מיוחדים

מים ראשונים: בתקופת האמוראים בה הלכו והתגבשו שני התלמודים הגדולים – הבבלי מזה והירושלמי (הטברייני, הגלילי) מזה, הייתה תנועה לא מעטה של חכמים שנעו בין שני מרכזי התורה הגדולים, בבל וארץ ישראל, חכמים כגון: רב (אבא אריכא) שלמד אצל רבי יהודה הנשיא וחזר לבבל שם ייסד את ישיבת סורא, עולא, רב דימי, רב אמי ורב אסי ועוד.¹ בולטת במיוחד היא דמותו של רב כהנא (השני) שעלה לארץ וירד ממנה (וחזר להיקבר בה) עליו הרחבנו בדף מיוחד. בדף זה נתמקד באישיות מרתקת נוספת, ר' זירא או זעירא.²

 

מסכת שבת דף מא עמוד א – עולה לארץ בניגוד לרצון רבו³

רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל. דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר: "בבלה יובאו ושמה יהיו" (ירמיהו כז כב).⁴ אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא, ואיתי ואיסק.⁵ אזל אשכחיה דקאי בי באני, וקאמר ליה לשמעיה: הביאו לי נתר, הביאו לי מסרק, פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו ממיא דבי באני. אמר: אילמלא (לא) באתי אלא לשמוע דבר זה – דיי.⁶

מסכת ברכות דף נז עמוד א – השעורים כסימן

אמר רבי חייא בר אבא: הרואה חטים בחלום – ראה שלום, שנאמר: "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" (תהלים קמז יד). הרואה שעורים בחלום – סרו עונותיו, שנאמר: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו ז). אמר רבי זירא: אנא לא סלקי מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא.⁷

מסכת כתובות דף קיב עמוד א – חוצה את הירדן בחיפזון

רבי זירא כי הוה סליק לא"י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה!⁸

שיר השירים רבה פרשה ח⁹ – "קבלת פנים" של בני ארץ ישראל

… "אם חומה היא" – אילו ישראל העלו חומה מבבל, לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית.¹⁰

רבי זעירא יצא לשוק לקנות מקח מסוים. אמר למוכר: שקול כיאות (תן מידה יפה). אמר לו: אין אתה הולך מכאן, בבלי שאבותיך החריבו את בית המקדש.¹¹ באותה שעה אמר ר' זעירא: האם אין אבותי כאבותיו של זה? נכנס לבית הוועד ושמע קולו של רבי שילא שיושב ודורש: "אם חומה היא" – אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר: יפה לימדני עם הארץ.¹²

מים ביניים הבאים בסעודה:

מההשוואה של המדרש האחרון, כולל גמרא יומא שהזכרנו בהערה הקודמת, עם גמרא כתובות המקבילה לגמרא שבת בה פתחנו (ראו הערה 12), עולה הבדל ענק בדרשה על "החומה" של שיר השירים, בין ארץ ישראל ובבל, בין דרשת רב יהודה על שלוש השבועות ובין "קולו של ר' שילא" ודרשת ריש לקיש על הכסף והארז. במרוצת הדורות ובהתארכות הגלות ובהתמהמהות הגאולה, הלה וגברה שיטת רב יהודה, הגם שבתלמוד הבבלי עצמו (מלבד שני המקורות שהבאנו: שבת וכתובות), בספרות הגאונים, בראשונים ובספרות ההלכה, כמעט שלא נזכרות שבועות אלה. המתעניינים בנושא שלוש השבועות ימצאו על כך מידע רב ומגוון ברשת ואף אנו שלחנו בו יד ומצוי באמתחתנו בשלבי כתיבה.

בבא מציעא דף פה עמוד א  – צם לשכוח את תורת בבל

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה.¹³.

יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא.¹⁴

ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא.¹⁵

יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה.¹⁶

מסכת ברכות דף ו עמוד ב – לומד על ריצה בשבת

אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא.¹⁷ כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' " (הושע יא י) – אנא נמי רהיטנא.¹⁸

אמר רבי זירא:  אַגְרָא דְּפִרְקָא – רִהֲטָא. אמר אביי: אַגְרָא דְכַלָּה — דּוּחְקָא.¹⁹

מסכת ברכות דף מו עמוד א – משלב בין מנהגי ארץ ישראל ומנהגי בבל

רבי זירא חלש (חלה). בא אליו רבי אבהו,²⁰ קביל עליה: אי מתפח קטינא חריך שקי – עבידנא יומא טבא לרבנן.²¹ אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן.²² כי מטא למשרי, אמר ליה לרבי זירא: לישרי לן מר! – אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר: בעל הבית בוצע? – שרא להו.²³ כי מטא לברוכי, אמר ליה: נבריך לן מר! – אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר: בוצע מברך?²⁴

ואיהו²⁵ כמאן סבירא ליה? – כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע – כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך – כדי שיברך בעל הבית.²⁶

מאי מברך – יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא; ורבי מוסיף בה דברים: ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם.

