להנאתך ולטובתך" כמו שאומר רש"י על הפסוק, וגם לא "לך טל ילדותך", כמו שאומר המדרש, אלא "לך לך" כתוצאה מעימות ומרד! מרד בעולם האלילי, מרד במלכים שעשו עצמם אלוהות. מרד, כדי להינתק "מארצך, ממולדתך ומבית אביך", שהיו כל כך שטופים בעבודה זרה עד שאברהם עצמו "מתפחד ואומר: תאמר, שיש בי עוון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו" (בראשית רבה לט ח). וזה כבר קשור בנושא בן כמה שנים היה אברהם כשהגיע להכרה בבורא העולם, עליו דנו כאמור בדברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם.
  12. ובבראשית רבה מב ד: "ויהי בימי אמרפל, ג' שמות נקראו לו: כוש ונמרוד ואמרפל. כוש שהיה כושי ודאי. נמרוד שהמריד את העולם. אמרפל שהיתה אמירתו אפילה: שאמר והִפְלָה בעולם, שאמר והִפְלָה באברהם, שאמר והפיל אברהם לכבשן האש". (הִפְלָה הוא מלשון לשחק בו או שוב להפילו). מדרשים קצרים אלה מגלים לנו פנים רבות. ראשית, מקור שמו של נמרוד שהמריד את כל העולם במלכותו ובמשתמע גם כלפי שמיא. וכפי שאומר המדרש הקודם: "שאני הוא האדון כל הארץ". עפ"י מסורת חז"ל נמרוד הוא גם המלך שבנה את מגדל בבל בו ניסו בני האדם לעשות כביכול מלחמה עם הקב"ה (צירוף שלנו של מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת נח פרק י עם מדרש בראשית רבה לח ו). שנית, אמרפל הוא נמרוד ופירוש שמו "שאמר פּוֹל" (לשון רש"י, בראשית יד א), שציווה להפיל את אברהם לכבשן האש. ושלישית, וזה העיקר, זיהוי אמרפל ממלחמת ארבעת המלכים עם חמשת מלכי סדום, בפרק יד בפרשתנו, עם נמרוד, נותן לפרשה עלומה זו, פירוש חדש ומפתיע. אברהם בורח מנמרוד לארץ כנען, אבל זה לא מניח לו ורודף אחריו עד ארץ כנען. ארבעה המלכים שבאו מהצפון להילחם עם חמשת מלכי סדום, בגין אברהם באו. סופם ששבו את לוט בן אחיו ובכך אילצו אותו לצאת ולהילחם כנגדם. עוד על אמרפל, ראה הערך בוויקיפדיה: "השם אמרפל נזכר גם בכתובות אשוריות ובבליות עתיקות והדעה הרווחת בקרב חוקרי התנ"ך היא ששנער הוא למעשה שמה הקדום של בבל, ונקראת שנער ששם ננערו מי המבול. בקרב החוקרים שסבורים כך יש המשערים שאמרפל היה למעשה אביו של מלך בבל הגדול חמורבי. השערה אחרת מזהה את אמרפל עם חמורבי עצמו שנודע גם כעמורפי. חז"ל מזהים את אמרפל עם נמרוד ונקרא אמרפל "שאמר פול לכבשן האש" לאברהם אבינו".
  13. אנחנו עומדים בתחילת פרק טו, מיד לאחר מלחמת ארבעה המלכים, פרק שפותח ב: "אחר הדברים האלה" ומביא אותנו בהמשך לברית בין הבתרים. עפ"י רש"י, אברהם פוחד מכך שהרג בני אדם במלחמה ושכבר קיבל את שכרו בעצם הניצחון. אבל המדרש כאן, הולך בדרך אחרת. אברהם לא פחד ממה אלא ממי.
  14. שלפחות אחד מארבעה המלכים שבאו מהצפון, כדרלעומר מלך עילם, היא מצאצאי שם. עילם היה בנו של שם. אבל נמרוד היה מצאצאי חם. יש פה ערבוב בין בני שם ובני חם, בין ארץ שנער (בבל) השמית וארץ כנען הָחָמִית.
  15. זה אחד מהמקורות לכך שמלכיצדק הוא שם בן נח כמובא גם ברש"י על הפסוק (בראשית יד יח). וכן הוא גם בנדרים לב ע"ב ובבראשית רבה נו י.