מסכת חולין דף יח עמוד ב – אין דעתו לחזור

כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל,²⁷ אמרי ליה: לאו מאתריה דרב ושמואל את?²⁸ אמר להו: מאן אמרה? יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר….²⁹ ור' זירא לית ליה "נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם"?³⁰ אמר אביי: הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מארץ ישראל לבבל, אבל מבבל לארץ ישראל, כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו.³¹ רב אשי אמר: אפילו תימא מבבל לארץ ישראל, הני מילי היכא דדעתו לחזור, ר' זירא אין דעתו לחזור הוה.³²

מסכת כתובות דף מג עמוד ב– הוסמך בארץ ישראל

אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנה אמר רב.³³

רש"י: אמר רב זירא ואמרי לה אמר רבי זירא – הוא רבי זירא הוא רב זירא. אלא, בבבל מקמי דסליק לארעא דישראל לקמיה דרבי יוחנן ואין סמיכה בבבל, הוו קרו ליה רב זירא. ובהא שמעתא איכא למאן דאמר מקמי דסמכוהו אמרה, ואיכא למאן דאמרה בתר דסמכוהו אמרה.³⁴

איכה רבה פתיחתות לד – הכיצד הארץ עושה פירות?

א"ר זירא: בוא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל שעדיין עושה פירות.³⁵ ולמה עושה פירות? ר' חנינא ור' יהושע בן לוי. חד אמר על שם שמזבלין אותה, וחרינא אמר על שם שהם מהפכים בעפרה.³⁶

מסכת שבת דף נג עמוד א – מחזק את תורת ארץ ישראל מתורת בבל

כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר ליה משמיה דרבי יוחנן: נותנין מרדעת על גבי חמור בשבת. אמר ליה: יישר!³⁷ וכן תרגמה אריוך בבבל. ….  וְאֵין תּוֹלִין טְרַסְקָל בְּשַׁבָּת, אֲמַר לֵיהּ: יִישַׁר, וְכֵן תַּרְגְּמַהּ אַרְיוֹךְ בְּבָבֶל.³⁸

בראשית רבה צא ג פרשת מקץ – מצטער שלא שאל בבבל

שמואל בר שילת שאל לפני רב, ויש אומרים" שאלו לפני שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק, מהו?³⁹ אמר לו: מזמנין. – שמונה פת ושנים ירק? – מזמנין. שבעה פת ושלושה ירק? – מזמנין. ⁴⁰ שישה פת וארבעה ירק? – מזמנים. ר' אבינא שאל: ומחצה על מחצה, מהו? אמר לו ר' זעירא:  עד שאני שם (בבבל) צריך הייתי לשאלו, ויראתי ממנו צר לי ולא שאלתיהו.⁴¹

מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב – אוויר ארץ ישראל מחכים

משנה:  נפל הבית עליו ועל אמו – אלו ואלו מודין שיחלוקו. אמר ר"ע: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן …

גמרא: בחזקת מי? ר' אילא אמר: בחזקת יורשי האם; ר' זירא אמר: בחזקת יורשי הבן.

כי סליק רבי זירא, קם בשיטתיה דרבי אילא, קם רבה בשיטתיה דרבי זירא. אמר רבי זירא, שמע מינה: אוירא דארץ ישראל מחכים. וטעמא מאי? אמר אביי: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט.⁴²

מסכת ברכות דף כח עמוד א – נחלש מהלימוד ויוצא לפוש

רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי, אמר: כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא.⁴³ נפק, אתא רבי נתן בר טובי, אמר ליה: מאן אמר הלכה בי מדרשא?⁴⁴ אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה דאמר: מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה. אמר ליה: רבי יוחנן אמרה? אמר ליה: אין.⁴⁵ תנא מיניה ארבעין זמנין.⁴⁶ אמר ליה: חדא היא לך, או חדת היא לך? אמר ליה: חדת היא לי, משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי.⁴⁷

ויקרא רבה  לד ז פרשת בהר – שיחתם של בני ארץ ישראל

אמר רבי זְעֵירָא: אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא. הכיצד? אדם אומר לחבירו: זְכֵה בִּי! הִזְדַּכֵּה בי! זכה עצמך בי! ר' חגי אמר: סְכֵה בִּי, הסתכל בי. סכי בי. זכה בי – מה הייתי, והסתכל בי – מה אני.⁴⁸

מסכת עירובין דף נד עמוד א – שמחת התורה

רבי זירא אמר מהכא: שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, אימתי שמחה לאיש – בזמן שמענה בפיו. לשון אחר: אימתי שמחה לאיש במענה פיו – בזמן שדבר בעתו מה טוב.⁴⁹

מסכת עירובין דף סה עמוד א – לישון טוב בלילה וללמוד ביום

אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא. אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא. אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך! אמר להו: דיממי נינהו⁵⁰.

מסכת יומא דף פז עמוד א – גמילות חסדים

רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.

ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ג סימן ג: ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא אף הקדוש ברוך הוא וויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האיפה.

רות רבה פרשה ב סימן יד: אמר ר' זעירא: מגילה זו, אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים

מחלקי המים