  16. ייחודו של מדרש זה ראשית בכך שהוא דורש את פרק מא בישעיהו שהוא הפטרת השבת. וקשה לדעת אם מכך ניתן ללמוד שכבר בתקופת מדרש בראשית רבה (המאה החמישית) היו הפטרות קבועות, או שזה מקרה. ועכ"פ, יש מעט מאד דרשות במדרשי רבה (בראשית רבה בפרט), אם בכלל, שיש בהן התייחסות להפטרה, במכוון או במקרה. כך או כך, מדרש זה מעצים את המפגש בין שֵׁם הוא מלכיצדק המונותאיסט הראשון עפ"י המסורת ובין אברהם שובר פסלי אוּר והמורד בנמרוד; מפגש שאולי מסביר מדוע נשלח אברהם דווקא לארץ כנען. ראה דברינו מפגשי אברהם עם תושבי הארץ אשר אראך שם נדרשנו גם למפגש של אברהם, אחרי מלחמתו עם ארבעה המלכים, עם מלך סדום ועם מלכיצדק. בארץ כנען של בני חם גר שֵׁם; ובארץ שנער של בני שֵׁם גר נמרוד מבני חם. הנצרף בכבשן האש נפגש עם מי שנצרף וחושל בתיבה (ראה דברי שֵׁם לאליעזר עבד אברהם בגמרא סנהדרין קח ע"ב: צער גדול היה לנו בתיבה"). כאן אולי הגיע אברהם לסוף העימות עם נמרוד ולקצת מנוחה במלחמתו באלילות. ראה עוד מפגש של אברהם עם תושב הארץ שמזכיר לו את צירופו בכבשן האש. בראשית רבה סוף פרשה מב: "בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו. אמר לו ענר: כבר בן מאה שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך? אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך? אמר לו ממרא: אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך לימול אין אתה שומע לו?". ואם נרצה לסיים בעוד סוף טוב, ראה מסכת עבודה זרה ג ע"א שבשעה שאומות העולם קובלים על היחס המיוחד שהקב"ה נותן לבני ישראל, בא נמרוד ומעיד על אברהם "שלא עבד עבודת כוכבים". ואם לא די בכך, עפ"י מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת לך לך פרק טז סימן א, נמרוד הוא ש"נתן את אליעזר בנו לאברהם, בשעה שניצל מכבשן האש". אותו אליעזר ששואל את שם איך היה שם בתיבה. אין סוף לחיבורי המדרש. אך אותנו מעניין כאמור המפגש עם מלכיצדק, אחרי מלחמת ארבעת המלכים.
  17. וכן הוא בויקרא רבה לו ד ושם יש "תוספת קטנה": "ורבותינו אומרים: אברהם עצמו לא נברא, אלא בזכותו של יעקב". וכבר נדרשנו למדרש זה בדברינו ואלה תולדות אברהם יצחק ויעקב ותמהנו כיצד זה, אחרי כל מה שאברהם עבר ועשה ומרד בנמרוד והחזיק באמונתו, מי שהציל את אברהם הוא יעקב? ואילולי שצפה הקב"ה שעתיד יעקב לעמוד מזרעו של אברהם, לא היה אברהם ניצל מכבשן האש?! ראה אמנם מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קמא שמנסה לאזן וליצור תלות הדדית בין הסבא לנכד: "הצדיקים מתעטרים בבניהם ... ובניהם מתעטרים באבותם. כיצד? אברהם נתעטר בזכות יעקב, כשהשליך אותו נמרוד לכבשן האש, ירד הקב"ה להצילו ... בשביל יעקב בן בנו שעתיד לצאת ממנו אני מצילו ... ומנין שנתעטרו הבנים בזכות האבות? בשעה שיצא יעקב מאצל לבן, רדף אחריו, נגלה עליו הקב"ה בדרך, א"ל: הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. כיון שבאו להתוכח זה עם זה, מה יעקב אומר ללבן: לולי אלהי אבי אברהם (שם, מ"ב), הוי אברהם הצילו ליעקב". ועדיין קשה. אולי הכוונה שאילולי הייתה מובטחת ההמשכיות, ולא רק לדור המידי – ליצחק, אלא לדור נוסף – ליעקב הנכד, לא היה טעם ומטרה בהצלת אברהם מכבשן האש. "והודעתם לבניך ולבני בניך". ועדיין צריך עיון ונשמח לשמוע הסברים מפי שואבי המים ולוגמיהם.
  18. מדוע אומרים את הלל המצרי (פרקים קיג-קיח בתהלים, הלל שאנו אומרים בראשי חודשים וימים טובים ובליל פסח פעמיים), אם יש לנו את הלל הגדול (פרק קלו: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", שאנו אומרים בפסוקי דזמרא של שבת, ובליל הסדר)? הגמרא דנה שם בהלל של ליל הסדר. ראה פסחים פרק י משנה ז: "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר".
  19. בקטע שהשמטנו מביאה הגמרא סמך לכל אחד מהמוטיבים הנ"ל בהלל, והיא מתעכבת במיוחד על פרק קטו: "לא לנו ה' לא לנו", איזה מוטיב או אירוע הוא מסמל.
  20. מוטיב כבשן האש מופיע גם בבית שני, בסיפור על חנניה מישאל ועזריה (שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בשמם בארמית) שמסרו נפשם ולא השתחוו לפסל הגדול שעשה נבוכדנצאר, שהוא עפ"י המדרש מצאצאי נמרוד. יש קשר ברור בין שני כבשני אש אלה ומפאת שהארכנו דיינו עד כאן, לא נוכל להאריך בכך הפעם.
  21. ולפיכך זכה גבריאל שהוא שר האש, לצנן את הכבשן של חנניה מישאל ועזריה (ראה בהמשך הגמרא שם). נושא ההלל מחבר בין כבשן האש של חנניה מישאל ועזריה וזה של אברהם. שניהם בבבל ושניהם נצלו. כבשן האש של חנניה מישאל ועזריה הוא לכאורה חזרה על כבשן האש של אברהם, אך לא בדיוק. ראה דעת רבי יוחנן (אמורא ארץ ישראלי), בגמרא פסחים פז ע"ב, שהגליית עם ישראל לבבל היא בבחינת החזרת הגלגל לאחור של יציאת אברהם משם: "מפני ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אמה. והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר: שלשה חזרו למטעתן: ישראל, כסף מצרים וכתב הלוחות". אברהם, שהתריס כלפי נמרוד, לאחר שניצל מכבשן האש קם ועלה לארץ (ואף הניח את תרח אביו בחרן בעודו בחיים והמשיך בדרכו "לך לך"). ואילו חנניה מישאל ועזריה, שאבותיהם גלו לבבל כעונש וחזרו למטעתן "כאדם שכעס על אשתו", נשארים אחרי הצלתם בבבל. ודניאל איתם. וכאמור, זה נושא נכבד שלא נוכל להאריך בו הפעם. ראה כמקדמה, הביקורת על מסירות הנפש של חנניה מישאל ועזריה בויקרא רבה לג ו, במדבר רבה טו יד וכן שיר השירים רבה ז יג.
  22. זו אחת מדרשות חז"ל שמנסות לפענח את ספר דברי הימים שמעורר לא מעט שאלות ובעיות. ובקטע שהשמטנו מסביר המדרש ש"אשתו היהודיה" היא "בתיה בת פרעה" (ראה דברינו בתיה בת פרעה בפרשת שמות) שאמצה את משה "ויהי לה לבן" – "שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"; ואילו "ירד" ו"אביגדור" ו"סוכו" ו"חבר" אינם אלא כינויים שונים למשה: "ירד - שירד להם לישראל מן בימיו. גדור - שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר - שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים וכו' ". ראה אגב מדרש זה בויקרא רבה א ג ושם "אשתו היהודיה" היא יוכבד. ומיהו מֶרֶד? ולמה הבאנו בכלל מדרש זה כאן?
  23. עפ"י מסורת המדרש, כלב משבט יהודה נשא לאישה את בת פרעה שעברה לצד בני ישראל ויצאה איתם ממצרים. שניהם אנשים שידעו לעמוד כנגד הזרם ולהילחם על דעתם ואמונתם. ובלשון ויקרא רבה: "יבוא מורד ויקח את המורדת". ואנחנו טוענים שאברהם שהתעמת עם נמרוד – הוא היה המורד הראשון שמרד בנמרוד שמרד במלכו של עולם. שים אגב לב, שלשני המרגלים שלא נגררו אחרי הרוב שהוציא את דיבת הארץ, יהושע וכלב, יש קשר משפחה ואפילו דם עם אנשי מצרים.
  24. נקווה שכל אחינו שבאו לחגוג איתנו את חג הסוכות בארץ ישראל, כבר שבו בשלום לבסיסם, בפרת, בהדסון, בסיין, בתמזה ובכלל, ונוכל מיום שישי השבוע, ז' בחשוון, לשאול בכל לב על הגשמים. זהו ששנינו: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמישה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת": (מסכת תענית פרק א משנה ג). וראה עוד בגמרא ברכות כט א: "אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים". שיתגשמו שאלותינו.